האגן קליינרט

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף קלינרט האגן)
יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: קישורים לאתרים חיצוניים במקום לוויקי.
אתם מוזמנים לסייע ולערוך את הערך. אם לדעתכם אין צורך בעריכת הערך, ניתן להסיר את התבנית. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
עריכה
יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: קישורים לאתרים חיצוניים במקום לוויקי.
אתם מוזמנים לסייע ולערוך את הערך. אם לדעתכם אין צורך בעריכת הערך, ניתן להסיר את התבנית. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
האגן קליינרט
Hagen Kleinert
תמונה משנת 2006
תמונה משנת 2006
לידה 15 ביוני 1941 (בן 82)
Twardogóra, רפובליקת פולין עריכת הנתון בוויקינתונים
ענף מדעי פיזיקה
מקום מגורים גרמניה
מקום לימודים
מוסדות האוניברסיטה החופשית של ברלין עריכת הנתון בוויקינתונים
תלמידי דוקטורט מיכאל בכמן, קונסטנטין גלאום עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

האגן קליינרט (באנגלית: Michael Kleinert; נולד ב-15 ביוני 1941) הוא פרופסור גרמני לפיזיקה תאורטית נאוניברסיטה החופשית של ברלין מאז 1968. הוא דוקטור לשם כבוד ב West University בטימישוארה, ודוקטור לשם כבוד ב Kyrgyz-Russian Slavic University. כמו כן הוא חבר כבוד של האקדמיה הרוסית למאמצים יצירתיים. על תרומתו לפיזיקת חלקיקים ופיזיקת המצב המוצק זכה בפרס מקס בורן עם מדליה לשנת 2008. תרומתו[1] לספר הזיכרון לכבוד יום ההולדת ה-100 של לב לנדאו זיכתה אותו בפרס Majorana Prize 2008 עם מדליה.

פרסם מעל 370 מאמרים על נושאים מגוונים כגון: מתמטיקה פיזיקלית, פיזיקה של חלקיקים אלמנטרים, גרעין האטום, מצב מוצק, קריסטלים נוזלים, ממברנה ביולוגית, פולימרים, ובנוסף גם בתחום השוק המסחרי. נחשב למומחה עולמי בתחום אינטגרלי מסלול בפיזיקה והוא פרסם מספר ספרים אשר המפורסם שבהם-

Path Integrals in Quantum Mechanics, Statistics, Polymer Physics, and Financial Markets (קישור לספר) פורסם במהדורה רביעית מאז 1990 וקיבל תגובות נלהבות מצד הקוראים.[2].

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם תום לימודיו באוניברסיטת הנובר המשיך לתחום היחסות הכללית אותה למד מפי ג'ורג' גאמוב אבי תורת המפץ הגדול. כפרופסור צעיר בשנת 1972 התרשם מהפיזיקאי ריצ'רד פיינמן, וגילה כיצד להשתמש בשיטת האינטגרל המסלולי של פיינמן כדי לחשב את האינטגרל המסלולי של אטום המימן[3][4]. ובכך הרחיב את תחום הפעולה של שיטתו של פיינמן. מאוחר יותר עבד בשיתוף פעולה עם פיינמן[5] בנושאי המחקר האחרונים שבהן עסק פיינמן[6]. דבר שהוביל לשיטה מתמטית שהופכת צימוד חלש של טור חזקות מתבדר לטור חזקות עם צימוד חזק שמתכנס. תורת הפרעות וריציונית זו מניבה את תוצאות מדויקות בתחום מעברי הפאזה מסדר שני[7] אשר מאומתים בניסויים עם נוזלי-על[8].

בתחום תורת השדות של קווארקים הוא גילה[9] את אלגברת שאריות רגי אשר שוערה על ידי ניקולה קביבו ל. הורביץ ויובל נאמן.(ראה עמ' 232 במאמר.[10]). כשעבד בשיתוף פעולה עם פיינמן במכון הטכנולוגי של קליפורניה הוא חלק משרד עם יובל נאמן ומאז הם נהיו חברים מאוד קרובים. כשהיה נאמן מגיע לגרמניה, בתקופת כהונתו כשר המדע, נהג לבקר את ומשוחח עמו על פיזיקה.[11] של יובל נאמן לכבוד יום ההולדת ה-60 של קלינרט.

