קלאודיו ג'נטילה
 | ||||
| ג'נטילה כמאמן נבחרת איטליה הצעירה, 2006 | ||||
| מידע אישי | ||||
|---|---|---|---|---|
| לידה |
27 בספטמבר 1953 (בן 70) טריפולי שבלוב | |||
| שם מלא | קלאודיו ג'נטילה | |||
| גובה | 1.78 מטר | |||
| עמדה | מגן | |||
| מועדוני נוער | ||||
| ||||
| מועדונים מקצועיים כשחקן* | ||||
| ||||
| ||||
| נבחרת לאומית כשחקן | ||||
| ||||
| קבוצות כמאמן | ||||
| ||||
| * הנתונים מתייחסים למשחקי הליגה בלבד | ||||
קלאודיו ג'נטילה (באיטלקית: Claudio Gentile; נולד ב-27 בספטמבר 1953 בטריפולי) הוא כדורגלן עבר איטלקי ששיחק בעמדת המגן, ומאמן כדורגל.
ג'נטילה היה ידוע כשחקן הגנה קשוח ואגרסיבי, שנחשב לאחד משחקני ההגנה הטובים ביותר בדורו. ג'נטילה, שזכה בגביע העולם עם נבחרת איטליה בכדורגל במונדיאל 1982, שיחק לאורך רוב הקריירה בקבוצת יובנטוס, עימה זכה בתארים מקומיים ואירופים.
כמאמן, הוביל ג'טילה את נבחרת איטליה הצעירה לזכייה באליפות אירופה.
קריירת משחק[עריכת קוד מקור | עריכה]
ג'נטילה נולד בטריפולי שבלוב להורים ממוצא סיציליאני, ועבר עימם לאיטליה כשהיה בן שמונה. בגיל 17 הצטרף למחלקת הנוער של וארזה, אך לא נמצא טוב מספיק כדי להצטרף לקבוצה הבוגרת ששיחקה אז בסרייה ב', ואת עונת הבכורה שלו בקבוצה בוגרת עבר בהשאלה בקבוצת ארונה מהליגה הרביעית, בעונת 1971/1972. לאחר עונת ההשאלה חזר ג'נטילה לווארזה בליגת המשנה, במדיה הפך לאחד משחקני הנוער הבולטים בליגה.
לקראת עונת 1973/1974 נרכש ג'נטילה על ידי יובנטוס, לאחר התעניינות בו מצד הבעלים וכדורגלן העבר, ג'מפיירו בוניפרטי. בעונת הבכורה שלו שימש בעיקר כשחקן מחליף, אך עונה אחר כך כבר היה חלק משמעותי יותר בזכיית הקבוצה באליפות איטליה. בעונת 1975/1976 הסתכסך ג'נטילה עם מאמנו קרלו פרולה, מה שהוביל לירידה בכמות הדקות שלו, ובהחלפתו על ידי שחקן הרכש החדש של הקבוצה, מרקו טארדלי. בעונה זו איבדה יובנטוס את האליפות ליריבתה העירונית טורינו.
בעונת 1976/1977 הצטרף לקבוצה המאמן ג'ובאני טרפטוני, מה שהחזיר את ג'נטילה להיות שחקן הרכב. לצידם של גאטאנו שיראה והשוער דינו זוף, בעונה בה הצטרף לקבוצה גם אנטוניו קבריני, הפכה הגנת יובנטוס לאחת הטובות בעולם באותה תקופה, וכבר בעונה זו זכתה באליפות איטליה ובגביע אופ"א, לאחר ניצחון על אתלטיק בילבאו בזכות חוק שערי חוץ, לאחר 2-2 בסיכום שני המשחקים. עונה אחר כך שמרה יובנטוס על תואר האליפות. ג'נטילה תרם שלושה שערי ליגה באותה עונה, יותר מבכל עונה אחרת שלו בליגה הבכירה.
