תל איילון

תל איילון
	תל אַיָּלוֹן מימין, ותל אל קוּקַע הקטן יותר משמאלו. ניתן לראות בצילום את שרידי המבצר הצלבני "קסטלום ארנולדי" שבראש תל אַיָּלוֹן. תל אל קוּקַע משוער כאתר הקדום יותר של העיר בתקופת הברונזה הקדומה
מידות
גובה מעל פני הים	280 מ'
היסטוריה
תקופות	תקופת הברונזה
מיקום
מדינה	יהודה ושומרון
קואורדינטות	31°50′28″N 35°01′25″E / 31.84111111°N 35.02361111°E
	(למפת השפלה רגילה) תל איילון

תל איילון הוא תל ארכאולוגי בגובה של 280 מטרים מעל פני הים, השוכן במזרחו של פארק קנדה, כ-1,200 מטרים דרומית-מערבית למבוא חורון. התל מזוהה עם העיר הקדומה איילון אשר העניקה את שמה לעמק איילון ולנחל איילון.

איילון במקורות[עריכת קוד מקור | עריכה]

במקרא[עריכת קוד מקור | עריכה]

העיר אַיָּלוֹן נזכרת במקרא בנחלת שבט דן יחד עם עיר בשם אֵילוֹן:

”לְמַטֵּה בְנֵי-דָן, לְמִשְׁפְּחֹתָם, יָצָא, הַגּוֹרָל הַשְּׁבִיעִי; וַיְהִי, גְּבוּל נַחֲלָתָם--צָרְעָה וְאֶשְׁתָּאוֹל, וְעִיר שָׁמֶשׁ. וְשַׁעֲלַבִּין וְאַיָּלוֹן, וְיִתְלָה וְאֵילוֹן וְתִמְנָתָה וְעֶקְרוֹן.”^[1]

בתחילת ספר שופטים נזכרת אַיָּלוֹן כאחת הערים אשר שבט דן לא הצליח לרשת, אך נחלות שבטי "בֵּית יוֹסֵף" (מְנַשֶּׁה ואֶפְרַיִם) הגיעו עד האזור והָאֱמֹרִים שישבו באַיָּלוֹן העלו מס לבני אֶפְרַיִם:

”וַיִּלְחֲצוּ הָאֱמֹרִי אֶת-בְּנֵי-דָן, הָהָרָה: כִּי-לֹא נְתָנוֹ, לָרֶדֶת לָעֵמֶק; וַיּוֹאֶל הָאֱמֹרִי לָשֶׁבֶת בְּהַר-חֶרֶס, בְּאַיָּלוֹן וּבְשַׁעַלְבִים; וַתִּכְבַּד יַד בֵּית-יוֹסֵף, וַיִּהְיוּ לָמַס.”^[2]

עוד נזכרת אַיָּלוֹן כאחת מהערים שנתנו בני דָן ללווים: ”וּמִמַּטֵּה-דָן--אֶת-אֶלְתְּקֵא, וְאֶת-מִגְרָשֶׁהָ; אֶת-גִּבְּתוֹן, וְאֶת-מִגְרָשֶׁהָ. אֶת-אַיָּלוֹן, וְאֶת-מִגְרָשֶׁהָ, אֶת-גַּת-רִמּוֹן, וְאֶת-מִגְרָשֶׁהָ: עָרִים, אַרְבַּע.”^[3] אך ברשימה בדברי הימים היא מוזכרת דווקא בין הערים שבני אֶפְרַיִם נתנו ללוויים: ”וּמִמִּשְׁפְּחוֹת בְּנֵי קְהָת וַיְהִי עָרֵי גְבוּלָם מִמַּטֵּה אֶפְרָיִם ... וְאֶת אַיָּלוֹן וְאֶת מִגְרָשֶׁיהָ וְאֶת גַּת רִמּוֹן וְאֶת מִגְרָשֶׁיהָ.”^[4]

מיקומה האסטרטגי של איילון מביא לאזכורה במלחמת שאול נגד הפלישתים^[5]:

"וַיַּכּוּ בַּיּוֹם הַהוּא בַּפְּלִשְׁתִּים מִמִּכְמָשׂ אַיָּלֹנָה וַיָּעַף הָעָם מְאֹד"

העיר גם את נתנה את שמה לעמק איילון המוזכרת בספר יהושע בביטוי ”שֶׁמֶשׁ בְּגִבְעוֹן דּוֹם וְיָרֵחַ בְּעֵמֶק אַיָּלוֹן.”^[6], שקרא יהושע במהלך המרדף אחר חמשת מלכי הָאֱמֹרִי מגִּבְעוֹן דרך מעלה בֵּית-חוֹרֹן, עד עֲזֵקָה ומַקֵּדָה.

