המונומנט הלאומי ריינבו ברידג'
 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| על שם |
Rainbow Bridge  |
| תאריך הקמה | 30 במאי 1910 |
| מבקרים בשנה | 92,311 (נכון ל־2011) |
| גוף מנהל | שירות הפארקים של ארצות הברית |
| נתונים ומידות | |
| שטח | 0.65 קמ"ר |
| מיקום | |
| מדינה | יוטה, ארצות הברית |
| מיקום |
San Juan County |
| קואורדינטות | 37°04′38″N 110°57′51″W / 37.077222222222°N 110.96416666667°W |
| http://www.nps.gov/rabr/index.htm | |
  | |
המונומנט הלאומי ריינבו ברידג' (באנגלית: Rainbow Bridge National Monument – מילולית "המונומנט הלאומי גשר הקשת בענן") הוא אתר טבע מוגן מהסוג מונומנט לאומי[1] של ארצות הברית השוכן למרגלות המורדות הצפון-מערביים של הר נאוואחו בדרום מדינת יוטה, שבמרכזו קשת טבעית גדולה שהיא מקור שמו. המונומנט הלאומי משתרע על שטח של 650 דונם בתחומי מחוז סן חואן (San Juan County) ביוטה, קרוב לגבול עם אריזונה. היישוב הקרוב ביותר הוא פייג' באריזונה. המקום הוכרז כמונומנט לאומי ב-30 במאי 1910,[2] והוא מנוהל על ידי שירות הפארקים הלאומיים של ארצות הברית כחלק מאזור הנופש הלאומי קניון גלן (Glen Canyon National Recreation Area).
מידות[עריכת קוד מקור | עריכה]
תצורת הנוף שעל שמה קרוי המונומנט הלאומי היא קשת טבעית המגשרת מעל לאפיק המכונה קניון ברידג' (Bridge Canyon), המתוארת לעיתים קרובות כ"קשת הטבעית הגבוהה ביותר בעולם". ב-1974 דיווחה לשכת הטיוב של ארצות הברית שמפתח הקשת הוא 84 מטרים, אבל מדידות שנערכו בעזרת לייזר ב-2007 קבעו שמפתח הקשת הוא 71 מטרים בלבד, מה שממקם את הקשת במקום החמישי בעולם (המקום הראשון שייך ל"שְׂייֵנְזֶ'ן צְ'יָאו" (Xianren Qiao - "גשר בני האלמוות", המכונה באנגלית Fairy Bridge - "גשר הפיות"), קשת טבעית שמפתחה 121 מטרים, במחוז גואנגשי בסין.[3] גובה הקשת 88 מטרים, הקשת הטבעית הגבוהה ביותר בארצות הברית והרביעית בעולם, אחרי קשת שיפטון (בסינית 天門, "שער השמים") במחוז שינג'יאנג (370 מטרים) וטְייֵנְשְׂיָה דִייִי צְ'יָאו (Tianxia Diyi Qiao - "גשר על פני שמים") בוולינגיואן במחוז חונאן (357 מטרים),[4] שניהם בסין וקשת אלובה בצ'אד (120 מטרים). עובי הקשת בקודקודה הוא 13 מטרים ורוחבה 10 מטרים.
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
היסטוריה גאולוגית[עריכת קוד מקור | עריכה]
קניון ברידג' שבו ניצבת הקשת הוא חלק מאגן הניקוז של נהר הקולורדו השוכן ברמת קולורדו, אזור גדול שהתרומם מים קדום לפני 250 מיליון שנים בשלהי תור הפרם (מלפני 290 מיליוני שנים עד לפני 245 מיליוני שנים). בתור הטריאס (מלפני 245 מיליון שנים עד לפני 201 מיליון שנים) נוצרה ברמת קולורדו תצורת צ'ינלה, תצורה של אבן גיר ואבן חול.
