קלודצקו

**קלודצקו**
**Kłodzko**
סמל קלודצקו סמל קלודצקו	דגל קלודצקו דגל קלודצקו
	קלודצקו
	קלודצקו
מדינה	פולין
פרובינציה	שלזיה תחתית
מחוז	קלודצקו
חבל ארץ	שלזיה
ראש העיר	מיכאל פישקו
שפה רשמית	פולנית
תאריך ייסוד	המאה ה-10
שטח	25 קמ"ר
‑ הנקודה הגבוהה	370
‑ הנקודה הנמוכה	300
אוכלוסייה	‏
‑ בעיירה	25,717 (31 במרץ 2021)
‑ צפיפות	1,119 נפש לקמ"ר (2011)
קואורדינטות	50°26′N 16°39′E / 50.433°N 16.650°E
אזור זמן	UTC +1
	האתר הרשמי
	מפת מיקום; מפה מפורטת; (למפת פולין רגילה) ורשה לודז' גדנסק קרקוב פוזנן ביאליסטוק שצ'צ'ין לובלין קטוביץ קיילצה בידגושץ' אולשטין ז'שוב צ'כיה סלובקיה ליטא בלארוס אוקראינה רוסיה - מחוז; קלינינגרד; ג; ר; מ; נ; י; ה; הים הבלטי קלודצקו

קלודצקו (בפולנית: Kłodzko ,Cladzco או Kładzko^[1]; בצ'כית: Kladsko; בגרמנית: Glatz ,Glooz או dial; בלטינית: Glacio ,Glacensis urbs או Glocium) היא עיירה בצפון-מזרח פרובינציית שלזיה תחתית שבדרום-מערב פולין. קלודצקו שוכנת במחוז קלודצקו. היא משמשת כמרכז מסחרי ראשי וכן צומת תחבורה ותיירות חשובה באזור. יש שמכנים אותה "פראג הקטנה".

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קלודצקו הייתה מאוכלסת לפחות מאז המאה הראשונה לספירה. מספר אתרים הנמצאים בעיירה מצביעים על כך שהיא ישבה על דרך הענבר והחלה קשרי מסחר ענפים עם האימפריה הרומית. קלודצקו הוזכרה לראשונה בשם "קלאדצקו" בכרוניקה מהמאה ה-12, שכתב הכומר והסופר קוסמס מפראג, בה הוא מציין כי העיירה הייתה שייכת לאציל הבוהמי סלאבניק. בתחילת המאה ה-12 פרץ ויכוח סוער בין בוהמיה לבין פולין: כל אחת טענה כי קלודצקו שייכת לה. הוויכוח הוביל לסדרת עימותים אשר הרסו לבסוף את העיירה לחלוטין.

בשנת 1114 שרף בולסלב הראשון את העיירה והחריב אותה עד היסוד, אך בנה אותה מחדש זמן קצר לאחר מכן, ואף חיזק את הטירה המשקיפה עליה. לאחר הסכם שלום מ-1137, ויתר בולסלאב השלישי עקום הפה על קלודצקו לטובת נסיכות בוהמיה.

בין השנים 1253–1278 קיבלה קלודצקו מגרמניה זכויות מגדבורג, אם כי התאריך המדויק אינו ידוע. בשנת 1278 נכבשה העיירה על ידי הדוכס הנרי פרובוס הרביעי. בשנת 1290 נמכרה לדוכסות שווידניצה ולאחר מכן, ב-1301 נמכרה לדוכסות ז'יימביצה, אך נמכרה ב-1334 חזרה לממלכת בוהמיה על ידי הדוכס בולסלאב השני. באותה שנה, הוביל יוהאן מלוקסמבורג, מלך בוהמיה, לתקופה של צמיחה מהירה בעיירה. ב-1341 נבנתה העירייה ושנה לאחר מכן נפתח בית חרושת ללבנים. בשנת 1390 נבנה גשר אבן גותי מעל נהר נייסה.

בשנת 1526 הוכתר בית הבסבורג בתור מלך בוהמיה. כך מחוז קלודצקו הפך לחלק מממלכת הבסבורג. בשנת 1540 נבנתה מערכת הביוב של העיירה וכעבור תשע שנים הרחובות רוצפו והעירייה שופצה. רוב הבתים סביב כיכר העיר נבנו מחדש בסגנון הרנסאנס.

ב-1617 נערך מפקד האוכלוסין הראשון במחוז גלאץ, בו שכנה קלודצקו. בקלודצקו היו 1,300 בתים ויותר מ-7,000 תושבים. כשנתיים לאחר המפקד פרצה מלחמת שלושים השנים. בין השנים 1619–1649 הצרו על המצודה מספר פעמים. על אף שהמצודה לא נכבש, העיירה עצמה נהרסה במידה רבה. מעל 900 מתוך 1,300 המבנים נהרסו על ידי אש ותותחים, והאוכלוסייה פחתה לכדי ממחצית.

