קלאמת (נהר)

ערך מומלץ
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
נהר קלאמת
Klamath River
נהר הקלאמת במדבר הגבוה של צפון קליפורניה
נהר הקלאמת במדבר הגבוה של צפון קליפורניה
נהר הקלאמת במדבר הגבוה של צפון קליפורניה
מידע כללי
אורך 423[1][2] ק"מ
ספיקה ממוצעת 484[3] מ"ק לשנייה
אגן ניקוז 40,632 קמ"ר
מוצא אגם קלאמת העליון
גובה מוצא הנהר 1,247 מטרים
קואורדינטות מוצא 42°14′21″N 121°48′22″W / 42.239097101346374°N 121.80601665915499°W / 42.239097101346374; -121.80601665915499
יובלים טריניטי (נהר, קליפורניה), Copper Creek, הנהר סלמון, Boise Creek, הנהר סקוט, הנהר שסטה, Blue Creek עריכת הנתון בוויקינתונים
שפך האוקיינוס השקט
מדינות באגן הניקוז ארצות הבריתארצות הברית ארצות הברית
אגן הניקוז של הנהר קלאמת
אגן הניקוז של הנהר קלאמת
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

קלאמת (באנגלית: Klamath, בשפת שבט הקארוק: Ishkêesh, בשפת קלאמת: Koke, בשפת יורוק: Hehlkeek 'We-Roy[4]) הוא נהר הזורם לאורך 423 קילומטרים לדרום-מערב כשהוא חוצב נתיב דרך רכס קסקייד והרי קלאמת במדינת אורגון וצפון מדינת קליפורניה בארצות הברית, ונשפך לאוקיינוס השקט. הספיקה הממוצעת של הקלאמת היא השנייה בגודלה בקליפורניה (אחרי נהר הסקרמנטו). הנהר מנקז את אגן קלאמת, אגן ניקוז המשתרע על שטח של כמעט 41,000 קילומטרים רבועים, מאזור המדבר הגבוה של האגן הגדול ועד יער הגשם הממוזג של החוף המערבי של ארצות הברית. האגן העליון כלל בעבר ביצות נרחבות של מים מתוקים ששימשו בית גידול לשפע חיות הבר, כולל מיליוני עופות נודדים. כיום שטח זה חקלאי ברובו, בעוד שהאגן התחתון ההררי נשאר פראי, ורובו מוגדר אזור טבע בראשיתי. אגן הניקוז נודע בשל הגאוגרפיה יוצאת הדופן שלו, והנהר כונה "הנהר הזורם הפוך" ("a river upside down") בכתבה בנשיונל ג'יאוגרפיק.[5]

הקלאמת הוא הנהר החשוב ביותר הנשפך לאוקיינוס השקט דרומית לנהר הקולומביה עבור דגים הנודדים מהים לנהר לשם רבייה. דגי האלתית וטרוטת עין-הקשת הנכנסים אליו עברו התאמה לחומציות ולטמפרטורת המים הגבוהים באופן יוצא דופן יחסית לנהרות אחרים באזור הפסיפיק נורת' ווסט. הדגים המרובים היו מקור מזון עיקרי לתושבים האינדיאנים הילידים, ששכנו באגן במשך לפחות 7,000 שנים. האירופאים הראשונים שנכנסו לאגן הנהר קלאמת היו ציידי פרוות עבור חברת מפרץ הדסון בשנות ה-20 של המאה ה-19. הם הקימו את שביל סיסקיו לאורך הקלאמת והנהר טריניטי לתוך עמק סקרמנטו. בתוך כמה עשורי שנים של התיישבות של האדם הלבן, נדחקו התושבים הילידים לתוך שמורות. במהלך הימים האחרונים של הבהלה לזהב בקליפורניה פעל מספר הולך וגדל של כורים לאורך הקלאמת ויובליו, וגרמו נזק ניכר לסביבה.

ספינות קיטור פעלו למשך זמן קצר על האגמים הגדולים באגן העליון, ותרמו להתרחבות עיירות כדוגמת קלאמת פולס, לפני שהוחלפו על ידי מסילות ברזל בשלהי המאה ה-19. במאה ה-19 ובמאה ה-20 הפך האגן העליון לאזור חקלאי עשיר, וסכרים רבים נבנו במטרה לאגור מים להשקיה ולייצר אנרגיה הידרואלקטרית. בשנות ה-60 של המאה ה-20, הייתה כוונה להשתמש במי הנהר על מנת לענות על הביקוש למים במרכז ובדרום קליפורניה, אבל הרעיון לא הבשיל לכדי ביצוע.

מכיוון שהקלאמת מכיל רבים מהקטעים הארוכים ביותר של מי נהר הזורמים בחופשיות בקליפורניה, יחד עם מסלולי מים לבנים מעולים, הוא הפך לנהר פופולרי לנופש. עם זאת, סכרים ומפעלי הטיה באגן העליון גרמו לפגיעה באיכות המים באגן התחתון של הקלאמת. קבוצות להגנת איכות הסביבה ושבטי הילידים הציעו שינויים נרחבים לשימוש במים באגן הקלאמת, בעיקר פירוק של כמה סכרים על הנהר על מנת להרחיב את בית הגידול של הדגים. הם הציגו את חששותיהם במה שהוא כיום "הסכם השיקום של אגן קלאמת" (Klamath Basin Restoration Agreement), תוכנית לניהול המים שנחתמה על ידי הקהיליות המקומיות, הממשלות, קבוצות שבטיות, אנשי איכות הסביבה ודייגים. ההצעה קיבלה את תמיכת מחלקת הפנים של ארצות הברית, אבל טרם אושרה על ידי הקונגרס של ארצות הברית.

מסלול[עריכת קוד מקור | עריכה]

נהר הקלאמת מתקרב לשפך באוקיינוס השקט סמוך ליישוב הקטן קלאמת בקליפורניה

מקור הנהר קלאמת הוא אגם קלאמת העליון, הממלא עמק נרחב במדרון המזרחי של הרי הקסקייד הגבוהים הדרומיים. האגם ניזון מהנהרות ויליאמסון, שמקורותיו בגבול אורגון-נבדה, וווד, שמקורותיו עשרות קילומטרים צפונה משם, בפארק הלאומי קרייטר לייק וביער הלאומי וינמה. הקטע הראשון בן 2.4 קילומטרים מכונה הנהר לינק (Link River - "הנהר המקשר") והוא נשפך בסמוך לעיר קלאמת פולס לאגם יואנה, מאגר מים באורך 29 קילומטרים הסכור על ידי סכר קנו (Keno Dam). המאגר מקושר באמצעות תעלת הטיה דו כיוונית לנהר לוסט (Lost River - "הנהר האבוד"), נהר הזורם דרומה לקליפורניה. התעלה מאפשרת לווסת את כיוון זרימת המים בין שני הנהרות בכל כיוון בהתאם לצורך, כחלק ממיזם ההשקיה קלאמת.

אחרי מעבר סכר קנו הנהר זורם מערבה, חולף על פני קרקעית אגם קלאמת התחתון היבש ברובו,[6] וסכר ג'ון סי. בויל ההידרואלקטרי בטרם הוא חוצה את הגבול בין אורגון לקליפורניה, ואז עובר שלושה סכרים הידרואלקטריים נוספים. בהמשך, הנהר פונה דרומה, בסמוך לעיירה הורנברוק בכיוון הר שסטה. מרחק קצר אחר כך הנהר פונה מערבה ומקבל את מימיהם של הנהרות שסטה וסקוט, כשהוא מתחתר לעומק בקניון דרך הרי קלאמת.[7]

הנתיב דרך הרי הקסקייד הגבוהים, הרי הקסקייד המערביים והרי קלאמת מהווה את עיקר מסלולו של הנהר, החל מהאקלים הצחיח יחסית של המדבר הגבוה בחלקו העליון של אגן הניקוז ועד יער הגשם הממוזג הזוכה לשפע משקעים מהאוקיינוס השקט. מסלול הנהר משפך הנהר סקוט הוא בדרך כלל מערבה לאורך הצד הדרומי של הרי סיסקיו עד שהוא פונה בחדות דרומה בסמוך לעיירה הפי קמפ. משם הוא זורם דרומה מעל אשדות מים לבנים דרך היער הלאומי קלאמת והיער הלאומי שישה נהרות, ומקבל את מימיו של הנהר סלמון, ועובר את נקודת היישוב הקטנה אורלינס. הנהר מגיע לנקודה הדרומית ביותר במסלולו בנקודת היישוב הקטנה ויצ'פק, ופונה בחדות צפונה בנקודת המפגש עם היובל הגדול ביותר שלו, הנהר טריניטי. נקודת המפגש עם הנהר טריניטי גם מסמנת את הנקודה שבה הזרם של הנהר קלאמת מאט ככל שהוא מתקרב לגובה פני הים. ביתרת מסלולו הקלאמת זורם בדרך כלל לצפון-מערב דרך שמורת האינדיאנים יורוק, שמורת אינדיאנים של שבט היורוק, עובר דרך העיירה קלאמת (שבה חוצה מעליו גשר של כביש 101) וזורם לים כ-26 קילומטרים דרומית לעיירה קרסנט סיטי.[8] שפך הנהר לאוקיינוס השקט הוא בנקודת היישוב הקטנה רקווה,[8] באזור המשותף לשמורת האינדיאנים יורוק ומערכת הפארקים רדווד.[9]

