שרה ברנאר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
שרה ברנאר
Sarah Bernhardt
לידה 23 באוקטובר 1844
פריז, צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 26 במרץ 1923 (בגיל 78)
הרובע השבעה-עשר של פריז, צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה פר לשז עריכת הנתון בוויקינתונים
שם לידה Rosine Bernardt עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות 18621922 (כ־60 שנה)
מקום לימודים הקונסרבטואר הלאומי הגבוה לאמנות הדרמה עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג
  • Jacques Damala (18821889) עריכת הנתון בוויקינתונים
  • Samuel Pozzi עריכת הנתון בוויקינתונים
צאצאים Maurice Bernhardt עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
  • קצינה בלגיון הכבוד
  • כוכב בשדרת הכוכבים בהוליווד (1960) עריכת הנתון בוויקינתונים
פרופיל ב-IMDb
חתימה עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
שרה ברנאר בשנת 1864, צילום מעשה ידי נדאר.
בתפקיד הקיסרית תאודורה, צילום מ-1884 מעשה ידי נדאר.

שרה ברנארצרפתית: Sarah Bernhardt;‏ 22 באוקטובר 184426 במרץ 1923) הייתה שחקנית תיאטרון צרפתייה ממוצא יהודי. נחשבה בתקופתה לשחקנית המפורסמת בעולם והייתה "הכוכבת הבינלאומית הראשונה". כונתה 'האלוהית' ו'קיסרית התיאטרון'; ויקטור הוגו כינה אותה 'קול הזהב', וז'אן קוקטו כינה אותה 'המפלצת הקדושה'.

תולדות חייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ילדות ונעורים[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולדה בשם אנרייט רוזין ברנארצרפתית: Henriette Rosine Bernard). אמה, יהודית ברנאר, הייתה יהודייה ילידת אמסטרדם, קורטיזנה מפורסמת בפריז. אביה היה כנראה צעיר הולנדי, ולפי גירסה אחרת, עורך דין מלה האבר. סבה מצד אמה היה מוריץ ברנהארד - סוחר יהודי באמסטרדם. אמה של שרה הרבתה לנסוע, והפקידה את הטיפול בה בידי אומנת. משפחת אביה, אשר התעקשה בהצלחה על חינוכה כקתולית, הקדישה סכומים נכבדים של כסף בחינוכה. בהיותה בת שבע, נשלחה שרה לפנימייה לבנות בפרבר הפריזאי אוטיי (Auteuil), ובהיותה שם, התגלתה נטייתה למשחק. בגיל 10, שרה נכנסה לבית ספר יוקרתי, המסונף למנזר אוגוסטיני ליד ורסאי. ב-1859 התקבלה לקונסרבטוריון למוזיקה ולמשחק תיאטרלי בהמלצתו של שארל (Charles), דוכס מורני (Morny), אחיו-למחצה של נפוליאון השלישי, אשר אמה הייתה בחוג מיודעיו. גם בהמשך הקריירה, הדוכס מורני סייע לקריירה של שרה ברנאר באמצעות השפעה מאחורי הקלעים. בינואר 1860 החלה שרה בלימודיה באותו מוסד, ובמהלכם שינתה את אופן כתיבת שמה מ-Bernard ל-Bernhardt.

קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קומדי פראנסז[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-31 באוגוסט 1862 ערכה שרה ברנאר את הופעת הבכורה שלה בקריירת משחק מקצועית, עת גילמה תפקיד ראשי במחזהו של ז'אן רסין "איפיגניה" (Iphigénie) בקומדי פראנסז. היא המשיכה ושיחקה בתפקיד הראשי של הנרייט (Henriette), במחזהו של מולייר "הנשים המלומדות" (Les Femmes savantes), וכן מספר תפקידים נוספים, אולם בשל מריבות שנגרמו על ידי אופייה החם, נאלצה לעזוב את התיאטרון.

תיאטרונים עממיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

זמן מה שיחקה בתיאטרון הז'ימנאז (Gymnase), העממי יותר. אחר כך עקרה לבריסל, שם נכנסה להיריון כתוצאה מקשר עם אציל בלגי (ראו להלן), והביאה לעולם את בנה היחיד. לאחר הלידה שבה לפריז, שם חזרה ושיחקה זמן מה באחד התיאטרונים העממיים.

אודיאון[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב־1866 עברה לשחק בתיאטרון אודיאון שבפריז, השני ביוקרתו לאחר ה"קומדי פרנסז". היא גילמה את דמותה של קורדליה (Cordelia), בגרסה הצרפתית למחזהו של שייקספיר "המלך ליר". בהמשך, בין היתר, גילמה שני תפקידים, הן של נערה, הן של נער - הראשון בשורה של תפקידים גבריים שגילמה בהמשך חייה - במחזהו של ז'אן רסין "עתליה" (Athalie).

