ויקטוריה ווד
 | |
| ויקטוריה ווד | |
| לידה |
19 במאי 1953 פרסטוויץ, הממלכה המאוחדת  |
|---|---|
| פטירה |
20 באפריל 2016 (בגיל 62) לונדון, הממלכה המאוחדת |
| מדינה |
הממלכה המאוחדת |
| תקופת הפעילות |
מ-1974 |
| מקום לימודים |
|
| בן או בת זוג |
ג'פרי דרהאם (1 במרץ 1980–אוקטובר 2002) |
| פרסים והוקרה |
|
| פרופיל ב-IMDb | |
  | |
ויקטוריה ווד CBE (באנגלית: Victoria Wood; 19 במאי 1953 - 20 באפריל 2016) הייתה קומיקאית, שחקנית, זמרת יוצרת, תסריטאית ובמאית אנגלייה. ווד כתבה וכיכבה במערכונים, מחזות, מחזות זמר, סרטים וקומדיות מצבים. בהופעות חיות שילבה שירים פרי עטה וליוותה את עצמה בנגינה בפסנתר. ההומור שלה היה מבוסס על חיי היום יום, והיא תיארה באופן סאטירי את המעמדות החברתיים.[1][2]
הקריירה של ווד התחילה ב-1974 כשהופיעה בתוכנית הכישרונות "New Faces" של ATV. היא ביססה את מעמדה ככוכבת קומית בשנות השמונים של המאה העשרים. ב-1986 זכתה בפרס באפט"א לטלוויזיה על תוכנית המערכונים "Victoria Wood as Seen on TV" (מ-1985 עד 1987), והייתה לאחת הסטנדאפיסטיות הפופולריות ביותר בבריטניה.[1] ב-1988 זכתה בפעם השנייה בפרס באפט"א על התוכנית "An Audience with Victoria Wood". בשנות התשעים כתבה את סרט הטלוויזיה "פט ומרגרט" ואת הסיטקום "נשות המזנון" (1998 עד 2000).[3] ב-2007 זכתה בשני פרסי באפט"א נוספים בהם פרס השחקנית הטובה ביותר על הופעתה בסרט "עקרת בית, 49" בערוץ ITV1.[2] היא הרבתה לעבוד עם השחקנים ג'ולי וולטרס, דאנקן פרסטון וסיליה אימרי.[1]
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקטוריה ווד נולדה בפרסטוויץ (אנ') וגדלה בבורי במחוז לנקשייר. היא הייתה הצעירה מבין ילדיהם של סטנלי ווד, סוכן ביטוח שנהג לכתוב שירים למסיבות חג המולד,[4] ונלי ווד. היה לה אח אחד, כריס, ושתי אחיות פני ורוזלינד.[5] היא למדה בבית הספר פיירפילד קאונטי,[6] ואחר כך בבית ספר לבנות בבורי.[7]
בנעוריה סבלה מהפרעות אכילה, אבל בגיל 15 קיבלה במתנה פסנתר ליום ההולדת שעזר לה להתגבר.[8] היא הצטרפה לסדנת תיאטרון לנוער רוצ'דייל שם הרגישה שהיא "במקום הנכון".[8] אחר כך למדה דרמה באוניברסיטת ברמינגהם.[9]
קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]
- 1974-1979
תחילת הקריירה של ווד הייתה בשנת 1974 בהופעה בטלוויזיה בתוכנית כישרונות בשם "New Faces".[5] הזוכים בתוכנית הופיעו אחר כך בתוכנית מערכונים בשם "The Summer Show".[10] ב-1976 הופיעה במגזין "That's Life!" של ה-BBC. בתחילת שנות השבעים של המאה העשרים פגשה ווד את ג'ולי וולטרס איתה עבדה אחר כך במשך שנים רבות. ב-1978 הופיעו השתיים יחד על במת התיאטרון במופע "In at the Death", בו ווד כתבה את אחד המערכונים. בעקבות הצלחתו כתבה ווד את המחזה הראשון שלה "Talent", את התפקיד שנכתב עבור וולטרס גילמה הייזל קליין. על מחזה זה זכתה ווד בפרס המחזאית החדשה המבטיחה ביותר. ראש חטיבת הדרמה בטלוויזית גרנדה (אנ') ראה את המחזה והזמין מווד עיבוד לטלוויזיה. בהפקה זו שיחקה ג'ולי וולטרס בתפקיד הראשי ואילו ווד גילמה את אותה הדמות כמו על הבמה.[11]
- 1980-1988
בהמשך להצלחת "Talent" כתבה ווד מחזה המשך "Nearly a Happy Ending". זמן קצר אחר כך כתבה מחזה שלישי עבור "טלוויזיית גרנדה" "Happy Since I Met You" בו הופיעה ג'ולי וולטרס לצדו של דאנקן פרסטון. ב-1980 כתבה וכיכבה במחזה "Good Fun".[1]
אקרסלי, שזיהה את כשרונה של ווד, הציע לה להופיע בתוכנית מערכונים בטלוויזיה. היא הסכימה בתנאי שגם וולטרס תקבל הצעה זהה. צולם פרק הפיילוט לתוכנית שנקראה "Wood and Walters", שהוביל לסדרת טלוויזיה בהשתתפות דאנקן פרסטון ושחקני משנה נוספים.[1]
ב-1984 הגישה ווד תוכנית טלוויזיה לבתי הספר עבור ילדים כבדי שמיעה בשם "Insight". ב-1982 וב-1983 השתתפה בתוכנית "Just a Minute" ברדיו 4 של ה-BBC.