קטע נהר באורך כ-18 קילומטרים באורגון עד לנקודת החציה לקליפורניה הוכרז כנהר פראי ולאומי.[10] שפך הנהר קלאמת הוכרז כראוי להגנה על ידי מדיניות המפרצים ושפכי הנהרות של קליפורניה.[11]

אגן הניקוז[עריכת קוד מקור | עריכה]

גבולות אגן הניקוז של הנהר קלאמת

הנהר קלאמת מנקז שטח בן 40,790 קמ"ר המכונה אגן קלאמת המשתרע על מרבית שטחו של מחוז קלאמת, וחלקים מהמחוזות לייק וג'קסון בדרום אורגון והמחוזות סיסקיו, דל נורטה, המבולדט, מודק וטריניטי בצפון קליפורניה. בסך הכול 35% משטח אגן הניקוז מצוי באורגון ו-65% בשטח קליפורניה. שטח נרחב זה כולל מגוון גדול של נופים. החלק הצפוני ביותר של אגן הניקוז הוא אזור המדבר הגבוה, המנוקז על ידי הנהרות ויליאמסון וספראג, שניהם זורמים בכיוון כללי לדרום-מערב לתוך אגם קלאמת העליון. האגן האמצעי מאופיין בשטחי ביצות, ערבות עשב נרחבות ובשטחים חקלאיים, וחלקו שוכן תחת שני גופי מים עיקריים: אגם קלאמת העליון ואגם קלאמת התחתון. האגן התחתון הנרחב, המשתרע על יותר ממחצית שטחו של אגן הניקוז, כולל הרים, יערות וקניונים.[2][12]

כמה אגני ניקוז אחרים בחוף המערבי ואגני ניקוז פנימיים גובלים באגן הניקוז של הנהר קלאמת. בצפון-מערב שוכנים אגני הניקוז של הנהרות רוג ואומפקווה באורגון וסמית בקליפורניה. ממזרח שוכן אגן הרני, אגן ניקוז סגור וחלק קטן מהאגן הגדול. החלק הדרומי של אגן הניקוז של קלאמת גובל באגן הניקוז של הנהר סקרמנטו ויובליו העיליים, כולל הנהר פיט, ובצד הדרום-מערבי שוכנים אגני הניקוז של הנהרות מד ורדווד קריק. הגבול המערבי של אגן קלאמת העליון נוצר על ידי רכס הקסקייד הגבוה והרי קלאמת, ואחת מהשלוחות הדרומיות ביותר של רכס הקסקייד ורכסי החוף של קליפורניה מכסים את אגן הניקוז הדרום-מערבי. נהר הקלאמת הוא רק אחד משלושה נהרות המתחילים מזרחית לרכס הקסקייד וזורמים לאוקיינוס השקט. שני האחרים הם נהר הקולומביה והנהר פרייזר.[א]

מרבית השימוש האנושי באגן הניקוז מוגבל לאגן העליון, למרות האקלים הצחיח למחצה. סכרים נבנו, מי השקיה מוזרמים מהנהרות קלאמת ולוסט, ושפע מי תהום שנשאבים אפשרו להפוך את מרבית אגן קלאמת העליון לאדמה חקלאית. לפני לפחות 11,000 שנים היו אגם קלאמת התחתון ואגם טולי מתמזגים בעונת הגשמים ויוצרים ביצת מים מתוקים בשטח של 750 קילומטרים רבועים. ביצה זו, יחד אגם קלאמת העליון בשטח של 260 קילומטרים רבועים, יצרו בית גידול זמני למיליוני עופות נודדים.[13][14] כל האגמים הללו הם שרידים של אגם מודק, אגם גדול מעידן הקרח האחרון שהשתרע על שטח של כ-2,800 קילומטרים רבועים. אף שכל שטחי הביצות, למעט אגם קלאמת העליון,[15] יובשו לצורכי חקלאות, עדיין עוברים כ-3.7 מיליון עופות נודדים דרך אגן הניקוז מדי שנה.[16]

שטחי ביצות באגן קלאמת העליון של ימינו הם שרידים של אגם מודק הנרחב

למרות הספיקה השופעת של הנהר בקליפורניה, הוא לא מספק כמויות משמעותיות של מים להשקיה או לשימוש ביתי בחלקים המרכזיים והדרומיים של המדינה. מיזם טיוב הקלאמת באזור קלאמת פולס מספק מים להשקיה ומיזם העמק המרכזי מטה מים מהנהר טריניטי לשם הספקת מים לעמק סקרמנטו.[17] מי יובלים אחרים של הקלאמת, כולל הלוסט והשסטה מוטים להשקיה. השימוש במים של הקלאמת התחתון, אחד מהנהרות האחרונים הזורמים בצורה חופשית במדינת קליפורניה, הוא נושא לוויכוח פתוח ארוך שנים בין התומכים בשמירה על הטבע, שבטי אינדיאנים, חברות מים וסוכנויות ממשלתיות, וגורלו בסופו של דבר עדיין לא ברור.

שיטפונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

החלק האמצעי והחלק התחתון של נהר הקלאמת מועדים לשיטפונות, ושיטפונות גדולים התחוללו בנהר בשנים שבהן התרחשו שיטפונות גדולים בצפון קליפורניה, בייחוד כתוצאה מסופות שנובעות מהתופעה האקלימית המכונה "פיינאפל אקספרס" (Pineapple Express – "אקספרס האננס") המביאות כמויות גדולות של גשמים חמימים לצפון קליפורניה. המבצר הצבאי פורט טר-ואו, ששכן במקום שהוא כיום היישוב קלאמת גלן, נהרס בשיטפון בדצמבר 1961 וננטש ב-10 ביוני 1862.[18]

שיטפונות רציניים נוספים התרחשו בנהר הקלאמת בשנים 1926–1927, 1955, 1964, 1997 ו-2005. בחלק מהמקרים הם גרמו לשינוי מסלולו של הנהר.[19][20][21][22] שיטפון חג המולד של 1964 היה הרסני במיוחד. הספיקה בנהר הקלאמת הגיעה ל-15,800 מטרים מעוקבים בשנייה,[23] כשגובה המים הגיע ל-17 מטרים, והם הציפו את העיירות קלאמת וקלאמת גלן תחת 4.6 מטרים של מים[24], והרסו את מרבית הגשר של כביש 101 החוצה את הנהר. גשר הכביש נבנה מחדש במיקום אחר, אם כי הכניסות לגשר הישן עדיין קיימות.[19][25]

השפך של הקלאמת וקטעים סמוכים של הנהר רגישים לגלי צונאמי, והיו הרוגים במהלך גלי הצונאמי שנבעו מרעידת האדמה באלסקה (1964) ומרעידת האדמה והצונאמי בטוהוקו (2011).[26][27][28]

גאולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אגן קלאמת העליון, המוגדר כאזור הניקוז של הנהר קלאמת מעל לסכר איירון גייט, הוא אזור מעבר ייחודי בין רכס קסקייד במערב ופרובינציית אגן ורכס של צפון האגן הגדול מדרום-מזרח. אזור זה משתרע מדרום לאגם קלאמת התחתון לתוך אגן הניקוז של הנהר לוסט ואגן אגם קלאמת העליון. התמתחות של קרום כדור הארץ והעתקים של גושים נטויים יצרו טופוגרפיה שלה מאפיינים הדומים לשני האזורים. כמעט כל האגן הוא אזור גראבן עם מאפיינים של אגן ורכס, שנוצרו על ידי התרוממות ושקיעה לאורך כמה העתקים שכיוונם מצפון לדרום.[29]

