שרה טהון
 | |
| שרה טהון | |
| לידה |
4 במרץ 1881 למברג, ממלכת גליציה ולודומריה, האימפריה האוסטרו-הונגרית  |
|---|---|
| פטירה |
28 במרץ 1920 (בגיל 39) י' בניסן תר"פ תל אביב, פלשתינה (א"י)  |
| מקום קבורה | בית הקברות טרומפלדור |
| פעילות בולטת | ממייסדות התאחדות נשים עבריות לשיווי זכויות בארץ ישראל |
| תקופת הפעילות | 1907–1920 (כ־13 שנים) |
| עיסוק | אשת ציבור |
| בן זוג | יעקב טהון |
| צאצאים |
תאודור טהון יהודית הלב"ץ רפי טהון |
שרה טהון (נהגה: טוֹן; 4 במרץ 1881 – 28 במרץ 1920) הייתה אשת ציבור ביישוב, ממייסדות התאחדות נשים עבריות לשיווי זכויות בארץ ישראל. דמות מפתח במאבק לשוויון זכויות האישה בארץ ישראל, פעילה פמיניסטית וחברתית שפעלה לקידום נשים, לעצמאותן הכלכלית ולזכותן לבחור ולהיבחר למוסדות היישוב היהודי. האישה היחידה שכיהנה כחברה מן המניין ב"ועד הזמני של יהודי ארץ-ישראל", שהוחלף על ידי אספת הנבחרים, הנציגות הבכירה של היישוב היהודי בארץ ישראל בין השנים 1918–1920.
בעלה היה יעקב טהון, מראשי היישוב בתקופת המנדט הבריטי.
ילדות ונעורים[עריכת קוד מקור | עריכה]
שרה-לאה טהון לבית בראט נולדה בשנת 1881 בעיר למברג שבממלכת גליציה ולודומריה, באימפריה האוסטרו-הונגרית (כיום באוקראינה). אמה הייתה רחל חיה, בתם של מרדכי בראנד ושרה לבית וולף, ואביה היה ישעיהו (שִייֵע) בראט, בן חיים בראט וייֶנטֶה לבית שפיץ. ב-1887 נולדה אחותה הצעירה, שנקראה על שם סבתה מצד האם.[1] האב היה בעל בית מלאכה. אף שהמשפחה הייתה ענייה, דאגו הוריה להשכלתה והיא למדה בגימנסיה הראשונה לבנות בעיר. עד מהרה משכה את תשומת לב מוריה והפכה לתלמידה מצטיינת.[2] התקרבה לתנועה הציונית בזכות פעילותה של תנועת הנשים הציוניות בעירה.
בשנת 1903 נסעה לברלין בירת גרמניה, שם עבדה בעיבוד נתונים במשרד סטטיסטיקה של אלפרד נוסיג וד"ר ארתור רופין. כאשר ייסד רופין את המשרד לסטטיסטיקה יהודית בברלין, עברה לעבוד במשרדו. במקביל עבדה במשרד הוצאת הספרים "יודישער פערלאג" וניהלה עבודה סוציאלית וקואופרטיבית בכפר הקואופרטיבי "וניגנלופניץ" מיסודו של פרנץ אופנהיימר.[3] שנתיים אחר כך הצטרף לעבודה במשרד זה יעקב טהון, דוקטור למשפטים, לימים ממנהיגי היישוב היהודי בימי המנדט הבריטי. באותה שנה, 1905, השתתפו השניים בקונגרס הציוני השביעי שהתקיים בבזל. בדצמבר 1907 עלו לארץ ישראל עם בנם תאודור, והתיישבו ביפו.
משפחתה וילדיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
-PHG-1003448.png)
חייה של משפחת טהון הצעירה היו רצופים אבדות. בנם הבכור של שרה ויעקב טהון, ברוך, נולד בברלין בשנת 1903 ונפטר שם.[4] בנם השני נולד בשנת 1906, ונקרא תאודור על שמו של תאודור הרצל. בשנת 1908 נולדה בתם רחל, שכעבור שלוש שנים מתה ממחלה. כעבור שנה נולדה יהודית. לאחר מכן נולדה אביבה, ונפטרה כשהיא בת חמישה עשר חודשים בלבד. אף על פי שהייתה זו האבדה השלישית, מעיד יעקב במכתביו האישיים כי "אין זה הזמן להתאונן ולהתייאש... אפילו שרה נושאת את האבידה הזאת באומץ לב". בשנת 1916 נולד רפי, בן הזקונים.