ב-1984 עזבה ווד את טלוויזיית גרנדה ועברה ל-BBC. באותה שנה החלו שידורי תוכניתה "Victoria Wood as Seen on TV". ווד בחרה בעצמה את השחקנים. חברתה ג'ולי וולטרס כיכבה שוב, כמו גם דאנקן פרסטון. עוד השתתפו סיליה אימרי, סוזי בלייק, ופטרישה ראוטלדג'. אחד הקטעים בתוכנית היה "Acorn Antiques", פרודיה על אופרת הסבון דלת התקציב "קרוסרודס", בה הופיעה וולטרס בתפקיד "גברת אוברול" וסיליה אימרי בדמות "מיס באבס". השיר הקומי הפופולרי של ווד "The Ballad of Barry and Freda (Let's Do It)" מקורו בתוכנית זו.[1][12] ב-1986 הופקה עונה שנייה של "Victoria Wood as Seen on TV", וב-1987 שודר פרק ספיישל של התוכנית.
ב-1988 הופיעה ווד בתוכנית זוכת הבאפט"א "An Audience with Victoria Wood" עבור ITV.
- 1989-1999
בתקופה זו עברה ווד מתוכניות מערכונים לפורמט של סדרות קומיות. בסדרה "ויקטוריה ווד" (שישה פרקים, 1989) הופיעה ווד בכל פרק בסיפור נפרד. האחד "We'd Quite Like To Apologise" מתרחש בשדה תעופה כשהיא יוצאת לחופשה, פרק אחר "Over to Pam" מתרחש בתוכנית אירוח בדיונית.[13] ב-1992 חזרה לזמן קצר להופיע במערכונים בתוכנית ספיישל לחג המולד "Victoria Wood's All Day Breakfast". ב-1994 כיכבה בסרט הטלוויזיה "פט ומרגרט" לצדה של ג'ולי וולטרס. הן גילמו שתי אחיות שלהן סגנון חיים שונה לגמרי.[14]
ב=1994 כיכבה ווד בתוכנית של ה-BBC בשם "Victoria Wood: Live in Your Own Home". בתוכנית השתתפו וולטרס ודאנקן פרסטון בקטעי סטנד-אפ ובמערכונים.[15] ב-1998 שודר הסיטקום הראשון שלה "נשות המזנון", בו המשיכה להציג את הדמויות הקבועות שלה, רובן נשים בגיל העמידה, המתוארות בצורה חיה ומשעשעת, בשילוב רגעים עצובים.[16]
- 2000-2005
בדצמבר 2000 שודרה תוכנית ספיישל לחג המולד "Victoria Wood with All the Trimmings", בהשתתפות הצוות הקבוע שלה וכמה שחקנים אורחים. בתקופה זו עברה ווד מקומדיה לדרמה. היא המשיכה להפיק תוכנית ספיישל כמו "Victoria Wood's Sketch Show Story" (ב-2002) ו-"Victoria Wood's Big Fat Documentary" (ב-2005).[17]
ב-2005 הועלה בהצגת בכורה המחזמר הראשון שכתבה (אנ') בתיאטרון היימרקט בלונדון, בבימויו של טרוור נאן. בהצגה כיכבו רוב הצוות המקורי של "Acorn Antiques" וכן סאלי אן טריפלט בדמות מיס ברטה (בסדרה גילמה ווד את הדמות). בהצגות היומיות שיחקה ווד בתפקיד גברת אוברול, הדמות שגילמה ג'ולי וולטרס.[18]