אגם קלאמת התחתון נוצר באזור "אגן ורכס" של אגן הניקוז העילי של הנהר קלאמת

תצורת יונה (Yonna Formation) חוצה את מרבית האזור ומתרוממת מעל לפני הקרקע במחשופים גדולים של סלע מוצק ברבים מהרכסים. גיל התצורה קודם לרביעון והיא בנויה מסלעי יסוד וסלעי משקע.[30] הסלעים שמתחת לאזור הם בדרך כלל מתקופה מאוחרת יותר ככל שמתקדמים ממזרח למערב. הרכסים הרבים החוצים את אגן קלאמת העליון מחלקים אותו לעמקים שבהם צוקים אנכיים בגובה של עד 100 מטרים, ותבניות הניקוז בדרך כלל עוקבות אחר הטופוגרפיה. מערכת גאותרמית נרחבת מתקיימת עמוק מתחת לקרקע בתוך האגן העליון, ויוצרת מעיינות חמים ובארות ארטזיות, אך היא לא נחקרה לעומק.[31] דרומה יותר באזור עמק הנהר שסטה במחוז סיסקיו מרבית המסלע מורכב מקילוחי לבה שמקורם באזור הגעשי של הר שסטה.[32]

אותה תבנית גיל מאפיינת את רכס הקסקייד והרי קלאמת המכסים את המחצית המערבית של אגן קלאמת. כאשר הלוח הצפון-אמריקאי נע באיטיות בכיוון דרום-מערב במהלך עשרת מיליון השנים האחרונות הצטרפו לגוש של יבשת אמריקה הצפונית פיסות קרום המתוארכות מתור הקמבריון ועד שלהי תור היורה. קיימות ארבע פיסות קרום מובחנות ממערב למזרח. בעוד שהרי החוף מתוארכים לפחות מ-3 מיליון שנים, הרי הקסקייד הגבוהים השוכנים עמוק יותר בתוך היבשת מתוארכים ללפני 7.5 מיליון שנים. בתוליתים של גרניט, מעליהם סלעי משקע וסלעים געשיים נמעכו לתוך המסיב של דרום-מערב אורגון וצפון-מערב קליפורניה. אבל במקום לסטות דרומה המשיך נהר הקלאמת לזרום מערבה וחתר ברכס ההולך ומתרומם קניון עמוק שקירותיו אנכיים. אחת מפיסות קרום אלו הביאה עמה רצועה ארוכה שכיוונה צפון-דרום של נציצים הנסחפים בקלות, שכיום שוכנת כ-50 קילומטרים מחוף האוקיינוס השקט של צפון קליפורניה.[33] כשנהר הקלאמת נתקל בשכבה זו הוא החל לחצוב את הקניון שלו לאורך הרצועה במקום להמשיך דרומה-מערבה לאוקיינוס השקט. עקב כך נוצר העיקול החד צפונה בנהר בנקודה בה נשפך אליו הנהר טריניטי. גם מסלולם של החלק התחתון של הנהר טריניטי ויובלו סאות פורק טריניטי (South Fork Trinity River) הוכתבו על ידי רצועת נציצים זו.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תושבים ראשונים ומתיישבים[עריכת קוד מקור | עריכה]

שבטים נוודים למחצה שכנו באגן העליון, שחלקו מוצג כאן, כשהר שסטה נצפה מאדמות השבט שסטה

התיישבות אנושית בקלאמת היא בת 7,000 שנים לפחות. קבוצות רבות של הילידים שחיו לאורך הנהר היו תלויות למחייתן בלהקות הגדולות של האלתית הפסיפית שעלו בנהר לצורך רבייה, בכמויות שרק בשני נהרות אחרים בחוף האוקיינוס השקט של ארצות הברית של ימינו היו יותר. שבטים אלו כללו את השסטה לאורך החלק האמצעי והעליון של הנהר, שבטי היורוק, ההופה והקארוק חיו לאורך הקניונים של החלק התחתון של הנהר ושבטי המודק, הקלאמת והיאהוסקין שכנו בעמקים הצחיחים של האגן העליון. שבט שסטה שלט על 208 קילומטרים של הנהר קלאמת, כמחצית מאורכו של הנהר. היורוק היה כנראה אחד השבטים החזקים ביותר על הנהר קלאמת לאחר שבט שסטה, ושלט על כ-50 קילומטרים של נהר קלאמת התחתון, ועל חלק גדול מהחוף של צפון קליפורניה. יחד עם ההופה והקארוק לכדו השבטים של החלק התחתון ועד לאמצע החלק העליון את האלתית מהנהר באמצעות הקמת סכרי מלכודות קטנים, סלי מלכודות ואפילו צלצלים.[34] אחד מאתרי הדיג הקדומים הידועים היה מפלי אישי פישי (Ishi Pishi Falls), סדרה של אשדות על הנהר סמוך לשפך הנהר סלמון לקלאמת. אורח החיים של מרבית הקבוצות ששכנו במעלה הנהר התאפיין בנוודות ובציד וליקוט, והם לא היו תלויים באלתית באותה מידה שבה היו תלויים בה השבטים שחיו במורד הזרם.[35] שם הנהר קלאמת נקבע על ידי אירופאים במאה ה-19 ונגזר משם השבט קלאמת, אבל קודם למגע עם האדם הלבן היו לנהר שמות רבים, כולל Ishkêesh, ו-Koke. מקור שמו של שבט הקלאמת הוא במילה /ɬámaɬ/ שפירושה בשפת שבט הצ'ינוק, שפירושה: "אלו של הנהר".[36]

בשלהי שנות ה-20 של המאה ה-19 הגיעה משלחת ציידי פרוות מטעם חברת מפרץ הדסון לאגן קלאמת במסעה דרומה מהמרכז בפורט ונקובר. הקבוצה הראשונה שראתה את נהר הקלאמת הונהגה על ידי אלכסנדר מקלאוד (Alexander Roderick McLeod‏; 1840-1782) בחורף של 26–1827. ב-1828 נעזרה משלחת ציידי הפרוות בהנהגתו של ג'דדיה סמית (Jedediah Strong Smith‏; 1831-1799) בילידים משבט יורוק על מנת לחצות את הנהר טריניטי והם חנו על הגדה המזרחית של הטריניטי. מזכירו, הריסון ג. רוג'רס כתב: "מר סמית רכש מהם את כל פרוות הבונים שאפשר היה", מה שמעיד שאז הבונים היו בשפע על הטריניטי. בספרו "יונקים בעלי פרווה של קליפורניה" (Fur-bearing Mammals of California) ציין הזואולוג האמריקני ג'וזף גרינל (Joseph Grinnell‏; 1939-1877) שהבונים היו מצויים ביובלים נוספים של הקלאמת כדוגמת הנהר סקוט והנהר שסטה, וציטט דו"ח על בונים של מחלקת הדגה והציד של קליפורניה מהשנים 1915–1917 על ערוץ היי פריירי קריק (High Prairie Creek) בקרבת שפך הקלאמת בסמוך לרקווה. בתוך כמה שנים נעלמו כמעט לחלוטין שפע הבונים שהיו באגן קלאמת. הסכרים שבנו הבונים היו קודם לכן גורם חשוב בבית הגידול של אגן הניקוז של הנהר קלאמת, סייעו לרסן את עוצמת השיטפונות ויצרו ביצות נרחבות. אובדן הסכרים של הבונים גרמו לתוצאות שליליות לנתיבי המים באגן, החמירו את עוצמת שיטפונות החורף, וגרמו לסחיפה חמורה. קבוצות של ציידי פרוות עברו בסוף של דבר דרומה לעמק סקרמנטו והיו בכך פורצי דרך והביאו להרחבת שביל סיסקיו, נתיב מוקדם בין טריטוריית אורגון ומפרץ סן פרנסיסקו. שטחי האחו הנרחבים והפוריים שנוצרו עקב ניקוז האגמים שיצרו הבונים משכו מתיישבים רבים אל האזור, על אף ההשלכות על הסביבה.[37]

הבהלה לזהב והקמת שמורות האינדיאנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאז שנתגלה זהב בקרקעית נהר הקלאמת הוא ממוצה ברציפות ועדיין רחוקה הדרך עד שיהיה מנוצל עד תומו. התנאים למצות זהב בנהר בזרם המים מעודדים מאוד. אף שעוברים בו כמויות גדולות של מים, כמעט בכל מקום יש שיפוע ומהירות זרם משמעותיים יחד עם קרקעית רדודה....

...כרגע יש כעשרים וחמישה אתרים על הנהרות קלאמת וסלמון שבהם מועסקים שלוש מאות אנשים. הפעילויות במקום זה הן בדרך כלל בקנה מידה קטן ועושים שימוש בהון מועט.