בנה תאודור טהון הצטרף בשנות ה-20 למושב העובדים הראשון, נהלל, ועסק בו בחקלאות. בראשית שנות השלושים פנה לעסוק בתיירות במזרח התיכון ופתח סניף של סוכנות הנסיעות "פלתורס" בבגדאד. בהמשך נדד עם משפחתו לקהיר. היה נשוי לשרה ואב לשניים: אורי טהון (1927–2005) וליה טהון-אופנבך (נולדה ב-1929). נפטר בשנת 1978 בחיפה.
בתה יהודית הייתה עובדת סוציאלית. נישאה לבן-זוגה מימי נעוריה,ישעיהו הלב"ץ, שנהרג במלחמת העצמאות, ואם למיכל, גדעון ותמר. בנה של יהודית, גדעון הלב"ץ (1937–1967), נהרג בקרב בצור באהר במהלך מלחמת ששת הימים.
בנה רפי טהון, ממקימי וחברי קיבוץ מעוז חיים שבעמק בית שאן, נבחר בשנת 1950 ליו"ר מועצה אזורית בקעת בית שאן, וכיהן בתפקיד זה עד 1957. בשנת 1996 ראתה אור הביוגרפיה בחיבורו של שרה טהון, המאבק לשוויון זכויות האישה: סיפור חייה של שרה טהון. נינותיה של שרה טהון, ענת טהון אשכנזי ומיכל טהון, הן עו"ד ופעילות פמיניסטיות.
פעילותה הציבורית למען שוויון זכויות לנשים[עריכת קוד מקור | עריכה]
ארגון נשים לעבודה תרבותית בארץ ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]
בראשית דרכה בארץ ייצגה את "ארגון הנשים לעבודה תרבותית בארץ ישראל", ארגון ציוני שנוסד בגרמניה בשנת 1907 ונועד לקידום חינוך נערות ולמאבק בסחר בנשים. עיקר פעילותו היה הכשרת בנות הארץ למשלח יד והקניית חינוך עברי.[5] על פי עדויות מאותה תקופה, הייתה טהון הרוח החיה של המפעל בארץ, אישה תקיפה שהביעה את עמדותיה בגלוי ובלא חשש.[6] החברות בארגון הנשים כללה בין היתר סיוע ליהודים וליהודיות שגירשו הטורקים מהארץ בשני גלים. בזכות פועלה למען מגורשים אלה כונתה על ידי מרדכי בן הלל הכהן: "האם הטובה של כל הגולים".[7] בגירוש הראשון נשארה על החוף עם צאתה של האונייה השנייה באישון לילה, ובגירוש השני, שהתרחש יומיים לאחר שילדה את בתה אביבה, כיוונה את עבודת הסיוע היישר ממיטתה.[8] כך הפכה למודל של אישה פעילת ציבור, וכלשון הספר על חייה: "אישה המחזיקה הרמוניה במצוינות והעדינות של אישה וההיגיון הצלול של עסקן מנוסה".[9] ימי מחסור אלה בארץ ישראל דחפו נשים ונערות יהודיות רבות לזנות. בעוד הוועד היהודי של העיר הפגין אדישות, החלו נשות אגודת הנשים בירושלים, ובהן טהון, להתארגן על מנת למגר את התופעה.[10] אחת הדרכים בהן פעלו הנשים הייתה הכשרה מקצועית לנערות, שהובילה להקמתו של מפעלו החשוב של הארגון – בתי הספר למלאכת התחרה.
