תנועת סיטי ביוטיפול
 | |
| התערוכה הקולומביאנית העולמית בשיקגו שהובילה את תנועת סיטי ביוטיפול. | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| אזור גאוגרפי | אמריקה הצפונית, אוסטרליה |
| טווח תאריכים | משנות התשעים של המאה ה-19 עד העשור הראשון של המאה ה-20 |
| מבנים עיקריים | התערוכה העולמית של שיקגו (1893) |
תנועת סיטי ביוטיפול (באנגלית: City Beautiful movement) ייצגה רפורמה פילוסופית באדריכלות ובתכנון העירוני באמריקה הצפונית ולאחר מכן גם באוסטרליה. שיא פעילותה נחשב בין שנות התשעים של המאה ה-19 לבין העשור הראשון של המאה ה-20, ומטרתה הייתה לייפות ולפאר מבנים ומונומנטים בערי ארצות הברית וקנדה.[1] התנועה היוותה חלק מתנועת הרפורמה החברתית המתקדמת בצפון אמריקה בהנהגת המעמד הבינוני-גבוה, שדאג למיגור תנאי חיים גרועים בכל הערים הגדולות.[2] התנועה פעלה בעיקר בשיקגו, קליבלנד, דטרויט ווושינגטון די. סי.. תומכיה האמינו שיופי יכול לקדם סדר חברתי הרמוני שיעצים את איכות החיים העירונית בעוד מתנגדיה טענו שהתנועה מזוהה יתר על המידה עם האסתטיקה מאשר הרפורמה החברתית אותה היא מנסה לקדם. העיתונאית, ג'יין ג'ייקובס, כינתה את התנועה "כת עיצוב אדריכלית" ("architectural design cult").[3]
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
מקורות והשפעה[עריכת קוד מקור | עריכה]
התנועה החלה בארצות הברית בתגובה לצפיפות ברובעי המגורים, תוצאה של שיעור ילודה גבוה, הגירה מוגברת והגירה פנימית של אוכלוסיות כפריות לערים. התנועה פרחה במשך כמה עשורים, ובנוסף לבניית אנדרטאות, היא גם השיגה השפעה רבה בתכנון עירוני שנמשך לאורך המאה ה-20, במיוחד בכל הקשור לפרויקטים של דיור ציבורי בארצות הברית. תנועת "עיר גנים" בבריטניה השפיעה על התכנון של מספר פרברים חדשים בלונדון, והייתה השפעה צולבת בין שתי האסתטיקות, האחת מבוססת על תוכניות גנים רשמיות ותוכניות עיור והשנייה, עם "הווילות הדו-משפחתיות שלה" "משרה אווירה כפרית יותר".
ביטוי אדריכלי[עריכת קוד מקור | עריכה]
הסגנון האדריכלי המסוים של התנועה הושאל בעיקר מהאדריכלות האמנויות היפות והאדריכלות הנאו-קלאסית של אותה עת, שהדגישו את נחיצות הסדר, הכבוד וההרמוניה.
התערוכה העולמית של שיקגו[עריכת קוד מקור | עריכה]
הפיתוח הראשון בקנה מידה גדול של "העיר היפה" התרחש בשיקגו בתערוכה הקולומביאנית העולמית של 1893. תכנון התערוכה נוהל על ידי האדריכל דניאל ברנהם, ששכר אדריכלים ממזרח ארצות הברית, כמו גם הפסל אוגוסטוס סיינט-גודנס (אנ'), כדי לבנות מונומנטים בקנה מידה גדול לאמנויות היופי שהיו קלאסיות במעורפל עם גובה כרכוב אחיד. התערוכה הציגה מודל של עיר בקנה מידה גדול, המכונה "העיר הלבנה", עם מערכות תחבורה מודרניות וללא עוני גלוי. התערוכה מיוחסת לכך שהביאה לאימוץ רחב היקף של מונומנטליזם עבור האדריכלות האמריקאית במשך 15 השנים הבאות. שדרת המונומנטים (אנ') של ריצ'מונד, וירג'יניה היא ביטוי אחד לשלב הראשוני הזה.