R.L. Dunn‏— (1889)[38]

בשנות ה-50 של המאה ה-19 נתגלו מרבצים עשירים של זהב באזורים השייכים לשבט שסטה בנחלים קלאמת, טריניטי, שסטה ובנחלים נוספים בצפון מערב קליפורניה. מקור הזהב בפעילות געשית בהרי קלאמת.[39] כורים שחיפשו זהב בהרי קלאמת וברכס האלפים של טריניטי (רכס בהרי קלאמת) לאחר שהסתיימה הבהלה לזהב בקליפורניה גילו זהב לראשונה לאורך סלמון קריק (Salmon Creek) באביב 1850, ומרבצים נוספים נתגלו בערוץ הנחל הראשי ביולי של אותה שנה. זהב נתגלה בכמויות גדולות באדמות שבט שסטה במקומות שבהם שוכנים כיום היישוב הקטן פרנץ' גולץ' והעיירה ואיריקה, מושב המחוז של מחוז סיסקיו.[40] מקורם של כמה משמות מקומות באגן קלאמת הוא בתקופה זו, כולל הנהר סקוט, הקרוי על שמו של מגלה הזהב ג'ון סקוט (John Scott).[41] מרבצי זהב עדיין קיימים באגן הניקוז של הנהר קלאמת אף על פי שזהב נכרה במקום זמן רב לאחר תום הבהלה לזהב.[42]

לאחר הקמת מדינת קליפורניה ב-1850, חתמה ממשלת המדינה על הסכמים עם הקארוק לקביעת שטחים בשליטתם, אך ההסכמים מעולם לא אושרו בסנאט ולכן הקארוק מעולם לא קיבלו אדמת שמורות משלהם.[43] ב-1864 חתמו הילידים האינדיאנים של אגן קלאמת והאזור סביבו על הסכם שבו ויתרו על שטח בן 81,000 קילומטרים לממשלת ארצות הברית ושאילץ אותם לעבור לשמורת אינדיאנים שזה עתה הוקמה, שמורת האינדיאנים קלאמת. שמורה זו קיבצה את שבטי היורוק, הקארוק וההופה לאזור אחד קטן. אדמות שמורה אלו נוצרו כתוצאה ממלחמות בין מתיישבים אמריקאים ועמים ילידים, לרבות מלחמת הכיפה האדומה (Red Cap War) בשנת 1855. ממשלת ארצות הברית רצתה לעצור את ההתנגשויות האלימות הללו ולהעביר את הילידים לשטח מוגבל שבו הם יכולים להיות ריבונים.[44] מדיניות שמורות הזו התהפכה בשנת 1887 עם חקיקת חוק דאוס (Dawes Act) אשר ייעד הקצאות ליחידים ממוצא ילידי שיכולים לטעון לבעלות על הקרקע. עם זאת, בשנות העשרים של המאה ה-20 רבים מבעלי הקרקעות הללו מכרו את החלקות שלהם לחברות עצים מכיוון שלא יכלו להרשות לעצמם את המיסים.[45]

לאחר חתימת ההסכם החלה תקופה של שגשוג כלכלי. בני השבטים גידלו וסחרו בבקר, והקימו מנסרת עצים רווחית, בייחוד לאחר שהרכבת הגיעה לאזור ואפשרה לשנע את העץ. בהגיע שנות ה-50 של המאה ה-20 היו שבטי קלאמת בין השבטים העשירים ביותר בארצות הברית והגיעו למצב של חוסר תלות כלכלי. בני השבט מתגאים בהיותם השבט היחיד ששילם עבור כל השירותים שקיבלו מהממשל הפדרלי האמריקאי, ממדינת אורגון ומארגונים פרטיים.

עם זאת, ההכרה בקלאמת כשבט נתמך הופסקה כחלק מ"חוק סיום הקלאמת" (Klamath Termination Act), או חוק ציבורי מספר 587 (Public Law 587), שנחקק ב-13 באוגוסט 1954 כחלק ממדיניות חיסול התרבות האינדיאנית הנפרדת (Indian termination policy). על פי חוק זה, כל הפיקוח הפדרלי על אדמות קלאמת, כמו גם הסיוע הפדרלי שניתן לקלאמת בשל מעמדם המיוחד כאינדיאנים הופסק. לאחר שהושלמו הסידורים בעקבות החוק הופסקו שירותי החינוך, הבריאות, השיכון, והמשאבים הנלווים לשבט. החוק גרם ישירות לשקיעה בשבט שהתבטאה בעוני, אלכוהוליזם, שיעורי התאבדות גבוהים, הישגים דלים בלימודים, התפרקות משפחות, נשירה גבוהה מבתי הספר, אחוז גבוה של עבריינים, הגברת תמותת תינוקות, הקטנת תוחלת החיים ואובדן הזהות.[46] בנוסף אבדו עוד אדמות ילידיות בשנות ה-70 של המאה ה-20 לאחר השלמת בנייתו של קטע מכביש 96 שעבר בטריטוריה מסורתית של הקארוק ונסלל מעל בתי קברות, כפרים, אתרים רוחניים וחלקות השייכות לקארוק.

מנהיגי השבט פעלו תוך שיתוף פעולה עם מנהיגים בקונגרס לשנות את המצב וב-1986 נחקק חוק השבת הקלאמת (Klamath Restoration Act) שקבע את מעמד הקלאמת מחדש כשבט, יחד עם בני המודק ויאהוסקין, תחת השם "שבטי קלאמת" (Klamath Tribes), כשמקום מושב הממשל השבטי בעיירה צ'ילוקווין במחוז קלאמת באורגון. אף ששטחי השמורה לא הוחזרו, הם התבקשו להכין תוכנית לעצמאות כלכלית, ולאחר שבחנו מספר הצעות הם פתחו קזינו המכונה קלא-מו-יא (תחילת שמות שלושת השבטים) ב-1997.[47]

תחילת התעשייה והפיתוח[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספינת הקיטור "קלאמת" על אגם קלאמת התחתון, 1908

החל בתחילת המאה ה-20 החלו לפעול ספינות קיטור באגם קלאמת התחתון בין מחוז סיסקיו בקליפורניה לעיירה קלאמת פולס באורגון. ספינות הקיטור השלימו את הקשר בין קלאמת פולס ושלוחת מסילת הברזל שנבנתה לאורך הנהר מקלאוד – שחלקה האחרון היה קרוי "מסילת המשא המהיר של ברטל" (Bartle Fast Freight Road), על שם נקודת היישוב ברטל (Bartle) בקליפורניה. קצה קו זה, מזח לאירד (Laird's Landing), היה ההתחלה של קו ספינות הקיטור של אגם קלאמת התחתון, שהחל לפעול ב-1905 עם השקת ספינה באורך 25 מטרים. אבל בהגיע שנת 1909 הושלמה מסילת הברזל ישירות לקלאמת פולס לאחר שעקפה את אגם קלאמת התחתון. קו ספינות הקיטור הושבת ומרבית אגם קלאמת התחתון נוקז אחר כך ומולא באדמה.[48]

בתחילת שנות העשרה וה-20 של המאה ה-20 התפתחה בצד המערבי של עמק הנהר קלאמת העליון תעשיית כריתת עצים, בייחוד סביב אגם קלאמת העליון. שתי חברות רכבות "Great Northern Railway" וסאות'רן פסיפיק בנו במשותף מסילת ברזל לאורך חופו המזרחי של האגם, שעליה העבירה רכבת משא גזעי עצים מהצד הצפוני למנסרה 5 קילומטרים במורד הזרם ממוצא הנהר מהאגם. סכרים רבים נבנו בתקופה זו למנוע את ההצפות העונתיות של ביצות העשב והנהרות ואלו אפשרו את פעולות כריתת העצים. ב-1919 נבנה סכר הנהר לינק (Link River Dam), סכר קורות עץ ואדמה, במוצא אגם קלאמת העליון, שהעלה את מפלס מי האגם ב-5 מטרים. ספינות קיטור המשיכו לפעול באגם קלאמת העליון כשהן מובילות משא, דואר ונוסעים עד בערך 1928, בתקופה שחלק גדול מחברות כריתת העצים נסגרו עקב בצורת.[49]

