רונן לוביץ

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
רונן לוביץ
לידה 16 בספטמבר 1960 (בן 63)
כ"ד באלול ה'תש"ך
חיפה, ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה אוניברסיטת בר-אילן עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג רבקה לוביץ עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

הרב ד"ר רונן לוביץ (נולד בכ"ד באלול ה'תש"ך, 16 בספטמבר 1960) הוא רב היישוב ניר עציון ונשיא תנועת "נאמני תורה ועבודה". חבר בארגון רבני צהר ובארגון הרבנים בית הלל.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד בחיפה לישעיהו ונחמה לוביץ, נכד לרב יהושע קניאל, רבה הראשי של חיפה. למד בישיבה התיכונית "פרחי אהרון" בקריית שמואל, ובגיל 16 עבר לישיבת הנגב בנתיבות. לאחר מכן למד בישיבת "קול יעקב" בירושלים. בשנת 1982 נישא לרבקה, בתם של הפרופסור ישעיהו (צ'ארלס) ליבמן, חתן פרס ישראל, והד"ר שרה ליבמן. הרב לוביץ למד במדרשה הגבוהה לתורה שליד מכון הארי פישל בירושלים. בשנת 1987 הוסמך לרבנות על ידי הרב שאר ישוב כהן והרב עוזי קלכהיים, ובשנת 1989 קיבל הסמכה לרבנות של הרבנות הראשית לישראל על ידי הרבנים הראשיים, הרב אברהם שפירא והרב מרדכי אליהו.

לוביץ הוסמך כמורה במכללת ליפשיץ, סיים תואר ראשון בפילוסופיה יהודית ובפילוסופיה כללית באוניברסיטת בר-אילן ותואר שני במדע הדתות באוניברסיטת קייפטאון שבדרום אפריקה (שניהם בהצטיינות יתרה). סיים דוקטורט במחשבת ישראל באוניברסיטת חיפה. נושא עבודתו היה "העימות בין ישראל לערבים בספרות התורנית של הציונות הדתית".

בין השנים 1989–1993 כיהן כרב קהילה בקייפטאון, וכרב הקמפוס האוניברסיטאי ומרצה באוניברסיטה במחלקה למדע הדתות ובמחלקה לתרבות יהודית. בשנת 1993 שב לישראל והתמנה לתפקיד רב היישוב ניר עציון.

בין השנים 1993–2006 לימד בתוכנית להכשרת רבנים של קרן 'יד אבי הישוב' בירושלים.

משנת 1996 עד 2004 היה חבר הנהלה בתנועת "מימד", ובין השנים 2004–2009 היה חבר מועצה בתנועה.

משנת 1997 מרצה במכללת שאנן, ובין השנים 2008 - 2012 לימד כמרצה מן החוץ במחלקה ללימודים רב-תחומיים באוניברסיטת חיפה.

בין השנים 1999–2017 עמד בראש פרויקט 'בצוותא', בית מדרש לסטודנטים באוניברסיטת חיפה.

בין השנים 2009–2010 הגיש תוכנית שבועית על פרשת השבוע בערוץ האקדמי של אוניברסיטת חיפה שכללה ראיונות עם חוקרי אקדמיה ואנשי תרבות.

בין השנים 2009–2011 שימש כרב משיב באתר "כיפה", ובהמשך פרסם מאמרי תשובה הלכתיים באתר ynet מטעם ארגון רבני צהר.

בשנים 2013–2016 פרסם מאמרים שבועיים על פרשת השבוע ואקטואליה בעלון "מסביב לשולחן" ובמדור יהדות של אתר האינטרנט "וואלה".

מ-2016 מפרסם את מאמריו לפרשת השבוע בעלון "שבתון".

בשנת 2012 נמנה עם מייסדי ארגון הרבנים בית הלל, ועד 2015 היה חבר בוועד המנהל של הארגון.

בשנת 2014 התקבל כעמית מחקר במרכז ללימודי יהדות, אוניברסיטת הרווארד, קיימברידג' מסצ'וסטס.

משנת 2015 מכהן הרב לוביץ כנשיא תנועת "נאמני תורה ועבודה".

השקפתו ופעילותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בהרצאותיו ובמאמריו מרבה הרב לוביץ לעסוק בשאלות העולות מתוך המפגש שבין היהדות והעולם המודרני. הנושאים המרכזיים בהם עוסק הרב לוביץ נוגעים לסוגיות מוסר, יחס לאחר, סובלנות ודו-קיום. במסגרת פעילותו בתחום היחסים בין דתיים וחילוניים לימד לוביץ וריכז, יחד עם הד"ר יוסי בר, פרויקט שנקרא: 'שיח דתי-חילוני'. בפרויקט השתתפו סטודנטים מהמכללות לחינוך 'גורדון' ו'שאנן'.