שרה ברנאר בתפקיד זאנטו, 1869

1868 היוותה את שנת הפריצה שלה כשחקנית ידועת שם. בינואר גילמה את דמותו של הטרובדור זאנטו (Zanetto), במחזהו של פרנסואה קופה "עובר האורח" (Le Passant, 1868). באותה שנה שיחקה גם במחזהו של אלכסנדר דיומא האב "קין" (Kean). במלחמת צרפת-פרוסיה חלק מן האודיאון הפך לבית חולים, כאשר שרה ברנאר נרתמת לסיוע לפצועים. ב-1872 גילמה בהצלחה רבה את תפקיד מלכת ספרד במחזהו של ויקטור הוגו "רואי-בלה" (Ruy Blas), מה שגרם לקומדי פראנסז להזמינה לשחק בשורותיו כשחקנית מן המניין. הקומדי פראנסז הציע לה שכר של 12,000 פרנק צרפתי לשנה, לעומת שכרה באודיאון, אשר עמד על 10,000 פרנק, ושרה ברנאר קיבלה את ההצעה.

שוב בקומדי פראנסז[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1 באוקטובר 1872, שרה ברנאר חזרה לקומדי פראנסז. לאחר שובה לקומדי פראנסז, שרה ברנאר שיחקה, בין היתר, ב-1874 את התפקיד הראשי במחזהו של ז'אן רסין "פדרה", וב-1877 את תפקידה של דוניה סול (Doña Sol) של ויקטור הוגו "ארנאני" (Hernani).

ב-1879 הייתה לה עונה מוצלחת בלונדון, ומכאן ואילך נודעה כשחקנית הגדולה ביותר של זמנה. קולה זכה לכינוי "קול הזהב".

ב-1880, בשל ביקורת שנמתחה על משחקה במחזהו של אמיל אוז'ייה "ההרפתקנית" (L'Aventurière), ברנאר עזבה את קומדי פראנסז. כיוון שמדובר היה בהפרת חוזה, עזיבתה הגיעה לערכאות משפטיות, ולבסוף נפסק כי עליה לשלם לתיאטרון פיצויים של 100,000 פרנק בתוספת ריבית. הדבר הטיל עליה עול כספי נכבד ביותר למשך עשורים אחר כך.

קריירה לאחר הקומדי פראנסז[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר שעזבה את קומדי פראנסז, ברנאר הקימה להקה משלה - תיאטרון שרה ברנאר - ובאפריל 1880 אמרגן בריטי אירגן עבורה מסע הופעות בלונדון. המסע נחל הצלחה אדירה.

ב-1881 גילמה את דמותה של דופלסי (Duplessis) במחזהו של אלכסנדר דיומא הבן "הגברת עם הקמליות". תפקיד זה, על אף שלא הייתה הראשונה שגילמה אותו, הפך למזוהה עמה ביותר, וזה שגילמה אותו יותר מכל תפקיד אחר בחייה: יותר מ-1,000 פעמים.

עם חזרתה מבריטניה, ערכה עם להקתה מסע הופעות בבריסל ובקופנהגן. בהמשך יצאה למסע הופעות בערי השדה הצרפתיות. ב-15 באוקטובר שרה ברנאר יצאה למסע בארצות הברית ובקנדה, והגיעה ב-27 באותו חודש לניו יורק. במהלך אותו מסע, שרה ברנאר הופעה 157 פעמים ב-51 ערים שונות, כלומר, כמעט הופעה אחת ליממה. בין היתר, בניו ג'רסי פגשה בתומאס אדיסון וקראה בפניו בביתו את תפקידה במחזה "פדרה". שרה ברנאר חזרה לצרפת במאי 1881.

בין 1891 ל-1893 ערכה מסע הופעות באמריקה הצפונית, באמריקה הדרומית, באוסטרליה וברוב בירות מדינות אירופה. ב-1899 העלתה על הבמה גרסה צרפתית של "המלט" שבה שיחקה את התפקיד הראשי. בשנת 1900 גילמה את הדמות בסרט הקצר "Le Duel d'Hamlet".

שנים אחרונות ומותה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1905, כאשר הופיעה בריו דה ז'ניירו, נפלה מן הבמה ונפגעה בברכה. פצע זה, שהפך בהדרגה לנמק, גרם לכריתת רגלה הימנית ב-1915. למרות זאת המשיכה בקריירה שלה, ואף שלא הייתה מסוגלת להתנועע על הבמה, קולה האפיל על נכותה. באותה שנה ערכה מסע הצגות מוצלח באמריקה, ולאחר מכן המשיכה לשחק כמעט עד יומה האחרון.

בשנת 1907 הוציאה לאור את האוטוביוגרפיה "חיי הכפולים" ("Ma Double Vie").

שרה ברנאר נפטרה בפריז ב-1923 כתוצאה ממחלת כליות. לאחר מסע לווייה מפואר, גדוש פרחים כבקשתה, שבו נכחו כמיליון איש, נקברה בבית הקברות פר לשז שבעיר.

