גוודלחרה (כדורגל)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
גוודלחרה
Club Deportivo Guadalajara
מידע כללי
כינוי לאס צ'יבאס
(העזים)
לאס צ'יבאס ראיאדאס
(העזים המפוספסות)
אל רבאניו סגראדו
(העדר הקדוש)
לוס רוחיבלאנקוס
(האדומים-לבנים)
תאריך ייסוד 8 במאי 1906
אצטדיון אצטדיון אקרון, ספופן,
חליסקו, מקסיקו
(תכולה: 49,850)
בעלים Amaury Vergara עריכת הנתון בוויקינתונים
נשיא חורחה ורגארה
מאמן ריקרדו קאדנה
ליגה ליגת העל המקסיקנית
www.chivasdecorazon.com.mx
תלבושת
תלבושת בית
תלבושת חוץ
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

קלוב דפורטיבו גוודלחרה (ספרדית: Club Deportivo Guadalajara) הידוע בקיצור כגוודלחרה או בכינוי צ'יבאסעזים), הוא מועדון כדורגל מקסיקני מהעיר גוודלחרה, בירת חליסקו שבמקסיקו, המשחק בליגת העל המקסיקנית.

גוודלחרה היא אחת הקבוצות האהודות והמצליחות ביותר במקסיקו. היא נמנית עם עשר הקבוצות המייסדות של הליגה המקסיקנית, ומעולם לא ירדה לליגת המשנה, הישג השמור רק לה ולקלוב אמריקה. במאזנה 11 אליפויות ושלושה גביעים, ובשנת 2010 הייתה לסגנית מחזיקת גביע ליברטדורס.

גוודלחרה ידועה כמועדון היחיד במקסיקו המורכב משחקנים מקסיקנים בלבד. הקבוצה שמה דגש באופן מסורתי על שחקנים יוצאי אקדמיית הנוער של המועדון, ממנה יצאו במרוצת השנים שחקנים בכירים כמו חאבייר הרננדס, קרלוס ולה, פרנסיסקו חאווייר רודריגס וקרלוס סלסידו. צבעי המועדון הם אדום, לבן וכחול המסמלים אחווה, איחוד וספורט. הקמע הרשמי של המועדון, כמו כינויו, הוא העז (בספרדית: Chiva).

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

השנים הראשונות (1906 - 1942)[עריכת קוד מקור | עריכה]

מועדון הכדורגל של גוודלחרה נוסד רשמית ב-8 במאי 1906 על ידי אדגר אווררט הבלגי. הפסים האנכיים על מדי הקבוצה, כמו גם צבעיה, היו לקוחים מהתלבושת דאז של קלאב ברוז', המועדון האהוד על אווררט, שמאז החליף את צבעיו. ישנם היסטוריונים הטוענים כי הצבעים נגזרים גם מהטריקולור הצרפתי, שכן בעת הקמתה שיחקו בקבוצה בין היתר גם שחקנים צרפתים. בעת הקמתו הורכב המועדון מכדורגלנים בלגים, מקסיקנים וצרפתים, וזכה לשם אוניון (איחוד) בגלל שיתוף הפעולה בין השחקנים ממדינות ותרבויות שונות. מרבית השחקנים היו עובדי החנות אותה ניהל אווררט, ששימש בעת הקמת המועדון כמאמנו הראשון. לאחר זמן קצר, הצטרפו למועדון מספר שחקנים ספרדים ואנגלים.

במהלך מסע משחקים באירופה, אווררט הבחין כי קבוצות אירופאיות שקרויות על שם העיר בה הן פועלות זוכות לאהדה גדולה יותר בקרב התושבים המקומיים, וכך בשנת 1908, בהחלטת אווררט והשחקנים, שינה המועדון את שמו למועדון הספורט גוודלחרה. באותה שנה הוחלט במועדון כי ישלב רק שחקנים מקסיקנים בהרכב הקבוצה, וזאת עקב תחושת הדיכוי של המקומיים במדינה. עד לשנת 1943, בה הוקמה הליגה המקסיקנית המקצוענית, זכתה גוודלחרה ב-13 תוארי אליפות של העידן החובבני, הראשון שבהם ב-1908.