כשתעשיית העץ באגן קלאמת העליון הלכה והצטמצמה הכלכלה עברה באיטיות לחקלאות. "מיזם טיוב הקלאמת", שקם בתחילת המאה ה-20 ביוזמת לשכת הטיוב של ארצות הברית, כלל בניית שני סכרים על הנהר וסכרים נוספים על רבים מיובליו, כמו גם ניקוז מוחלט של אגם קלאמת התחתון ואגם טולי.[50] לשכת הטיוב לא הייתה המשתמש היחיד בנהר בתקופה זו. בשלהי שנות החמישים של המאה ה-20 בנו שתי חברות חשמל: חברת החשמל הפסיפית (PacifiCorp) וחברת החשמל קליפורניה-אורגון (California-Oregon Power Company,(אנ') בראשי תיבות COPCO, שנרכשה בהמשך על ידי PacifiCorp), שלושה סכרים נוספים על הנהר במורד הזרם.[51] עם זאת, סכרים אלו עוררו מחלוקת עזה על איכות המים בחלק התחתון של הנהר והתלות של נדידת האלתית השנתית לצורכי רבייה בה.[52]

אקולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שפך הנהר קלאמת לאוקיינוס השקט, מחוז דל נורטה, קליפורניה

הנהר נחשב לבית גידול מהמעלה הראשונה לדגים אנדרומיים:[ב] אלתית גמלונית (Oncorhynchus tshawitscha), אלתית כסופה (Oncorhynchus kisutch) וטרוטת עין-הקשת (Oncorhynchus mykiss), המכונה סטילהד (steelhead). ריצוף DNA עתיק של דגימות ארכאולוגיות מאגן נהר קלאמת העליון זיהה שרידי דגים כאלתית גמלונית וסטילהד, ואנליזה גאוכימית של יחסי סטרונציום/סידן אישר שהדגים היו אנדרומיים.[53] ממצאים אלה אישרו שפע של תיעוד היסטורי של חוקרים המצביעים על כך שאלתית גמלונית עלתה בקלאמת מהאוקיינוס השקט כדי להשתמש ביובלים של אגם קלאמת העליון להשרצה, וכי גם רבייה של טרוטת סטילהד התרחשה באגן הנהר קלאמת העליון, המוגדר כאגן מעל סכר איירון גייט (15.3 קילומטרים מזרחית ליישוב הורנברוק בקליפורניה).[54] דיווחים היסטוריים גם הצביעו על כך שאלתית כסופה וצמד פסיפי אנדרומי (Entosphenus tridentatus) עלו באגן הנהר קלאמת העליון כדי להשריץ, לפחות לקרבת ספנסר קריק (Spencer Creek‏, 9.7 קילומטרים מערבית לקנו, באורגון).[54] טרוטת השור (Salvelinus confluentus) הייתה נפוצה בעבר ברחבי אגן הנהר קלאמת, וסביר להניח שנתמכה היסטורית על ידי אוכלוסיות נודדות של סלמוניים אנדרומיים. הדגיגים של האלתית והטרוטה הללו גדלו באגן קלאמת העליון, וכנראה שימשו כבסיס טרף חשוב לטרוטת השור.[55] נכון לעשור השני של המאה ה-21 נשארה טרוטת השור בכמה יובלים של אגם קלאמת העליון: תרימייל קריק (Threemile Creek) וסאן קריק (Sun Creek) מצפון-מערב, ויובלים של הנהר סייקן והנהר ספראג העליון במזרח.[55]

הסכרים על הנהר[עריכת קוד מקור | עריכה]

סכר ג'ון סי. בויל על הקלאמת

בעבר היה הנהר המקור השלישי בגודלו לדגי אלתית בחוף המערבי של ארצות הברית,[56] אחרי הנהרות קולומביה וסקרמנטו, אך כמות דגי האלתית העולים בנהר להתרבות הצטמצמה מאז בניית שישה סכרים בין 1908 ל-1962. אלתית כסופה בנהר קלאמת רשומה כמין בסיכון על פי חוק המינים בסכנת הכחדה. עם השלמת סכר לואיסטון וסכר טריניטי ב-1963, כחלק ממיזם העמק המרכזי, נותק למעשה נהר הטרינטי העליון, היובל שתרם את הכמות הגדולה ביותר של מים לנהר הקלאמת, כשרוב המים (כ-90%) הוטו לעבר עמק סקרמנטו. בין 1963 ל-1991 הייתה הספיקה הממוצעת בערוץ ראשי של הטריניטי מעבר לסכרים רק 4.2 מטרים מעוקבים בשנייה. ב-1991 נקבע מינימום ספיקה שנתית של הטריניטי ל-420 מיליון מטרים מעוקבים, או 13 מטרים מעוקבים בשנייה.[57]

משנות ה-20 ועד שנות ה-60 של המאה ה-20, נבנו ארבעה סכרים הידרואלקטריים על ידי חברת החשמל של קליפורניה-אורגון (California-Oregon Power Company בראשי תיבות COPCO), וחברת החשמל שרכשה אותה, חברת החשמל הפסיפית (PacifiCorp) על הערוץ הראשי של הנהר קלאמת, תוך חסימת הנתיב לדגי האלתית והטרוטה ועצירת הסחף שבעבר חידש את מצעי החצץ ששימשו את הדגים לרבייה. פירוק אפשרי של הסכרים היה נושא שנוי במחלוקת באזור מתחילת המאה ה-21. למרות שתדלנות נמרצת מצד נציגים של שבטי האינדיאנים, של קבוצות לשימור הסביבה ודייגים, לא כלל חידוש רישיון ההפעלה של הסכרים למשך 50 שנים שקיבלה חברת החשמל הפסיפית ב-2004 סעיפים כלשהם שיאפשרו לדגי האלתית לחזור ל-483 הקילומטרים של בתי הגידול לשעבר בנהר וביובליו מעבר לסכרים. עם זאת, בינואר 2007 קבע הממשל הפדרלי שחברת החשמל הפסיפית חייבת להתקין סולמות דגים[ג] בכל אחד מארבעת הסכרים, תיקון שעלול לעלות יותר מ-300 מיליון דולר. חברת החשמל הפסיפית הציעה להוציא 300 מיליון דולר לשדרג את סולם הדגים בסכר ג'ון סי. בויל והציעה לשנע את הדגים במשאיות מעבר לסכרים איירון גייט ו-Copco מספר 1, לאחר שלא קיבלה רישיון לבנות תחנת כוח ביוטה. ביל פרמן (Bill Fehrman) נשיא החברה הגן על פעילות החברה באזור כשהוא מצביע על התועלות שמביאים הסכרים.[58]

ב-2012 הוציאה לשכת הטיוב תוכנית מפורטת לפירוק כל הסכרים.[59] בתחילת 2016 הגיעו הצדדים להסכמה על תוכנית לפירוק של ארבעה סכרים הידרואלקטריים: סכר איירון גייט, סכר קופקו מספר אחד ומספר שניים וסכר ג'ון סי. בויל, החל בשנת 2020, כמו גם מיזמי שיקום.[60][61][62]

זכויות השימוש במים[עריכת קוד מקור | עריכה]

כמות המים שהושארו בנהר, שאותם המיזם מוכן לשחרר מסכר איירון גייט, כל כך נמוכה, המים כה חמים ומזוהמים בקוטלי מזיקים וחנקות ממי השופכין של החקלאות שהם לעיתים קרובות קטלניים לסלמון במרחק של 150 קילומטרים במורד הזרם. מאות אלפי דגי סלמון מתו בשנים האחרונות עקב כך, ואלתית הכסף של נהר הקלאמת הגיעה לסף הכחדה.

Pacific Coast Federation of Fishermen's Associations‏— (2008)

כאשר נחתם ההסכם בין שבטי הקלאמת לממשלת ארצות הברית ב-1864 נקבעו גם הזכויות של השבטים למימי הנהר. אף על פי שבין 1950 ל-1970 לא הוכרו השבטים רשמית, הם לא איבדו מעולם את זכויות המים שלהם. ב-2001 כאשר חוואים באגן קלאמת הגישו פעמיים תביעה משפטית כנגד מחלקת הפנים של ממשלת ארצות הברית בדרישה להגדיל את כמות המים להשקיה, אישר בית המשפט את זכויותיהם של השבטים.[63] השימוש במים באגן קלאמת העליון לשם השקיה נעצר זמנית ב-2001 על מנת להגן על הדגים באגם במהלך בצורת חמורה. סגן נשיא ארצות הברית דיק צ'ייני התערב אישית על מנת להבטיח שהחקלאים יקבלו את המים במקום להזרים אותם על מנת לשמר את בית הגידול בנהר.[64] ב-2002 סיפק הממשל הפדרלי תחת גייל נורטון, מזכירת הפנים של ארצות הברית את כל המים לחברות ההשקיה כיוון שהבצורת נמשכה, למרות העובדה שלשבטי האינדיאנים של אזור קלאמת היו זכויות הנובעות מההסכם שנחתם עימם שקדמו להתיישבות של החוואים באזור. נורטון טענה לגישת "השוק החופשי" בכך שאפשרה לחקלאים למכור מים לאינדיאנים שבמורד הזרם.[65][66] באותה שנה היה בנהר המוות ההמוני הגדול ביותר בהיסטוריה של דגים בנהר. ועדת משאבי הטבע של בית הנבחרים של ארצות הברית חקרה את סגן הנשיא צ'ייני בדבר החשדות שפעל להעביר כמות מים נוספת לחקלאים למטרת רווח פוליטי.[67]