במעבר בין הטריאס לתור יורה (לפני כ-201 מיליון שנים עד לפני כ-145.5 מיליון שנים) השתנה האקלים בצורה קיצונית טמפרטורות גבוהות ורוחות עזות, פיזרו חול ברחבי הרמה. הגאולוגים משווים את התנאים ששררו אז ברמת קולורדו לתנאים של מדבר סהרה. ביורה נוצרו תצורות הסלע של אזור המונומנט כיום, אותן מקבצים הגאולוגים לחבורה בשם חבורת קניון גלן (Glen Canyon Group). התצורה התחתונה בחבורה היא תצורת אבן החול וינגייט (Wingate Sandstone), הבנויה משכבות דקות של אבן חול ואבן טין בגוון אדום כתום שמקורו בתחמוצות ברזל. תצורה יוצרת צוקים זו נבנתה ישירות על תצורת צ'ינלה. באמצע היורה, אלפי שנים לאחר שנוצרה תצורת וינגייט, השתנה האקלים והפך לגשום לתקופה קצרה (במונחים גאולוגיים) בנהרות שזרמו אז ברמת קולורדו הושקעה התצורה הבאה, תצורת קנייטה (Kayenta Formation), על תצורת אבן חול וינגייט. תצורת קנייטה בנויה משכבות דקות של אבן חול, היוצרת מדרונות כתוצאה מסחיפה. זוהי שכבה קשה יחסית. התנאים ששררו בסיום התקופה שבה הושקעה אבן חול זו היו אידיאליים לשימור עקבות של דינוזאורים, ולכן מוצאים כמה סדרות של עקבות כאלו באזור המונומנט הלאומי בחלקה העליון של תצורה זו. הבסיסים של קשת ריינבו ברידג' שייכים לתצורה זו. התצורה השלישית והאחרונה בחבורת קניון גלן, תצורת אבן חול נאוואחו (Navajo Sandstone), נוצרה מדיונות, אחרי אמצע היורה בתקופה שהאקלים היה שוב מדברי. זו היא אבן חול רכה יחסית היוצרת צוקים (הקירות של קניון גלן למשל עשויים מאבן זו). צבעה בדרך כלל לבן או אפרפר, אבל לעיתים היא מקבלת גוון ורדרד או אדמדם. במקומות רבים משולבים באבן חול נאוואחן שכבות דולומיט או עדשות צור. זו התצורה של פני השטח במונומנט הלאומי.
בשלהי תקופת היורה נוצרו ברמת קולורדו תצורות נוספות דוגמת תצורת כרמל (Carmel Formation, בעיקר אבן גיר) ותצורת אבן החול אנטרדה (Entrada Sandstone). שתי תצורות אלו הם יחידות חשובות בחבורת סן רפאל (San Rafael Group). אבל לקראת סוף תור יורה, לפני כ-135 מיליון שנים, שקעה רמת קולורדו ואקלים גשום גרם לסחיפה עמוקה שהסיר את שכבות הסלע של חבורת סן רפאל באזור המונומנט הלאומי. בסוף תור היורה חזר הים והציף את רמת קולורדו תוך הפעלת לחץ עצום על שכבות הסלע שמיצק את התצורות בחבורת קניון גלן.
הים נסוג שוב ולא חזר יותר לרמת קולורדו. בתקופות הבאות: הקרטיקון, השלישון והרביעון היו תהליכי השקעה חשובים, אבל העובדה שהאזור לא כוסה שוב בים, שפעל בעבר כמייצב, והאקלים הגשום שגרם לתהליכי סחיפה עמוקה הסירו באזור המונומנט כמעט כל זכר לתקופות אלו. באמצע השלישון, לפני כ-30 מיליון שנים, החלה להיווצר מערכת הנהרות שהיוו את תחילת אגן הניקוז של נהר הקולורדו, והן חתרו לעומק של כ-1,500 מטרים בשכבת סלעי המשקע. אף שכאמור כמעט שלא נותרו באזור המונומנט הלאומי שרידים מתקופות הקרטיקון והשלישון, השפיעו תהליכים שהתחוללו בהן על מראה האזור כיום. בקרטיקון העליון ובמהלך כל השלישון התחוללו תהליכי קימוט והעתקים המכונים האורוגנזה הלרמידית שבמהלכה התרוממה רמת קולורדו כ-1,500 מטרים. מקורם של תהליכים אלו בלחץ של מאגר מאגמה מותכת, שלעיתים התפרצה כלבה על פני השטח ולעיתים התקררה באיטיות והתמצקה מתחת לפני השטח. דוגמה לכך מהווה הר נאווחו, שהמונומנט הלאומי שוכן בשוליו הצפון מערביים. הר נאוואחו הוא לקולית, גוש מאגמה גדול שהתמצקה מתחת לפני השטח ונחשף כאשר תהליכי סחיפה שהתרחשו אחר-כך הסירו את שכבות סלעי המשקע מעליו. להר הייתה השפעה ישירה על אזור המונומנט. הגשמים הרבים שירדו על פסגת ההר ומדרונותיו התלכדו לזרמי מים שסחפו איתם חול וחצץ שפעלו במשולב לשחוק את שכבות הסלע וליצירת קניונים, להרחבתם ולהעמקתם. בתקופת הפליסטוקן, באמצע הרביעון התפשטו קרחונים דרומה ושלג ירד על פסגת הר נאוואחו ועם הפשרתם התגבר זרם המים באגן הניקוז המתהווה של הקולורדו. הצירוף של הגורמים שהוזכרו: קימוטים, לקולית, זרמי המים והקרחונים הם שהולידו בסופו של דבר את הקשת הטבעית בקניון ברידג'.