בימי הממלכה המאוחדת נכללה "אילון בית חנן" בנציבות השנייה של שלמה^[7].

כשפוצלה הממלכה נשארה אַיָּלוֹן בתחום ממלכת יְהוּדָה, וכך היא נזכרת גם ברשימת הערים שביצר רחבעם (כנראה לקראת או בעקבות מסע המלחמה של פרעה שִׁישַׁק שהתרחש בימיו): ”וַיֵּשֶׁב רְחַבְעָם, בִּירוּשָׁלִָם; וַיִּבֶן עָרִים לְמָצוֹר, בִּיהוּדָה. ... וְאֶת-צָרְעָה, וְאֶת-אַיָּלוֹן, וְאֶת-חֶבְרוֹן, אֲשֶׁר בִּיהוּדָה וּבְבִנְיָמִן: עָרֵי, מְצֻרוֹת.”^[8]

במקורות חוץ מקראיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

כנראה שאיילון היא "אילונ" הנזכרת במכתבי אל-עמארנה במאה ה-14 לפנה"ס, כמקום בו ישב אחד מבניו של מִלְכִּאלֻ, המושל של גזר. איילון מוזכרת גם בכתיב חסר "ילונ" כעיר שבשטחה נבזזו שיירות ששלח עבדיחבה מלך ירושלים לפרעה אמנחתפ הרביעי^[9]^[10].

איילון נזכרה גם ברשימת הערים שהחריב שישק הראשון במסעו לארץ ישראל בשנת 925 לפנה"ס לערך^[11].

זיהוי[עריכת קוד מקור | עריכה]

באונומסטיקון של אוסביוס מצויין שאילון היא עיר בקרבת אמאוס^[12] והירונימוס בתרגומו כותב שהיא נמצאת במיל השני מאמאוס לירושלים^[13]. ממקורות התקופה ידוע שהיישוב במיקום זה נקרא "אלוס" או "יאלו"^[10]. בעקבות זאת מזוהה אַיָּלוֹן בתלים שלצד הכפר יאלו המשמר את השם מהתקופה הרומאית.

השערות שונות הועלו האם אַיָּלוֹן וְאֵילוֹן הם אותה עיר ומדובר בחזרה משובשת של שם אותה העיר או שמדובר בשני מקומות שונים. זיהויים שונים נתנו לאֵילוֹן אם היא נפרדת מאַיָּלוֹן. זיהוי אחד קובע את מקומה בחרבת ואדי עלין או בעלין, אך בנימין מזר שולל זיהויים אלו^[14]. יצחק גולדהאר זיהה את אילון בנעלין^[15].

אלברכט אלט זיהה את "איילון בית חנן" עם איילון, בהתאם לנוסח תרגום השבעים ולערים המוזכרות עמה ברשימה של ערי הנציבות השנייה של שלמה^[14].

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מממצאים שנמצאו בסקר שנערך בתל ב-1968 עלה כי היה נושב כבר בתקופת הברונזה, ומשוער שהישוב שכן קודם לכן בתל קוּקַע הסמוך, שם נמצאו ממצאים מתקופת הברונזה הקדומה^[16].

העיר בוצרה על ידי רחבעם מלך יהודה, אך ההתיישבות בה לא הייתה רציפה, והיא חודשה בימי שיבת ציון.

בתקופה הרומית והביזנטית תפסה העיר אמאוס השכנה את מקומה של אַיָּלוֹן כעיר החשובה באזור השולטת על הדרך לירושלים ואיילון, שנקראה אז "אלוס" או "יאלו", ישבה בצילה.

בשנת 1133 הקים פולק מאנז'ו את מבצר "קסטלום ארנולדי" (Castellum Arnoldi) בראש התל, וזה חלש על הדרך העולה לירושלים דרך בית חורון. המבצר חרב בשנת 1187 בידי צלאח א-דין. שרידי החומה הצלבנית המערבית וחלק מהחומה הדרומית עדיין עומדים על תילם בראשו של התל. סמוך לתל קם הכפר הערבי יַאלוּ אשר שימר כמשוער את שמה של העיר המקראית, והוא שכן במקום עד שחרב ב-1967 ותושביו גורשו. שרידי הכפר פזורים סביב התל, הנמצא כיום בתחום פארק אילון-קנדה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מדיה וקבצים בנושא תל איילון בוויקישיתוף

