אגם מיוואטן
 | |
| מיוואטן, מבט ממערב פארק לאומי הופדי | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| מיקום |
 איסלנד |
| סוג | עשיר בחומר אורגני |
| מידות | |
| שטח | 37 קמ"ר |
| גובה | 288 מטר מעל לפני הים |
| עומק מרבי | 4.5 מטר |
| עומק ממוצע | 2.5 מטר |
| מידע נוסף | |
| מקור לנהר | לקסה |
| מדינות באגן הניקוז |
איסלנד  |
| איים | למעלה מ-50 |
| קואורדינטות | 65°36′N 17°00′W / 65.600°N 17.000°W |
|
(למפת איסלנד רגילה) | |
  | |
אגם מיוואטן (באיסלנדית: Mývatn) הוא אגם רדוד ועשיר בחומר אורגני הממוקם באזור של פעילות געשית בצפון איסלנד, לא רחוק מהר הגעש קרפלה. האגם וסביבתו הביצתית עשירים במיוחד בעופות מים, בעיקר ברווזים. האגם נוצר על ידי התפרצות געשית שבמהלכה נפלטה כמות גדולה של לבה בזלתית לפני כ-2,300 שנים, והנוף שמסביבו נשלט על ידי תוואי שטח געשיים, כולל עמודי לבה ופתחי אוורור חסרי שורשים (pseudocraters), התפרצויות בוץ חם וקיטור. שפכי נהר הלקסה ידועים במדגה העשיר שלהם הכולל טרוטה וסלמון.
שמו של האגם באיסלנדית מורכב מ-mý ("יתוש") ו-vatn ("אגם"); קרי - האגם של יבחושים. והוא נובע מהמספרים העצומים של זבובים (ברחשים) שאפשר למצוא בו בקיץ.[דרושה הבהרה] אקלים האזור הוא מתון יחסית לאיסלנד והטמפרטורה הממוצעת נעה בין 0.2- (בינואר) ל-10.2 (ביולי) מעלות צלזיוס.
השם מיוואטן משמש לעיתים לא רק לאגם, אלא לכל האזור. הנהר לקסה, האגם מיוואטן ומקווי המים המקיפים אותם מוגנים כשמורת טבע (אזור שימור טבע מיוואטן-לקסה) החל משנת 1974.
מאז שנת 2000, מתקיים בקיץ מרתון סביב האגם.
התפרצויות געשיות[עריכת קוד מקור | עריכה]
אגם מיוואטן נוצר לפני כ-2,300 שנים על ידי התפרצות סדקית גדולה שבה הלבה הפכה בזלתית. הלבה זרמה במורד עמק Laxárdalur למישור של שפלת Aðaldalur הנכנס לאוקיינוס הארקטי במרחק של כ-50 קילומטרים ממיוואטן. שפת המכתש שנוצרה על גבי הסדק המתפרץ נקראת Þrengslaborgir (או Lúdentarborgir) ולעיתים קרובות משמשת כדוגמה קלאסית לסוג זה של פעילות געשית. באותה תקופה היה קיים אגם גדול באזור, ממבשרי מיוואטן של היום וכאשר הלבה הלוהטת נתקלה באגם, חלק ממשקעי האגם נלכדו מתחתיה. פיצוצי הקיטור שלאחר מכן קרעו את הלבה לחתיכות קטנות שהושלכו באוויר, יחד עם חלק מהאגם.
קבוצות של מכתשים נבנו כתוצאה מפיצוצים חוזרים ונשנים במספר המקומות והן שולטות כיום בנוף הן של חופו של האגם מיוואטן והן בחלק מהאיים באגם. סוג זה של היווצרות לבה ידוע כמכתשים מדומים (pseudocraters). קבוצת מכתשים כאלה בסקוטוסטאדיר על החוף הדרומי של האגם מוגנת כמומנט טבעי ומשמשת כאתר תיירות. קבוצות מכתשים מדומים אחרות בתחום זה נמצאות בשדות הלבה של עמק Laxárdalur ובשפלת Aðaldalur. במקומות מסוימים נוצרו אגמי לבה זמנים וכך נמנעה יצירתם של מכתשים מדומים וכאשר הלבה התנקזה בסופו מן האגמים, נשאר מאחוריה יער של עמודי סלע. התצורה הגדולה ביותר נקראת דימובורגיר (Dimmuborgir). ואילו בהופדי (Höfði) עמודי התווך נמצאים בתוך מי האגם. הלבה שנוצרה על ידי התפרצות Þrengslaborgir מכונה לבת לקסה הצעירה.
