ראמאקרישנה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ראמאקרישנה פארמאהמסה
לידה 18 בפברואר 1836
Kamarpukur, הודו עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 16 באוגוסט 1886 (בגיל 50)
קולקטה, הראג' הבריטי עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה הראג' הבריטי עריכת הנתון בוויקינתונים
השקפה דתית הינדואיזם עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג שארדה דווי (1859–16 באוגוסט 1886) עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

רַאמַאקְרִישְנָה פַּארַמָאהַמְסָה (1836 – 1886; נולד בשם: גאדהאר צ'אטְרג'י)[1] היה מיסטיקון בֶּנְגַלי[2] שדגל בהרמוניה של כל הדתות[3] ונחשב למנהיג רוחני ונציגו המפורסם ביותר של ההינדואיזם במאה התשע-עשרה.[4]

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ילדותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראמאקרישנה נולד בשנת 1836 בכפר קאמארפּוקור בבבֶּנְגַל,[5] למשפחה ענייה מן המעמד הברהמיני שהייתה אדוקה באמונתה.[1] כבר בילדותו חווה ראמאקרישנה מספר חוויות דמויות-טראנס ובהיותו בן שבע, לאחר מות אביו, משיכתו לטקסיות דתית וחוויות מסוג זה גברה. בילדותו למד מעט בבית הספר[6] ועד סוף חייו ולא ידע קרוא וכתוב.[7] בהיותו בן שש-עשרה הצטרף לאחיו הגדול ללימוד ותרגול בהרמיני בעיר השכנה כלכותה.[5]

השירות במקדשה של קאלי[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1855 החל ראמאקרישנה לשרת במקדשה של האלה קאלי שזה עתה נבנה[6] בעיירה דַאקְשִינֶשְוַואר השוכנת על גדות נהר הגנגס, מספר קילומטרים צפונית לכלכותה.[8] מרבית שנות חייו עברו עליו במקדש זה, ושם החלה מערכת היחסים הסוערת ויוצאת הדופן בינו לבין האלה.

על פי ההינדואיזם קאלי היא האם האלוהית המזינה והמחריבה גם יחד; היא המבטאת בדמותה את המורכבות של החוויה האנושית המשלבת סדר וחורבן, טוב ורע.[8] ראמאקרישנה אהב את האלה בכל מאודו[1] ובמשך שנים עשר שנה הפציר בה ללא הרף שתתגלה בפניו כאשר הוא פונה אליה כאל אמו.[8] בשנים אלו עסק בתרגולים קיצוניים בחיפוש אחר האלה. מסופר כי כמחצית מתקופה זו הוא כלל לא ישן ועסק במדיטציה במשך שעות.[6] הוא הזה את דמותה של קאלי כאישה אמיתית[9] ונהג לרחוץ ולהלביש אותה.[8] נפשו נעה בין מצבים אקסטטיים לעצב עמוק,[10] וכאשר היה יורד הערב צערו גדל עוד יותר. הוא בכה וקרא אל האלה: "עוד יום חלף לשווא, אמא, ואני לא ראיתי אותך. עוד יום עבר בחיים הקצרים הללו, ואני לא הכרתי את האמת".[11]

בעיני הסובבים אותו נתפס ראמאקרישנה כאחוז טרוף, ובשל כך בילה זמן רב ביער הסמוך למקדש.[1] ייסורים אלו תמו כאשר יום אחד הגיע אל סף ייאוש וניסה לדקור עצמו עם חרבה של קאלי שהייתה במקדש. לדבריו, האם האלוהית נגלתה בפניו לראשונה והצילה אותו. הייתה זו עבורו חוויית התעוררות בה זכה להתאחד עם האלוהות האין-סופית.[12]

נישואים[עריכת קוד מקור | עריכה]

