שעון נוכחות

שעון נוכחות משמש בעיקר לרישום נתוני כניסה של עובדים לעבודה ויציאה ממנה, לשם חישוב הזכויות הנובעות מנוכחותם בעבודה (בהתאם לסעיף 25 לחוק שעות עבודה ומנוחה, שעון נוכחות הוא דרך המלך לרישום נוכחות העובדים, רישום שעל פי סעיף זה המעסיק מחויב לו). בנוסף משמש שעון נוכחות לרישום כניסה לחדרים מסוימים במקום העבודה, כגון חדר אוכל או מתקן מאובטח, וכן ניתן להשתמש בו לרישום התחלה וסיום של פרויקט במהלך יום העבודה.

קיים מגוון רחב של שעוני נוכחות:

שעון נוכחות מכני, שבו הנתונים נרשמים על גבי כרטיס קרטון אישי, ודורשים לאחר מכן הקלדה לשם עיבודם במחשב.
שעון נוכחות מגנטי, שזיהוי העובד נעשה בו באמצעות העברת כרטיס מגנטי בשעון, ורישום הנתונים נעשה על אמצעי המאפשר העברה ישירה למחשב.
שעון נוכחות בכרטיס קרבה (RFID), שהשימוש בו מעט נוח יותר מאשר בשעון נוכחות מגנטי, משום שדי להעביר את כרטיס הקרבה בקרבת השעון, ולא ממש בו.
שעון נוכחות ביומטרי, המזהה את העובד בעזרת מידע ביומטרי אישי. להבדיל משעוני הנוכחות הקודמים, שבהם אין זיהוי ודאי של העובד, עקב היכולת להעביר את הכרטיס המזהה מאדם אחד לאחר, שעון זה מבטיח זיהוי אמין (זיוף טביעת אצבע אפשרי, אך מצריך מאמץ רב במידה ניכרת מהעברת כרטיס מגנטי מאדם לאדם). כמו כן, בשעון ביומטרי אמצעי הזיהוי נמצא תמיד עם העובד, ואין חשש שיישכח או יאבד.
- סוגי טכנולוגיית הזיהוי בשעוני נוכחות ביומטריים מגוונת למדי כיום. ניתן לזהות עובד בעזרת טביעת אצבע, זיהוי כף יד, זיהוי ורידים, זיהוי פנים, זיהוי קשתית וזיהוי קרנית. איכות השעון (המתבטאת גם במחירו) מתבטאת בין היתר באיכות, ברמת ובדיוק הזיהוי הביומטרי.
- ב-15 במרץ 2017, פסק בית הדין הארצי לעבודה שאסור למעביד לחייב עובד למסור טביעת אצבע לצורך דיווח נוכחות.^[1]
כיום ניתן לראות גם גישה חדשה בתחום שעוני הנוכחות. במקום שעון נוכחות פיסי המותקן על הקיר, ניתן לדווח נוכחות באמצעות אפליקציות סלולריות, המאפשרות רישום העובדים גם מחוץ למקום העבודה, יחד עם שילוב נתוני GPS על מיקומם.