אחרי עונת 1977/1978, לא הצליחה יובנטוס להחזיר לעצמה את תואר האליפות במשך שתי עונות, כשהיא מאבדת את התואר למילאן ולאינטר מילאנו, אך כן הצליחה לזכות פעם אחת בקופה איטליה, לאחר ניצחון בהארכה על פלרמו. ג'נטילה פתח בהרכב ושיחק לכל אורך המשחק. 1980/1981 החזירה לעצמה יובנטוס את תואר האליפות, תוך שהיא סופגת 15 שערים בלבד ב-30 מחזורי הליגה. עונה לאחר מכן שמרה על התואר, ושיפרה אף יותר את מאזן הספיגה, שעמד בעונה זו על 14 בלבד. לאחר עונה אחת של סגנות וזכייה בגביע האיטלקי, החזירה יובנטוס לעצמה את האליפות, השישית במספר עם ג'נטילה, בעונת 1983/1984. באותה שנה זכתה יובנטוס בגביע אירופה למחזיקות גביע, לאחר שגברה על פורטו בתוצאה 1–2. ג'נטילה פתח ושיחק לאורך כל המשחק.
בסיום העונה, לאחר 11 עונות במועדון, סיים ג'נטילה את דרכו ביובנטוס. הוא הספיק לרשום במדיה 415 הופעות בכל המסגרות, 283 מתוכן בליגה, ולזכות בשש אליפויות איטליה, שני גביעים ושני תארים אירופים.
בגיל 31, עבר ג'נטילה לפיורנטינה, תוך שהוא מנצל חוקים חדשים שנגעו לשחרור שחקנים ועושה את הדרך בהעברה חופשית. במדי פיורנטינה חווה ג'נטילה מספר קשיים משמעותיים, ביניהם יחס קשה מאוהדי קבוצתו, שמצויים ביריבות גדולה עם אוהדי יובנטוס ולא שכחו לשחקן את עברו בקבוצה, וכן בעיות שנתגלו בין ג'נטילה לבין מאמנו, סביב רצונו של האחרון לשלב שחקנים צעירים יותר בסגל, שבא על חשבון השחקנים הוותיקים, כמו ג'נטילה עצמו.
לאחר שלוש שנים, שבהן רשם 70 הופעות ליגה במדי פיורנטינה, שוחרר ג'נטילה מהקבוצה. לאחר שבילה מספר חודשים ללא מועדון, הוא חתם בדצמבר 1987 בפיאצ'נצה, שעלתה באותה עונה לסרייה ב'. הוא הספיק לשחק במדיה עונה אחת בה רשם 20 הופעות ליגה, וסייע לה להישאר בליגת המשנה ולהימנע מירידה.
בסיום עונת 1987/1988, פרש ג'נטילה ממשחק פעיל בגיל 35. בגלל סגנון המשחק הקשוח והאגרסיבי שאפיין אותו, הוא דורג שמיני בדירוג "50 הכדורגלנים הקשוחים בהיסטוריה" שפרסם עיתון הטיימס ב-2007[1].
נבחרת איטליה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ג'נטילה החל את דרכו בנבחרת איטליה ב-1975. ארבעת משחקיו הראשונים בנבחרת היו במסגרת מוקדמות יורו 1976, אליו כשלה איטליה להעפיל. הופעת הבכורה שלו הייתה במשחק הבית מול פולין, ב-19 באפריל, במשחק שהסתיים בשוויון 0-0. בכל ארבע הופעות הבכורה שלו, לא ספגה איטליה שערי חובה. למרות זאת, במהלך שנת 1976, איבד ג'נטילה את מקומו בנבחרת, גם בעקבות הפיחות במעמדו ביובנטוס וגם עקב חילוקי דעות עם פולביו ברנרדיני, מאמן הנבחרת. תחת המאמן אנצו ביארזוט, החל ג'נטילה לתפוס מקום של קבע בהגנת הנבחרת. את שער הבכורה שלו, שהיה גם היחיד שלו במדי הנבחרת, הוא כבש ב-8 ביוני 1977, בניצחון החוץ 0–3 על פינלנד במסגרת מוקדמות מונדיאל 1978.
ג'נטילה זומן על ידי ביארזוט לסגל איטליה לקראת מונדיאל 1978 בארגנטינה. חוליית ההגנה של איטליה בטורניר הייתה מורכבת רובה ככולה משחקני ההגנה של יובנטוס, וג'נטילה ביניהם. הוא שיתף פעולה לאורך הטורניר עם חבריו לקבוצה אנטוניו קבריני, גאטאנו שיראה והשוער דינו זוף. ג'נטילה פתח בהרכב ושיחק לאורך כל שבעת משחקיה של איטליה בטורניר, בתחילה כמגן ימני ובהמשך כבלם. איטליה סיימה את שלב הבתים הראשון במאזן מושלם של שלושה ניצחונות, אך סיימה רק שנייה, אחרי הולנד בשלב הבתים השנים. במשחק על המקום השלישי, הפסידה איטליה לברזיל וסיימה את הטורניר במקום הרביעי.