לטענת ביולוגים ממדינת קליפורניה ושירות הדגה וחיות הבר של ארצות הברית[68] גרמו השילוב בין כמות המים הנמוכה בצורה יוצאת דופן יחד עם כמות גדולה של דגים שחזרו לנהר וטמפרטורת מים גבוהה להתפתחות מחלת ריקבון הזימים ולמותם של 33,000 דגי אלתית כסופה בספטמבר 2002, לפני שהספיקו להתרבות. המוות ההמוני היה במורד הזרם משפך נהר הטריניטי, ודגי האלתית של הטריניטי סבלו יותר מאשר אלו של הקלאמת כיוון שמועד הרבייה שלהם היה בשיאו. הדו"ח גם מציין שהאומדן הרשמי של מספר הדגים שמתו, שהיה 34,056, הוא ככל הנראה נמוך כדי מחצית מהמספר האמיתי. ספיקת הנהר קלאמת הנמוכה ביותר, לפני שהחל השימוש במים להשקיה, כפי שנמדדה בתחנת המדידה בקנו (Keno) ב-1908 הייתה 22.7 מטרים מעוקבים בשנייה. במהלך המוות ההמוני של הדגים ב-2002 נמדדה ספיקה של 13.5 מטרים מעוקבים בשנייה. בספטמבר 2001 בזמן שהופסקה זמנית אספקת המים להשקיה הייתה ספיקת המים בנהר 19.5 מטרים מעוקבים בשנייה.

ב-2011 אשרה הסוכנות להגנת הסביבה של ממשלת ארצות הברית תוכנית שהוצעה לראשונה ב-1992 על ידי ממשלת קליפורניה. התוכנית קוראת לניקוי יסודי של החלק התחתון של הנהר במטרה להגן על האלתית מזרחן, חנקן וירידה בכמות החמצן המומס במים.[69] הדו"ח גם מביע חשש לגבי טמפרטורות המים הגבוהות, פריחת אצות ורמות חמצן נמוכות, אם כי דגים מסוימים הסתגלו לחלק מבעיות אלו.[70] קבוצות לשימור הסביבה, יותר משש סוכנויות ממשלתיות, שבטי אינדיאנים באגן ואחרים עבדו יחד עם הסוכנות להגנת הסביבה להקטין את רמת הזיהום בקלאמת.[70]

הקצבות המים של השבטים עבור דיג המשיכו להיות גורם מרכזי במחלוקת על השימוש במים באגן קלאמת במאה ה-21.[71] ב-2013 נאכפו זכויות המים של השבטים בפעם הראשונה במה שמכונה "הקריאה למים" ('Water Call'). תביעתם של השבטים גרמה להפסקה כמעט מוחלטת של המים להשקיה באגן העליון, למעט מי השקיה שמקורם במי תהום.

פעילות נופש[עריכת קוד מקור | עריכה]

קטמרן על נהר הקלאמת
רפטינג על נהר הקלאמת
דיג על נהר הקלאמת

רפטינג על מים לבנים ושיט בקיאקים הם פעילויות נופש פופולריות לאורך החלק העליון של נהר הקלאמת אחרי סכר ג'ון סי. בויל, וגם במורד הנהר בחלקו התחתון סמוך לעיירה הפי קמפ. בנהר יש קטעים ארוכים, אחד מהם מעל ל-150 קילומטרים, של אשדות בדירוג 3 עד 5. בחלק מהקטעים הצרים. מתחת לנקודת היישוב הקטנה ויצ'פק, הנהר מאט לערוץ רחב ועמוק יותר. כ-21 קילומטרים מנהר מוגדרים נהר פראי ונופי ו-282 קילומטרים מוגדרים כשטחי נופש.

ספורט הדיג גם הוא פופולרי בנהר הקלאמת כשטרוטת עין-הקשת היא הדג הפופולרי ביותר, אם כי גם אלתית גמלונית גם היא מבוקשת מאוד כאשר כמות הדגים מתירה זו. בספר הדרכה על דיג זבובים נכתב שהקלאמת הוא אחד מהנהרות העשירים ביותר בדגי טרוטת עין-הקשת בחוף המערבי של ארצות הברית.[72]

חיפוש אחר זהב הוא פעילות נופש פופולרית לאורך הקלאמת וחלק מיובליו, כולל סלמון וטריניטי. אף ששיטות פשוטות כדוגמת סינון החצץ בתנועה סיבובית בקערה עדיין בשימוש, חלק מהשיטות משתמשות במשאבות יניקה – שיטה שבה הופכים משקעים ומפזרים אותם במטרה למצוא זהב. מחלוקות לגבי שיטה זו, שהמתנגדים לה טוענים כי היא פוגעת באיכות המים (פיזור כספית רעילה שהצטברה בקרקעית הנהר מפעולות כריית הזהב במאה ה-19) ובבית הגידול של הדגים,[73] הסתיימו ב-2016 כאשר נחקק בקליפורניה חוק האוסר לבצע כרייה באמצעות דליית יניקה (suction dredge).[74]

באגן הניקוז של הנהר קלאמת יש מגוון של יערות לאומיים ושמורות חיות הבר – כולל היער הלאומי קלאמת, היער הלאומי שישה נהרות ומקלט חיות הבר הלאומי קלאמת התחתון. היער הלאומי קלאמת שוכן במחוז סיסקיו, כשחלק קטן ממנו שוכן באורגון, והיער הלאומי שישה נהרות שוכן בדרום אזור הניקוז של הנהר קלאמת, מרביתו באגן הניקוז של הנהר טריניטי. שני האחרונים שוכנים באזור אגם קלאמת העליון-אגם קלאמת התחתון. המונומנט הלאומי שכבות הלבה, הכולל מכלול רחב של צינורות ותצורות לבה, גם הוא באזור אגם קלאמת התחתון, דרומית לשרידים של האגם.

סכר איירון גייט הוא הסכר התחתון ביותר בנהר קלאמת, והוא מנתק למעשה את בית הגידול של נדידה ורבייה של יותר מ-675 קילומטרים מאגן קלאמת העליון.[75] סכרים אלה ניתקו הזדמנות לנופש, כמו דיג מודרך של אלתית באגן קלאמת העליון. ארבעת הסכרים הגדולים של הנהר קלאמת נמצאים בדרך להסרה בעתיד הקרוב. לאחר הסרת הסכרים הללו הם עשויים לספק הזדמנויות חדשות רבות לפיתוח תיירותי. ההידרולוגיה של הנהר עשויה להשתנות באופן דרמטי לאחר הסרת הסכרים, הדבר עשוי ליצור מפלים ואזורים חדשים שבהם יכולה לפרוח תיירות של טבע, של סביבה ושל הרפתקאות ולספק הזדמנויות כלכליות נוספות לתושבים המקומיים של אגן קלאמת.

פסטיבל האלתית של קלאמת[עריכת קוד מקור | עריכה]