כאשר היה ראמאקרישנה בן עשרים ושלוש החליטה אמו להשיאו במטרה להשיבו למוטב. שַארָדָה דֶוִוי, כלתו, הייתה בת שש שנים בלבד בהינשאם.[10] היא נשארה בבית הוריה והצטרפה אליו לדאקשינשוואר כאשר הייתה בת תשע-עשרה כדי לשרתו עד מותו. ראמאקרישנה טען כי הנישואים מעולם לא מומשו מכיוון שכחלק מתרגוליו הרוחניים נשבע לשמור על צניעות וטהרה. נדר זה נשען על תפיסתו כי 'נשים וזהב' פוגמים בדרך הרוחנית בשל היותם מושאי תשוקה גבריים.[13] הוא דחה את מערכת היחסים המקובלת והתייחס אליה כהתגלמותה של קאלי בדמות אדם. הוא כינה אותה 'האם הקדושה' וכך נהגו בה גם חסידיו. לאחר מותו מילאה שארדה דווי תפקיד חשוב בזרם הדתי שהתפתח בעקבותיו.[10]

מותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנות חייו האחרונות חלה ראמאקרישנה במחלה סופנית.[14] שארדה-דווי, וִיוֶוקַאנַנְדָה תלמידו האהוב, ושאר חסידיו טיפלו בו עד מותו בשנת 1886. ראמאקרישנה מינה את ויווקאננדה ליורש והוא בתורו ייסד והנהיג את מסדר ראמאקרישנה.[15]

קורותיו של ראמאקרישנה נרשמו בספר 'הבשורה על-פי ראמאקרישנה' על ידי אחד מחסידיו המכונה "מ".[16] חיבור זה פורסם בין השנים 1902-1903[17] והפך לקלאסיקה של הספרות הדתית בכל הזמנים.[4]

תורתו והוראתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

תרגולים רוחניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

טרם הגעתה של שארדה דווי למקדש, פגש ראמאקרישנה מספר מורים שהשפיעו עליו עמוקות והעשירו את תרגוליו הרוחניים: האחת הייתה ברהמינית משכילה בשם בַּאהִירַווִי שלימדה אותו את תרגולי הטנטרה. עיקרם של תרגולים אלו הוא שליטה באנרגיה בתוך הגוף וריסון התשוקה,[18] והם סייעו לו לשלוט ברגעי הטראנס שהיממו אותו.[19]

השני היה סניאסין עירום בשם טוֹטָא פוּרִי שהיה חלק ממסורת האַדְוַוייטָה-וֶדַאנְטָה. במרכז אמונה זו עומדת חוויית 'אחדות הכל' המבוססת על זיהוי היסוד האינדיבידואלי של העולם (אַטְמַן) עם היסוד האוניברסלי (בְּרַהְמָן). תפיסה מוניסטית זו שוללת בעיקרה התמזגות עם אל פרסונלי. טוטא פורי העמיד בפני ראמאקרישנה את אתגר ההתנסות האדוויטית, שמשמעותו היא היפרדות מן האלה קאלי. ראמאקרישנה נענה להצעתו ולאחר מאבק עיקש עם דמותה של קאלי בתודעתו[20] הגיע למצב ההכרה הגבוה ביותר בשם נירוויקאלפה-סמאדהי, זאת תוך כמה ימים בלבד. חוויה זו היוותה דוגמה ליכולותו של ראמאקרישנה להגיע למצב הכרה רוחני נעלה בפרקטיקות שונות. טוטא פורי היה זה שהעניק לראמאקרישנה את שמו זה.[19]

