שי כנות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
שי כנות
Shay Kanot
לידה 30 באוגוסט 1967 (בן 56)
לוס אנג'לס, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים אוניברסיטת תל אביב עריכת הנתון בוויקינתונים
פרופיל ב-IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

שי כנות (נולד ב-30 באוגוסט 1967; באנגלית: Shay Kanot) הוא יוצר, תסריטאי, ובמאי קולנוע וטלוויזיה ישראלי.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כנות נולד בלוס אנג'לס ועלה לישראל עם משפחתו בגיל 3. המשפחה חייתה בחיפה על הכרמל. כשהיה כנות בן 13 חזרה המשפחה ללוס אנג'לס והוא חי בארצות הברית 3 שנים. כנות למד בבית ספר אזורי בלוס אנג'לס בכיתה של "אנגלית כשפה שנייה". הוא התיידד בעיקר עם מקסיקנים ועם ילדי פליטים מווייטנאם. השהות בארצות הברית הייתה קשה למשפחה, שהורגלה לחיים בישראל, ומקץ 3 שנים חזרה אמו של כנות לישראל יחד עם ילדיה, ואילו אביו נשאר בלוס אנג'לס וחי שם מאז.

כנות חזר לחיפה, לתיכון עירוני ה'. הוא סיים מגמה ריאלית, והתגייס לצבא ליחידה באגף המודיעין. באותן שנים נהג לבלות במועדוני דיסקו בכרמל ושיחק כדורמים בליגה לאומית במכבי חיפה. הוא שירת חמש שנים בצה"ל, והשתחרר בדרגת סרן. באותן שנים התגרשו הוריו, ואחותו הצעירה טלי חלתה בסרטן. מחלתה של טלי אחותו ומותה מלווים אותו גם שנים מאוחר יותר.

הוא נרשם ללימודי מנהל עסקים באוניברסיטת תל אביב ויצא לטיול אחרי צבא בדרום אמריקה. בברזיליה בירת ברזיל החליט לשנות ההרשמה שלו באוניברסיטה לקולנוע. כנות חזר לארץ אחרי שנה וחצי של טיול, עבר לתל אביב והחל ללמוד בבית הספר לקולנוע וטלוויזיה ע"ש סטיב טיש של אוניברסיטת תל אביב, ובמקביל מנהל עסקים.

בשנה השנייה ללימודיו, לאחר שביים מספר קליפים, פנה ליאיר דורי עם רעיון לסדרה על "מאחורי הקלעים" של "המוסד". יאיר דורי, שהתחיל להפיץ טלנובלות בישראל, חיפש להפיק טלנובלה כזאת. כנות למד את הנושא ויצר את הטלנובלה הישראלית הראשונה בשנת 1996, "המוסד", בהפקת דורי מדיה גרופ של יאיר דורי[1].

סרטו הראשון של כנות "אנחנו לא כאלה" (1999) תסריטאי ובמאי, זכה בפרס יורקטון בקנדה, ובציון לשבח בפסטיבל בניו-יורק[2]. הסרט מספר חוויה אישית של כנות מהשירות הצבאי. מנקודה זו החל כנות לעבוד הן בטלוויזיה והן בקולנוע. בין יצירותיו הבולטות והידועות במהלך השנים נמנים הסרטים: "אהבה קולומביאנית" (2004)[3], "שושנה חלוץ מרכזי" (2014)[4], "איביזה" (2015), "ארבע על ארבע" (2016). וסדרות הטלוויזיה: "הבורר" - יוצר ובמאי (2007-2013)[5], "בני אור" - במאי (2020)[6], "כפולה" - במאי (2016-2019)[7], "תיק סגור" - יוצר ובמאי (2004)[8], במאי ותסריטאי עונה 2 "מעורב ירושלמי" (זוכה פרס אופיר), תסריטאי העונה הראשונה של "שבתות וחגים"[9].

חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

כנות נשוי לאדריכלית צמרת הראל כנות, ומתגורר בתל אביב. לזוג שלושה ילדים.

פילמוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

סדרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

קולנוע[עריכת קוד מקור | עריכה]

תוכניות ריאליטי[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא שי כנות בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ איילה צורף, איש השיווק של מאי: יאיר דורי, מפיק הסדרה "המורדים", באתר TheMarker‏, 14 במאי 2003
  2. ^ ציון לשבח ל"אנחנו לא כאלה" של ICP בפסטיבל ניו-יורק, באתר גלובס, 17 בפברואר 1999
  3. ^ ביקורות:
    פבלו אוטין, ‏"החיים הם כמו שבעה", באתר גלובס, 27 ביולי 2004
    אורי קליין, תסמונת רואן אטקינסון, באתר הארץ, 18 באוגוסט 2004
  4. ^ ביקורות:
    אורי קליין, למה "שושנה חלוץ מרכזי" כל כך גס ומופרך, באתר הארץ, 25 ביולי 2014
    שמוליק דובדבני, "שושנה חלוץ מרכזי": החמצה מהנקודה, באתר ynet, 18 ביולי 2014
  5. ^ רותי זוארץ, ‏האבא של הבורר, באתר גלובס, 27 במאי 2007
  6. ^ אתר למנויים בלבד גילי איזיקוביץ, "בני אור": אמורה להיות דרמה מרתקת, אבל התוצאה מפוספסת, באתר הארץ, 26 באפריל 2021
  7. ^ אתר למנויים בלבד איתי שטרן, "כפולה" של נועה קירל: דרמה שבלונית שמסתירה תובנה מבאסת על החיים, באתר הארץ, 3 בינואר 2018
  8. ^ רותה קופפר, כחול לבן מאדום לשחור, באתר הארץ, 8 באוקטובר 2008
  9. ^ אביבה קרול, ‏החלו צילומי "שבתות וחגים", סדרת דרמה חדשה של ערוץ 3, באתר גלובס, 17 באוגוסט 1999
  10. ^ מתן אברמוביץ', עכבר העיר, סקס, סמים ואקדחים: הצופה הישראלי רוצה לראות אלימות בטלוויזיה, באתר הארץ, 28 באוקטובר 2010
  11. ^ רותה קופפר, חמישה גברים והזיה אחת, באתר הארץ, 3 במרץ 2008
    שירה מן, עכבר העיר, חמישה גברים וקלישאה, באתר הארץ, 4 בינוי 2008
  12. ^ שמוליק דובדבני, "איביזה": זהירות, מחלטרים על חשבונכם, באתר ynet, 12 ביולי 2015
  13. ^ אפשר גם, באתר הארץ, 26 ביולי 2005
  14. ^ ניר קיפניס, ‏אחרון בדרמה, באתר גלובס, 26 במרץ 2001
  15. ^ רותה קופפר, כמה גמלים שווה חנה לסלאו?, באתר הארץ, 24 ביולי 2007
  16. ^ תום מהגר, כל מחנה והשלמה ארצי שלו, באתר "העוקץ", 26 ביולי 2012
    נטע אלכסנדר, עכבר העיר, מחוברים 2: מונוגמיה היא מקור כל הרע?, באתר הארץ, 1 באוגוסט 2012