תערוכת לואיזיאנה[עריכת קוד מקור | עריכה]
הפופולריזציה שהחלה בתערוכת הקולומביאנית העולמית גברה בזכות התערוכה העולמית של סנט לואיס משנת 1904, שהתקיימה בסנט לואיס כחלק. הממונה על האדריכלים שלה בחר באדריכל הצרפתי-אמריקאי עמנואל לואיס מאסקריי (אנ') להיות ראש התערוכה. תוך שלוש שנים תכנן את מבני היריד הבאים בסגנון האמנויות היפות הרווח: ארמון החקלאות, המפלים והעמודים, ארמון היערות, הדגים והמשחק, ארמון הגננות, וארמון התחבורה. כל אלה זכו לחיקוי נרחב בפרויקטים אזרחיים ברחבי ארצות הברית.[4] זמן קצר לאחר פתיחת היריד ב-1904, התפטר מאסקריי, לאחר שקיבל הזמנה מהארכיבישוף ג'ון אירלנד בסנט פול, מינסוטה לעצב שם קתדרלה בסגנון יופי-ארט. אדריכלים מפורסמים אחרים שתכננו בניינים ביריד - בעיקר קאס גילברט שתכנן את ארמון האמנויות היפות, כיום מוזיאון סנט לואיס לאמנות (אנ') - יישמו רעיונות עיר יפים מהתערוכה לאורך הקריירה שלהם.
תוכנית מקמילן[עריכת קוד מקור | עריכה]
שימוש מוקדם באידיאל "העיר היפה" במטרה ליצור סדר חברתי באמצעות ייפוי ניכר בתוכנית מקמילן (אנ') (1902), על שם הסנאטור ממישיגן ג'יימס מקמילן (אנ'). התוכנית נבעה מהתכנון מחדש של ועדת פארק הסנאט בליבה המונומנטלית של וושינגטון הבירה, כדי להנציח את יום השנה המאה לעיר ולהגשים היבטים לא ממומשים של תוכנית העיר של פייר שארל ל'אנפן מאה שנה קודם לכן.
המתכננים בוושינגטון, שכללו את ברנהאם, סנט-גאודנס, צ'ארלס פולן מק'קים (אנ') משרד האדריכלים "מאקים, מיד ו-ווייט" (McKim, Mead & White) ופרדריק לאו אולמסטד הבן (אנ'), ביקרו ברבות מהערים הגדולות של אירופה. הם קיוו להפוך את וושינגטון למונומנטלית וירוקה כמו בירות אירופה של אותה התקופה. הם האמינו שייפוי מאורגן על ידי המדינה יכול להעניק לגיטימציה לממשלה בתקופה של מהומות חברתיות בארצות הברית. מהות התוכנית הקיפה את הקפיטול של ארצות הברית במבני ממשלה מונומנטליים שיחליפו "קהילות ושכונת מצוקה ידועות לשמצה". בלב העיצוב עמדה יצירת המול הלאומי ובסופו של דבר כללה את תחנת האיחוד וושינגטון (אנ') של ברנהם. יישום התוכנית נקטע במלחמת העולם הראשונה אך התחדש לאחר המלחמה, והגיע לשיאו בבניית אנדרטת לינקולן ב-1922.