מלבד התנסויות אלו, דרכו הרוחנית של ראמאקרישנה התאפיינה בחוויות מיסטיות ומפגש בלתי אמצעי עם אלוהים. תרגול זה נקרא בְּהַקְטִי ("דבקות") ועניינו הוא התמזגות עם האל. לעיתים תכופות היה נכנס ראמאקרישנה למצבי טראנס עמוקים הקרויים סַמַדְהִי. כאשר שקע במצב זה הפסיק לראות את האנשים סביבו ולא היה מסוגל לאכול ולשתות. כדי לשמור על חייו, תלמידיו היו מאכילים אותו בכוח ולעיתים אף מכים אותו בראשו כדי להעירו. הצלילה למצב הסמדהי לא הייתה תמיד מרצון, ובנוגע לכך נהג ראמאקרישנה לומר כי "לפעמים אני מעדיף לטעום סוכר ולא להיות סוכר", בהתייחסו לחוויית האחדות המוחלטת שהציפה אותו בהיותו שקוע בסמדהי.[21] ראמאקרישנה לא נשאר רק בגבולות ההינדואיזם והתנסה גם בדתות אחרות –בחברת מיסטיקנים מוסלמים חווה התגלות של הנביא מחמד, וכשעסק בברית החדשה חווה התגלות של ישו. הוא לא התנסה במנהגים ובפרקטיקות של דתות אלו, ובמקום זאת צלל לעומק האמונה ומפגש עם מנהיגה הרוחני.[19] שנים אחר כך אמר עליו מהאטמה גנדהי כי הוא ההוכחה שאדם יכול "לראות את אלוהים פנים אל פנים".[22]

משנתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראמאקרישנה נחשב לאֻמָּן החוויה הדתית שאינה תלויה בלימוד וקריאת כתבי הקודש.[23] הוא העדיף את החוויה המיסטית על פני הלימוד המילולי על אלוהים והתבטא בנוגע לכך לא פעם:[7] "ספרים – כתבי הקודש – כולם מורים את הדרך אל אלוהים. כאשר אתה יודע את הדרך מה הטעם בספרים? זה הזמן לדרכה של הנפש בבדידות המאחדת עם אלוהים."[24] התנסויותיו הדתיות המגוונות שכנעו אותו כי כל הדתות אמיתיות. כל אחת היא שביל שונה המוביל לאותו היעד – הכרת האחדות המוחלטת של הכל בתוך האלוהים.[13] החוויה המיסטית, אותה החשיב כחוויה הדתית הנעלה ביותר, יכולה להתממש בכל הדתות וליצור חוויה אנושית-דתית משותפת בבסיסה.[7]

השפעתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

מסופר כי ראמאקרישנה היה בעל השפעה חזקה על הסובבים אותו עד כדי שינוי התודעה של הזולת בנגיעת יד. כוחו היה טמון בגישתו הפשוטה וביכולתו להעביר את מסריו באופן מדויק ובהיר לכל סוגי הקהלים.[25] שמו יצא למרחוק, הוא נעשה מוקד של עלייה לרגל כאשר מאות אנשים הגיעו לבקרו במקדשה של קאלי.[26]

נערים רבים מצאו בו מענה למשבר הזהות שלהם, הם ראו בו ידיד אוהד ומודל שההליכה בדרכו מקובלת בחברה. מבין צעירים אלו חיבתו של ראמאקרישנה נטתה לתלמידים שלא חיקו אותו כקדוש ונהגו בעצמם בחשיבות יתר, אלא לאלה אשר טיפחו עמדות רוחניות מתוך רצון ליצירת יחסי גומלין עמו. ראמאקרישנה זיהה בחדות רגשות דתיים כנים והעדר אנוכיות, ולעג לחסידים רמאים מכל סוג שהוא. כדי לברור את תלמידיו היה מבקש מהם לחקות את פעולותיו המוזרות וכך רק המסורים באמת היו נשארים.[14]

ראמאקרישנה ווִיוֶוקַאנַנְדָה[עריכת קוד מקור | עריכה]