פסטיבל שנתי של בני היורוק מתקיים לאורך הנהר קלאמת לכבוד האלתית הכל כך חשובה. פסטיבלי האלתית של קלמאת (The Yurok Tribe's Klamath Salmon Festival) מתקיימים בדרך כלל באוגוסט וכוללים משחקים, ארוחות, תהלוכות ודרכים אחרות לחגוג.[76]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Blake, Tupper Ansel; Blake, Madeleine Graham; Kittredge, William (2000). Balancing Water: Restoring The Klamath Basin. Berkeley, California: University of California Press. ISBN 978-0-520-21314-2. OCLC 247677277.
  • Board on Environmental Studies and Toxicology (BEST); Water Science and Technology Board (WSTB) (2008). Hydrology, Ecology and Fishes of the Klamath River Basin. Washington, D.C.: National Academies Press. ISBN 978-0-309-11507-0. OCLC 190778059.
  • Bright, William (2004). Native American Placenames of the United States. Norman, Oklahoma: University of Oklahoma Press. ISBN 978-0-8061-3598-4. OCLC 53019644.
  • Durham, David L. (1998). California's Geographic Names: A Gazetteer of Historic and Modern Names of the State. Clovis, California: Word Dancer Press. ISBN 978-1-884995-14-9. OCLC 38389700.
  • Grinnell, Joseph; Dixon, Joseph S.; Linsdale, Jean M. (1937). Fur-bearing Mammals of California: Their Natural History, Systematic Status, and Relations to Man. Vol. 2. Berkeley, California: University of California, Berkeley. OCLC 1836075.
  • Hittell, Theodore Henry (1897). History of California. Vol. 3. N.J. Stone.
  • Irwin, William Porter; Snoke, Arthur W.; Barnes, Calvin G. (2006). Geological Studies In The Klamath Mountains Province, California And Oregon. Boulder, Colorado: Geological Society of America. ISBN 978-0-8137-2410-2. OCLC 70407916.
  • Mackie, Richard Somerset (1997). Trading Beyond the Mountains: The British Fur Trade on the Pacific 1793–1843. Vancouver, British Columbia: University of British Columbia (UBC) Press. ISBN 978-0-7748-0613-8. OCLC 82135549.
  • National Research Council (NRC) (2004). Endangered and Threatened Fishes in the Klamath River Basin: Causes of Decline and Strategies for Recovery. Washington, D.C.: National Academies Press. ISBN 978-0-309-09097-1. OCLC 54280138.
  • Palmer, Tim (1993). The Wild and Scenic Rivers of America. Washington, D.C.: Island Press. ISBN 978-1-55963-145-7. OCLC 26586845.
  • Powers, Dennis M. (2005). The Raging Sea: The Powerful Account of the Worst Tsunami in U.S. History. New York, New York: Citadel Press. ISBN 0-8065-2682-3. OCLC 57588825.
  • Reisner, Marc (1986). Cadillac Desert. New York, New York: Viking Press. ISBN 978-0-670-19927-3. OCLC 13423435.
  • U.S. Coast and Geodetic Survey (UCGS) (1951-06-02). United States Coast Pilot: Pacific Coast (7th ed.). Washington, D.C.: U.S. Government Printing Office. OCLC 54088263.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא הנהר קלאמת בוויקישיתוף

ביאורים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ נהר הקולומביה מתחיל בעמק המכונה רוקי מאונטיין טרנץ' (Rocky Mountain Trench) כמה מאות קילומטרים מזרחית לרכס הקסקייד, בעוד שהפרייזר מתחיל צפונה יותר באותו עמק. שני הנהרות חצבו את דרכם בתוך רכס הקסקייד על מנת לזרום לאוקיינוס השקט (במקרה של הנהר פרייזר קרוי רכס ההרים בשם הקסקייד הקנדי, אבל גאופיזית הם חלק מאותו רכס). היובלים הגבוהים ביותר של הקלאמת מתחילים בקרבה לקצה הצפון מערבי של האגן הגדול, רחוק מהקסקייד הגבוה. אין לטעות ולחשוב שנהרות, דוגמת הרוג והאומפקווה באורגון, שחצבו את דרכם דרך רכס החוף ומקורותיהם נובעים במורדות המערביים של הקסקייד הגבוה חוצים את רכס הקסקייד, אף כי הם זורמים דרך רכס מקביל.
  2. ^ דגים הנולדים במים מתוקים, נודדים לים וחוזרים ועולים בנהרות בהם נולדו כדי להתרבות
  3. ^ מתקן בצד הסכר שנועד לאפשר לדגים לעבור את הסכר. בנוי ממדרגות של בריכות כך שהדגים יכולים לקפוץ מבריכה לבריכה

