תל מיכל
 | |
| מיקום | |
|---|---|
| מדינה |
 ישראל |
| מיקום | סמוך למרינה הרצליה |
| קואורדינטות | 32°09′33″N 34°47′52″E / 32.15916667°N 34.79777778°E |
|
(למפת גוש דן רגילה)   תל מיכל  | |
  | |
תֵּל מִיכַל הוא אתר ארכאולוגי ובית גידול ים תיכוני הנמצא על רכס הכורכר החופי, מול מרינה הרצליה בדרום־מערבה של הרצליה. באתר חמש גבעות, ארבע מהן צמודות זו לזו, והוא מתנשא לגובה מרבי של 30 מטרים מעל פני הים בפינתו הדרום־מערבית.
שם האתר[עריכת קוד מקור | עריכה]
שמו הקדום של האתר אינו ידוע. בערבית הוא כונה בשם "דְהרת מכמיש", ומקור שמו הנוכחי בהצעה משנות ה־20 של המאה ה־20, לפיה השם הערבי הוא שיבוש של השם "מכליש",[1] הנובע משם האל הפיניקי רשף שהיה ידוע גם בשם "מכל".[2][3] עם זאת, ההגייה המודרנית הולכת אחר הגיית שמה של מיכל בת שאול.[3]
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בתל נמצאו ממצאים ארכאולוגיים מתקופת האדם הקדמון.[דרוש מקור] הממצאים מהתקופות השונות באתר מעידים על קיום תחנת מסחר, ותושביו המקומיים עסקו בגידול גפנים, ייצור כלי חרס ודיג (לפי ממצא משקולות וטין לרשתות).[4]
תקופת הברונזה[עריכת קוד מקור | עריכה]
הסימנים הראשונים להתיישבות במקום הם מתקופת הברונזה התיכונה IIב עד תקופת הברונזה המאוחרת I–II.[1] באתר התקיימה תחנת מסחר, בעיקר עם הים האיגאי וקפריסין.[4] התל של היום הוא קודקודו המזרחי בלבד של מה שהיה תל קדום ריבועי גדול הרבה יותר.[5] חלק מהתל הראשוני התמוטט בתקופת הברונזה, ובחלקו האחר מילאו המתיישבים לאחר ההתמוטטות מילוי מלאכותי, שחלקו כלל אף שברי חרס מהיישוב הקודם.[5] כלי חרס, חלקם בייבוא מקפריסין, נמצאו מכל שלבי היישוב בתקופת הברונזה.[5] היישוב סחר במוצרים שונים כגון כלי בהט עם ממלכת החיקסוס במצרים.[דרוש מקור] מתקופת הברונזה המאוחרת I נמצאו מבנה ציבור (אולי מצודה) ובתי מגורים.[6] היעדר כלים מיובאים מיקניים (האופייניים לסוף תקופת הברונזה המאוחרת) מעיד על חורבן או נטישה בשלהי המאה ה־14 לפנה"ס.[6]
תקופת הברזל[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאחחר שלוש מאות שנה, כשהתחדש היישוב בסוף המאה ה־11 לפנה"ס או תחילת המאה ה־10 לפנה"ס, הוא התרחב לשלוש התלוליות שבמזרח, בהן התגלו שרידי מקדש שנבנה בתחילת תקופת אותו יישוב ומבנים נוספים, אולי גם הם מקודשים,[7] וכן בתי מגורים שהם, כנראה, מטיפוס בית ארבעת המרחבים.[6] נראה כי התפתחות קשרי מסחר בין ממלכת ישראל המאוחדת לממלכה הפיניקית בצור הפיניקים היו מעורבים בהקמת היישוב; על כך מעידים גם ממצאיו הפולחניים.[דרוש מקור][מפני ש...] המבנים שבתלולית המזרחית שימשו לפולחן, והיה בהם מתחם מגודר של 10×10 מטר, ובמרכזו בסיס למזבח.[6] אין עדות לפעילות של ממלכת ישראל בשרון התיכון, ולכן הסיקו החוקרים שמדובר בתחנת מסחר פיניקית משיא פעילותם.[6] בסוף המאה ה־8 לפנה"ס ניטש האתר לכ־150 שנה.[6]
התקופה הפרסית[עריכת קוד מקור | עריכה]