סוּאַמִי וִיוֶוקַאנַנְדָה[27] היה תלמידו האהוב של ראמאקרישנה[14] אשר ראה בו התגלמות של האל וִישְנוּ.[27] הוא היה נמרץ ונבון, ורחש למורו כבוד וחיבה עמוקים. תוך זמן קצר נעשה מנהיגם של החסידים הצעירים והחדיר בהם תחושת אחריות ושותפות להוראתו של ראמאקרישנה. השניים היו שונים באופיים והיחסים ביניהם היו סבוכים: בעוד ויווקאננדה היה משכיל שגדל בחינוך עם מאפיינים מערבים והיה בעל במחשבה מעשית וביקורתיות לצד מזג סוער,[14] ראמאקרישנה היה מסור לגמרי לחוויה האקסטטית ולאורח חיים לא רציונלי. ויווקאננדה היה נאמן למסורת האדוויטה-וודאנטה ולא נמשך לדבקות של ראמאקרישנה בקאלי.[27] עם זאת הוא ראה חשיבות גדולה בתפיסתו האוניברסלית והאלטרואיסטית של ראמאקרישנה.[14] לימים נסע לשיקגו לקונגרס של נציגי הדתות השונות שהתקיים ב-1883, בו נאם על האפשרות של ההינדואיזם להכיל את כלל הדתות בעולם. לאחר מותו של ראמאקרישנה הוא הקים את מסדר ראמאקרישנה על שמו. מפגשם של ראמאקרישנה וויווקאננדה מציג היטב את המורכבות התרבותית שהתקיימה במפגש בין הודו למערב. שני האישים היו שונים בתכלית ואף על פי כן נמשכו אחד לשני בעוצמה. מורכבות זו מבטאת את הניגוד יחד עם הזיקה בין מזרח למערב.[27]

ראמאקרישנה וקֶשַאבּ[עריכת קוד מקור | עריכה]

קֶשַאבּ צַ'נְדְרָה סֶן היה מראשי תנועת בְּרַהְמָה-סַאמַאג'[28] שרצתה לחולל שינויים רדיקליים בחברה ובתרבות ההודית, על ידי אימוץ מרכיבים מערביים ושלילת פרקטיקות מסורתיות בהינדואיזם.[29] קשאב ראה בראמאקרישנה דוגמה חיה לאפשרות להרמוניה של כל הדתות, תפיסה בה החזיק טרם פגישתם.[7] ראמאקרינה וקשאב היו שותפים לתפיסת האוניברסליזם, הפתיחות ושימור המסורת. על אף ההבדלים המשמעותיים בין השניים בשאר תחומי החיים הם רחשו כבוד וחיבה עמוקה האחד לשני, כפי שעולה מאזכוריו הרבים של קשאב ב'בשורה על-פי ראמאקרישנה'.[28]

קשאב הפיץ והנגיש את משנתו של ראמאקרישנה לאליטה בהודו שנטתה לתרבות המערב והייתה עתידה להשפיע על עיצוב התרבות והחברה.[30] ראמאקרישנה מצידו, נחשף לראשונה לאנשים מסוג זה – הם היו אמידים ובעלי רכוש רב[31] והצהירו כי הם אנשים דתיים מבלי שהתנסו בחוויה דתית כלשהי. שטחיות דתית זו הייתה חסרת טעם בעיניו, ובעקבות מפגש זה חש חובה להעביר ולו מעט מהחוויה שלו לאחרים. הוא לא ביקש לעורר מהפכה הינדואית, הוא רצה לעורר בבני האדם את הרגש הדתי ולעזור להם לגלות את היכולת הטמונה בהם להכיר את אלוהים.[25]