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ "Klamath Basin: A Watershed Approach to Support Habitat Restoration, Species Recovery, and Water Resource Planning" (PDF). U.S. Geological Survey. 2007-08-09. p. 1. נבדק ב-2015-07-16.
  2. ^ 1 2 Powers, Kyna; Baldwin, Pamela; Buck, Eugene H.; Cody, Betsy A. (2005-09-22). "Klamath River Basin Issues and Activities: An Overview" (PDF). California Department of Energy. ארכיון (PDF) מ-2013-05-23. נבדק ב-2016-02-08.
  3. ^ >"Water-Data Report 2013: 11530500 Klamath River near Klamath, CA" (PDF). U.S. Geological Survey. pp. 1, 3. נבדק ב-2014-02-12. The average discharge is an annual mean based on data from water years 1963 through 2013. The minimum flow was recorded on 1977-09-04, and the maximum was on 1964-12-23.
  4. ^ "Yurok Dictionary: Hehlkeek 'We-Roy". נבדק ב-2012-07-07.
  5. ^ Rymer, Russ. "Reuniting a River: After fighting for years over its water, farmers, Indians and fishermen are joining forces to let the troubled Klamath River run wild again". National Geographic. National Geographic Society (December 2008). נבדק ב-2009-08-21.
  6. ^ "Ground-Water Hydrology of the Upper Klamath Basin, Oregon and California". Scientific Investigations Report 2007–5050. U.S. Geological Survey. 2010-04-07. ארכיון מ-2012-10-11.
  7. ^ Klamath River Basin Issues and Activities: An Overview
  8. ^ 1 2 Klamath River, Requa
  9. ^ "Yurok Tribe: tribal park concept plan" (PDF). The Yurok Tribe. באוגוסט 2005. אורכב מ-המקור (PDF) ב-2013-07-09. נבדק ב-2011-07-16. {{cite web}}: (עזרה)
  10. ^ KLAMATH RIVER, OREGON
  11. ^ "Water Quality Control Policy for the Enclosed Bays and Estuaries of California" (PDF). California Environmental Protection Agency, State Water Resources Control Board. p. 1. נבדק ב-2013-08-18.
  12. ^ "Overview of the upper Klamath Basin" (PDF). United States Department of Agriculture Natural Resources Conservation Service.
  13. ^ Klamath Basin National Wildlife Refuges
  14. ^ Delong, Jay. "Walking in 100-Year-Old Footsteps in Southern Oregon". North American Native Fishes Association. נבדק ב-2009-08-21.
  15. ^ "Klamath Lake". Oregon Lakes Association. אורכב מ-המקור ב-2013-07-09. נבדק ב-2012-12-24.
  16. ^ William Kittredge, Tupper Ansel Blake, Madeleine Graham Blake, Balancing Water: Restoring the Klamath Basin, University of California Press, 2000, ISBN 9780520213142
  17. ^ "Shasta/Trinity River Division Project". U.S. Bureau of Reclamation. 2011-04-21. אורכב מ-המקור ב-2013-02-22. נבדק ב-2009-08-21.
  18. ^ "Historic California Posts: Fort Ter-Waw". California State Military Museum. ארכיון מ-21 באוקטובר 2003. {{cite web}}: (עזרה)
  19. ^ 1 2 "Floods on the Klamath River". Klamath Bucket Brigade. אורכב מ-המקור ב-2017-05-25.
  20. ^ "Floods in northern California, January 1997" (PDF). U.S. Geological Survey. באפריל 1999. {{cite web}}: (עזרה)
  21. ^ Stumpf-Foley, Marcie. "Klamath River Flood of 1997". Gold and Treasure Hunter. The New 49ers.
  22. ^ "Klamath River flood 2005–2006". Happy Camp News. Happy Camp, California: Klamath Design. 2006-01-02. אורכב מ-המקור ב-2013-07-09.
  23. ^ "11530500 Klamath River Near Klamath, CA" (PDF). United States Geological Survey. 2005. ארכיון (PDF) מ-21 באפריל 2012. {{cite web}}: (עזרה)
  24. ^ California Department of Water Resources (בינואר 1965). Bulletin No. 161: Flood! December 1964 to January 1965. Sacramento, California: State of California: The Resources Agency. OCLC 8135568. {{cite book}}: (עזרה)
  25. ^ "Redwood National Park: Klamath River". ParkVision.
  26. ^ Fox 5 San Diego; CNN Wire (2011-03-11). "California tsunami death: NorCal man drowns trying to photograph tsunami". Hartford Courant. Hartford, Connecticut. אורכב מ-המקור ב-2013-06-06.{{cite news}}: תחזוקה - ציטוט: multiple names: authors list (link)
  27. ^ Associated Press (2011-03-13). "Man swept out to sea by tsunami was Bend native". OregonLive.com.
  28. ^ "Klamath tsunami victim identified; search comes up empty". The Times-Standard. Eureka, California. 2011-03-13.
  29. ^ "Upper Klamath Basin Ground-Water Study". Oregon Water Science Center. U.S. Geological Survey. 2008-10-31.
  30. ^ Newcomb, R. C. (1958). "Yonna Formation of the Klamath River Basin, Oregon" (PDF). U.S. Geological Survey. אורכב מ-המקור (PDF) ב-2014-09-03.
  31. ^ "Klamath Falls Geologic Map Project". Oregon Department of Geology and Mineral Industries. אורכב מ-המקור ב-2009-01-05.
  32. ^ "Upper Klamath River – 18010206: 8-Digit Hydrologic Unit Profile". Natural Resources Conservation Service. U.S. Department of Agriculture. בפברואר 2006. {{cite web}}: (עזרה)
  33. ^ Covington, Sid (2004-04-20). "Whiskeytown National Recreation Area Geologic Resources Management Issues Scoping Summary" (PDF). Geologic Resources Division. U.S. National Park Service.
  34. ^ Litton, Sabrina (Spring 2003). "A Review of the History of Water Use throughout the Klamath River Basin" (PDF). Center for Watershed Sciences. University of California, Davis. נבדק ב-2010-05-19.
  35. ^ Darling, Dylan (2005-06-19). "Your land, my land?". Herald and News. Klamath Falls, Oregon. נבדק ב-2011-07-27.
  36. ^ William Bright, Native American Placenames of the United States, University of Oklahoma Press, 2004, ISBN 9780806135984, page 228
  37. ^ Richard Mackie, Trading Beyond the Mountains: The British Fur Trade on the Pacific, 1793-1843, UBC Press, 1997, ISBN 9780774806138, Page 66
  38. ^ Dunn, R.L (1890). "River Mining". Ninth Annual Report of the State Mineralogist for the year ending December 1, 1889. Sacramento, California: William Irelan, Jr., California State Mining Bureau; State Printing Office. p. 263. נבדק ב-2014-11-10.
  39. ^ Geology of Lode Gold Districts in the Klamath Mountains
  40. ^ "Gold Mines and Gold Prospecting in California – Region 6". Goldmaps.com. נבדק ב-2009-08-22.
  41. ^ Historic Spots in California, Third Edition
  42. ^ Hall, Monica; Jenner, Gail. "Early Gold Mining on the Trinity and Klamath Rivers". Klamath Bucket Brigade. אורכב מ-המקור ב-2014-05-17. נבדק ב-2015-07-16.
  43. ^ "Anthropological Study of the Hupa, Yurok and Karok Indian Tribes of Northwestern California" (PDF). Sipnuuk.karuk.us.
  44. ^ "Redwood NP & SP: History Basic Data (Chapter 6)". Nps.gov.
  45. ^ "Maps of Indian Territory, the Dawes Act, and Will Rogers' Enrollment Case File". National Archives.
  46. ^ Klamath - History and Cultural Relations
  47. ^ Klamath Tribes History
  48. ^ "Steamboats on Klamath Lake". Siskiyou County Sesquicentennial Committee. אורכב מ-המקור ב-2011-07-16. נבדק ב-2012-02-09.
  49. ^ Boyle, John C. "Regulation of Upper Klamath Lake". Klamath Bucket Brigade. אורכב מ-המקור ב-2015-07-17. נבדק ב-2015-07-16.
  50. ^ "A brief historical overview of Klamath County, Oregon" (PDF). Klamath Falls, Oregon: Klamath County Museum. 2010-10-01. pp. 2–3, 7. אורכב מ-המקור (PDF) ב-2013-11-11. נבדק ב-2016-02-08.
  51. ^ Kramer, George (באוקטובר 2003). "Klamath Hydroelectric Project: FERC No. 2082" (PDF). Portland, Oregon: PacifiCorp. אורכב מ-המקור (PDF) ב-2013-07-09. נבדק ב-2011-07-18. {{cite web}}: (עזרה)
  52. ^ "Klamath Water v. Patterson". U.S. Court of Appeals for the Ninth Circuit. 2000-01-28. אורכב מ-המקור ב-2012-03-14. נבדק ב-2016-02-08.
  53. ^ Alexander E. Stevenson (1 בינואר 2011). Using Archaeological Fish Remains to Determine the Native Status of Anadromous Salmonids in the Upper Klamath Basin (Oregon, USA) Through mtDNA and Geochemical Analysis (Thesis). Portland, Oregon: Portland State University. ארכיון מ-2 ביוני 2018. {{cite thesis}}: (עזרה)
  54. ^ 1 2 Hamilton, John B.; Curtis, Gary L.; Snedaker, Scott M.; White, David K. (2005). "Distribution of Anadromous Fishes in the Upper Klamath River Watershed Prior to Hydropower Dams - A Synthesis of the Historical Evidence". Fisheries. 30 (4): 10–20. doi:10.1577/1548-8446(2005)30[10:DOAFIT]2.0.CO;2.
  55. ^ 1 2 Klamath Falls Fish and Wildlife Office (1 בספטמבר 2015). Klamath Recovery Unit Implementation Plan for Bull Trout (Salvelinus confluentus) (PDF) (Report). Klamath Falls, Oregon: U.S. Fish and Wildlife Service. ארכיון (PDF) מ-1 באוקטובר 2017. {{cite report}}: (עזרה)
  56. ^ "The struggle to save salmon in the Klamath Basin". The Pacific Coast Federation of Fishermen's Associations. 2008-04-15. אורכב מ-המקור ב-2009-08-01.
  57. ^ Stene, Eric (1994). "Central Valley Project: Trinity River Division". U.S. Bureau of Reclamation History Program. אורכב מ-המקור ב-2008-05-03.
  58. ^ Barnard, Jeff (2007-02-10). "Rules could end four dams, help salmon runs". Associated Press.
  59. ^ Detailed Plan for Dam Removal – Klamath River Dams
  60. ^ klamath basin restoration agreement for the sustainability of public and trust resources and affected communities
  61. ^ New plan to remove Klamath River dams without help from Congress
  62. ^ Alexander Matthews, The rebirth of a historic river, From the BBC
  63. ^ Klamath Tribes' water rights
  64. ^ Becker, Jo; Gellman, Barton (2007-06-27). "Leaving no tracks". The Washington Post. p. A1. ארכיון מ-2008-05-15. נבדק ב-2016-02-08.{{cite news}}: תחזוקה - ציטוט: multiple names: authors list (link)
  65. ^ "The Truth About Klamath Project Irrigation Water Deliveries in 2001" (PDF). Klamath Basin Coalition Fact Sheet. Klamath Basin Coalition. 2003-05-15. נבדק ב-2009-11-12.
  66. ^ Taylor, James M. (2002-02-01). "NAS panel investigates Klamath water shutoff". Environment and Climate News. Heartland Institute. נבדק ב-2009-11-12.
  67. ^ Vice President Cheney Invited to Testify on Klamath Salmon Kill
  68. ^ "September 2002 Klamath River Fish-Kill: Final Analysis of Contributing Factors and Impacts" (PDF). Pacific Coast Federation of Fishermen's Associations. ביולי 2004. נבדק ב-2009-08-23. {{cite web}}: (עזרה)
  69. ^ EPA Approves Historic Salmon Restoration Plan for Klamath River
  70. ^ 1 2 "Action plan for the Klamath River total maximum daily loads and Lost River implementation plan" (PDF). California Environmental Protection Agency, State Water Resources Control Board. במרץ 2010. pp. 1–2. נבדק ב-2011-07-28. {{cite web}}: (עזרה)
  71. ^ "Klamath Tribes assert water rights, shutting off irrigation to some ranchers". The Oregonian. Associated Press. 2013-06-13. נבדק ב-2013-07-10.
  72. ^ "Saving the Klamath River: An Interview With Fly Fishing Guide Craig Nielsen". California Trout. נבדק ב-30 במרץ 2012. {{cite web}}: (עזרה)
  73. ^ Bacher, Dan (2009-03-24). "Klamath Riverkeeper Joins Suit to Stop Harmful Recreational Gold Mining" (PDF). Klamath Riverkeeper. נבדק ב-2009-08-22.
  74. ^ "Suction Dredge Permits". California Department of Fish and Game. נבדק ב-2015-07-16.
  75. ^ Quiñones, Rebecca M.; Grantham, Theodore E.; Harvey, Brett N.; Kiernan, Joseph D.; Klasson, Mick; Wintzer, Alpa P.; Moyle, Peter B. (2014-06-04). "Dam removal and anadromous salmonid (Oncorhynchus spp.) conservation in California". Reviews in Fish Biology and Fisheries. 25 (1): 195–215. doi:10.1007/s11160-014-9359-5. ISSN 0960-3166.
  76. ^ "The Yurok Tribe's Klamath Salmon Festival". www.yuroktribe.org. אורכב מ-המקור ב-2016-03-05. נבדק ב-2016-03-02.


קטע בחלק העליון של הקלאמת
קטע בחלק העליון של הקלאמת
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=קלאמת_(נהר)&oldid=37802924"