שלום יורן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אין תמונה חופשית
אין תמונה חופשית

שלום יוֹרָן (Shalom Yoran;‏ 29 ביוני 19259 בספטמבר 2013) היה ניצול שואה ופרטיזן יהודי. ספר זיכרונותיו מהשואה, "הקורא תיגר", יצא לאור בשנת 2003.

קורות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

שלום יורן נולד בשם סלים שניצר (Selim Sznycer) בעיר רציונז' שבפולין.
בזמן פלישת צבאות גרמניה הנאצית לפולין בשנת 1939 והוא בן 15 נמלטה משפחתו מזרחה לתוך אזורים בפולין שסופחו על ידי ברית המועצות, לאחר הפלישה הסובייטית לפולין, אך בשנת 1941 הגרמנים במבצע ברברוסה כבשו את האזור שכלל את מושב המשפחה החדש בכפר קטן בליטא בשם קוז'נייץ'.

ב-9 בספטמבר 1942 יום לפני יום כיפור, ניתנה ההוראה לחסל את הקהילה היהודית בקוז'נייץ'. איינזצגרופן, בסיוע אוקראיני, ליטאי, יחידות לטביות מוסמכות ומקומיים גררו 1,052 יהודים, כולל הוריו של סלים, מבתיהם, ממקומות המסתור ומבית הכנסת ולאחר מכן רצחו אותם בשיטתיות ושרפו אותם. רק מעטים, כולל סלים ואחיו הגדול מוסיו הצליחו להסתתר באסם של איכר בשם יגנליה בירוק (Ignalia Biruk), שנתן להם מחסה, ולאחר מכן לברוח אל היער.
מאוחר יותר הוא נזכר ומספר:

לפני הפרידה מאמא שלי, היא אמרה לי: "לך להילחם ... נסה להציל את עצמכם, לנקום את המוות שלנו, לספר לעולם מה קרה." אלו הדברים שהנחו אותי דרך התקופה השחורה ההיא, נתנו לי כוח להילחם ונתנו לי את ההשראה לחלוק את הסיפור שלי היום

ביער הם מצאו קבוצה מאורגנת של כ-150 יהודים שברחו מהגטאות ומחנות הריכוז הסמוכים ומזוועות הנאצים. חמישה מהם בילו את החורף הקשה של 19421943 בשוחה תת-קרקעית שהם בנו לעצמם בביצות ליד אגם נארוץ' ללא ניסיון קודם בענף הבנייה, רק על סמך מה שזכרו מתוך ספרים כגון "רובינזון קרוזו" ו"השכל הישר". הם הצטיידו במזון - בעיקר תפוחי אדמה - על ידי נדבות וגנבה מן האיכרים המקומיים. באביב הם נוכחו לגלות כי פחות מ -50 יהודים מן הקבוצה המקורית שרדו את המסדר הנאצי[דרושה הבהרה].

האחים איתרו יחידת פרטיזנים אך לא הורשו להצטרף עקב מחסור בכלי נשק, על פי הנוהג המקובל לצירוף פרטיזנים חדשים. מפקד יחידת פרטיזנים אחר הציע להם להצטרף בתנאי שיצליחו לפוצץ מפעל צבאי נאצי בקוז'נייץ'. המבנה נשמר היטב אך בכל זאת הצליחו האחים במשימה. בשובם הם למדו כי הפרטיזנים לא ציפו שיחזרו מהמשימה בחיים ולא התכוונו לצרפם משום שהיו יהודים.

יחד עם מספר בחורים הם הקימו יחידה המורכבת מ-200 היהודים שביערות ובביצות בלרוסיה המערבית. כנגד כל הסיכויים הם שרדו, רכשו כלי נשק ונלחמו בגרמנים ובמשתפי פעולה עמם. מאוחר יותר הצטרפו ליחידה של פרטיזנים סובייטים וניהלו מלחמת גרילה נגד הצבא הגרמני הנסוג, ארבו לשיירות, פוצצו גשרים, מסילות ברזל ורכבות גרמניות.

בשנת 1944 שוחררה בלארוס על ידי ברית המועצות ופרטיזנים יהודים גויסו לצבא האדום. מאוחר יותר כמה מהם הורשו להצטרף למועצת הצבא הפולני. עד סוף המלחמה הם חצו באופן בלתי חוקי כמה מגבולות אירופה לאיטליה, שם עבד סלים באופן בלתי חוקי בצבא הבריטי.

בשנת 1946 עלה סלים ארצה באמצעות זהות בדויה של חייל בריטי כדי להתגבר על מגבלות העלייה שהטיל המנדט הבריטי בארץ ישראל בספר הלבן של 1939. בזמן התאוששותו בבית החולים לאחר ניתוח, הקליט את חוויות המלחמה שלו בפולנית ואחסן את מחברות יומנו האישי.

סלים שינה את שמו לשם העברי "שלום יורן" והצטרף לחיל האוויר שרק נוסד בארץ. בעת שירותו בחיל האוויר הכיר את ורדה גרָנֶבסקי, והשניים נישאו ב-1954. מאוחר יותר הוא שימש בתפקיד מרכזי בפיתוח התעשייה האווירית (תע"א) ובסופו של דבר שימש כסגן נשיא בכיר של התעשייה האווירית.

כיהן כחבר מועצת המנהלים המייסדים של מוזיאון המורשת היהודית, יו"ר חברת atasco u.s.a בלונג איילנד, ונמנה עם חבר הנאמנים של אוניברסיטת תל אביב, שם הקים במימונו קתדרה על שם הוריו לחקר ההיסטוריה היהודית והשואה. כמו כן, תמך בארגון לתיעוד תולדות הפרטיזנים.

בשנת 1991 מצא יורן את יומנו הישן, ובשנת 2003 פרסם את ספר זיכרונותיו מהמלחמה, שתורגם למספר שפות. את הספר הקדיש להוריו.

יורן נפטר בשנת 2013 בביתו שבניו יורק, בגיל 88, והובא לקבורה בישראל, בבית העלמין קריית שאול.[1] הותיר אחריו את אשתו, הפסלת ורדה יורן ושתי בנות.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • "הקורא תיגר; סיפורו של אדם שלא נכנע 1939-1946", שלום יורן (תרגום מאנגלית), הוצאת מורשת.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ שלום יורן באתר חברה קדישא ת"א–יפו.