השפעה בערים נוספות[עריכת קוד מקור | עריכה]
ההצלחה של פילוסופיית סיטי ביוטיפול בוושינגטון הבירה מיוחסת להשפעה על התוכניות שבאו לאחר מכן במטרה לייפות ערים רבות אחרות, כולל שיקגו, בולטימור, קליבלנד (המול), קולומבוס[5] (עם הציר לאורך רחוב סטייט מאוהיו בניין הקפיטול של המדינה ממזרח לספריית המטרופוליטן ומערבה לנהר Scioto), דה מוין, דנוור, דטרויט (מרכז התרבות, בל אי ואאוטר דרייב),[6][7] מדיסון (עם הציר מבניין הקפיטול דרך רחוב סטייט ולקמפוס אוניברסיטת ויסקונסין), מונטריאול, ניו יורק (בעיקר בניין מנהטן מוניציפל), פילדלפיה (רובע המוזיאונים בנג'מין פרנקלין פארקווי בין בניין עיריית פילדלפיה למוזיאון פילדלפיה לאמנות), פיטסבורג (רובע חוות שנלי בשכונת אוקלנד של פארקים, מוזיאונים ואוניברסיטאות), סן אנטוניו (פיתוח נהר סן אנטוניו), סן פרנסיסקו (מתבטא במרכז האזרחי שלה), וקמפוס קפיטול מדינת וושינגטון באולימפיה, ה-Rainier Vista של אוניברסיטת וושינגטון בסיאטל. בוילמינגטון, דלאוור, זה היה השראה ליצירת כיכר רודני והבניינים האזרחיים שמסביב. בניו הייבן, קונטיקט, פיתח ג'ון ראסל פופ תוכנית עבור אוניברסיטת ייל שביטלה דיור לא תקני והעבירה את העניים במרכז העיר לפריפריה. קנזס סיטי, מיזורי ודאלאס ביצעו סלילת כבישים ובניית פארקים בהשפעת התנועה,[8] וקורל גייבלס הן דוגמאות לערים העולות בקנה אחד עם פילוסופיית סיטי בוטיפול.
באוסטרליה[עריכת קוד מקור | עריכה]
שתי ערים באירופה ובצפון-אמריקה סיפקו מודלים לתנועת סיטי ביוטיפול האוסטרלית. שילוב של מרכיבים בערך בשנת 1900 השפיעו גם על התנועה:
- חשבו שאוסטרליה, בהיותה מדינה שהתיישבו לאחרונה על ידי האירופים, בזבזה הזדמנות לעצב ערים באופן מקיף ואסתטי.[9]
- ערי אוסטרליה נתפסו כחסרות יופי וגאווה אזרחית.[9]
- היעדר מאפיינים אדריכליים, ופרסום נרחב ברחוב, היוו גם חששות. זה יוחס ל"חומרנות, אדישות, קוצר רואי, התערבות פוליטית ואדישות".[10]
- תוכניות ערים אוטופיות היוו השפעה נוספת על תנועת סיטי ביוטיפול האוסטרלית. בריסביין טובה יותר, למשל, תוארה על ידי לואיס אסון ואוירה על ידי לויד ריס בהשפעה פריזאית.[10]
עם זאת, סיטי ביוטיפול לא התעסקה רק באסתטיקה. המונח 'יופי' נגזר מהפילוסופיה היפה של העיר האמריקנית, שמשמעותה שייפויה של עיר חייבת להיות גם פונקציונלית. היופי, כולל הערך הכלכלי המוכח של שיפורים, השפיעו על תכנון הערים האוסטרלי.[9]
לא היו ארגונים רשמיים של סיטי ביוטיפול שהובילו את התנועה הזו באוסטרליה; במקום זאת, היא הושפעה מתקשורת בין אנשי מקצוע ובירוקרטים, בפרט אדריכלים-מתכננים ורפורמים בשלטון המקומי.[9] בתחילת עידן הפדרציה כמה אוסטרלים בעלי השפעה היו נחושים שהערים שלהם מתקדמות ותחרותיות. אדלייד שימשה כדוגמה אוסטרלית ל"יתרונות של עיצוב אזרחי מקיף" עם טבעת הפארקים שלה. ייפוי העיר הובארט, למשל, נחשב לדרך להגביר את הפופולריות של העיר כיעד תיירותי.[9]
קנברה[עריכת קוד מקור | עריכה]
וולטר ברלי גריפין (אנ') שילב עקרונות של סיטי ביוטיפול עבור עיצובו בקנברה.[9] גריפין הושפע מוושינגטון "עם צירים מפוארים ונוף ונקודת מוקד מרכזית חזקה"[11] עם מרכזים מיוחדים, ובהיותו אדריכל נוף, השתמש בנוף כדי להשלים את הפריסה הזו.[12] ג'ון סולמן, לעומת זאת, היה "התומך המוביל" של תנועת סיטי ביוטיפול באוסטרליה, וב-1921 כתב את הספר An Introduction to Australian City Planning.[11] גם הפילוסופיה של סיטי ביוטיפול וגם פילוסופיה של עיר גנים היו מיוצגות על ידי העיצובים ה"גאומטריים או "המתאר הנשלט" של סולמן של מערכות הכבישים במחזוריות בקנברה. גם רוחב המדרכות צומצם והוגדלו שטחי צמחייה, כגון שולי דרכים נטועים.[13]
מלבורן[עריכת קוד מקור | עריכה]