- 2006-2010
ב-2006 כתבה ווד תסריט לסרט דרמה "עקרת בית, 49", עיבוד ליומנים של נלה לאסט (אנ'). בסרט גילמה ווד את הדמות הראשית, אשה מופנמת בגיל העמידה המגלה ביטחון עצמי מחודש וחברויות חדשות בלנקשייר שבתקופת מלחמת העולם השנייה. הסרט "עקרת בית, 49" זכה לשבחי הביקורת, והיא זכתה בפרסי באפט"א עבור המשחק וגם עבור הכתיבה.[19]
בנובמבר 2006 ביימה ווד הפקה מחודשת של (אנ') עם צוות שחקנים חדש. המחזמר הוצג לראשונה בדצמבר בתיאטרון The Lowry בסלפורד, ואחר כך מינואר עד יולי 2007 הוצג בסיבוב הופעות ברחבי בריטניה.
בינואר 2007 הופיעה ווד בדמות עצמה בסדרה של פרסומות שבה השתתפו מפורסמים העובדים עבור רשת הסופרמרקטים Asda. ווד שיחקה דמות של עובדת במאפייה.[20]
ווד הופיעה בסדרה תיעודית בת שלושה חלקים של BBC One בשם "האימפריה של ויקטוריה", בה טיילה ברחבי העולם בעקבות ההיסטוריה, ההשפעה התרבותית והמנהגים של האימפריה הבריטית במקומות בהם שלטה. בפרק הראשון היא יצאה מתחנת ויקטוריה בלונדון ונסעה לקולקטה, הונג קונג ובורנאו. בפרק השני ביקרה בגאנה, ג'מייקה וניופאונדלנד, ובפרק האחרון הגיעה לניו זילנד, אוסטרליה וזמביה. נקודת הסיום הייתה במפלי ויקטוריה.[21]
ב-28 באוקטובר 2007 הופיעה ווד בתוכנית סטנד-אפ במופע ספיישל בשם "Happy Birthday BAFTA". המופע שודר ב-ITV1 ב-7 בנובמבר 2007. ביום הקופסאות 2007 הופיעה ווד בדמות "נאנה" בעיבוד של הרומן "נעלי בלט" מאת נואל סטריטפילד.[22]
אחרי תשע שנים חזרה ווד להופיע בתוכנית קומית בטלוויזיה בשם "Victoria Wood's Mid Life Christmas" ששודרה ב-BBC One בערב חג המולד 2009.[23] היא שיחקה שוב עם ג'ולי וולטרס במערכון "Lark Pies to Cranchesterford" פרודיה על הסדרות "מלארק רייז לקנדלפורד", "דוריט הקטנה" ו"קרנפורד". עוד בתוכנית הוצגה פרודיה דוקומנטרית "Beyond the Marigolds" שעקבה אחרי כוכבת אופרת הסבון "Acorn Antiques" בו בומונט (וולטרס), קטעים נבחרים מתוך "Mid Life Olympics 2009" כשווד משמשת כפרשנית. ווד שרה בתוכנית שוב את השיר המפורסם ביותר שלה "הבלדה על בארי ופרידה" ("Let's Do It"). ב-21 בדצמבר אותה שנה שודרה בערוץ BBC Two תוכנית דוקומנטרית על חייה והקריירה שלה "Victoria Wood: Seen On TV".