בתקופה הפרסית הגיע תל מיכל לשיאו,[8] וראשית העדויות מאותה תקופה הן מהמחצית השנייה של המאה ה־6 לפנה"ס.[9] גם בתקופה הפרסית היווה האתר, בין השאר, תחנת מסחר עם קפריסין והים האיגאי.[4] בתל הגבוה נמצאו מהתקופה הפרסית שישה שלבי יישוב. בשלב הראשון של היישוב נמצאו ממגורות, תנורי בישול ומצד, וכנראה שמדובר היה במחנה של הצבא הפרסי בו החיילים חיו באוהלים.[10] שלב היישוב הבא היה במחצית הראשונה של המאה ה־5 לפנה"ס, בו נמצאו כלים מעוטרים (כנראה מקפריסין), כנראה מימי אשמונעזר השני מלך צידון, שעל ארונו נכתב: ”ועוד נתן לנו אדון המלכים את דאר ואת יפי, ארצות הדגן האדירות”.[10] שלב היישוב השני נהרס, אולי, במרידת מצרים בפרס ב־459 לפנה"ס.[10] השלב הבא של היישוב דומה לקודמו.[10] בשלב הרביעי נמצא באתר מחסן ובו כעשרים קנקנים.[10] השלב החמישי מיוחד לימי עבדעשתרת הראשון מלך צידון, על בסיס שישה מטבעותיו שנמצאו באתר.[10] בשלב זה הוגברה הבנייה באתר, ונבנה בו מצד, כמו בשלבים הקודמים.[11] השלב האחרון של היישוב הפרסי, מהמחצית השנייה של המאה ה־4 לפנה"ס עד סופה.[8] בשכבה זאת התקיימו באתר מצד, בתי מגורים וממגורות.[8]
מחוץ לתל המרכזי התגלה מהתקופה הפרסית יישוב מתוכנן, ובו היה אף ייצור כלי חרס בכבשנים.[8] בתחום הפולחני נמצא בו שרידי מקדש פיניקי[1][12] שהיה פעיל עד למאה ה־2 לפנה"ס, וכן חרסים, פסלונים ותכשיטים.[13] עוד התגלו עשרות צלמיות חרס, בתלולית המזרחית נמצא מבנה לבנים בעל יסודות אבן ובו ספסלים מטויחים; בקרבתו נמצא מטמון שישה נרות לא משומשים שהוגשו כמנחה.[8] בבית הקברות ביישוב, שרק כעשירית משטחו המשוער נחפרה, נחשפו כמאה ועשרים קברים, בהם קברי ארגז של אבן או לבני חמרה, קברי שוחה ללא בנייה, קבורה בקנקנים, וקיימות עדויות לקבורה בארונות עץ או כיסוי נקברים בלוחות עץ.[8] עוד נמצאו בבית הקברות קערות ברונזה, כלי ברזל לעבודה, טבעות כסף, חרוזים וחותמי טביעה.[8]
יש המשערים שיישובם של תל מיכל וארשף בקרבה כה גדולה הוא ביטוי של התחרות בין צידון לצור ביישוב המוגבר בדרום פיניקיה בתחילת התקופה הפרסית, כאשר ארשף הייתה עיר חסות צידונית ותל מיכל הייתה צורית.[14]
התקופה ההלניסטית[עריכת קוד מקור | עריכה]
אין עדות לחורבן היישוב בסוף התקופה הפרסית, אך היישוב בתקופה ההלניסטית שונה ממנו לחלוטים.[15] במקום המצד הקטן בצפון התל שאפיין את היישוב הקודם, הוקמה בימי בית תלמי מצודה גדולה במרכזו, ובצפונו נבנו בנייני מגורים. במרכז הגבעה נבנתה גת ציבורית.[16] אלה המשיכו לשמש גם בימי הממלכה הסלאוקית.[9]
מסורת קיום הפולחן בתלולית המזרחית, שראשיתה עוד במאה ה־10 לפנה"ס, נשמרה אף בתקופה ההלניסטית, ובתקופה ההלניסטית התקיימה חצר ובה מזבח מלבני קטן על שרידי המקדש מהתקופה הפרסית.[17]
היישוב נחרב, ככל הנראה, בכיבושי יוחנן הורקנוס. אלכסנדר ינאי הקים באתר מצודה.[9] בתחילת המאה הראשונה הוקמה מצודה גדולה על הריסות המצד החשמונאי, ועם נטישתו נקטע הרצף היישובי בתל.[18]
התקופה הרומאית[עריכת קוד מקור | עריכה]
בתקופה הרומאית, באמצע המאה ה־1 לפנה"ס נבנתה מצודה גדולה על ראש התל אשר השקיפה על הים. לאחר נטישתה נקטע רצף היישוב בתל הגבוה.