ב-1871, במהלך איחוד גרמניה, הפך מחוז גלאץ לחלק מהרייך הגרמני. מבצרים נהרסו וגשרים חדשים נבנו. בשנת 1880 נפתחו מפעל גז ומפעל לייצור חשמל. הבניינים לאורך הרחובות הראשיים נבנו מחדש בסגנון נאו-גותי ונאו-רנסאנס.

בסוף המאה ה-19 הפך עמק קלודצקו לאחד מאתרי התיירות הפופולרים ביותר ומלונות רבים, סנטוריומים וספא בערים הסמוכות.

לאחר מלחמת העולם הראשונה, נעשו מספר ניסיונות לספח את עמק קלודצקו לצ'כוסלובקיה. מנקודת המבט של צ'כיה, קלודצקו הייתה חלק מבוהמיה על אף שמאז כיבושה על ידי ממלכת פרוסיה ב-1763 הייתה חלק משלזיה תחתית. המאמצים לספח את קלודצקו לצ'כוסלובקיה המשיכו עד לאחר מלחמת העולם השנייה.

הצעות לסיפוח קלודצקו לצ'כוסלובקיה ועידת השלום בפריז (1919)

הגרסה המקסימלית
הגרסה הבינונית
הגרסה המינימלית

מקרא: פס שחור מודגש - הצעה לגבול עם הרפובליקה הצ'כוסלובקית
קו נקודה קו - גבול נוכחי
קו עם פסים אנכיים - מסלול הרכבת

במהלך מלחמת העולם השנייה, נהפכה המצודה לכלא. בתחילה היה הכלא מנוהל על ידי האבווהר, אך עבר לאחר מכן לשליטת הגסטפו. כמו כן, שימש כמחנה שבויים לקצינים של ארצות שונות. בינואר 1945 הגיעו האסירים לקלודצקו^[2] עובדי הכפייה הוחזקו במעוז, שהפך לתת-מחנה ריכוז מחנה הריכוז גרוס-רוזן.

העיירה עצמה לא נפגעה קשה במלחמה ונכבשה על ידי הצבא האדום בלי קרב גדול. עם זאת, כל הגשרים, למעט גשר האבן הגותי מ-1390 נהרסו. לאחר כניעתה של גרמניה הנאצית ב-1945, עקב שינויי גבול שנקבעו בוועידת פוטסדאם, הועברה קלודצקו מגרמניה לפולין. תושביה הגרמנים של העיירה גורשו והוחלפו בפולנים, שרובם גורשו מאזורי פולין שסופחו לברית המועצות.

בשנים 1950–1960 נפגע אזור מרכז העיירה על ידי מפולות. התברר כי לאורך ההיסטוריה, פיתחו הסוחרים בקלודצקו רשת של מרתפים ומנהרות תת-קרקעיות. הם שימשו לאחסון ואף למקלט בטוח מאש ארטילרית בעת צרה. עם הזמן נשכחו המנהרות, במיוחד לאחר גירוש התושבים הגרמנים, ובמהלך השנים שלאחר מלחמת העולם השנייה, רבים מהם החלו להתמוטט יחד עם הבתים. ב-1970 המנהרות שומרו וקלודצקו חדלה להיהרס.

אסון נוסף קרה בשנת 1997, כאשר קלודצקו הוצפה. נהר נייסה קלודצקו עלה לגובה של 8.71 מטר ושטחים נרחבים בעיירה נהרסו. בשנים הבאות נעשו פעולות לשיקום נזקי השיטפון וחידוש העיר העתיקה, שקיבלו תמיכה כספית על ידי האיחוד האירופי.

כיום, קלודצקו היא אחת מהמרכזים החשובים בתרבות, המסחר והתיירות בשלזיה התחתית. העיירה מושכת תיירים גרמנים המתעניינים בהיסטוריה שלה ותיירים צעירים באמצעות מתקני הספורט החורפיים שלה.

דמוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתחילת המאה ה-19 חיו בעיירה 5,000 אנשים (על פי נתונים מ-1816), אבל כבר באמצע המאה מספר התושבים הוכפל ועלה ל-10,000. בעשורים הבאים, האוכלוסייה בקלודצקו גדלה בהתמדה, מלבד תקופה קצרה מייד לאחר מלחמת העולם הראשונה, בה חלה ירידה. כמה שנים לפני מלחמת העולם השנייה, האוכלוסייה עמדה על 20,000.