- 2011-2015
ב-1 בינואר 2011 הופיעה ווד בדרמה של ה-BBC "אריק וארני" בדמות סיידי ברתולומיאו, אמו של הקומיקאי אריק מורקאם (אנ').[24]
עבור הפסטיבל הבינלאומי של מנצ'סטר ב-2011 כתבה ווד וביימה את המחזמר "That Day We Sang" שמתרחש ב-1969 עם פלאשבקים ל-1929. הלחנים נכתבו על ידי ווד פרט להקלטות מ-1929 של "Nymphs and Shepherds" מאת פרסל ותפילת הערב מתוך האופרה "הנזל וגרטל".[25][26]
בדצמבר 2014 שודר בטלוויזיה בערוץ BBC Two המחזמר "That Day We Sang" בכיכובם של מייקל בול ואימלדה סטונטון.[27]
בתחילת 2015 השתתפה ווד בתוכנית "The Great British Bake Off" שנועדה לידוענים עבור הקומיק ריליף וזכתה ב-"Star Baker".[28] היא כיכבה לצדו של טימותי ספול בעיבוד של רשת סקיי ל-"Fungus the Bogeyman" ששודר לראשונה ב-27 עד 29 בדצמבר 2015. זה היה התפקיד האחרון בו הופיעה.[29]
פרסים ומועמדויות[עריכת קוד מקור | עריכה]
במהלך הקריירה שלה זכתה ווד בפרסים רבים. ב-1997 הוענק לה תואר קצין מסדר האימפריה הבריטית (OBE). ב-1994 קיבלה תואר דוקטור לשם כבוד מטעם האוניברסיטה של סנדרלנד.[30] ב-2008 עם חלוקת התארים לכבוד יום ההולדת של המלכה הוענק לווד תואר מפקד מסדר האימפריה הבריטית (CBE).[31]
ב-2003 נכללה ברשימת "חמישים השחקנים המצחיקים ביותר בקומדיה הבריטית" של האובזרבר.[32] ב-2005 נבחרה למקום ה-27 מתוך 50 בסקר של ערוץ 4 על קומיקאים, האישה הראשונה ברשימה לפני פרנץ' וסונדרס, ג'ואן ריברס וג'ויס גרנפל (אנ').[33]
תוכנית המערכונים שלה "Victoria Wood as Seen on TV" זכתה בפרס באפט"א עבור שתי העונות ועבור תוכנית הספיישל לחג המולד. ב-2007 זכתה בפרס האקדמיה הבריטית לאומנויות הקולנוע והטלוויזיה (באפט"א)[34] לשחקנית הטובה ביותר וגם בפרס הדרמה הטובה ביותר על תפקידה בדרמה "עקרת בית, 49".
ב-2001 נבחרה ל"סטנדאפיסטית הטובה ביותר" ו"תוכנית המערכונית הטובה ביותר" של קוראי המגזין "Radio Times".[35] עוד נבחרה על ידי קוראי Reader's Digest ב-2005 לקומיקאית המצחיקה ביותר. היא הגיעה למקום השמיני בסקר של ITV לבחירת 50 הכוכבים הגדולים ביותר.
ווד זכתה בשישה פרסי הקומדיה הבריטית: הופעת הסטנד-אפ הטובה ביותר (1990); הקומיקאית הטובה ביותר (1995); המחברת של השנה (2000); הופעת הסטנד-אפ החיה הטובה ביותר (2001); פרס הצטיינות (יחד עם ג'ולי וולטרס (2005); הקומיקאית הטובה ביותר בטלוויזיה (2011).[36]
- פרסי באפט"א
ווד הייתה מועמדת לפרס באפט"א 14 פעמים, וזכתה בפרס ארבע פעמים. היא זכתה בפרס באפט"א מיוחד בערב מחווה בשנת 2005.[37]
| שנה | שם | מועמדות עבור | תוצאה |
|---|---|---|---|
| 1986 | הופעת הבידור הקל הטובה ביותר | Victoria Wood as Seen on TV | זכייה |
| 1987 | מועמדות | ||
| 1988 | מועמדות | ||
| 1989 | An Audience With Victoria Wood | זכייה | |
| 1990 | ויקטוריה ווד | מועמדות | |
| 1995 | השחקנית הטובה ביותר | פט ומרגרט | מועמדות |
| דרמה יחידה הטובה ביותר | מועמדות | ||
| הופעת הבידור הקל הטובה ביותר | Victoria Wood: Live in Your Own Home | מועמדות | |
| 1999 | התוכנית או הסדרה הקומית הטובה ביותר | נשות המזנון | מועמדות |
| 2000 | קומדיית המצבים הטובה ביותר | מועמדות | |
| 2001 | Best Comedy Programme or Series | Victoria Wood with All the Trimmings | מועמדות |
| 2007 | השחקנית הטובה ביותר | עקרת בית, 49 | זכייה |
| Best Single Drama | זכייה | ||
| 2011 | אריק וארני | מועמדות |
חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
במרץ 1980 התחתנה ווד עם הקוסם ג'פרי דרהאם (אנ'), ונולדו להם שני ילדים. בני הזוג התגרשו ב-2002[38] והמשיכו לחיות בקרבת מקום וביחסים טובים.[39]
בנה הנרי הופיע בהופעת קמע בתוכנית "Victoria Wood's Mid Life Christmas". הוא גם השתתף בתוכנית מאחורי הקלעים (אנ').
