רנייה השלישי, נסיך מונקו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הנסיך רנייה השלישי
Rainier Louis Henri Maxence Bertrand Grimaldi
לידה 31 במאי 1923
מונקו
פטירה 6 באפריל 2005 (בגיל 81)
מונקו
שם מלא רנייה לואי הנרי מקסנס ברטרנד גרימלדי
שם לידה Rainier Louis Henri Maxence Bertrand Grimaldi עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה מונקומונקו מונקו
מקום קבורה קתדרלת סנט ניקולס, מונקו
השכלה
בת זוג הנסיכה גרייס
שושלת בית גרימלדי
תואר נסיך מונקו
אב הנסיך פייר, דוכס ולנטיניוס עריכת הנתון בוויקינתונים
אם הנסיכה שארלוט, דוכסית ולנטיניוס עריכת הנתון בוויקינתונים
צאצאים הנסיכה קרוליין מהנובר
הנסיך אלבר השני
הנסיכה סטפני
נסיך מונקו
9 במאי 19496 באפריל 2005
(55 שנים)
פרסים והוקרה
  • מדליה לציון 2500 שנה להקמת האימפריה האיראנית (14 באוקטובר 1971)
  • אביר הצלב הגדול עם חגורה של מסדר ההצטיינות של הרפובליקה האיטלקית (30 במאי 1953)
  • מסדר מנואל אמדור גוררו
  • צלב גדול של לגיון הכבוד
  • מסדר הדרבן המוזהב
  • כוכב הארד
  • המסדר האולימפי
  • צלב המלחמה 1939-1945
  • מסדר המושיע עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

רנייה השלישי, נסיך מונקו או רנייה לואי אנרי מקסאנס ברטראן גרימלדיצרפתית: Rainier Louis Henri Maxence Bertrand Grimaldi;‏ 31 במאי 19236 באפריל 2005) היה שליט מונקו מבית גרימלדי במשך 56 שנים ואחד מראשי המדינה הוותיקים ביותר במאה העשרים.

עיקר פרסומו בעולם נבע מנישואיו לשחקנית הקולנוע גרייס קלי. במונקו, רנייה הוביל שינויים משמעותיים בחוקת המדינה. הכנסות המדינה הורחבו בתקופתו באופן ניכר, נוסף לתעשיית ההימורים, שהיוותה בראשית כהונתו 95% מהכנסותיה, וכיום 3% בלבד.

משפחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

שורשי משפחתו של רנייה, בית גרימלדי, נקשרים בשושלות המלוכה של צרפת, ספרד, גרמניה, סקוטלנד, אנגליה, הולנד ואיטליה.

אם סבו, הנסיכה מרי ויקטוריה גרימלדי, הייתה צאצאית של ג'יימס הרביעי, מלך סקוטלנד. בין אבותיו האחרים נמנית בתו המאומצת של נפוליאון בונפרטה, קרל התשיעי, מלך שוודיה, פרדריק השני, מלך דנמרק, הסופר ויליאם בקפורד, וילם הראשון, נסיך אורנז', הנסיכה ג'ואן מויילס ובני אצולה אחרים.

שנות חייו המוקדמות[עריכת קוד מקור | עריכה]

רנייה נולד במונקו כבן יחיד לנסיכה שרלוט, יורשת העצר של נסיכות מונקו, ולנסיך פייר. הוריו היו הדוכס והדוכסית מולנטיניוס, ואביו הוכתר על ידי סבו כנסיך מונקו בזכות עצמו. בהתאם לכך אביו אימץ את שם המשפחה של משפחת אמו, גרימלדי. לרנייה אחות יחידה, הנסיכה אנטואנט, ברונית מאסי.

רנייה למד בצעירותו באנגליה ובשווייץ, ולאחר מכן למד תואר ראשון בצרפת.

במהלך מלחמת העולם השנייה שירת כקצין זוטר בחיל השריון הצרפתי ונלחם באלזס. על חלקו בלחימה הוענקה לו מדליית "כוכב הברונזה".