אודות התל באתר קק"ל המוקדש לפארק קנדה
פארק איילון-קנדה באתר iNature
יעקב שקולניק, שני מסלולים ביום: חורבת רימון ותל איילון, באתר ynet, 6 באפריל 2007
משה גלעד, ההתלבטות והחשיבות של הטיול בתל איילון, באתר הארץ, 9 באפריל 2019
תמונות של התל

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

^ ספר יהושע, פרק י"ט, פסוקים מ'–מ"ג
^ ספר שופטים, פרק א', פסוקים ל"ד–ל"ה
^ ספר יהושע, פרק כ"א, פסוקים כ"ג–כ"ד
^ ספר דברי הימים א', פרק ו', פסוקים נ"א–נ"ד
^ ספר שמואל א', פרק י"ד, פסוק ל"א
^ ספר יהושע, פרק י', פסוק י"ב
^ ספר מלכים א', פרק ד', פסוקים ז'–ט'
^ ספר דברי הימים ב', פרק י"א, פסוקים ה'–י'
^ ציפורה כוכבה־רייני, למלך אדוני: מכתבי אל-עמארנה כמד, תענך ומכתבים נוספים מהמאה הארבע-עשרה לפסה"נ, ירושלים: מוסד ביאליק, 2005, עמ' 214
^ ¹ ² בנימין מזר, אַיָּלוֹן, אנציקלופדיה מקראית - אוצר הידיעות של המקרא ותקופתו, הוצאת מוסד ביאליק, כרך א', עמ' 265-266
^ יוחנן אהרוני, ארץ ישראל בתקופת המקרא: גאוגרפיה היסטורית, הוצאת יד בן-צבי, 1987, עמ' 249
^ Ailōn, THE ONOMASTICON OF EUSEBIUS PAMPHILI, page 45
^ Ailōm (Aialon), THE ONOMASTICON OF EUSEBIUS PAMPHILI, page 41
^ ¹ ² בנימין מזר, אֵילוֹן, אנציקלופדיה מקראית - אוצר הידיעות של המקרא ותקופתו, הוצאת מוסד ביאליק, כרך א', עמ' 266-267
^ יצחק גולדהאר, אדמת קודש, ירושלים תרע"ג, עמוד 206, באתר היברובוקס
^ אנציקלופדיה מקראית - אוצר הידיעות של המקרא ותקופתו, הוצאת מוסד ביאליק, כרך א', עמ' 266

[1] ספר יהושע, פרק י"ט, פסוקים מ'–מ"ג

[2] ספר שופטים, פרק א', פסוקים ל"ד–ל"ה

[3] ספר יהושע, פרק כ"א, פסוקים כ"ג–כ"ד

[4] ספר דברי הימים א', פרק ו', פסוקים נ"א–נ"ד

[5] ספר שמואל א', פרק י"ד, פסוק ל"א

[6] ספר יהושע, פרק י', פסוק י"ב

[7] ספר מלכים א', פרק ד', פסוקים ז'–ט'

[8] ספר דברי הימים ב', פרק י"א, פסוקים ה'–י'

[9] ציפורה כוכבה־רייני, למלך אדוני: מכתבי אל-עמארנה כמד, תענך ומכתבים נוספים מהמאה הארבע-עשרה לפסה"נ, ירושלים: מוסד ביאליק, 2005, עמ' 214

[מזר265-10] ¹ ² בנימין מזר, אַיָּלוֹן, אנציקלופדיה מקראית - אוצר הידיעות של המקרא ותקופתו, הוצאת מוסד ביאליק, כרך א', עמ' 265-266

[11] יוחנן אהרוני, ארץ ישראל בתקופת המקרא: גאוגרפיה היסטורית, הוצאת יד בן-צבי, 1987, עמ' 249

[12] Ailōn, THE ONOMASTICON OF EUSEBIUS PAMPHILI, page 45

[13] Ailōm (Aialon), THE ONOMASTICON OF EUSEBIUS PAMPHILI, page 41

[מזר266-14] ¹ ² בנימין מזר, אֵילוֹן, אנציקלופדיה מקראית - אוצר הידיעות של המקרא ותקופתו, הוצאת מוסד ביאליק, כרך א', עמ' 266-267

[15] יצחק גולדהאר, אדמת קודש, ירושלים תרע"ג, עמוד 206, באתר היברובוקס

[16] אנציקלופדיה מקראית - אוצר הידיעות של המקרא ותקופתו, הוצאת מוסד ביאליק, כרך א', עמ' 266

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]