בסוף 2015 אובחנה ווד כחולת סרטן. היא שמרה על פרטיותה ולא גילתה בציבור על דבר המחלה.[40] היא נפטרה ב-20 באפריל 2016 בביתה בהייגייט, בנוכחות ילדיה וגרושה.[41]
הופעות סטנד-אפ[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Sold Out (1992)[42]
- Live in Your Own Home (31 באוקטובר 1994)[43]
- Live 1997 (27 באוקטובר 1997)[43]
- At the Albert Hall – Live (25 בנובמבר 2002)[43]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקטוריה ווד, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
ויקטוריה ווד, באתר AllMovie (באנגלית)
ויקטוריה ווד, באתר Rotten Tomatoes (באנגלית)
ויקטוריה ווד, במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
ויקטוריה ווד, באתר MusicBrainz (באנגלית)
ויקטוריה ווד, באתר Discogs (באנגלית)
ויקטוריה ווד, באתר Songkick (באנגלית)- ויקטוריה ווד, באתר Genius
- ויקטוריה ווד, באתר Screenonline של מכון הסרטים הבריטי
- ויקטוריה ווד, באתר Caroline's Comedy Base
- ויקטוריה ווד, באתר TV Museum
- ריאיון עם ויקטוריה ווד, באתר BBC
- הספד בעיתון הגרדיאן
- ויקטוריה ווד, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
.svg){kind=logo}
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2 3 4 5 6 Brandwood, Neil (2002). Victoria Wood – The Biography (1st ed.). London: Boxtree. ISBN 1-85227-982-6.
- ^ 1 2 Duguid, Mark (ביולי 2003). "Wood, Victoria (1953–)". British Film Institute. נבדק ב-8 באוקטובר 2007.
{{cite web}}: (עזרה)תחזוקה - ציטוט: url-status (link) - ^ "The custard.tv guide to... dinnerladies". אורכב מהמקור ב-10 באפריל 2008. נבדק ב-2007-09-17.
{{cite web}}: (עזרה)תחזוקה - ציטוט: bot: original URL status unknown (link) - ^
Chrissy Iley, Victoria Wood interview: 'I fear being my mother', The Telegraph, 20 April 2016
- ^ 1 2 Whetstone, David (11 בפברואר 2006). "Victoria Wood's supermum". The Journal. אורכב מ-המקור ב-2016-10-09. נבדק ב-20 באפריל 2016.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Holland, Daniel (20 באפריל 2016). "Comedian Victoria Wood dies, aged 62, after cancer battle". Bolton News. נבדק ב-20 באפריל 2016.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "Manchester Stars & Celebrities of Television & Film". Papillon Graphics' Virtual Encyclopedia & Guide to Greater Manchester. manchester2002-uk.com. אורכב מ-המקור ב-2016-08-19. נבדק ב-22 באוגוסט 2010.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ 1 2 Hoyle, Antonia (22 בדצמבר 2007). "Victoria Wood: The childhood misery that turned me into a funny girl". Daily Mail. נבדק ב-20 באפריל 2016.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "The Inventory: Victoria Wood". Financial Times. 2 ביולי 2011. נבדק ב-20 באפריל 2016.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "BFI Film & TV Database on The Summer Show". BFI. 29 במרץ 2007. אורכב מ-המקור ב-2012-02-14. נבדק ב-2016-10-12.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Duguid, Mark (ביולי 2003). "Talent (1979)". Screenonline.org.uk. British Film Institute. נבדק ב-18 באוקטובר 2007.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Wood, Victoria. "The Ballad of Barry and Freda (Let's do it!)". prestel.co.uk. אורכב מ-המקור ב-9 בספטמבר 2007. נבדק ב-27 באוגוסט 2007.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Victoria Wood (1989)". Screenonline.org.uk. British Film Institute. 2007.