ג'נטילה שמר על מקומו גם במסגרת טורניר יורו 1980. בשלב הבתים, בו פגשה איטליה את אנגליה, ספרד ובלגיה, היא הצליחה לשמור על רשת נקייה ולא לספוג כלל. מאזן זה הספיק לה למקום השני בבית, ובמשחק על המקום השלישי היא ספגה בפעם הראשונה והיחידה בטורניר, בדרך לשוויון 1-1 והפסד בדו-קרב פנדלים לצ'כוסלובקיה. בזכות יכולתו בטורניר נכלל ג'נטילה, בצוותא עם חבריו להגנה זוף ושיראה, בנבחרת הטורניר.
גם בטורניר מונדיאל 1982 בספרד שימש ג'נטילה כשחקן הרכב עבור איטליה. את שלב הבתים צלחה איטליה בקושי רב, עם שלוש תוצאות תיקו בלבד. בשלב הבתים השני פגשה איטליה את האלופה המכהנת ארגנטינה, ואחריה את ברזיל. במשחק הראשון קיבל ג'נטילה את המשימה לשמור על דייגו מראדונה, משימה שנחשבה אז לכמעט בלתי אפשרית. ג'נטילה מילא את המשימה באגרסיביות, לעיתים מוגזמת, ואף ספג כרטיס צהוב כבר בדקה הראשונה של המשחק. עד לסיום מראדונה לא כבש ואיטליה גברה על ארגנטינה בתוצאה 1–2. לאחר המשחק ג'נטילה ניפק את הציטוט שהתפרסם לאחר מכן, כדורגל הוא לא בשביל בלרינות, המצדיק לדעתו את קשיחות היתר. במשחק מול ברזיל, בו ניצחה איטליה בתוצאה 2–3, הוטלה על ג'נטילה המשימה לשמור על זיקו, עוד אחד מגדולי החלוצים באותה תקופה, וגם השמירה הקשוחה עליו השיגה את תוצאה כפולה - זיקו לא כבש, וג'נטילה ספג כרטיס צהוב. כרטיס זה מנע את השתתפותו של ג'נטילה בחצי הגמר מול פולין, והיה זה המשחק היחיד אותו החמיץ בטורניר. ג'נטילה חזר להרכב למשחק הגמר מול גרמניה המערבית. בדקה ה-57 זכתה איטליה בכדור חופשי, ומרקו טארדלי, שזיהה את פריצתו של ג'נטילה באגף ימין, הוציא אליו כדור מהיר, בזמן שחלק משחקני שתי הקבוצות עדיין לא היו מוכנים. ג'נטילה הגביה כדור לכיוון הרחבה, הכדור קפץ פעם אחת על הרצפה ועבר שני שחקנים עד שפאולו רוסי קבע 0–1. בסיום ניצחה איטליה בתוצאה 1–3, וזכתה בתואר אלופת העולם. ג'נטילה גם זכה למקום בנבחרת הטורניר על יכולתו הגבוהה.
ג'נטילה הוסיף לשחק בנבחרת עוד כשנתיים, ומשחקו האחרון במדיה היה ניצחון חוץ על קנדה במשחק ידידות, ב-26 במאי 1984. בסך הכל רשם ג'נטילה 71 הופעות במדי איטליה, בהן כבש שער אחד.
קריירת אימון[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-1998 צורף ג'נטילה לצוות המקצועי של נבחרת איטליה, כשהתמנה לתפקיד המאמן של הנבחרת עד גיל 20. ביולי 2000, אחרי שסיימה כסגנית אלופת אירופה בטורניר יורו 2000, החליף ג'ובאני טרפטוני, מאמנו לשעבר של ג'נטילה ביובנטוס, את חברו של ג'נטילה באותה יובנטוס, דינו זוף, בתפקיד מאמן הנבחרת. עם מינויו, צירף טרפטוני את ג'נטילה אליו לתפקיד עוזר המאמן.