מחוז מיוואטן שוכן בגבול המערבי של המתחם הגעשי החוצה את צפון מזרח איסלנד מצפון לדרום והוא שלוחה של הרכס המרכז-אטלנטי וכל התצורות הגאולוגיות הן מאוחרות, מתקופת הקרח ולאחריה.
הסלע במערב הביצות של האגם מורכב מזרמי לבה מתקופות בין קרחוניות. רוב ההרים בקרבת האגם נוצרו על ידי התפרצויות תחת מעטה הקרח בתקופת הקרח. התפרצויות שנמסו את דרכם הקרח נוצרו הרי שולחן (הרי Bláfjall, Sellandafjall, Búrfell, Gæsafjöll), ואלו שלא יצרו רכסים היאלוקלאסטיטים (הרי Vindbelgjarfjall, נמפיול, Dalfjall, אבנפל).
בסיומו של עידן הקרח, לפני כ-10,000 שנה, היה אגן מיוואטן מכוסה על ידי קרחון שדחף מורנה ענקית שעדיין ניתן לראות בקצה הצפוני של האגם. במהלך הפשרת הקרחון נוצר אגם קרח שנסכר עד לנסיגת הקרחון מהנתיב הנוכחי נהר לקסה.
את הפעילות הגעשית במחוז מיוואטן לאחר תקופת הקרח ניתן לחלק לשלושה מחזורים. מחזור Lúdent החל זמן קצר לאחר סיומה של תקופת הקרח. מכתש הפיצוץ של Lúdent (טבעת טפרה) מתוארך למחזור זה ובעקבותיו היו מספר התפרצויות סדק קטנות. לפני כ-3800 שנים חרוט מגן Ketildyngja נוצר כ-25 ק"מ מדרום מזרח למיוואטן, וממנו זרם זרם לבה עצום - לבת לקסה ישנה שהשדה שלה משתרע על פני חלקו הדרומי של המחוז, נשפך לעמק Laxárdalur וזרם כמעט עד לים. הלבה הזאת סכרה את אגם מיוואטן הראשון, שהיה באותו סדר גודל כמו האגם בהווה.
המחזור השני הגעשי, מחזור הברפיאל (Hverfjall), החל לפני כ-2500 שנה עם התפרצות ענקית אבל קצרה, שיצרה מכתש פיצוץ (טבעת טמפרה) הברפיאל. התפרצות מאוחרת יותר ב-Jardbadshólar, יצרה שדה לבה בין רייקיאליד (Reykjahlíð) ו-Vogar. כעבור כ-200 שנים פרצה זרימת לבה עצומה, לבת לקסה הצעירה, וסכרה את אגם מיוואטן הנוכחי וגם את האגמים Sandvatn, Grænavatn ו-Arnarvatn.
המחזור הגעשי השלישי התחיל עם התפרצויות Mývatnseldar ב-1724–1729 אשר החלו עם פיצוץ שיצר את המכתש ויטי (Viti). מאוחר יותר לבה זרמה מליירניוקור (Leirhnjúkur) עד הקצה הצפוני של האגם מיוואטן תוך שהיא הורסת שתי חוות. התפרצויות Mývatnseldar הן די דומות באופיין לפעילות הגעשית האחרונה ליד קרפלה ב-1975–1984 כשהמקור של שניהם הוא הר געש מרכזי בין קרפלה ו-Gæsafjöll. בתוך הר הגעש שוכן תא מאגמה שממנו מאגמה מותכת פורצת מעת לעת ברצף של סדקים המבתרים את הר הגעש מצפון לדרום.
הפעילות במחזור האחרון מתאפיינת בתקופות של עליית קרקעות אטית, מעורבות בתקופות קצרות של שקיעה מהירה, התפרצויות מאגמה תת-קרקעיות, סידוק, רעידות אדמה והתפרצויות געשיות. פעילות זו מהווה דוגמה מצוינת לתהליך של טקטוניקת הלוחות באיסלנד. הר געש מרכזי ורצף סדקים הקשור אליו המכונים מערכת געשית. המערכת הגעשית של הקרפלה היא אחת מכמה מערכות כאלה אשר ביחד יוצרים את אזור הפעיל של איסלנד.
כמה הרי ריוליט גובלים בקרפלה (הרי הליוארפיאל, ג'ורנדר, Hrafntinnuhryggur).