המים שזרמו על מישור אבן חול נאוואחו בנתיב שהציב את ההתנגדות המינימלית התחתרו בסלע ויצרו את קניון ברידג'. כמו כל נהר היה המסלול שהתווה הקניון מפותל מאוד. בנקודת ההתפתלות נוצרו מערבולות משני צדי קיר הסלע המפריד ששחקו את הסלע תוך יצירת קיר מאורך שהולך ונעשה דק יותר ויותר המכונה באנגלית "סנפיר" (Fin) בשל צורתו. מרבית הסנפירים בקניון נשחקו בסופו של דבר לחלוטין והקירות התמוטטו, והנהר, שזרם מעתה במסלול קצר יותר, סחף את שבריהם.
הקשת הטבעית נוצרה בין לפני מיליון שנים לכ-500,000 שנים. היא החלה את דרכה כאחד הסנפירים בקניון. המים שזרמו בקניון נתקלו בבסיס הסנפיר, שהפך בסופו של דבר לקשת הטבעית, בתצורת קנייטה. התצורה בנויה מאבן חול קשה, עמידה הרבה יותר מאבן חול נאוואחו שמעליה לכוח השחיקה של המים. משום כך שחקו מערבולות המים שמשני צדי הסנפיר את אבן חול נאוואחו שמעל לתצורת קנייטה עד שבסופו של דבר נוצר בקיר חור. מי הנהר החלו לזרום דרך החור והם הרחיבו אותו בהדרגה כלפי מעלה ובצדדים. גם תצורת קנייטה לא עמדה בסופו של דבר בפני הזרם וגם היא נשחקה. כך נוצרה הקשת. אם האקלים לא היה משתנה, היו זרמי המים שוחקים את הקשת עד שהייתה מתמוטטת, אבל האקלים באזור השתנה מחדש לאקלים מדברי ושחיקת הסלעים על ידי המים נפסקה.
היסטוריה אנושית[עריכת קוד מקור | עריכה]
למרות מיקומה באזור המבודד של הקניונים הטרשיים שלמרגלות הר נאוואחו ידעו הילידים המקומיים על קיומה של הקשת הטבעית במשך מאות בשנים ועבורם היא הייתה מקום קדוש. בתחילה היו אלה התושבים הקדומים המכונים אנסאזי, וזמן רב אחריהם הקבוצות האתניות של הפאיוט והנאוואחו שכינו את הקשת "נוננזושי" (Nonnezoshe בתעתיק לכתב לטיני), כלומר "קשת בענן שהפכה לאבן". גם כיום מתגוררות כמה משפחות של אינדיאנים בסמוך.
הלבנים הראשונים שככל הנראה ראו את הקשת במהלך המאה ה-19 היו ציידי פרוות, מחפשי זהב ובוקרים נודדים, אבל דבר קיומה התפרסם רק ב-1909. שתי משלחות מחקר נפרדות – האחת בראשות ביירון קמינגס (Byron Cummings), הדיקן של אוניברסיטת יוטה, והשנייה בראשות הסוקר הממשלתי ויליאם ב. דאגלס (William B. Douglass) –החלו לחפש את הקשת לאחר ששמועות על קיומה הגיעו לאוזניהם. בסופו של דבר הם איחדו כוחות. מורי דרך משבט הפאיוט הובילו אותם יחד עם הסוחר וחוקר הארצות ג'ון ותריל (John Wetherill). המשלחת התקדמה דרך קניון ברידג' וראתה את הקשת לראשונה בשלהי ה-15 באוגוסט.
