שבילים

שבילים

(למפת גוש דן רגילה)

שבילים

קיבוץ שבילים היה קיבוץ שהוקם במרץ 1948,^[1] על ידי תנועת הנוער הציוני על גבעה מול כפר הנוער עיינות בסמוך לנס ציונה, והתפרק ב-1950.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקיבוץ הוקם במטרה לשמש כמקום הכשרה לפליטים ניצולי השואה, בעיקר מפולין ומרומניה, שעלו לישראל אחרי מלחמת העולם השנייה.

הקיבוץ התפרק במאי 1950, לאחר שסיים את ייעודו כמקום הכשרה. בגבעה המשיכו להתגורר משפחות ובודדים עד שנת 1956, תוך שימוש בצריפים ובמתקנים שנותרו במקום. על הגבעה נותרו עד היום מגדל המים ומבנה מבטון בן ארבעה חדרים, ששימשו את הקיבוץ. בקיבוץ היו כ-60 עד כ-80 חברים. הם עבדו בעבודות כפיים בשדות ובפרדסים הסמוכים לשבילים. בקיבוץ היו בית מלאכה להרכבת אטבי כביסה, לול, רפת, אורווה וגן ירק, שהיוו מקור תעסוקה נוסף לחברים. בנוסף לכך, עבדו חברי שבילים בעבודות משקי בית ובלולים של אנשי מושב בית עובד הסמוך. הקיבוץ ידע שמחות, חתונות ולידות, והיה בו הווי חברתי-חלוצי.

חברי קיבוץ שבילים היו כוח החלוץ והגרעין הראשוני בהקמת המושבים שורש שבהרי ירושלים - באוקטובר 1948,^[2] ותלמי יפה בסמוך לאשקלון – באפריל 1950;^[3] וכן במשימת יישוב מחדש של מושב מבטחים שבנגב – במאי 1949. שלושת קיבוצים אלה התפרקו ובמקומם קיימים כיום מושבים.

במלחמת העצמאות הגנו אנשי שבילים על הגבעה וסביבתה בעיקר כנגד פעולות איבה של תושבי הכפרים הערביים נבי רובין ואל-קובייבה (רמלה), שהיו באזור שבילים, וגם נגד מסתננים מצריים. מספר חברי הקיבוץ נפצעו, חלקם קשה, כשהיו במשימת יישוב מחדש של קיבוץ מבטחים. שקית עפר מאדמת קיבוץ שבילים הוטמנה בקברו של בנימין זאב הרצל, יחד עם שקיות עפר של כל היישובים במדינת ישראל, בעת הבאת עצמותיו לקבורה בירושלים באוגוסט 1949.

הקיבוץ סיים את ייעודו במאי 1950, לאחר הקמת הקיבוצים שורש, מבטחים ותלמי יפה. חברי שבילים עברו בהדרגה לגור ביישובי קבע, ובעיקר בעיינות, בנס ציונה, בירושלים ובתל אביב.

האתר הוכרז כאתר מורשת על ידי המועצה לשימור אתרי מורשת בישראל ובשנים 2017–2018 שופץ המקום. במרץ 2018 נערך במקום טקס הסרת הלוט מהשלט של המועצה בהשתתפות חברי הקיבוץ ובני המשפחות.