תוכנית הרשת של מלבורן נחשבה משעממת ומונוטונית על ידי אנשים מסוימים, ולכן תכנן האדריכל וויליאם קמפבל תוכנית חדשה לעיר. העיקרון המרכזי מאחוריה היו רחובות אלכסוניים, המספקים אתרים לאדריכלות חדשה, מקיפה ולבניינים מיוחדים. העיצובים של פריז וושינגטון היו השראה מרכזית לתוכנית זו.[10]
סיטי ביוטיפול באוסטרליה כיום[עריכת קוד מקור | עריכה]
מלחמת העולם הראשונה האריכה את השפעת תנועת סיטי ביוטיפול באוסטרליה, שכן הוקמו יותר אנדרטאות מאשר בכל מדינה אחרת. אף על פי ש"העיר היפה", או תכנון אמנותי, הפך לחלק מתכנון ערים מקיף, השפל הגדול של שנות ה-30 סיים במידה רבה את האופנה הזו.[10]
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- תנועת סיטי ביוטיפול, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- University of Virginia: The City Beautiful movement
- Monument Avenue
- Denver Public Library: Denver, The City Beautiful
- Thomas Mawson's plan for the City of Calgary, Canada
- Fulton Heights Neighborhood
- Encyclopedia of Oklahoma History and Culture - City Beautiful Movement
- Architecture: The City Beautiful Movement, Encyclopedia of Chicago
- City Beautiful Movement, Encyclopedia, Science News & Research Review
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Van Nus, W. (1975). "The Fate of City Beautiful Thought in Canada, 1893–1930". Historical Papers / Communications Historiques. Edmonton: The Canadian Historical Association/La Société historique du Canada. 10 (1): 191–210. doi:10.7202/030796ar.
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Daniel M. Bluestone, Columbia University, (September 1988).Detroit's City Beautiful and the Problem of Commerce Journal of the Society of Architectural Historians, Vol. XLVII, No. 3, pp. 245-62.
- ^ Caves, R. W. (2004). Encyclopedia of the City. Routledge. p. 103.
- ^ מותן וחייהן של ערים אמריקאיות גדולות (ניו יורק רנדום האוס 1961), p.375; quoted in Rybczynski, Witold. City Life: Urban Expectations in a New World New York: Scribner, 1995. p.27. ISBN 0-684-81302-5.
- ^ Marter, Joan M. The Grove Encyclopedia of American Art, Vol. 1. pp. 602-03. Oxford UP, 2011.
- ^ "Context – Engaging Columbus". Retrieved 2020-11-07.
- ^ "City Beautiful". wordpress.com. March 10, 2016. Retrieved April 6, 2018.
- ^ Guyette, Curt. "History of the mystery". Detroit Metro Times. Retrieved April 6, 2018.
- ^ Rybczynski, Witold. City Life: Urban Expectations in a New World New York: Scribner, 1995. p. 135. מסת"ב 0-684-81302-5.
- ^ 1 2 3 4 5 6 Freestone R (2000) From city improvement to the city beautiful; chapter 2. In: Hamnett S and Freestone R (eds) The Australian Metropolis: A Planning History. Allen & Unwin, Sydney.
- ^ 1 2 3 4 Freestone R (2007) Designing Australia’s cities. UNSW Press, Kensington, pp. 45–79.
- ^ 1 2 Stelter GA (2000) Rethinking the significance of the City Beautiful idea. In; Freestone R, Urban planning in a changing world: The twentieth century experience. Taylor & Francis, pp. 98–117.
- ^ Banks JCG, Bracks CL (2003) Canberra’s urban forest: evolution and planning for future landscapes. Urban Forestry & Urban Greening 1(3), 151-160.
- ^ Ward A (2000) Assessment of Garden City planning principles in the ACT. Environment ACT, Heritage Unit, Canberra. Available at http://www.tams.act.gov.au/__data/assets/pdf_file/0019/13177/gardencity.pdf (verified 18 May 2009).