בתי הספר למלאכת התחרה[עריכת קוד מקור | עריכה]
במלחמת העולם הראשונה פעלה לסייע למשפחות שגורשו מבתיהן על ידי העות'מאנים. כשהיא ומשפחתה גורשו מתל אביב לירושלים בשנת 1917, פתחה בעיר בית מלאכה לטוויית צמר וסיפקה עבודה למאות נשים. הקימה את רשת "בתי הספר למלאכת התחרה", שהעסיקה מאות צעירות עניות בירושלים, ביפו, בצפת, בטבריה ועוד. עבודותיהן של הנערות נמכרו, ובכסף יכלו לעזור למשפחותיהן.[11] מלבד הפתרון הכלכלי, הדגישה טהון את החשיבות הערכית של פעילות זו: חינוך הנשים הצעירות לעצמאות כלכלית ותרבות עברית והפיכתן לנשים עבריות על פי מאפייני האישה העברייה החדשה.[12] במאמרה "עבודת נשים בארץ ישראל", שפורסם בעלון עבודה ציונית בפלשתינה וראה אור בלונדון, בחנה טהון את ההתפלגות המקצועות על פי מגדר.[13] היא מצאה שהרוב המוחלט של הנשים עובדות במקצועות מסורתיים כמו תפירה, סיעוד והוראה, ורק מעטות עבדו בתחומי המסחר והתיעוש. בעקבות ממצאיה הצהירה כי לעבודת הנשים בארץ ישראל יש "חשיבות יוצאת מגדר הרגיל", וכי יעדי הבניין בארץ אינם מכוונים רק להפרחת השממה אלא גם לתיקון חברתי, שלא יוכל להתרחש ללא מעורבותן של נשים.[14] עבודתה שלה ושל הנשים שפעלו איתה היוותה בסיס לעבודה הסוציאלית המודרנית בארץ.[15]
פעילותה בחוות העלמות והוויכוח על דמות הפועלת[עריכת קוד מקור | עריכה]
שרה טהון פעלה לשילוב נשים גם בתחום החקלאות, וסייעה לחנה מייזל בארגונה של "חוות העלמות" בכנרת, מוסד להכשרת צעירות לעבודת האדמה.[12] האמצעים הראשונים להקמת חוות הלימוד נתקבלו מהסניף המוסקבאי של "אגודת נשים לעבודה תרבותית בארץ ישראל". כך הפכה שרה טהון לבאת כוחו של הארגון ליסוד הקמת החווה. את משנתה הערכית והאידאולוגית בהקמת החווה פרסמה במאמרה "עבודת נשים בארץ ישראל", שם כתבה כי בתוכנית הארגון להתרחב בתחומים של כלכלת בית ולפתוח חוות לימוד חקלאית עבור נשים. בחווה הועסקו רק נשים בחקלאות, בגינון, בגידול ירקות ועצי פרי, בלולים, בכוורות הדבש ובהנהלת החווה.[16] עם התלמידות הראשונות בחווה נמנו רחל בלובשטיין (רחל המשוררת) ושרה מלכין. נודעה בקפדנותה בענייני ניקיון, לכן אורח חייהן של החלוצות לא מצא חן בעיניה,[17] ובמרץ 1913 כתבה מאמר ביקורת חריף בנושא:
מתוך שאיפתן להידמות לגברים בכל דבר באות הן לידי כך, שחדלות לשים לב לחיצוניותן, גוזזות את שערותיהן ומשתדלות להסיר מעליהן בכוונה אותו חוט החן המיסטי המתוח על פני כל עלמה צעירה[18]
ביקורתה של טהון נסבה בעיקר על חוסר הניקיון של הבחורות, על רצונן להידמות לגבר בלבושן הרשלני ועל אי מילוי תפקידן כנשים בכל הנוגע למשק הבית.[19] דבריה עוררו תגובות נזעמות שהובילו לפולמוס בינה לבין הפועלות.
קופת נשים[עריכת קוד מקור | עריכה]
במהלך מלחמת העולם הראשונה מילאה תפקיד בארגון היישוב היהודי בארץ ישראל.[20] מלבד עבודתה ב"ארגון הנשים לעבודה תרבותית בארץ ישראל", הקימה בשנת 1916 אגודת חירום שנודעה בשם "קופת נשים" או "הקופה לתמיכת נשים".[21] הייתה זו אגודת חירום שפעלה לרכישת מצרכי מזון בסיסיים, בעיקר באמצעות מימון שהגיע מהתקציב הצנוע שהעמיד לרשותה המשרד הארץ ישראלי מכספי ה"פונד" האמריקאי בראשות יעקב טהון. סיוע זה כוון הן לעניים והן לבעלי האמצעים שהתבססו על כספים מחוץ לארץ שבשל המלחמה חדלו להגיע.[22] לתפישתה, פגיעותן של נשים בשנות המלחמה הייתה ייחודית, ולכן פנתה לקרן הסיוע האמריקאי בבקשה להגדיל את הסיוע. בכך סייעה לנשים ומשפחות רבות.