תחילת העידן המקצועני (1943 - 1954)[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1943, לאחר איחוד בין מספר ליגות אזוריות, החל העידן המקצועני במקסיקו עם הקמת ליגת העל המקסיקנית. בשנות הליגה הראשונות התקשתה גוודלחרה ולא זכתה להישגים. עונת 1948/1949 הייתה יוצאת מן הכלל, ובה סיימה גוודלחרה במקום השלישי. באותה עונה, במסגרת משחק דרבי מול אטלס, קיבלה הקבוצה את הכינוי צ'יבאס לוקאס (בספרדית: Chivas Locas, עזים משוגעות). בתחילה היה זה כינוי גנאי מצד אוהדי אטלס, אך בעקבות העלייה בפופולריות של הקבוצה היא אימצה את השם ככינוי חיבה.

בתחילת שנות ה-50 התחילה גוודלחרה לתפוס תאוצה כקבוצת צמרת. היא התקרבה לזכייה בתואר ראשון כשסיימה כסגנית בעונות 1951/1952 ו-1954/1955, ואף זכתה בשנים אלו לכינוי "יה מריטו" (בספרדית: כמעט שם).

"אל קמפיאוניסימו" (1955 - 1970)[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעונת 1955/1956 זכתה גוודלחרה באליפות מקסיקו הראשונה בתולדותיה בעידן המקצועני. החלוץ המקומי סלבדור "צ'אווה" רייס כבש את שער האליפות בדקת הסיום של מחזור הנעילה, והעניק לקבוצתו תואר ראשון. הקבוצה הפגינה שליטה מרשימה בכדורגל המקסיקני, וזכתה לכינוי "אל קמפיאוניסימו", שם הנגזר מהמילה "קמפיאון", שמשמעותו "אלוף". במשך 15 עונות, עד לעונת 1969/1970, צברה שמונה אליפויות, שני גביעים ושבעה תוארי אלוף האלופים, וכן שלושה תוארי אליפות מטעם CONCACAF, בהם זכייה בעונת הבכורה של גביע CONCACAF לאלופות ב-1962. בין עונות 1958/1959 ל-1961/1962 זכתה גוודלחרה בארבע אליפויות רצופות, שיא הזכיות הרצופות במקסיקו בכל הזמנים. אל קמפאוניסימו זכו להכרה גם ביבשת אירופה, וב-1964 יצאו למסע משחקים ביבשת, בו פגשו בין היתר קבוצות כמו ברצלונה, ורדר ברמן וליל. גוודלחרה סיימה את המסע בן עשרת המשחקים עם שני ניצחונות, ארבע תוצאות תיקו וארבעה הפסדים.

השנים הקשות (1971 - 1983)[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנות ה-70 ובתחילת שנות ה-80, לאחר ימי הזוהר של המועדון, התקשתה גוודלחרה לשחזר את הישגיה. על אף שמעולם לא ירדה לליגת המשנה במקסיקו, הייתה הקבוצה קרובה לכך בעונת 1970/1971. במשך כל שנות ה-70, בהן נוסדה שיטת הפלייאוף בליגה המקסיקנית, לא הצליחה הקבוצה לסיים מעל למקום החמישי בטבלה. בעקבות הישגיה הדלים, וכמשחק מילים על הכינוי "צ'יבאס", קיבלה הקבוצה בשנים אלו את הכינוי "לאס צ'יבאס פלקאס" (העזים הרזות). בעונת 1980/1981 הצליחה הקבוצה לסיים במקום השלישי, אך חוותה טרגדיה גדולה במהלך העונה, כשב-14 בפברואר 1981 פגעה משאית באוטובוס הקבוצה שעשה דרכו למשחק בפואבלה, מה שהביא למותו של קשר הקבוצה חוסה "פפה" מרטינס. עונה אחר כך שוב הייתה הקבוצה על סף ירידה לליגת המשנה, אך ניצלה בזכות הפרש של נקודה בלבד מהקו האדום.