בשנת 1944 נענתה אמו לבקשת אביה וויתרה על זכותה לרשת את הכתר. עם מות סבו, ב-9 במאי 1949, היה רנייה לנסיך מונקו.

נישואין ומשפחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך שנות הארבעים והחמישים חי הנסיך עם שחקנית הקולנוע הצרפתייה ז'יזל פסקל. לאחר פרידתם החל רנייה לחזר אחרי השחקנית האמריקאית זוכת פרס אוסקר גרייס קלי, והשניים נישאו ב-19 באפריל 1956.

לנסיך רנייה והנסיכה גרייס שלושה ילדים:

הנסיכה גרייס נהרגה בתאונת דרכים בשנת 1982. לאחר מותה הייתה לרנייה מערכת יחסים עם הנסיכה וירג'יניה פירסטנברג, קרובת משפחתו ומעצבת אופנה נודעת.

פעולותיו כנסיך[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר הכתרתו החל רנייה לבסס את מונקו מחדש, לאחר שהמדיניות הכלכלית של המדינה הוזנחה. קופת המדינה הייתה על סף גירעון בראשית כהונתו ויכולתם הכלכלית של חוג המהמרים בעיר נפגעה מהשפעות מלחמת העולם השנייה, לצד התפתחותם של אתרי הימורים מתחרים ברחבי העולם. על כן רנייה החליט לבסס את מונקו באמצעות הפחתת מיסים דרמטית והפיכת שטחיה למשאבי נדל"ן ותיירות כדאיים. מעורבותן הכלכלית של נאמנויות שונות הקשתה על הגשמת חזונו ורנייה נאבק על הלאמתן.

בשנת 1962 הושקה בנסיכות חוקה חדשה, על פיה הופחתה מידת חשיבותה של משפחת המלוכה. החוקה הקודמת משנת 1959 בוטלה והשליטה במדינה הועברה לידי הנסיך ו-18 חברי מועצה נבחרים.

כחובב בולאות הנסיך פתח בשנת 1950 את המוזיאון המקומי לבולאות, בו הוצגו אוספיהם של הנסיכים אלבר הראשון ולאופולד השני. בשנת 1997 החל מועדון הבולאות של מונטה קרלו לארגן תערוכות בינלאומיות לבולים נדירים.

בשנות כהונתו האחרונות רנייה היה ראש המדינה השני בוותיקותו בעולם, לאחר מלך תאילנד פומיפון אדוניאדט.

שנותיו המאוחרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בריאותו של רנייה הידרדרה בשלוש שנות חייו האחרונות ומחלות ריאה הביאו לאשפוזיו החוזרים בבית החולים. במרץ 2005 הטיפול ברנייה הועבר ליחידת טיפול נמרץ וכעבור זמן קצר נמסרה הודעה על קריסת מערכות גופו.

סמכויותיו הועברו ב-31 במרץ לבנו אלבר וב-6 באפריל הנסיך נפטר.

הלווייתו נערכה ב-15 באפריל בקתדרלת סנט ניקולס במונקו, לצד מקום קבורתה של הנסיכה גרייס ו-17 קודמיו בתפקיד. סמיכות מותו עם פטירת האפיפיור יוחנן פאולוס השני הפחיתה את העניין התקשורתי סביב האירוע.

אילן יוחסין[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרוזן שארל מארי דה פוליניאק
 
קרוליין ז'וזפין לה נורמן דה מורנדו
 
איזידורו פרננדו דה לה טורה אי קארסי
 
מריה לואיסה דה מייר אי טראן
 
אלבר הראשון, נסיך מונקו
 
מרי ויקטוריה דאגלס המילטון
 
ז'אק אנרי לובה
 
ג'וזפין אלמיר פיידפר
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
הרוזן מקסנס דה פוליניאק
 
 
 
 
 
סוזנה מריאנה דה לה טור אי מייר
 
 
 
 
 
לואי השני, נסיך מונקו
 
 
 
 
 
מארי ז'ולייט לובה
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
הנסיך פייר, דוכס ולנטיניוס
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
הנסיכה שרלוט, דוכסית ולנטיניוס
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
רנייה השלישי, נסיך מונקו


קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]