התאחדות נשים עבריות לשיווי זכויות בארץ ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 1910 כתבה שרה טהון מאמר ובו דרשה זכות בחירה לנשים בארץ ישראל.[23] עם תום מלחמת העולם הראשונה קמו אגודות נשים בערים ובמושבות הגדולות שפעלו בתחומים שונים וכמעט ללא קשר פנימי ביניהן. אבל כאשר הועמדה על הפרק שאלת זכות הבחירה של האשה לאספת הנבחרים, שאלה עקרונית לגבי כל אשה, תהיינה השקפותיה אשר תהיינה - צו השעה היה ליכוד מהיר של הכוחות הפעילים והחלו הכנות למען ייסוד ארגון נשים ארצי. בזמן הקמת הארגון הארצי הגיעה ארצה ד"ר רוזה וואלט-שטרויס מארצות הברית,[24] היא הצטרפה להקמת או ייסוד ארגון ארצי. הייתה לה ההשכלה והקשרים הבינלאומיים שהעמידה לרשות תנועת הנשים ביישוב. ב-1919 הוקם ארגון נשים ארצי ואל-מפלגתי "התאחדות נשים עבריות לשווי זכויות בארץ ישראל". הוועד הראשון שנבחר כלל את החברות : ד"ר רוזה וואלט-שטרויס יו"ר, ד"ר מרים נופך, פניה מטמן כהן, אסתר ייבין, חסיה פיינסוד-סוקניק ושרה עזריהו.[25] טהון נפטרה זמן קצר לאחר הקמת מפלגת הנשים, וכנראה גם לא הספיקה להיות פעילה במפלגה החדשה, אבל הכירה בחשיבות בשוויון זכויות לאישה:
חשוב שנשים אלו תזכורנה שיש ארצות שבהן נשים נהנות מכל החירויות ללא כל מאבק מצידן, הן יכולות לבחור או להיבחר, הן יכולות להביע את דעותיהן בכל הזדמנות ואף להכריע את לשון המאזניים[26]
עדותה במשפט האונס בשנת 1912[עריכת קוד מקור | עריכה]
שרה טהון יצאה להגן על זכויות נשים גם בבית המשפט, וב-1912 העידה במשפט של יוסף הרלינג, בעל מלון בשכונת מאה שערים בירושלים, שהואשם באונס נערה בת 15. אחיה של הנערה האשים אותו בפשע, ובתגובה זה תבע אותו לדין תורה. המשפט התנהל ביפו, בביתו של רב העיר, הרב אברהם יצחק הכהן קוק (הראי"ה) ביפו, ובסופו של דבר השופטים בחרו לפרסם את ממצאי החקירה מבלי לפסוק דבר.[27]
לאחר עדותה, בה הגנה על המתלוננת, הותקפה טהון על ידי הנאשם. היא הגיבה על ההאשמות מעל דפי העיתונות. "בתור אחת מאלה שכל מהלך המשפט ברור וידוע להם, מוצאת אני חובה להעיר את דעת הקהל על האמצעים שבהם אחז הרלינג להשפיע על השופטים והקהל לפני פסק הדין. אם יש לו העוז לצאת עוד לפני הקהל אחרי פסק הדין, הרי הוא מתכוון להקל בכבוד המשפט", וציינה כי "הצדק אינו נושא פנים לשום אדם ולשום מפלגה".[28]
בנה רפי טהון כתב בספרו כי היה זה צעד יוצא דופן וחריג בתקופה ההיא שאישה תצא במכתב גלוי ונזעם לעיתון, ומכיוון שהייתה רגישה מאוד לבעיות האישה בכלל ולניצול נשים בפרט, לא היה זה פלא שבחרה להעיד ואף לפרסם ברבים את עמדותיה הנחרצות בשאלה זו.[29]