החזרה לצמרת (1982 - 1991)[עריכת קוד מקור | עריכה]

מי שהביא את השינוי המיוחל לגוודלחרה היה המאמן אלברטו גרה, קשר הקבוצה בשנות השישים. המקום השביעי בטבלה בעונת 1982/1983 הספיק לה כדי להשיג מקום בפלייאוף, שם הצליחה הקבוצה להדיח את אטלנטה ברבע הגמר ואת קלוב אמריקה בחצי הגמר, ולהעפיל לגמר לראשונה מאז נוסדה שיטת הפלייאוף. בשלב הגמר הפסידה גוודלחרה את התואר לפואבלה בדו-קרב בעיטות עונשין. עונה אחר כך שוב הגיעה גוודלחרה לגמר, ושוב הפסידה את התואר, הפעם לקלוב אמריקה שניצחה 4–5 בסיכום. החזרה לצמרת במהלך שנות ה-80 הגיעה לשיאה בעונת 1986/1987, אז זכתה הקבוצה באליפות לראשונה לאחר 17 שנים ולראשונה בעידן הפלייאוף, בעונה מוצלחת בה סיימה ראשונה בעונה הסדירה וניצחה בגמר הפלייאוף את קרוס אסול.

תקופת "לה פרומוטורה" (1992 - 2002)[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקראת סוף שנות השמונים חוותה הקבוצה קשיים כלכליים גדולים. הנהלת הקבוצה החליטה על הקמת מחלקה פיננסית מיוחדת שזכתה לשם "לה פרומוטורה דפורטיבה". הוחלט כי המועדון יימכר לתקופה של עשר שנים למנהל חברה למסחר בנפט בשם סלבדור מרטינס גארסה, שיהיה אחראי על הפרומוטורה ועל ניהול הקבוצה. צוות הניהול החדש הביא לשינוי הן באסטרטגיה הניהולית והן בסגל האימון והשחקנים. לקראת עונת 1993/1994 הוחזר מאמן האליפות של 1986/1987, אלברטו גרה, ונרכשו מספר שחקנים שהיו לסמליה של הקבוצה במהלך שנות התשעים. בנוסף, התקבלה החלטה אסטרטגית להתבסס על שחקנים צעירים ומוכשרים מקבוצת הנוער, שישתלבו בקבוצה הבוגרת. הרוח החדשה לקראת העונה הביאה את התקשורת והאוהדים לכנות את גוודלחרה בכינוי "סופרצ'יבאס". למרות הציפיות הגבוהות, הודחה הקבוצה באופן מאכזב כבר בשלבים המוקדמים של הפלייאוף. העונה הבאה הביאה עמה המשך למהפכות בקבוצה, כשההנהלה החליטה למכור את זכויות השידור של הקבוצה לענקית התקשורת טלוויסה. המהלך ספג ביקורת רבה מצד האוהדים, בשל בעלותה של החברה על היריבה הגדולה קלוב אמריקה. לאחר שהמאמן גרה עזב, הוחתם במקומו מאמן ריאל מדריד ונבחרת הולנד בעבר, לאו ביינהאקר, אך הפרויקט נכשל, הקבוצה לא הצליחה להעפיל לשלב הפלייאוף ובינהאקר סיים את תפקידו מוקדם מהצפוי.

בשנת 1996 חוותה הליגה שינוי ארגוני נוסף, וכל עונה פוצלה לשתי עונות קצרות, הראשונה נקראה אינביירנו והשנייה נקראה וראנו. את עונת 1996/1997, העונה המפוצלת הראשונה, פתח על הקווים מאמן ברזילאי בשם ריקרדו פרטי. לאחר שהודחה ברבע גמר טורניר אינביירנו 1996, זכתה הקבוצה בתואר האליפות העשירי שלה בטורניר וראנו 1997, לאחר שגברה בגמר הפלייאוף על טורוס נסה בתוצאה 2–7 בסיכום. שנה אחר כך העפילה הקבוצה פעם נוספת לגמר, אך נוצחה על ידי נקקסה.