ראמאקרישנה והמערב[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראמאקרישנה מעולם לא עזב את מקום מושבו אך שמעו הגיע אל המערב. סופרים ומלומדים מובילים דוגמת רוֹמֵן רוֹלַאן ומקס מִילֶר כתבו עליו ספרים. הוא נתפס כמבשר תקווה חדשה לאנושות בזכות משנתו חוצת הגבולות הדתיים, הלאומיים והחברתיים.[26] נאומו של ויווקאננדה בקונגרס הדתות היה ברוח אותה תקווה והכה גלים. על אף שהאירוע התרחש מספר שנים לאחר מותו של ראמאקרישנה, יש המתייחסים לכך כשליחות מטעמו למסור לעולם את הבשורה ההרמונית הטמונה בהינדואיזם.[32]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ראמאקרישנה בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 3 4 R. C. Zaenher, Hinduism (London: Oxford University Press, 1966), p. .161
  2. ^ יוחנן גרינשפון, הינדואיזם: מבוא קצר (תל אביב: אוניברסיטת תל אביב, מפה, 2005), עמ' 86.
  3. ^ .Gavin.Flood, An Introduction to Hinduism (Cambridge:Cambridge University Press, 2008), p.256
  4. ^ 1 2 גרינשפון, הינדואיזם, עמ' 101.
  5. ^ 1 2 Leo Schneiderman, "Ramakrishna: Personality and Social Factors in the Growth .of Religious Movement", Journal for the Scientific Study of Religion, Vol.8 (Spring, 1969), p.61
  6. ^ 1 2 3 .D.S. Sarma, "The Experience of Sri Ramakrishna Paramahamsa", The Jurnal of Religion, Vol.7 (Mar., 1927), p. 188
  7. ^ 1 2 3 4 יוחנן גרינשפון, על כוח ואי אלימות: חייו ומשנתו של מהטמה גנדי (משרד הביטחון, 2005), עמ' 126.
  8. ^ 1 2 3 4 גרינשפון, הינדואיזם, עמ' 102.
  9. ^ .Schneiderman, "Ramakrishna", pp. 61-62
  10. ^ 1 2 3 .Schneiderman, "Ramakrishna", p. 62
  11. ^ תרגום עצמאי לציטוט: "Another day is gone in vain, Mother, and I have not seen thee. Another day of this short life has passed, and I have not known the truth." כפי שהובא ב: Sarma, The Experience, p. 189.
  12. ^ .Sarma, "The Experience", pp.189-190
  13. ^ 1 2 .Zaenher, Hinduism, p.163
  14. ^ 1 2 3 4 5 .Schneiderman, "Ramakrishna", p.64
  15. ^ .Zaenher, Hinduism, p.166
  16. ^ גרינשפון, הינדואיזם, עמ' 105.
  17. ^ .M., The Gospel of Ramakrishna (New York: The Vedanta Society, 1907), p.vii
  18. ^ .Flood, An Introduction, p. 257
  19. ^ 1 2 3 .Zaenher, Hinduism, p.162
  20. ^ גרינשפון, הינדואיזם, עמ' 103-104.
  21. ^ גרינשפון, הינדואיזם, עמ' 101-105.
  22. ^ גרינשפון, על כוח, עמ' 125.
  23. ^ גרינשפון, הינדואיזם, עמ' 104.
  24. ^ תרגום עצמאי לציטוט: "Books – sacred scriptures – all only point the way to God. Once you have known the way what is the use of books? Then the time comes for the culture of the soul in solitary communion with God." כפי שהובא ב: Bhagavan Sri Ramakrishna, Sayings of Sri Ramakrishna (Madras: The Ramakrishna Math 1920), p.68.
  25. ^ 1 2 .Zaenher, Hinduism, p.164
  26. ^ 1 2 גרינשפון, הינדואיזם, עמ' 103.
  27. ^ 1 2 3 4 גרינשפון, הינדואיזם, עמ' 107.
  28. ^ 1 2 גרינשפון, הינדואיזם, עמ' 106.
  29. ^ גרינשפון, הינדואיזם, עמ' 111.
  30. ^ .Schneiderman, "Ramakrishna", p.65
  31. ^ .Sarma, "The Experience", pp.196-197
  32. ^ גרינשפון, על כוח, עמ' 126-127.
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=ראמאקרישנה&oldid=34452638"