-
הגבעה הבודדת בתל ועליה המצודה הרומית -
שרידי המצודה הרומית -
שרידים במצודה הרומית
ימי הביניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
בתקופה הערבית הקדומה הקימו העבאסים לזמן קצר בלבד מגדל שמירה.[19] במאה ה־13 נמצאו על התל כמה קברים בודדים שהם העדויות האחרונות לקיומו של יישוב במקום.[דרוש מקור] לאחר מכן התל ננטש וכוסה בחול.
החי והצומח[עריכת קוד מקור | עריכה]
באזור צמחי חוף: חבצלת החוף, נר־הלילה החופי, רותם המדבר, לענה חד זרעית, מתנן שעיר ועוד. כמו כן מצויים בו בעלי חיים כגון שועל מצוי, מריון מצוי , ארנבת מצויה, כרוון מצוי, צב יבשה מצוי, זוחלים רבים ועופות האופייניים לאזורים חוליים.
הבניה המסיבית לאורך קו החוף בישראל פגעה קשה בבתי גידול חופיים, ומאז התל הוא סביבה חופית הנמצאת בסכנת הכחדה. במהלך הקמת מרינה הרצליה, נהרס חלקו המערבי של התל ותחתיו נסלל כביש.
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- זאב הרצוג, תל מיכל – תחנת־מסחר לחוף הים, קדמוניות י"ד, 1981, עמ' 96–103
- Ze'ev Herzog, Tel Michal-A Coastal Site in the Sharon Plain, Expedition Volume 20, Number 4 Summer 1978, pp. 44-49
- Donald T. Ariel, Coins From Tel Mikhal (Tel Michal), 'Atiqot 52, 2006, עמ' 71–88
- Ze'ev Herzog, Archaeology and history at Tel Michal, Mediterranean Historical Review, Volume 3, Issue 1 1988, pp. 87 - 102
- Ze'ev Herzog, George Rapp, George Robert Rapp (eds.), Excavations at Tel Michal, Publications of the Institute of Archaeology, No 8, (1989)
- Herzog, Zeev; Negbi, Ora; Moshkovitz, Shmuel, Excavations at Tel Michal, 1977, Tel Aviv, Volume 5, Numbers 3-4, September 1978, pp. 99-130(32)
- Bakler, Nathan, Geology of Tel Michal and the Herzliya Coast, Tel Aviv, Volume 5, Numbers 3-4, September 1978, pp. 131-135(5)
- Schulman, Alan R., Two Scarab Impressions from Tel Michal, Tel Aviv, Volume 5, Numbers 3-4, September 1978, pp. 148-151(4)
- Mozel, Ilana, A Note on the Flint Implements from Tel Michal and Nahal Poleg, Tel Aviv, Volume 5, Numbers 3-4, September 1978, pp. 152-158(7)
- Kindler, Arie, A Ptolemaic Coin Hoard from Tel Michal, Tel Aviv, Volume 5, Numbers 3-4, September 1978, pp. 159-169(11)
- Amir Gorzalczany, The 1996 Excavations along the Northern Hill at Tel Mikhal (Tel Michal), Atiqot 62, 2006, pp. 1-20