עידן חורחה ורגארה (2002 - )[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר עשר שנות הפרומוטורה, הקבוצה עדיין נשאה בחובות, והועמדה למכירה. ב-31 באוקטובר 2002 נרכש המועדון על ידי היזם המקומי חורחה ורגארה. צעדיו הראשונים היו מינוי צוות הנהלה שיהיה אחראי לניהול העסקי השוטף, והסרת כל החסויות ממדי הקבוצה. ורגארה ראה בשם "לאס צ'יבאס" מותג, אותו בחר להדגיש, כך שהשתמש בו על מגוון רחב של מוצרים, ממגזין מיוחד לענייני הקבוצה ועד למוצרי מרצ'נדייז כמברשות שיניים ואפילו מותג קולה עצמאי.

הגעתו של ורגארה הביאה לתוצאות גם על המגרש. הקבוצה הצליחה להעפיל עד לגמר טורניר אפרטורה 2004, שם הפסידה לאוניברסידד נסיונל בדו-קרב פנדלים. בגביע ליברטדורס 2005 הצליחה הקבוצה להדיח את אחת המועמדות הבולטות לזכייה, בוקה ג'וניורס, כבר בשלב רבע בגמר עם ניצחון 0–4 בסיכום. בטורניר אפרטורה 2006 זכתה הקבוצה באליפות ה-11 בתולדותיה, לאחר מקום שמיני בליגה הסדירה הצליחה הקבוצה להעפיל לפלייאוף, שם התקדמה עד לגמר בו גברה על דפורטיבו טולוקה 3-2 בסיכום. בשנים שלאחר הזכייה סבלה הקבוצה מירידה ביכולת, מעזיבת שחקנים בולטים ומתחלופה מהירה של מאמנים, עד להגעתו של חוסה לואיס ריאל, שחקן הקבוצה בשנות השבעים ומאמן הקבוצה החל מנובמבר 2009. פתיחת העונה תחת ריאל הייתה מוצלחת וכללה רצף של שמונה ניצחונות רצופים מפתיחת העונה, שיא בליגה המקסיקנית. תחת ריאל פרחו שחקנים צעירים והגיעו לשיא כושרם מהר מהצפוי, וגוודלחרה הפכה לספקית עיקרית של שחקנים לנבחרת מקסיקו. ריאל הוביל את גוודלחרה לגמר גביע ליברטדורס 2010 לראשונה בתולדותיה, תוך שהיא מדיחה בדרך קבוצות בכירות כמו ולס סארספילד ואוניברסידד דה צ'ילה, עד שנעצרה בגמר על ידי אינטרנסיונל הברזילאית.

שחרורו של ריאל באוקטובר 2011 הביא לירידה משמעותית ביכולת הקבוצה. על מנת לעצור את הסחף, הוחתם יוהאן קרויף כיועץ מקצועי בפברואר 2012, אך הוא פוטר מתפקידו תשעה חודשים אחר כך לאחר שהקבוצה לא הצליחה להשתפר. בתוך שלוש שנים החליף המועדון תשעה מאמנים, בהם ריאל שחזר למועדון ב-2013 והצליח להביא לשיפור, אך תבוסה 0–4 לקלוב אמריקה הביאה לשחרורו. למרות הידרדרות הקבוצה לחלק התחתון של הטבלה הצליחה הקבוצה לזכות בגביע המקסיקני של אפרטורה 2015, לאחר ניצחון 0–1 בגמר על לאון.

אצטדיון[עריכת קוד מקור | עריכה]

בין השנים 1930 ל-1960 עשתה הקבוצה שימוש באצטדיון קטן שנקרא "פארקה אובלאטוס".

ב-31 בינואר 1960 נחנך אצטדיון חליסקו, אותו חלקה הקבוצה עם יריבתה העירונית אטלס. האצטדיון אירח, בין היתר, שמונה משחקים במונדיאל 1970 ותשעה משחקים במונדיאל 1986, כשבשני המקרים אירח את אחד ממשחקי חצי הגמר. התיישנותו של המתקן הוותיק והרצון לשחק באצטדיון בלעדי ולא לחלוק אותו עם קבוצות נוספות, הביא את הבעלים חורחה ורגארה להחליט על בניית אצטדיון ביתי חדש לקבוצה. הקבוצה השקיעה בבניית האצטדיון החדש כ-130 מיליון דולר.

