שאה עלאם השני
 | |||||
| לידה |
25 ביוני 1728 דלהי, האימפריה המוגולית | ||||
|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
19 בנובמבר 1806 (בגיל 78) דלהי, האימפריה המוגולית | ||||
| מדינה |
 האימפריה המוגולית | ||||
| מקום קבורה |
| ||||
| דת | אסלאם סוני | ||||
| בן או בת זוג |
H.H. Mubaraq Timurid Nawab Qudsia Begum Mubaraq Mahal Sahiba (1758–?)  | ||||
| השושלת הטימורית | |||||
| |||||
| |||||
| |||||
  | |||||
שאה עלאם השני (בפרסית: شاه عالم دوم; 25 ביוני 1728 – 19 בנובמבר 1806) היה הפאדישאה (קיסר) של האימפריה המוגולית תחילה בשנים 1760–1788 ומאוקטובר 1788 עד מותו בשנת 1806. לאורך שלטון קודמיו נפלה האימפריה המוגולית מכוחה ומהשפעתה על תת-היבשת ההודית. תהליך ההיחלשות של המוגולית נמשך תחת שלטונו של שאה עלאם השני כאשר השפעתה וסמכותה התרבותית של האימפריה על מדינות מוסלמיות שונות בתת-היבשת התפרקה לנוכח עליית ההשפעה של חברת הודו המזרחית הבריטית. בסוף שלטונו נותר המוסד השלטוני המוגולי בהשפעה ובסמכות רק על העיר דלהי.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
שמו המלא[עריכת קוד מקור | עריכה]
עבדאללה ג'לאל א-דין עבדול מוזפר חם א-דין מוחמד עלי גאוהאר שאה י-עלאם השני
שנותיו הראשונות[עריכת קוד מקור | עריכה]
עלי גאוהאר כפי שנודע בצעירותו נולד בשנת 1728 והיה בנו של עלאם גיר השני, מבניו של הפאדישאה ג'האנגיר שאה. בצעירותו הייתה האימפריה המוגולית תחת שלטונו של מוחמד שאה אשר אמנם הצליח להביא לסופו של משבר ירושה ממושך אך לא צלח בהשבת האימפריה לגדולתה בתקופה שקדמה למשבר. אם חיזוק סמכותם של שליטים אזוריים ופלישה פרסית בהנהגת נאדיר שאה, האימפריה המוגולית איבדה את אחיזתה על תת-היבשת ההודית ומעמד האסלאם בתת-היבשת נחלש גם כן לנוכח עלייתן של ממלכות הינדיות חדשות, כגון האימפריה המראטהית.
עלי גאוהאר גדל בדלהי, בירת האימפריה ולא היה מתוכנן לרשת את הכתר. בשנת 1748 עלה לשלטון אחמד שאה הנהנתן שהיה נתון רבות להשפעות של מקורביו על מדיניות השלטון שלו. בשנת 1754 הנהיג עלאם גיר השני, אביו של עלי גאוהאר, הפיכה נגד שלטונו של אחמד שאה ויועציו והפך לקיסר האימפריה המוגולית החדש. עם עליית אביו הפך עלי גאוהאר ליורש העצר. עם עליית ההשפעה והסמכות של היועצים בחצר המלוכה, השר עימד א-מולוכ הפך לשליט בפועל על האימפריה ואחז בעלאם גיר השני בתור אסיר שלו.
קיסרות[עריכת קוד מקור | עריכה]
עלי גאוהאר ברח מהעיר דלהי בשנת 1758 מחשש למזימותיו של עימד א-מולוכ להשיג שליטה על האימפריה. עלי מצא מחסה בממלכת אוודה, על גדות נהר הגנגס ששליטיה המוסלמים הכירו בעליונות המוגולית. בשנת 1760, בעוד היה באדווה, עלי גאוהאר הוכתר בקרב תומכיו בתור הפאדישאה החדש של האימפריה המוגולית; שאה עלאם השני.
במטרה להשיג שליטה על דלהי, שאה עלאם דרש מס משליטי אדווה ובנגל שרשמית היו מדינות חסות של המוגולים. בתגובה הדבר גרר מאבק בינו לבין חברת הודו המזרחית הבריטית אשר חשקה בהשגת השפעה וסמכות על גבי בנגל. שאה עלאם תחילה תמך במאבק הצרפתי נגד הבריטים על המושבות הקולוניאליות בתת-היבשת במסגרת מלחמת שבע השנים, למרות תמיכתו הדיפלומטית נפלה העמדה הצרפתית בתת-היבשת בסופה של המלחמה. לאחר מאבק צבאי בשנת 1764, שאה עלאם השני הפך לאסיר של הכוחות הבריטים. בתמורה לשחרורו, שאה עלאם הכיר במעוזות לאורכי החופים של מפרץ בנגל, שהיו בחזקת הבריטים ונתן את הסכמתו לאיסוף מס מהאוכלוסיות המקומיות אל הכתר הבריטי.