בתחילת המאה ה-21 האוכלוסייה בקלודצקו עלתה ל-30,000, אך מספר שנים מאוחר יותר, בשנת 2008, ירדה ל-28,000. מספר התושבים הרב ביותר שהיה בקלודצקו אי-פעם היה בשנת 1998^[3] על פי תחזיות דמוגרפיות האוכלוסייה תמשיך לצמוח אף בשנים הבאות.^[4]

האוכלוסייה בעיירה לפי שנים^[5]
המאות ה-16-19	1620	1734	1807	1809	1816	1825	1834	1840	1843	1849	1858	1871	1880	1885	1890	1894
מספר התושבים	13,501	6,500	4,400	4,549	4,887	5,510	6,187	6,644	7,654	7,777	8,222	13,052	13,588	11,545	13,501	13,701
המאות ה-20-21	1900	1905	1910	1912	1925	1933	1939	2003	2006	2007	2008	2009	2011	2012	2014
מספר התושבים	15,015	16,052	17,121	17,284	16,563	19,000	20,575	30,100	28,750	28,148	30,000	28,081	28,750	28,356	27,919

האוכלוסייה בעיירה לפי מין (2009)^[6]
	גברים	נשים	סה"כ
אוכלוסייה	13,041 (46.6%)	14,962 (53.4%)	28,003 (100%)
צפיפות	525	602.3	1,127.3

האוכלוסייה בעיירה לפי דת (1910)
	יהודים	נוצרים פרוטסטנטים	נוצרים קתולים	סה"כ
מספר התושבים	150	3,324	13,629	17,121

אקלים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אקלים בקלודצקו
חודש	ינואר	פברואר	מרץ	אפריל	מאי	יוני	יולי	אוגוסט	ספטמבר	אוקטובר	נובמבר	דצמבר	שנה
טמפרטורה יומית מרבית ממוצעת (C°)	0	2	6	12	18	20	22	23	18	12	5	1	11.6
טמפרטורה יומית מזערית ממוצעת (C°)	-4	-4	-1	2	7	10	11	11	8	5	0	-3	3.5
מקור: weather.sg.msn.com

גאוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קלודצקו ממוקמת בפרובינציית שלזיה תחתית, במחוז קלודצקו. היא שוכנת במרכז עמק קלודצקו,^[7] בדרום-מערב הרי ברדזקי בגובה של כ-290–370 מטר, על גדותיו של נהר ביסטריצה, בסמוך לגבול עם גרמניה.^[8]

קלודצקו

יהדות קלודצקו[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקהילה היהודית בקלודצקו הייתה קיימת כבר במאה ה-14. מעמדם של היהודים בקלודצקו היה חזק מאוד, הם החזיקו בבתים ועסקים משלהם וכן בבית כנסת ובית קברות. בהשוואה לקהילות בערי שלזיה האחרות, היה יחס טוב בין היהודים והשלטון. אך למרות זאת, במאה ה-15 גורשו היהודים מקלודצקו. הם יכלו להישאר, אך רק למטרות מסחר ובלי זכות לישיבת קבע. בשנת 1812 פרסם פרידריך וילהלם השלישי, מלך פרוסיה צו בו הוא נותן ליהודים אזרחות מלאה ורשות לחיות לפי המסורת שלהם. הקהילה היהודית קמה מחדש, ובהנהגת הרב סלינג קארו, הקימו בית כנסת, בית קברות, מקווה וארגון חברה קדישא. למרות זאת, היהודים החלו להיטמע באוכלוסייה המקומית שהשפיעה על מצבם הרוחני.

לאחר עלייתו של היטלר לשלטון, חלק מהמשפחות היהודיות החליטו להגר. ההגירה הוגברה לאחר 1936. היהודים עברו לוורוצלב או למדינות מחוץ לאירופה. בתיהם ובתי העסק שלהם הוחרמו. בליל הבדולח, בית הכנסת נשרף וכל החנויות היהודיות הושחתו.

במהלך מלחמת העולם השנייה בקרבת העיר הוקם מחנה ריכוז לנשים. חיי יהודים במחנה תוארו בספרים של רות מינסקי סנדר ושרה זיסקינד.

לאחר מלחמת העולם השנייה, התיישבו בעיר כ-2,300 פליטים יהודיים שהיוו 4% מכלל האוכלוסייה בעיר. הוקמה ועדה לעזרת היהודים ששמה לה מטרה לספק את עזרת תושבי העיר היהודים החדשים. ב-1948 מונה הרב משה גלרטנר לרב העיר.

היהודים בעיירה לפי שנים^[9]
	1816	1824	1840	1843	1880	1890	1895	1900	1910	1925	1930	1933	1937	1938	1939
מספר היהודים	5	12	60	102	251	221 (1.6%)	208	183	157	125 (0.8%)	120	115 (0.6%)	62	58	26 (0.1%)

אתרי תיירות[עריכת קוד מקור | עריכה]

המצודה - שוכנת על סלע גבוה המשקיף אל העיירה, הוקמה במאה ה-19. בתקופת שלטונו של המלך פרידריך הגדול, היא הייתה אחת המצודות הגדולות ביותר בפרוסיה.
הגשר הגותי - המכונה "גשר קרל המיניאטורי". הגשר שרד את השיטפון ב-1997. על פי האגדה הגשר עשוי מרכיבי ביצים.
מנהרות העיירה - חלקי המנהרות שנבנו מתחת לעיירה במאה ה-13 נפתחו לציבור הרחב.
כנסיית העלייה - נבנתה על ידי ההוספיטלרים במאה ה-14. אחת הדוגמאות הבולטות ביותר כיום של האדריכלות הגותית בפולין.