בגלל המוצא הוולקני, יש מחצבות סיליקה באגם.
עופות מים[עריכת קוד מקור | עריכה]
האגם ניזון מהחומר מזין מעיינים עשיר ויש לו שפע גבוה של ימשושים (Chironomidae) ודפנאים (Cladocera) המהווים אספקת מזון אטרקטיבית לברווזים. שלושה עשר מיני ברווזים מקננים באזור ובסה"כ יש באגם ובסביבתו למעלה מ-115 מיני עופות.
הרכב מיני הברווזים הוא ייחודי בתערובת של אלמנטים האירו-אסייתים וצפון אמריקאיים ושל מינים סאב ארקטיים וארקטיים. רוב הברווזים הם עופות נודדים, שמגיעים בסוף אפריל - תחילת מאי מצפון מערב אירופה. הנפוץ ביותר הוא צולל מצויץ, שהיגר לאיסלנד בסוף המאה ה-19 וצולל ימי שהוא מין הברווז השכיח ביותר.
מינים נפוצים אחרים כוללים את עבראש איסלנדי (Bucephala islandica), מרגון בינוני, ברכיות, ברווזים אפורים, קטיפנית שחורה (Melanitta nigra), ברווז קרח ושרשיר. ביציאת נהר לקסה יש מושבה צפופה של ברווזי איסלנדיים ויש מושבה גדולה של אדריות בשפך הנהר נמצא כ-50 קילומטרי מאגם מיוואטן. עבראש איסלנדי הוא מיוחד בהיותו רק הברווז הצפון האמריקאי היחידי באזור (ואיסלנד בכללותו). האוכלוסייה של כ-2,000 ציפורים מסתמכת כולו על בית הגידול המסופק על ידי מערכת מי מיוואטן-לקסה ושדות הלבה המקיפים אותה. רוב העבראש חורפים באזור, בשל האזורים החופשיים מקרח בשל המעיינות (הן החמים והן הקרים) ובשל זרם הנהר החזק. מין זה הוא מקונן בחורים ובעוד שבצפון אמריקה החורים נעשים בעץ הרי במיוואטן הקן נמצא בחללים בלבה. קני הברווזים האחרים נמצאים באיים הרבים באגם ובביצות בסביבה. ישנה מסורת ארוכה של שימוש בביצי ברווז בחוות המקומיות, שלפי הכללים המסורתיים מחייבת השארת לפחות 4 ביצים בקן.
עופות מים נפוצים אחרים כוללים טבלן לבן-לחיים, שחיינית צרת-מקור, צוללן צפוני גדול (Gavia immer), צוללן אדום-גרון, ברבור שר.
מצב עופות המים נמצא במעקב מדי שנה מאז 1975 על ידי התחנה לחקר מיוואטן.
צמחים[עריכת קוד מקור | עריכה]
אגם מיוואטן הוא אחד המקומות הבודדים בעולם שגדל בו מרימו בול (Aegagropila linnaei), מין של אצות ירוקיות (Chlorophyta).
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Einarsson, Á., Stefánsdóttir, G., Jóhannesson, H., Ólafsson, J.S., Gíslason, G.M., Wakana, I., Gudbergsson, G. and Gardarsson, A. 2004. The ecology of Lake Mývatn and the River Laxá: variation in space and time. Aquatic Ecology 38: 317-348.
- Gardarsson, A. and Einarsson, Á. eds. 1991. Náttúra Mývatns. Hið íslenska Náttúrufræðifélag, Reykjavík. 372 pp. (in Icelandic)
- Gardarsson, A. and Einarsson, Á. 2000. Monitoring waterfowl at Mývatn, Iceland. Pp. 3–20 in F.A. Comin, J.A. Herrera-Silveira and J.Ramirez-Ramirez (eds.): Limnology and Aquatic birds. Monitoring, Modelling and Management. Universidad Autonoma de Yucatán, Mérida, Yucatán, Mexico.
- Gíslason, G.M. 1994. River management in cold regions: a case study of the River Laxá, North Iceland. Pp. 464–483 in: The Rivers Handbook. Hydrological and Ecological Principles. Vol. 2. Eds. P. Calow & G.E. Petts. Blackwell, Oxford. 483 pp.
- Jónasson, P.M. ed. 1979. Ecology of Eutrophic, Subarctic Lake Mývatn and the River Laxá. Oikos 32.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אגם מיוואטן, איסלנד - המדריך לארץ הקרח והאש
- אגם מיוואטן, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)