בשנת 1771 הסדיר ברית עם האימפריה המראטהית ואלו תרמו לדרישתו להשיג את השליטה על העיר דלהי לאחר שכבשו אותה מידי שלטונו של עימד א-מולוכ. כמו בתקופת קודמיו, גם שלטונו של שאה עלאם ראה את חיזוק השפעתם של יועצים בחצר המלוכה כאשר בין השנים 1772–1782 הפך נג'ף ח'אן, יועץ בחצר המלוכה, לכוח האמיתי מאחורי שלטונו של שאה עלאם השני. בשנת 1788, טימור שאה דוראני, שליט האימפריה הדוראנית, הנהיג פלישה לתוך האימפריה המוגולית וצבאו בזז את דלהי. לאחר שכשל במציאת האוצר הקיסרי בעיר, הורה השליט האפגני לעוור את שאה עלאם השני.
שאה עלאם השני בילה את שנותיו האחרונות תחת השפעה של מעצמות חיצוניות שנשבעו לו בכך שיגנו עליו. תחילה היה תחת ההשפעה המראטהית ולאחר המלחמה האנגלו-מראטהית השנייה בתחילת המאה ה-19, נפל להשפעתם של הבריטים. עם מותו של טיפו סולטאן וכיבוש ממלכת מייסור בידי הבריטים, החל הכיבוש של כל תת-היבשת בידי האימפריה הבריטית אשר בסופו של דבר הוביל לנפילתה הסופית של האימפריה המוגולית לאחר המרד ההודי הגדול.
חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
רישומים שונים מתעדים כי בעוד היה שאה עלאם השני בגלות מחוץ לדלהי נהג לעסוק באומנות וספרות. שאה עלאם כתב שירה בפרסית, אורדו והינדי. בין עבודותיו הידועות ניתן למנות את 'דיוואן' ו'נאדראט-א שאהי', אוסף של פסוקים בפרסית, אורדו והינדי שהורכבו סביב שנת 1797; פסוקים אלו כללו כתבי שירה רבים. כתביו הרבים של שאה עלאם, כולל 'אע'א א-קסאס', אחת מיצירות הפרוזה הקדומות ביותר בשפת האורדו, משקפות התעניינות רבה בסופיזם וידע נרחב של שאה עלאם בכל הנוגע למדעי האסלאם.
מורשת[עריכת קוד מקור | עריכה]
שאה עלאם השני נפטר בשנת 1806 בגיל 78. שלטונו הארוך סימן את נפילת השפעתה וסמכותה של האימפריה המוגולית ולאורכו נפלה כל התנגדות הודית מרכזית לעליית האימפריה הבריטית. תחת השלטון המוגולי דת האסלאם הייתה השלטת על רוב תת-היבשת בעוד האוכלוסייה המקומית הייתה ברובה הינדית. עם נפילתם של המוגולים נפלה גם השפעת האסלאם בתת-היבשת וממלכות הינדיות ואף סיקיות חדשות החלו לקום על חורבות המוגולים.
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- שאה עלאם השני, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- שאה עלאם השני, באתר אנציקלופדיה איראניקה (באנגלית)
מנהיגי השושלת הטימורית 
| ||
|---|---|---|
| האימפריה הטימורית | טימור לנג • חליל סולטאן (אנ') • שאהרוח' (אנ') • אולוג בג • עבד אל-טיף מירזא (אנ') • עבדאללה מירזא (אנ') • אבו סעיד מירזא (אנ') • ידגר מוחמד מירזא (אנ') • סולטאן חוסיין באיקארה (אנ') • באדי אל-זמאן מירזא (אנ') | |
| האימפריה המוגולית | באבור • הומאיון • אכבר • ג'האנגיר • שאה ג'האן • אורנגזב • בהאדור שאה הראשון • ג'האנדר שאה (אנ') • פארוקשיר (אנ') • רפי א-דרג'את (אנ') • שאה ג'האן השני (אנ') • מוחמד שאה • אחמד שאה • עלאמגיר השני (אנ') • שאה ג'האן השלישי (אנ') • שאה עלאם השני • מחמוד שאה בהאדור (אנ') • שאה עלאם השני • אכבר השני (אנ') • בהאדור שאה השני | |