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- תל מיכל, באתר הסקר הארכאולוגי של ישראל
- תל מיכל, באתר רשות העתיקות
- תל מיכל באתר "טבע ונופים בישראל"
- תל מיכל, באתר עמוד ענן
- תל מיכל, באתר עיריית הרצליה
- התוכנית לפיתוח חופי דרום הרצליה
איתן לשם, תל מיכל נותר כמעט שריד אחרון למצוקי החוף הפראיים של ישראל, באתר הארץ, 23 באוגוסט 2022- אריה פלדי, וידאו קצר של בעלי חיים בתל מיכל, באתר יוטיוב
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2 3 זאב הרצוג, תל מיכל – תחנת־מסחר לחוף הים, קדמוניות י"ד, 1981, עמ' 96
- ^ KAI 38–40, CIS I 89–94 (כתובות מקדש אידליון)
- ^ 1 2 Ze'ev Herzog, Tel Michal-A Coastal Site in the Sharon Plain, Expedition Volume 20, Number 4 Summer 1978, pp. 45
- ^ 1 2 3 זאב הרצוג, תל מיכל – תחנת־מסחר לחוף הים, קדמוניות י"ד, 1981, עמ' 103
- ^ 1 2 3 זאב הרצוג, תל מיכל – תחנת־מסחר לחוף הים, קדמוניות י"ד, 1981, עמ' 98
- ^ 1 2 3 4 5 6 זאב הרצוג, תל מיכל – תחנת־מסחר לחוף הים, קדמוניות י"ד, 1981, עמ' 99
- ^ זאב הרצוג, תל מיכל – תחנת־מסחר לחוף הים, קדמוניות י"ד, 1981, עמ' 96–97
- ^ 1 2 3 4 5 6 7 זאב הרצוג, תל מיכל – תחנת־מסחר לחוף הים, קדמוניות י"ד, 1981, עמ' 101
- ^ 1 2 3 זאב הרצוג, תל מיכל – תחנת־מסחר לחוף הים, קדמוניות י"ד, 1981, עמ' 97
- ^ 1 2 3 4 5 6 זאב הרצוג, תל מיכל – תחנת־מסחר לחוף הים, קדמוניות י"ד, 1981, עמ' 100
- ^ זאב הרצוג, תל מיכל – תחנת־מסחר לחוף הים, קדמוניות י"ד, 1981, עמ' 100–101
- ^ Andrea M. Berlin, Archaeological Sources for the History of Palestine: Between Large Forces: Palestine in the Hellenistic Period, The Biblical Archaeologist 60, 1997, עמ' 42 doi: 10.2307/3210581 (ראו גישה חופשית)
- ^ מנחם תלמי, אפרים תלמי,"כל הארץ-לכסיקון גאוגרפי של ישראל", הוצאת עמיחי, ספטמבר 1966, ערך: תל מכמיש, עמוד 637
- ^ יפתח שלו, בין דור הצורית לאשקלון הצידונית: דפוסי יישוב בפיניקיה הדרומית בתקופה הפרסית, ארץ־ישראל: מחקרים בידיעת הארץ ועתיקותיה לג, 2018, עמ' 238
- ^ זאב הרצוג, תל מיכל – תחנת־מסחר לחוף הים, קדמוניות י"ד, 1981, עמ' 101
- ^ זאב הרצוג, תל מיכל – תחנת־מסחר לחוף הים, קדמוניות י"ד, 1981, עמ' 101–102
- ^ זאב הרצוג, תל מיכל – תחנת־מסחר לחוף הים, קדמוניות י"ד, 1981, עמ' 102
- ^ זאב הרצוג, תל מיכל – תחנת־מסחר לחוף הים, קדמוניות י"ד, 1981, עמ' 97–98
- ^ זאב הרצוג, תל מיכל – תחנת־מסחר לחוף הים, קדמוניות י"ד, 1981, עמ' 98, 102
בקרת זהויות  |
|
|---|