קשר לפלשתינה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1910 ביקרה ברנאר במצרים. בהסכמתה יזמו התנגשות מלאכותית בין המרכבה שבה טיילה לבין העגלה שהובילה יינות "כרמל מזרחי" לחלוקתם בין הלקוחות בקהיר. איש לא נפצע, אך העיתונות במצרים ובעולם פרסמה את מקרה ההתנגשות עם "יינות כרמל מזרחי", וכך זכו היינות לפרסום חינם.

איש ביל"ו מראשון לציון דוד יודילוביץ חיבר יחד עם הסופר הצרפתי טיבו את הספר "תולדות שרה ברנאר". יודילביץ שימש סוכן "כרמל מזרחי" בקהיר ופגש את שרה ברנאר בביקורה בקהיר.[1][2]

הנצחות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1906 הוצגה לראשונה אדמונית מזן חדש, והפרח נקרא "שרה ברנאר" על שמה. כמו כן נקראת על שמה "עוגיית שרה ברנאר".[3]

בשנת 2004 עלתה בישראל ההצגה "שרה ברנארד", בכיכובם של ליא קניג ושלמה בר-שביט.[4]

בעיר העתיקה של פראג שוכנת מסעדת "שרה ברנאר" על שמה.

ברנאר נכללה בין מושאי הביוגרפיה של נורמן לברכט "גאונות וחרדה - כיצד שינו היהודים את העולם בין 1847-1947", שיצאה לאור ב-2019. לברכט הגדיר את ברנאר כמי ש"המציאה את הידוענות".

חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בנה, מוריס ברנאר, נולד ב-22 בדצמבר 1864. אביו היה אציל בלגי בשם שארל ז'וזף אז'ן אנרי ז'ורז' למורל דה לין (Ligne, 1914-1837). תחילה, עם חזרתה לפריז מבריסל, גרה עם בנה באוטיי. ב-1869, כאשר יחד עם הצלחתה כשחקנית השתפר מצבה הכלכלי, עברה לגור במרכז פריז. כעשור אחר כך, הכנסותיה גדלו כך שיכולה הייתה לבנות לעצמה בית ליד פארק מונסו. עם זאת, כמעט תמיד הוצאותיה היו גדולות מהכנסותיה, דבר שגרם לה לחפש דרכים להשלמת הפער, והכתיב חלק מהחלטותיה באשר לקריירה.

במשך חייה, שרה ברנאר רקמה קשרים עם מספר גברים אשר הפכו למאהביה, חלקם כאלה אשר שיחקו לצידה על הבמה.

שרה ברנאר נהגה באופן תיאטרלי גם בחייה הפרטיים. כך למשל, נהגה לישון או לשכב בארון מתים שניצב בחדרה. כן החזיקה באוסף לא קטן של חיות בביתה, חלקן אקזוטיות.

ב-4 באפריל 1882, שרה ברנאר נישאה בלונדון לאריסטיד דאמאלה (Damalas, ביוונית: Δαμαλάς), איש צבא ודיפלומט יווני, אשר שלח ידו גם במשחק בתיאטרון, הצעיר ממנה ב-11 שנה. לפני ואחרי הנישואין, דאמאלה היה רודף נשים, פיזר כספים, התמכר לסמים, הרבה להסתבך, והשניים נפרדו מעשית לאחר זמן קצר. בכל זאת, ככל הנראה כיוון ששרה ברנאר החזיקה באמונתה הקתולית, עד מותו של דאמאלה ב-18 באוגוסט 1889, ממנת יתר של מורפין וקוקאין, הזוג נותר נשוי פורמאלית.

מבנה נולדו נכדיה וניניה. שרה נפטרה בזרועות בנה. מוריס נפטר ב-21 בדצמבר 1928 ונקבר לצדה.

ספריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Dans les nuages, Impressions d'une chaise (1878)
  • L'Aveu, drame en un acte en prose (1888)
  • Adrienne Lecouvreur, drame en six actes (1907)
  • Ma Double Vie (1907),
  • My Double Life: Memoirs of Sarah Bernhardt, (1907) William Heinemann
  • Un Coeur d'Homme, pièce en quatre actes (1911)
  • Petite Idole (1920; as The Idol of Paris, 1921)
  • L'Art du Théâtre: la voix, le geste, la prononciation, etc. (1923; as The Art of the Theatre, 1924)
  • התיאטרון על סף המאה העשרים, הוצאת מסדה - תל אביב, תשט"ז

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Robert Gottlieb, Sarah: The Life of Sarah Bernhardt (Jewish Lives)
  • Arthur Gold, The Divine Sarah: A Life of Sarah Bernhardt
  • Carol Ockman, Sarah Bernhardt: The Art of High Drama

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ על דוד יודילוביץ באתר אנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו
  2. ^ על דוד יודילוביץ באתר אלבום המשפחות
  3. ^ תמי לויאב, שרה "האלוהית": סיפור של עוגיה, באתר ynet, 8 ביולי 2008
  4. ^ דף ההצגה "שרה ברנארד" באתר הבמה