כעבור ארבעה חודשים בלבד, באוקטובר 2000, התמנה ג'נטילה לתפקיד מאמן נבחרת איטליה עד גיל 21, לאחר שהחליף את מרקו טארדלי, שעבר לאימון אינטר מילאנו[2]. הוא הוביל את נבחרתו לחצי גמר אליפות אירופה ב-2002. כעבור שנתיים, הוביל את נבחרתו לזכייה בטורניר, לאחר ניצחון 0–3 על סרביה ומונטנגרו בגמר. באותה שנה, הוביל ג'נטילה גם את הנבחרת האולימפית של איטליה למדליית ארד באולימפיאדת אתונה. לאחר שלא צלחה את שלב הבתים באליפות אירופה 2006, פוטר ג'נטילה מתפקידו. בעקבות סכסוך משפטי מול התאחדות הכדורגל האיטלקית, נמנע ג'נטילה מלקבל על עצמו משרות אימון למשך מספר שנים, וזאת על מנת לשמור על האפשרות להעביר את התיק לבית דין אזרחי. לאחר פתרון הסכסוך, הוזכר ג'נטילה כמועמד למספר משרות, ביניהן במועדון המזוהה עמו ביותר, יובנטוס, כמחליפו של צ'ירו פרארה בינואר 2010[3]. כמו כן, הוזכר ב-2011 כמועמד לתפקיד המאמן בנבחרת לוב, לאחר נפילת שלטון קדאפי.
ב-5 ביוני 2014 התמנה לתפקיד המאמן של פ.צ. סיון השווייצרית, אך לא הגיע למפגש פתיחת העונה חמישה ימים אחר כך והחל במשא ומתן להתרת חוזהו. ב-12 ביוני, שבוע בלבד אחר כך, התמנה מאמן חדש לקבוצה באופן רשמי.
תארים[עריכת קוד מקור | עריכה]
תארים כשחקן[עריכת קוד מקור | עריכה]
- תארים קבוצתיים
- תארים אישיים
- נבחרת הטורניר של יורו 1980
- נבחרת הטורניר של מונדיאל 1982
תארים כמאמן[עריכת קוד מקור | עריכה]
- נבחרת איטליה עד גיל 21
- אליפות אירופה עד גיל 21: 2004
- מדליית ארד אולימפית: 2004
סטטיסטיקות[עריכת קוד מקור | עריכה]
מועדונים[עריכת קוד מקור | עריכה]
| עונה | קבוצה | ליגה | בליגה | בגביע | באירופה | אחר | סה"כ | |||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| הופעות | שערים | הופעות | שערים | הופעות | שערים | הופעות | שערים | הופעות | שערים | |||
| 1971/1972 | ארונה |  הליגה האיטלקית הרביעית |
34 | 4 | - | - | - | - | - | - | 34 | 4 |
| 1972/1973 | וארזה | סרייה ב' |
34 | 1 | 3 | 0 | - | - | - | - | 37 | 1 |
| 1973/1974 | יובנטוס | סרייה א' |
13 | 0 | 7 | 0 | 0 | 0 | 1 | 0 | 21 | 0 |
| 1974/1975 | 29 | 0 | 6 | 0 | 9 | 1 | - | - | 44 | 1 | ||
| 1975/1976 | 22 | 1 | 4 | 0 | 4 | 0 | - | - | 30 | 1 | ||
| 1976/1977 | 29 | 1 | 9 | 0 | 11 | 0 | - | - | 49 | 1 | ||
| 1977/1978 | 28 | 3 | 4 | 0 | 7 | 0 | - | - | 39 | 3 | ||
| 1978/1989 | 30 | 0 | 7 | 0 | 1 | 0 | - | - | 38 | 0 | ||
| 1979/1980 | 26 | 2 | 4 | 0 | 8 | 0 | - | - | 38 | 2 | ||
| 1980/1981 | 27 | 0 | 6 | 0 | 4 | 0 | - | - | 37 | 0 | ||
| 1981/1982 | 27 | 2 | 4 | 0 | 4 | 0 | - | - | 35 | 2 | ||
| 1982/1983 | 28 | 0 | 10 | 0 | 9 | 0 | - | - | 47 | 0 | ||
| 1983/1984 | 24 | 0 | 5 | 0 | 8 | 0 | - | - | 37 | 0 | ||
| סך הכל יובנטוס | 283 | 9 | 66 | 0 | 65 | 1 | 1 | 0 | 415 | 10 | ||