כמעט שנה אחר-כך, ב-30 במאי 1910, השתמש נשיא ארצות הברית ויליאם הווארד טאפט בסמכותו כנשיא והכריז על האזור כמונומנט הלאומי ריינבו ברידג' ("גשר הקשת בענן"). בין המבקרים הראשונים באתר היו הנשיא לשעבר תאודור רוזוולט וסופר המערבונים ז'אן גריי שעשו את הדרך ברגל ועל גבי סוסים מהיישוב האינדיאני הקטן אולג'טו (Oljeto). הגישה לריינבו ברידג' נעשתה קלה יותר לאחר מלחמת העולם השנייה עם התגברות הפופולריות של ספורט הרפטינג בקניון גלן, אם כי דרך זו חייבה שיט של כמה ימים במורד נהר הקולורדו ומסע רגלי של 12 קילומטרים במעלה קניון ברידג'. בתחילת שנות ה-50 של המאה ה-20 ניתן היה להגיע לקניון ברידג' בסירת מנוע שיצאה מליז פרי ושטה במעלה הזרם. ב-1956 אושרה בנייתו של סכר קניון גלן. בתחילת 1963 נאטמו פתחי מנהרות שהסיטו את מי הקולורדו והמים החלו לעלות מאחורי הסכר ויצרו את מאגר המים אגם פאוול. המים הגואים חדרו לגם לקניונים הצדדים ובהם קניון ברידג' והפכו את הגישה לריינבו ברידג' באמצעות סירות מנוע לנוחה הרבה יותר, וכמות המבקרים באתר גדלה בצורה משמעותית. כך למשל בשנת 2000 ביקרו באתר קרוב ל-200,000 תיירים,[5] אם כי מאז חלה ירידה בכמות המבקרים ובשנת 2012 ביקרו במקום 75,214 מבקרים בלבד.[6]
ב-1974 הגישו כמה אזרחים בני שבט הנאוואחו תביעה בבית המשפט המחוזי כנגד מזכיר הפנים של ארצות הברית, נציב לשכת הטיוב של ארצות הברית ומנהל שירות הפארקים הלאומיים של ארצות הברית. התביעה הייתה ניסיון לשמר אתרי דת חשובים של הנאוואחו שהוצפו במים הגואים של אגם פאוול. בית המשפט פסק כנגד הנאוואחו, באומרו שהצורך באגירת מים עולה על הצרכים שלהם. ב-1980, פסק בית המשפט לערעורים המחוזי העשירי, שלסגור את ריינבו ברידג', אתר ציבורי, לשם טקסי דת של הנאוואחו נוגד את חוקת ארצות הברית המגנה על חופש הדת של כל תושביה.
ב-1993 אימץ שירות הפארקים הלאומיים תוכנית ניהול כללית, תוך התייעצות עם הציבור. כחלק מתהליך התכנון התייעץ שירות הפארקים הלאומיים עם חמש קבוצות אתניות של אינדיאנים שיש להם קשר לקשת הטבעית: הנאוואחו, ההופי, הפאיוט הדרומיים של סן חואן, הפאיוט של קאיבב, והיוט של הווייט מסה. הדאגה העיקרית שהביעו ראשי שבטים אלו הייתה שריינבו ברידג' – אתר דתי קדוש – יהיה מוגן ושהביקור בו יערך בצורה מכובדת. בנוסף, השבטים הביעו חשש לגבי מבקרים הניגשים לקשת או הולכים מתחתיה. המבקרים כיום באתר מתבקשים לכבד את משמעותו לאנשים שעבורם ריינבו ברידג' הוא במשך שנים רבות אתר קדוש. עם זאת, הגישה אל הקשת וההליכה מתחתיה אינה בלתי חוקית, ויש שביל מסודר מתחת לקשת שבו משתמשים לעיתים קרובות.[5]
גישה[עריכת קוד מקור | עריכה]
הקשת הטבעית של המונומנט הלאומי ריינבו ברידג' היא בין הקשתות הטבעיות הגדולות הנגישות ביותר בעולם, שכן ניתן להגיע אליה בשיט בן שעתיים מאחת משתי מרינות על אגם פאוול סמוך לפייג', המסתיים במזח קניון ברידג' במרחק הליכה של כקילומטר וחצי מהקשת. אפשרות אחרת היא להגיע בהליכה של כמה שעות מצדו הדרומי של אגם פאוול (כפוף לקבלת רישיון מהנאוואחו שהשטח שייך להם).
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של המונומנט הלאומי ריינבו ברידג' (באנגלית)- האתר הרשמי של הפארק
- A Bridge Between Cultures ההיסטוריה המנהלתית של המונומנט הלאומי ריינבו ברידג'
- המונומנט הלאומי ריינבו ברידג', באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ אזור שטרם הוכרז פארק לאומי, הכרזה הדורשת אישור של הקונגרס, בעוד שעל מונומנט לאומי יכול להכריז נשיא ארצות הברית. אזור כזה מקבל פחות מימון, וההגנה עליו פחותה יותר
- ^ Park History & Culture
- ^ Measurement of Fairy Bridge
- ^ Tianxia Diyi Qiao (Bridge Across the Sky)
- ^ 1 2 David Kent Sproul, A Bridge Between Cultures: An Administrative History of Rainbow Bridge National Monument, National Park Service. 2001.
- ^ NPS Annual Recreation Visits Report for : 2007 to 2012