בשנת 1978 הוא הציע את קיומה של סופרסימטריה שבורה בגרעין האטום[12], אשר בינתיים נצפתה ניסויית[13].

מחקרו בתחום תורת שדות[14] ובמודלים הדרונים[15] שפיתח מהווים אב טיפוס למכלול של פיתוחים בפיזיקה של מצב מוצק, פיזיקה גרעינית וחלקיקים אלמנטריים.

ביחד עם ק. מאקי, הבהיר את המושגים בתחום הגבישים הכמו-מחזוריים[16].

בתחום המצב המוצק הוא חזה בשנת 1982 נקודה קריטית משולשת בדיאגרמת הפאזה של מעבר מסופר מוליך מסוג ראשון לסוג שני כשסדר המעבר שונה מהשני לראשון[17]. תחזית זו אומתה בשנת 2002 על ידי שימוש במחשב ושיטת מונטה קרלו[18].

בשנת 1986 הכניס את המושג של קשיחות[19] לתורת המיתרים אשר עד אז השתמשה רק במושג של מתיחות. מכיוון שהפיזיקאי הרוסי פוליאקוב הציע בו בזמן הרחבה דומה התוצאה נקראת מיתר פוליאקוב-.

ביחד עם צ'רביקוב פיתח הרחבה של תורות התפלגות ממרחבים ליניאריים לחבורות למחצה והגדרת מכפלתם בצורה ייחודית. ההרחבה אפשרית בשל הדרישה שאינטגרלי מסלול חייבים להיות אינווריאנטים תחת טרנספורמציות קואורדינטות[20]. תכונה זו הכרחית לשקילות שבין הפורמליזם של אינטגרלי מסלול לבין זו של שרדינגר.

כאלטרנטיבה לתורת המיתרים, השתמש באנלוגיה שבין גאומטריה לא-אוקלידית לגאומטריה של גבישים עם פגמים כדי לבנות מודל של היקום שנקרא עולם גבישי או גביש פלאנק-קלינרט[21] במרחקים באורך פלאנק מודל זה מתאר פיזיקה שונה מזו של תורת המיתרים. במודל גבישי זה, החומר יוצר פגמים במרחב-זמן אשר גורם לעקמומיות ולשאר האפקטים של תורת היחסות הכללית. תאוריה זו נתנה השראה לאומן האיטלקי,לאורה פס (Laura Pesce) ליצור פסלי זכוכית בשם "עולם גבישי".

הוא חבר בכיר ב IRAP. הפרויקט הוא חלק מרשת בינלאומית לאסטרופיזיקה ICRANet. גם היה מעורב בפרויקט "קוסמולוגיה במעבדה"[22], חלק מהקרן האירופאית למדעים[23].

ספרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Gauge Fields in Condensed Matter, Vol. I, " SUPERFLOW AND VORTEX LINES", pp. 1--742, Vol. II, "STRESSES AND DEFECTS", pp. 743-1456, [1]; Paperback ISBN 9971-5-0210-0 (זמין לקריאה בקישורים הבאים: חלק 1 ו-חלק 2)
  • Path Integrals in Quantum Mechanics, Statistics, Polymer Physics, and Financial Markets, 5th edition, [3] (זמין לקריאה כאן)
  • Multivalued Fields in in Condensed Matter, Electrodynamics, and Gravitation, (Singapore, 2008) (זמין לקריאה כאן)