לוביץ התפרסם במיוחד בזכות מאמריו בנושא היחס ללהט"בים, והיה הרב האורתודוקסי הראשון בישראל שקרא לסובלנות והכלה ביחס אליהם. מאמרו הראשון בנושא זה פורסם כבר בשנת 1995 בכתב העת "מים מדליו".[1] מאמרו השני בנושא פורסם בשנת 2001 בכתב העת "דעות"[2] וזכה לפרסום רב. למאמר הייתה השפעה רבה על רבנים, מחנכים ואנשים מן השורה בחברה הדתית-ציונית והוא סימן את ניצני השינוי בתהליך ההכרה הציונית-דתית בתופעה וגיבוש יחס מכיל כלפיה. הרב לוביץ עונה דרך קבע על שאלות של להט"בים באתר של עמותת "כמוך", קיבל בשנת 2010 תעודת הוקרה מטעם עמותת "חברותא" על תרומתו לסובלנות והכלה של להט"בים בציבור הדתי, ומהווה כתובת עבור צעירים, הורים ומחנכים הנבוכים ומתלבטים במגוון שאלות בנושא זה וזקוקים לייעוץ והכוונה. עם זאת, הוא ספג ביקורת מצד גורמים דתיים שמרנים הדוגלים באפשרות של שינוי הנטייה המינית (טיפולי המרה), וסבורים ששיטתו עלולה להתפרש כמתן לגיטימציה ליחסי מין האסורים על פי ההלכה.

לוביץ עסק רבות בדיאלוג בין-דתי שנועד לקדם הבנות בין אנשי דת מדתות שונות. הוא החל בפעילות זו מיד עם הגיעו לדרום אפריקה בשנת 1989 חברו יחד מנהיגים דתיים מדתות שונות לכנסים ולפרסום גילויי דעת נגד שלטון האפרטהייד ולפעילויות למען אוכלוסיית הרוב במדינה. מאז ששב ארצה ב-1993, השתתף לוביץ במפגשים ובכנסים רבים בתחום זה, חלקם בין-לאומיים וחלקם של אנשי דת תושבי ישראל. בשנים 2003 ו-2005 יצא לוביץ למסעות הרצאות בארצות הברית בהזמנת הוועד היהודי-אמריקאי יחד עם אימאם וכומר, כדי לדבר בפני קהלים בני שלוש הדתות על פיוס ושלום. בין השנים 2009 - 2011 השתתף בפרויקט 'קדם – קול דתי מפייס' בו נטלו חלק מנהיגים דתיים יהודים, מוסלמים ונוצרים.

נושא נוסף בו מתמקד הרב לוביץ הוא הדאגה לשימור ולקידום הטבע והסביבה.[3] בין השנים 2009 – 2010 הגיש הרב לוביץ פינה שבועית קבועה ברדיו ברשת מורשת בנושא איכות הסביבה לאור מקורות היהדות, בשיתוף עם עמותת "שומרה לסביבה טובה". בין השנים 2010 ל-2020 היה הרב לוביץ חבר בוועד המנהל של עמותת "אדם, טבע ודין".

נושאים אחרים בהם מרבה הרב לוביץ לעסוק במאמריו ובהרצאותיו הם מעמד הנשים בחברה הדתית,[4][5] היחס לנוכרים, שאלות מוסר במקרא ובהלכה,[6] אתיקה צבאית,[7] צדק חברתי ועקרונות בדרכה של הציונות הדתית.[8]

בצעירותו פרסם לוביץ ספר פרוזה בשם "השיכרון של דאמור" שזכה בפרס בית הסופר ע"ש ניומן, ירושלים 1987, וכן פרסם כמה סיפורים קצרים בכתבי עת לספרות.

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ממאמריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא רונן לוביץ בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ רונן לוביץ, עמדת היהדות בשאלת היחסים בין בני מין אחד וקווים מנחים ליישומה בחינוך, מים מדליו, שנתון המכללה ע"ש ליפשיץ לחינוך, תשנ"ו, עמ' 233-254
  2. ^ רונן לוביץ, סלידה סובלנות או מתירנות - יחס היהדות להומוסקסואליות, באתר נאמני תורה ועבודה, ‏דעות 11, דצמבר 2001
  3. ^ יאיר קראוס, רבנים בציונות הדתית קוראים: הפחיתו את השימוש בחד פעמי, באתר מקור ראשון, ‏29.09.2019
  4. ^ רונן לוביץ, צניעות וכבוד האישה בעידן של שוויון, בתוך: להיות אישה יהודיה, קובץ שלישי, ט' כהן וע' לביא(עורכות), 2005, ירושלים, עמ' 198-183
  5. ^ רונן לוביץ, הספד על ידי נשים בעת הלוויה, תחומין, כ"ו תשס"ו, עמ' 315-305
  6. ^ רונן לוביץ, מחיית עמלק - פרשות, חינוך ומוסר, שמעתין 129-130
  7. ^ רונן לוביץ, צבא ומלחמה בהגות של הציונות הדתית, בתוך: הכיפה והכומתה, מ. רחימי (עורך), אלקנה-רחובות, תש"ע, עמ' 138-115.
  8. ^ רונן לוביץ, המושגים "קידוש השם" ו"חילול השם" בהגות של הציונות הדתית, באתר שאנן, ‏ט"ז תשע"א