מיכאיל ז'ורה

מיכאיל ז'ורה
Mihail Jora

מיכאיל ז'ורה, צילום משנת 1928
לידה	14 באוגוסט 1891 רומאן, רומניה
פטירה	10 במאי 1971 (בגיל 79) בוקרשט, הרפובליקה הסוציאליסטית של רומניה
מוקד פעילות	רומניה
תקופת הפעילות	מ-1915
מקום לימודים	בית הספר הגבוה למוזיקה ולתיאטרון בלייפציג
שפה מועדפת	רומנית
כלי נגינה	פסנתר
פרסים והוקרה	פרס הרדר (1969)

מיכאיל ז'וֹרה (ברומנית: Mihai Jora‏, 2 באוגוסט 1891 רומאן, מחוז ניאמץ - 10 במאי 1971 בוקרשט) היה מלחין ומנצח רומני, כמו כן מבקר מוזיקה ומורה, כיהן כפרופסור וכרקטור של האקדמיה (אז המלכותית) למוזיקה בבוקרשט. החל משנת 1955 היה חבר באקדמיה הרומנית. לצד ג'ורג'ה אנסקו מיכאיל ז'ורה נחשב לאישיות החשובה ביותר בחיי המוזיקה ברומניה במחצית הראשונה של המאה ה-20. למשפחתו היו שורשים ארמנים.

ביוגרפיה

ילדות וצעירות

מיכאיל ז'ורה נולד בשנת 1891 בעיר רומאן, במחוז ניאמץ שבחבל מולדובה, ברומניה, כבן למשפחה ותיקה של אריסטוקרטים רומנים ממוצא ארמני ובעלי אחוזות. על המשפחה קיים תיעוד במולדובה משנת 1392. הוא היה בן דוד של מרוקה קנטקוזינו, אשתו של המלחין ג'ורג'ה אנסקו. את חינוכו המוזיקלי התחיל לקבל מאמו, שהייתה בוגרת האקדמיה למוזיקה מדרזדן.

בגיל 10 התחיל ביאשי לימודי נגינה בפסנתר אצל אדוארד מייסנר (בשנים 1909-1901) ואחר כך אצל הלן אנדרה (בשנים 1912-1909). בשנים 1909–1911 למד באקדמיה למוזיקה היאשי (ה"קונסרבטוריון") - תאוריה וסולפז' אצל סופיה תאודוריאנו והרמוניה אצל אלכסנדרו זירה. השתלם בהמשך באקדמיה למוזיקה בלייפציג אצל מורים כמו רוברט טייכמילר (פסנתר), שטפאן קרהל (הרמוניה, קונטרפונקט, הלחנה), הופמן (תזמור), הנס זיט (ניצוח) ומקס רגר (הלחנה).

פעילותו במחצית הראשונה של המאה ה-20

פריצת מלחמת העולם הראשונה אילצה אותו להפסיק זמנית את הלימודים בגרמניה. בשובו לרומניה בשנת 1915 זכה בפרס "ג'ורג'ה אנסקו" להלחנה. בשנת 1916, שנת כניסת רומניה למלחמת העולם הראשונה התגייס לצבא, ובאוקטובר נפצע ואיבד רגל אחת. שהה בהמשך למשך שנתיים בבית הבראה לצורך שיקום. אחרי המלחמה בשנים 1920-1919 השלים את לימודי ההלחנה אצל פלוראן שמיט בקונסרבטואר של פריז.

ז'ורה התחתן עם אלנה (לילי) גפנקו, אחותו של גריגורה גפנקו שהיה לימים שר החוץ של רומניה בשנים 1938–1939 וציר רומניה במוסקבה בשנים 1940–1941.