פעילותה הפוליטית בוועד הזמני של יהודי ארץ ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 1918 נבחרה כחברה ב"ועד הזמני של יהודי ארץ-ישראל", גוף ביצועי שעיקר תפקידו היה ריכוז ההכנות הנדרשות לקראת הבחירות לאספת הנבחרים.[30] בישיבה של הוועד הזמני שהתקיימה ב-17 ביולי אותה שנה הוחלט על הגדלת מספר חברי הוועד וניתן ייצוג ל"אגודת הנשים לשיווי זכויות האישה" שבחרו בה לייצגן.[31] עיקר פעילותה בוועד היה קידום שוויון זכויות לנשים ובעיקר על הזכות לבחור ולהיבחר. היא הייתה האישה היחידה שכיהנה כחברה מן המניין בוועד, ועד מותה הספיקה להשתתף בתשע אסיפות.[32]
ב-17 באפריל 1919 התקיימה ישיבה של ועד הצירים בשיתוף עם הוועד הזמני במטרה לקבוע מתי לקרוא ל"אספה המייסדת".[33] על סדר היום עמדה שאלת דחיית הבחירות מחשש שהחרדים יסרבו להשתתף בהן ובכך יובילו לפילוג. אחת השאלות הבוערות הייתה שאלת זכות הבחירה לנשים. הנציגים החרדים טענו שהחוגים הדתיים הם הרוב ביישוב ורק מיעוט תומך בזכות בחירה לנשים. היא התנגדה לטענה לפיה יש להתחשב ברוב המספרי של הנשים היהודיות הטוענות נגד זכות הבחירה לנשים. היא נימקה זאת בכך שהנשים החרדיות במאה שערים אינן ציוניות ואין להשוות אותן לנשים שעלו לארץ משאיפות ציוניות.[34] בשונה מעדה מימון שהביעה עמדה נחרצת בנושא, הציעה שרה טהון פשרה לפיה נשים תוכלנה להיבחר רק ביישובים שיתמכו בזכותה של האישה לכך: "כל אשה אשר תבחר – יש לה רשות להיכנס לאספה המייסדת". היה זה גם בהשפעתו של בעלה, יעקב טהון.[35]
על אף דעתה הנחרצת ומלחמתה המתמדת למען שוויון זכויות לנשים ניסתה למצוא פשרה כדי לשמור על שלמות היישוב היהודי. פרופ' מרגלית שילה מראה כי הסכמתה של טהון להצעת בן זוגה לדחות את מימוש זכות הבחירה לנשים היה אחד הגורמים לדחייתה על ידי פמיניסטיות אחרות באותה תקופה, לצד מתחים אידאולוגיים ויריבות אישית.[36]
נשים השתתפו לראשונה כבוחרות ונבחרות, בבחירות לאספת הנבחרים הראשונה שנערכו ב-19 באפריל 1920. שבע צירות נכנסו לאספת הנבחרים הראשונה מטעם רשימת הנשים ועוד שבע צירות ממפלגות העובדים. 14 צירות אלו היוו 4.5% ממספר הנבחרים הכללי.[37]
טהון לא הספיקה להשתתף בבחירות הראשונות. היא נפטרה כשלושה שבועות לפני כן. זכרה הועלה במושב הראשון של אספת הנבחרים שהתכנס בירושלים כחצי שנה אחרי מותה.[38] במושב השלישי של אספת הנבחרים הראשונה אושר חוק הבחירות על יסוד שוויון לאיש ולאשה. הבחירות לאספת הנבחרים השנייה נערכו ב-5 בדצמבר 1925 ללא השתתפות החרדים.[39] רשימת הנשים שינתה את שמה ל"התאחדות נשים עבריות לשווי זכויות בא"י" והכניסה 13 צירות.[40]
מותה והנצחתה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בחורף תר"פ חלתה שרה טהון בקדחת. היא נפטרה בי' ניסן תר"פ (1920) ונקברה בבית הקברות הישן בתל אביב. היא השאירה אחריה שני בנים ובת. על קברה נחקקו המילים: "מייסדת התאחדות הנשים העבריות לשווי זכויות בא"י". מותה פורסם בעיתון הארץ על ידי מרדכי בן הלל הכהן וכך נכתב:
עם צאת השבת יצאה נשמתה של הגב' שרה טהון... הגברת שרה טהון הייתה מן החומר האנושי אשר לו המאמצים ללחום בעד משא נפשו, בעד קיומה הציבורי.[41]
מודעות האבל מעידות על ההערכה הרבה לפעילותה הפילנתרופית והפוליטית. בין מפרסמי מודעות האבל ניתן היה למצוא את הוועד הזמני, ועד הצירים, בית משפט השלום העברי, ועדי מורים, אגודות נשים, מרכז בעלי מלאכה וארגונים רבים נוספים.[42] ועד הצירים כינה אותה: "האישה העברייה שהקדישה את כל חייה לתחיית עמנו בארצנו".[43] חסיה סוקניק אשר ספדה לה אמרה כי:
יחסה של המנוחה אל תנועת שחרור האישה והשתתפותה בחיים הציבוריים נבע לא רק מתוך השאיפה להשליט שוויון בין האיש והאישה בחברה החדשה ההולכת ונבנית לעינינו – היא ניגשה אל עבודתנו, כולה חדורה רגש לאומי והכרה ציונית[44]
בשנת תרפ"ב ראה אור לזכרה הקובץ "עלים" בהוצאת התאחדות נשים עבריות לשיווי זכויות בארץ ישראל. עדה מימון כתבה שם:
אהבתיה אהבת בת לאמה, כבדתיה כבוד אחות צעירה לאחות גדולה... במותה אבד לי באופן פרטי אדם קרוב קרוב לי מאוד מאוד[45]
בהקדמה לספרו על אמו כתב בנה רפי טהון:
כמעט שאיני זוכר אותה. היא נפטרה צעירה, בת שלושים ותשע שנים, כשאני הייתי בן ארבע... אני משוכנע שאם יבוא חוקר ביום מן הימים וירצה לכתוב על שרה טהון, ימצא עוד הרבה מאוד חומר, תזכירים ומכתבים, שאליהם לא הגעתי[46]
משפחת טהון פנתה לעירית ירושלים לקרוא רחוב על שמה, אך במקום רחוב על שמה של שרה טהון, הוסיפה העירייה את שמה לרחוב על שם בעלה בכותרת משנה. רחוב יעקב ושרה טהון בירושלים נמצא בשכונת קריית היובל.[47]
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- שרה עזריהו, התאחדות נשים עבריות לשווי זכויות בא"י, הוצאת הקרן לעזרת האשה, חיפה, 1977 (הספר בקטלוג ULI)
- רפי טהון, המאבק לשוויון זכויות האישה - סיפור חייה של שרה טהון, הוצאת המחבר, תשנ"ו, 1996 (הספר בקטלוג ULI)
- מרגלית שילה, אתגר המגדר – נשים בשנות העלייה הראשונות, בני ברק: הקיבוץ המאוחד, תשס"ז, 2007 גרסה מקוונת של הספר (לבעלי הרשאה), באתר "כותר"
- יעל גילעת, "'רוקמות אומה', ארגוני נשים כפטרון האמנות העממית הרשמית", רות מרקוס (עורכת), נשים יוצרות בישראל 1970-1920, סדרת מגדרים, הקיבוץ המאוחד, 2008
- מרגלית שילה, המאבק על הקול: נשות היישוב וזכות הבחירה 1926-1917, ירושלים: יד יצחק בן צבי, 2013. (הספר בקטלוג ULI)
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- שרה טהון, בקטלוג הארכיון הציוני המרכזי בירושלים
- דף הנצחה לשרה טהון, אתר נשמה
- רפאל טהון, שרה טהון, באנציקלופדיה לנשים יהודיות (באנגלית)
- דוד תדהר (עורך), "שרה לאה טהון", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך א (1947), עמ' 243
- מרדכי בן הלל (עורך), עלים: קובץ של דברי ספרות לזכרה של שרה טהון, התאחדות הנשים לשווי זכויות בא"י, תל אביב, תרפ"ב, בארכיון האינטרנט