ב-2010 נחנך אצטדיון אומנילייף, אצטדיון הבית החדש של הקבוצה. המתקן החדיש נקרא בראשית ימיו על שם חברת אומנילייף, חברת התזונה שבראשה עומד הבעלים של הקבוצה, חורחה ורגארה. האצטדיון עוצב כהר געש עם ענן בחלקו העליון, ורעיון העיצוב נועד לשלב את האצטדיון באזור המיוער בו הוא שוכן. בניית האצטדיון החלה במאי 2007 והסתיימה ביולי 2010, ובאצטדיון החדש ניתן למצוא 49,850 מקומות ישיבה, תאי צפייה נוחים, חניון חיצוני וחניון תת-קרקעי, חנות מוצרים רשמית, מוזיאון הקבוצה ודוכני אוכל ושתייה רבים. האצטדיון נחנך רשמית ב-30 ביולי 2010 במשחק ידידות בין גוודלחרה למנצ'סטר יונייטד. שחקנה של גוודלחרה שעבר שלושה חודשים קודם, חאבייר הרננדס ("צ'יצ'ריטו"), שיחק במחצית הראשונה במדי קבוצתו לשעבר גוודלחרה, ובמחצית השנייה במדי מנצ'סטר. הוא אף היה לכובש הראשון אי פעם באצטדיון החדש, כשהעלה את גוודלחרה ליתרון 0–1 בדקה התשיעית. המשחק הסתיים בניצחונה של גוודלחרה בתוצאה 2–3.

בשנים 2016 ו-2017 נקרא האצטדיון "אצטדיון צ'יבאס", והחל משנת 2018 (ולמשך עשור) שם האצטדיון הוא "אצטדיון אקרון". האצטדיון צפוי לארח חלק ממשחקי מונדיאל 2026.

יריבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

קלוב אמריקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

גוודלחרה פיתחה יריבות עמוקה עם שתי קבוצות במרוצת השנים. היריבות הגדולה מביניהן היא היריבות עם קלוב אמריקה ממקסיקו סיטי. המפגשים בין השתיים, הידועים בכינוי "אל סופר קלאסיקו", מתרחשים לפחות פעמיים בעונה ונחשבים לדרבי לאומי. המפגש הראשון בין שתי הקבוצות אי פעם הסתיים בניצחונה של גוודלחרה בתוצאה 0–3, והיריבות הגדולה החלה במפגש השני בין השתיים, שהסתיים בניצחונה של קלוב אמריקה בתוצאה 2–7. שתי הקבוצות נחשבות לאהודות והמצליחות במקסיקו, והעימותים הישירים ביניהן ב-1983 ו-1986 הולידו את הכינוי קלאסיקו. עד היום זהו המפגש המדובר בליגה והחשוב ביותר עבור הקבוצות, ללא קשר למיקומן בטבלה.

אטלס[עריכת קוד מקור | עריכה]

ה"קלאסיקו טפאטיו" המפגיש בין גוודלחרה לאטלס הוא משחק הדרבי העירוני הוותיק ביותר במדינה, כשהמפגשים הראשונים בין הקבוצות היו ב-1916. בין אוהדי היריבות העירוניות עברו מספר כינויי גנאי בשנים הראשונות, כשאוהדי גוודלחרה מכנים את אלו של אטלס "מרגריטאס", בעוד אוהדי אטלס כינוי את אוהדי היריבה "צ'יבאס לוקאס". מאז, הכינוי צ'יבאס הפך למזוהה לחיוב דווקא עם גוודלחרה. השתיים חלקו אצטדיון בין השנים 1960 ל-2010, מה שהגביר עוד יותר את החיכוכים בין מחנות האוהדים, עד למעברה של גוודלחרה לאצטדיון אומנילייף.

תארים[עריכת קוד מקור | עריכה]

תארים מקומיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

העידן החובבני:

  • אליפות ליגת אוקסידנטאל: (13)
    • 1908/09, 1909/10, 1911/12, 1921/22, 1922/23, 1923/24, 1924/25, 1927/28, 1928/29, 1929/30, 1932/33, 1934/35 ,1937/38
  • אלוף האלופים - ליגת אוקסידנטאל
    • 1932/33
  • טורנאו דה אונה טארדה
    • 1929/30

העידן המקצועני:

תארים בינלאומיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא גוודלחרה בוויקישיתוף