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Kleinert H. (2009). "From Landau's Order Parameter to Modern Disorder Fields" (PDF). in "Lev Davidovich Landau and his Impact on Contemporary Theoretical Physics", publ. in "Horizons in World Physics").
  2. ^ Henry B.I. (2007). "Book Reviews". Australian Physics. p. 110.
  3. ^ Duru I.H., Kleinert H. (1979). "Solution of the path integral for the H-atom" (PDF). Physics Letters B. pp. 185–188. doi:10.1016/0370-2693(79)90280-6.
  4. ^ Duru I.H., Kleinert H. (1982). "Quantum Mechanics of H-Atom from Path Integrals" (PDF). Fortschr. Phys. pp. 401–435. doi:10.1002/prop.19820300802.
  5. ^ Kleinert H. (2004). "Travailler avec Feynman" (PDF). Science (French edition). pp. 89–95.
  6. ^ Feynman R.P., Kleinert H. (1986). "Effective classical partition functions" (PDF). Physical Review. pp. 5080–5084. doi:10.1103/PhysRevA.34.5080.
  7. ^ Kleinert, H., "Critical exponents from seven-loop strong-coupling φ4 theory in three dimensions". Physical Review D 60, 085001 (1999)
  8. ^ Lipa J.A. (2003). "Specific heat of liquid helium in zero gravity very near the lambda point" (PDF). Physical Review. p. 174518. doi:10.1103/PhysRevB.68.174518.
  9. ^ Kleinert H. (1973). "Bilocal Form Factors and Regge Couplings" (PDF). Nucl. Physics. pp. 77–111. doi:10.1016/0550-3213(73)90276-9.
  10. ^ Ne'eman Y, Reddy V.T.N. (1981). "Universality in the Algebra of Vertex Strengths as Generated by Bilocal Currents" (PDF). Nucl. Phys. pp. 221–233. doi:10.1016/0550-3213(75)90547-7.
  11. ^ Ne'eman Y. "Higher Algebraic Geometrization Emerging from Noncommutativity" (PDF). in Fluctuating Paths and Fields, W. Janke, A. Pelster, H.-J. Schmidt, and M. Bachmann (Eds.), World Scientific, Singapore, 2001.
  12. ^ Ferrara S., Discussion Section of 1978 Erice Lecture publ. in (1980). "The New Aspects of Subnuclear Physics" (PDF). Plenum Press, N.Y., Zichichi A. Ed. p. 40.
  13. ^ Metz A., Jolie J., Graw G., Hertenberger R., Gröger J., Günther C., Warr N., Eisermann Y. (1999). "Evidence for the Existence of Supersymmetry in Atomic Nuclei". Phys. Rev. Lett. p. 1542. doi:10.1103/PhysRevLett.83.1542.{{cite web}}: תחזוקה - ציטוט: multiple names: authors list (link)
  14. ^ Kleinert H. (1978). "Collective Quantum Fields" (PDF). Fortschritte der Physik. pp. 565–671. doi:10.1002/prop.19780261102.
  15. ^ Kleinert H., Lectures presented at the Erice Summer Institute 1976 (1978). "On the Hadronization of Quark Theories" (PDF). Understanding the Fundamental Constituents of Matter, Plenum Press, New York, 1978 (A. Zichichi ed.). pp. 289–390.
  16. ^ Kleinert H., Maki K. (1981). "Lattice Textures in Cholesteric Liquid Crystals" (PDF). Fortschritte der Physik. pp. 219–259. doi:10.1002/prop.19810290503.
  17. ^ Kleinert H. (1982). "Disorder Version of the Abelian Higgs Model and the Order of the Superconductive Phase Transition" (PDF). Lett. Nuovo Cimento. pp. 405–412. doi:10.1007/BF02754760.
  18. ^ Hove J., Mo S., Sudbo A. (2002). "Vortex interactions and thermally induced crossover from type-I to type-II superconductivity" (PDF). Phys. Rev. p. 064524. doi:10.1103/PhysRevB.66.064524.{{cite web}}: תחזוקה - ציטוט: multiple names: authors list (link)
  19. ^ Kleinert H. (1989). "The Membrane Properties of Condensing Strings" (PDF). Phys. Lett. B. p. 335. doi:10.1016/0370-2693(86)91111-1.
  20. ^ Kleinert H., Chervyakov A. (2001). "Rules for integrals over products of distributions from coordinate independence of path integrals" (PDF). Europ. Phys. J. pp. 743–747. doi:10.1007/s100520100600.
  21. ^ Marek Danielewski,‏ The Planck – Kleinert Crystal,‏ Fachbereich Physik, באתר Freie Universitat Berlin
  22. ^ Cosmology in the Laboratory
  23. ^ European Science Foundation
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=האגן_קליינרט&oldid=38422147"