- ^ Duguid, Mark (ביולי 2003). "Pat and Margaret (1994)". Screenonline.org.uk. British Film Institute. נבדק ב-18 באוקטובר 2007.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Young, Graham (24 במרץ 2000). "Television: Behave yourself Parky!". Birmingham Evening Mail. אורכב מ-המקור ב-2016-05-29. נבדק ב-20 באפריל 2016.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Duguid, Mark (ביולי 2003). "dinnerladies (1998–2000)". Screenonline.org.uk. British Film Institute. נבדק ב-18 באוקטובר 2007.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Victoria Wood's Big Fat Documentary". weightlossresources.co.uk. 2004. נבדק ב-18 באוקטובר 2007.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Caroline, Briggs (2 בדצמבר 2004). "Mrs Overall Sings Onto The Stage". BBC News. נבדק ב-28 באוגוסט 2007.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "Victoria Wood Scoops BAFTA Double". BBC News. 20 במאי 2007. נבדק ב-18 באוקטובר 2007.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "A Touch of Class?". Ad Breakdown. BBC News. 2 במאי 2007. נבדק ב-18 באוקטובר 2007.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Mangan, Lucy (30 באפריל 2007). "The Weekend's TV: Victoria's Empire". London: The Guardian. נבדק ב-18 באוקטובר 2007.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Ballet Shoes
- ^ Brown, Mark (17 בספטמבר 2009). "BBC One Christmas special for Victoria Wood". Seen It. נבדק ב-19 בספטמבר 2009.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Victoria Wood tells all about Eric and Ernie". BBC News. 30 בדצמבר 2010. נבדק ב-22 באוגוסט 2011.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Warren, Lydia (17 בינואר 2011). "Remembering Manchester Children's Choir". Manchester Evening News. נבדק ב-19 ביולי 2011.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "That Day We Sang : A Manchester love story – with singing". Manchester International Festival. אורכב מ-המקור ב-2010-10-06. נבדק ב-21 באוגוסט 2011.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Nissim, Mayer (5 בדצמבר 2013). "Imelda Staunton, Michael Ball for Victoria Wood drama Tubby and Enid". Digital Spy. נבדק ב-20 באפריל 2016.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Price, Annie (13 במרץ 2015). "Red Nose Day 2015: Victoria Wood crowned Great Comic Relief Bake Off champion". Daily Express. נבדק ב-20 באפריל 2016.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "Fungus The Bogeyman Series 1". Sky. נבדק ב-2 בינואר 2016.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Alumni". University of Sunderland. ביולי 2003. אורכב מ-המקור ב-13 בינואר 2007. נבדק ב-18 באוקטובר 2007.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ The London Gazette: (Supplement) no. 58729. p. 8. 14 June 2008
- ^ "The A-Z of laughter (part two)". London: The Guardian. 7 בדצמבר 2003. נבדק ב-18 באוקטובר 2007.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "The comedians' comedian : News 2004 : Chortle : The UK Comedy Guide". chortle.co.uk. 2004. נבדק ב-28 באוקטובר 2013.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Victoria Wood scoops Bafta double". BBC News. 20 במאי 2007. נבדק ב-6 בינואר 2010.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "Radio Times Comedy Poll results". BBC News Online. 21 באוגוסט 2001. נבדק ב-18 באוקטובר 2007.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ The British Comedy Awards – Past Winners
- ^ "BAFTA Awards – Victoria Wood". British Academy of Film and Television Arts. נבדק ב-20 באפריל 2016.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Comic Wood splits from husband". BBC News. 25 באוקטובר 2002. נבדק ב-13 במרץ 2011.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Anglesey, Natalie. "Victoria Wood: I'm making a song and dance of a Mancunian love story". Manchester Evening News. נבדק ב-22 באפריל 2016.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "Victoria Wood Was Determined To Battle Cancer Privately, Says Brother". The Huffington Post (באנגלית). 21 באפריל 2016. נבדק ב-2 במאי 2016.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Saul, Heather. "Victoria Wood dead: Actress and comedian dies from cancer". The Independent. נבדק ב-20 באפריל 2016.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "Victoria Wood Sold Out". British Film Institute. נבדק ב-20 באפריל 2016.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ 1 2 3 "Wood, Victoria (1953–)". British Film Institute. נבדק ב-20 באפריל 2016.
{{cite web}}: (עזרה)