- צפי סער, האשה שקידמה עצמאות כלכלית, באתר הארץ, 8 במרץ 2012
- שרון גבע, פמיניסטית חלוצה או: חלוצה פמיניסטית?, אל מדף ספרי ההיסטוריה: בלוג פמיניסטי, 8 באפריל 2014
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ רישום הלידה של שרה לאה טהון בארכיון לבוב, באמצעות קו הדורות לאיתור בני משפחה
- ^ רפי טהון, המאבק לשוויון זכויות האישה: סיפור חייה של שרה טהון, הוצאה פרטית, 1996 (להלן: המאבק), עמוד 13
- ^ דוד תדהר (עורך), "שרה לאה טהון", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך א (1947), עמ' 243
- ^ טהון, המאבק, עמוד 19
- ^ מרגלית שילה, "לדמותה של האישה בעלייה השנייה: האזרחית", בתוך: אתגר המגדר: נשים בשנות העלייה הראשונות, בני ברק: הקיבוץ המאוחד, תשס"ז, עמוד 86
- ^ מרגלית שילה, "חוות הפועלות בכנרת 1911-1919", בתוך: "פתרון לבעיית הפועלות בעלייה השנייה", קתדרה, 1988, עמוד 14
- ^ מרדכי בן הלל, "שנה לזכרה של שרה טהון", הארץ, י"א בניסן תרפ"א (1921)
- ^ מרגלית שילה, המאבק על הקול: נשות היישוב וזכות הבחירה 1926-1917, ירושלים: יד יצחק בן-צבי, 2013, עמוד 18
- ^ טהון, המאבק, עמוד 184
- ^ שילה, המאבק על הקול, עמוד 18
- ^ טהון, המאבק, עמוד 51
- ^ 1 2 טהון, המאבק, עמוד 93
- ^ שילה, "לדמותה של האישה בעלייה השנייה: האזרחית", עמוד 88
- ^ שרה טהון, "עבודת נשים בארץ ישראל", לונדון, 1911
- ^ שילה, המאבק על הקול, עמודים 70-73
- ^ טהון, עבודת נשים בארץ ישראל.
- ^ צפי סער, "האישה שקידמה עצמאות כלכלית", הארץ, 8 במרץ 1912
- ^ טהון שרה, "לשאלת הפועלות החקלאיות", הפועל הצעיר, 14 במרץ 1913
- ^ טהון, המאבק, עמוד 101
- ^ טהון, המאבק, עמוד 129
- ^ טהון, המאבק, עמוד 169
- ^ טהון, המאבק, עמוד 170
- ^ תום שגב, ימי הכלניות : ארץ ישראל בתקופת המנדט, עמוד 175
- ^ עזריהו, עמודים 16-15
- ^ עזריהו, עמוד 16
- ^ טהון, "עבודת נשים בארץ ישראל".
- ^ סער, האישה שקידמה עצמאות כלכלית, הארץ.
- ^ שרה טהון, הערתי, האור, י"ו באייר תרע"ב (3 במאי 1912)
- ^ טהון, המאבק, עמוד 75
- ^ שילה, המאבק על הקול, עמוד 92
- ^ טהון, המאבק, עמוד 240
- ^ טהון, המאבק, עמוד 294
- ^ טהון, "המאבק" עמוד 267
- ^ טהון, המאבק, עמוד 268
- ^ שילה, המאבק על הקול, עמוד 106
- ^ טהון, המאבק, עמוד 200
- ^ עזריהו, עמוד 19
- ^ טהון, המאבק, עמוד 199
- ^ טהון, המאבק, עמוד 270
- ^ עזריהו, עמוד 36
- ^ מ.ב., "שרה טהון", הארץ, י' בסיוון תר"פ
- ^ שילה, המאבק על הקול, עמוד 85
- ^ הארץ, י' בניסן תר"פ (29 במרץ 1920)
- ^ חסיה פיינסוד-סוקניק, 'לזכרה', בתוך: עלים, התאחדות הנשים לשווי זכויות בא"י, תל אביב, תרפ"ב, עמוד 9
- ^ עדה פישמן-מימון, 'לזכרה', עלים, עמוד 12
- ^ טהון, המאבק, עמודים 9-10
- ^ נועם (דבול) דביר, סליחה, איך מגיעים לרחוב על שם אישה?, באתר ynet, 20 באפריל 2014.