| 1984/1985 | פיורנטינה | סרייה א' |
29 | 0 | 10 | 1 | 3 | 0 | - | - | 42 | 1 |
| 1985/1986 | 19 | 0 | 8 | 0 | - | - | - | - | 27 | 0 | ||
| 1986/1987 | 22 | 0 | 5 | 0 | 2 | 0 | - | - | 29 | 0 | ||
| סך הכל פיורנטינה | 70 | 0 | 23 | 1 | 5 | 0 | - | - | 98 | 1 | ||
| 1987/1988 | פיאצ'נצה | סרייה ב' |
20 | 0 | - | - | - | - | - | - | 20 | 0 |
| סך הכל קריירה | 441 | 14 | 92 | 1 | 70 | 1 | 1 | 0 | 604 | 16 | ||
נבחרת לאומית[עריכת קוד מקור | עריכה]
| נבחרת איטליה | ||
|---|---|---|
| שנה | הופעות | שערים |
| 1975 | 5 | 0 |
| 1976 | 2 | 0 |
| 1977 | 6 | 1 |
| 1978 | 14 | 0 |
| 1979 | 5 | 0 |
| 1980 | 12 | 0 |
| 1981 | 8 | 0 |
| 1982 | 13 | 0 |
| 1983 | 3 | 0 |
| 1984 | 3 | 0 |
| סה"כ | 71 | 1 |
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- פרופיל, באתר Transfermarkt
- פרופיל, באתר WorldFootball.net
- פרופיל, באתר National Football Teams
- פרופיל, באתר FootballDatabase.eu
- פרופיל המאמן, באתר Transfermarkt
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ "הקצב מבילבאו" - הכי אלים בכל הזמנים, באתר גלובס, 13 באוגוסט 2007
- ^ קלאודיו ג'נטילה מונה למאמן הנבחרת הצעירה של איטליה, באתר וואלה!, 12 באוקטובר 2000
- ^ "גאזטה דלו ספורט": ג'נטילה יחליף את פרארה, באתר וואלה!, 28 בינואר 2010
| נבחרת איטליה – מונדיאל 1978 | ||
|---|---|---|
|
1 זוף • 2 בלוג'י • 3 קבריני • 4 קוצ'ורדו • 5 ג'נטילה • 6 מאלדרה • 7 מנפרדוניה • 8 שיראה • 9 אנטוניוני • 10 בנטי • 11 פצ'י • 12 קונטי • 13 פ. סאלה • 14 טארדלי • 15 זקארלי • 16 קאוזיו • 17 ק. סאלה • 18 בטגה • 19 גרציאני • 20 פוליצ'י • 21 רוסי • 22 בורדון • מאמן: ביארזוט |
| |
| נבחרת איטליה – יורו 1980 | ||
|---|---|---|
|
1 זוף • 2 פ. בארזי • 3 ג'. בארזי • 4 בלוג'י • 5 קבריני • 6 קולובאטי • 7 ג'נטילה • 8 מלדרה • 9 שיראה • 10 אנטוניוני • 11 בנטי • 12 בורדון • 13 בוריאני • 14 אוריאלי • 15 טארדלי • 16 זאקרלי • 17 אלטובלי • 18 בטגה • 19 קאוזיו • 20 גרציאני • 21 פרוצו • 22 גאלי • מאמן: ביארזוט |
| |
| נבחרת איטליה – מונדיאל 1982 (מקום ראשון) | ||
|---|---|---|
|
1 זוף • 2 בארזי • 3 ברגומי • 4 קבריני • 5 קולובאטי • 6 ג'נטילה • 7 שיראה • 8 ורכובוד • 9 אנטוניוני • 10 דוסנה • 11 מריני • 12 בורדון • 13 אוריאלי • 14 טארדלי • 15 קאוזיו • 16 קונטי • 17 מסארו • 18 אלטובלי • 19 גרציאני • 20 רוסי • 21 סלבג'י • 22 גאלי • מאמן: ביארזוט |
| |
| נבחרת איטליה – אולימפיאדת אתונה 2004 (מדליית ארד) | ||
|---|---|---|
|
1 אמליה • 2 קייליני • 3 מורטי • 4 פרארי • 5 בונרה • 6 דה רוסי • 7 פינצי • 8 פאלומבו • 9 ג'ילארדינו • 10 פירלו • 11 סקולי • 12 גסבארוני • 13 ברצאלי • 14 בובו • 15 דונאדל • 16 דל נרו • 17 מסטו • 18 פליצולי • מאמן: ג'נטילה |
| |
