פבריציו דה אנדרה

**פבריציו כריסטיאנו דה אנדרה**
**Fabrizio Cristiano De André**
לידה	18 בפברואר 1940; ג'נובה, איטליה
פטירה	11 בינואר 1999 (בגיל 58); מילאנו, איטליה
שם לידה	Fabrizio Cristiano De André
מקום קבורה	בית הקברות המונומטלי של סטגלינו
מוקד פעילות	איטליה, ממלכת איטליה
תקופת הפעילות	1961–1998 (כ־37 שנים)
מקום לימודים	אוניברסיטת ג'נובה
סוגה	מוזיקה עממית
שפה מועדפת	איטלקית
כלי נגינה	גיטרה, גיטרה אקוסטית, גיטרה קלאסית, שירה
חברת תקליטים	Karim
בן או בת זוג	Dori Ghezzi (12 ביולי 1989–11 בינואר 1999); Enrica Rignon (יולי 1962–1975)
צאצאים	Cristiano De André, Luvi De André
	www.fabriziodeandre.it
	פרופיל ב-IMDb
חתימה

פבריציו כריסטיאנו דה אנדרה (באיטלקית: Fabrizio Cristiano De André; ‏18 בפברואר 1940 - 11 בינואר 1999), כונה גם פאבר (Faber), היה זמר-יוצר איטלקי. נולד בעיר ג'נובה שבאיטליה ונחשב לאחד מגדולי הזמרים-היוצרים באיטליה בכל הזמנים.

היה פעיל מבחינה אמנותית במשך יותר מ-40 שנה, ופרסם 13 אלבומי אולפן. הוא הלחין בסגנונות מוזיקליים רבים, וביניהם פולק, בלוז ומוזיקה פסיכדלית. רוב שיריו כתובים באיטלקית, אך הוא כתב וביצע גם שירים בג'נובזית, הניב של עיר הולדתו, בסרדית, ובנפוליטנית, ולמסורת המוזיקלית המקומית של האזורים השונים באיטליה הייתה השפעה על המוזיקה שיצר.

הוא נודע כפציפיסט וכתומך באנרכיזם, ובין היתר תקף רבות את הכנסייה הקתולית. אחד ממקורות ההשראה החשובים שלו היה הזמר הצרפתי ז'ורז' ברסנס, והוא אף תרגם שירים רבים שלו לאיטלקית. כמו כן תירגם לאיטלקית כמה משיריהם של לאונרד כהן ובוב דילן. הטקסטים של רבים משיריו מספרים את סיפוריהם של אנשים ונשים החיים בשולי החברה, ביניהם נשים העוסקות בזנות, דייגים ונוכלים.

דה אנרה נפטר בשנת 1999 מסרטן הריאה בעיר מילאנו, ונקבר כעבור יומיים בעיר הולדתו, ג'נובה. לאחר מותו נקראו על שמו רחוב, פארק, בתי ספר וספרייה ציבורית.

בשנת 2017 הוציא המוזיקאי רועי ריק, סולן להקת הקולקטיב, אלבום המורכב מגרסאות עבריות לשיריו^[1].