בשנת 1920 נמנה עם מייסדי חברת המלחינים הרומנים. מאוחר יותר ב-1948-1940 היה סגן יושב ראש שלה. בשנים 1933-1928 עמד ז'ורה בראש מחלקת המוזיקה של רשות השידור הרומנית ובשנים 1948-1930 ו-1961-1954 לימד כפרופסור להלחנה ולקונטרפונקט באקדמיה למוזיקה בבוקרשט. במעמד זה חינך ז'ורה דור שלם של מלחינים. בשנים 1941–1947 היה לרקטור האקדמיה למוזיקה. החל משנת 1961 ועד מותו היה פרופסור יועץ (מעין פרופסור אמריטוס).

ז'ורה היה פעיל מאוד בזירת חיי התרבות בארצו גם בתוקף היותו יועץ אמנותי של התזמורת הפילהרמונית בבוקרשט בשנים 1945-1931 ושל בית האופרה בבוקרשט בשנים 1931–1944. יצא פעמים חוזרות לסיורי קונצרטים ורסיטלים ברחבי רומניה כמנצח וכפסנתרן. כמלחין וכמבקר מוזיקה זכה לאותות הוקרה בארצו ובחו"ל. כתב, בין השאר, על יצירות עמיתיו המלחינים ג'ורג'ה אנסקו, מרציאן נגריה ואחרים.

ב-30 בנובמבר 1928, כחודש אחרי חניכת תחנת הרדיו הלאומית בבוקרשט (ב-1 בנובמבר), חנך וניצח ז'ורה את הראשון בסדרת הקונצרטים הסימפוניים בשידור חי ברומניה, עם תוכנית מורכבת מיצירות היידן ומוצרט. אף על פי שלא העדיף לאורך השנים שלא להיות מעורב מבחינה פוליטית ולעסוק באמנות, והחזיק בתפקידים חשובים גם בימי הדיקטטורות - המלכותית והצבאית-פשיסטית, לא נמנע ז'ורה לנסות להתערב לטובת אמנים נרדפים. כך, יחד עם אנסקו, מיכאיל אנדריקו, קונסטנטין בריילויו ואמנואיל צ'ומאק פנה בשנות ה-1940 לשר הפנים הרומני עם בקשה לשחרר ממחנה הריכוז טרגו ז'יו את המלחין הקומוניסט ממוצא יהודי וארמני מאטיי סוקור.

ב-1938 בתקופה שהתנועה האנטישמית ברומניה הגיעה לשיאים, שם לב המלחין שבגרמניה הוזכר בטעות שמו כ"מלחין יהודי" בספר של הנס ברוקנר "Musik und Judentum " "A.B.C ‏ "מוזיקה ויהדות לפי סדר האלפבית", (במהדורה השלישית, בעמוד 136) ייתכן בגלל שורשיו הזרים (ארמניים) ובגלל "שיר לכת יהודי" שהוא הלחין ב-1925. בעקבות פנייתו כתב הרקטור של האקדמיה למוזיקה בבוקרשט, יון נונה אוטסקו, לציר גרמניה בבוקרשט עם בקשה לתיקון הטעות כבדת ההשלכות :נטען כי מדובר בבנה של "אחת הוותיקות והטהורות בדם שבמשפחות הרומניות". נוסף במכתב שאיש מקרב 50 חברי הסגל של האקדמיה למוזיקה בבוקרשט אינו יהודי.

בעידן הקומוניסטי

בימי הכיבוש הסובייטי ברומניה, אחרי השתלטות המפלגה הקומוניסטית על השלטון ברומניה התחיל ז'ורה להיות בכוונת של הבולשת החדשה. ב-31 בדצמבר 1947 כשנתבקש סגל האקדמיה למוזיקה בבוקרשט להישבע אמונים לרפובליקה שהוכרזה יום קודם לכן, כרקטור המוסד האקדמי הזמין את הנוכחים לשמור על דקת דומייה כאות כבוד למלך המודח מיכאי הראשון. הוא משך בכך אש מהתקשורת הקרובה לשלטון ופוטר מתפקידיו כ רקטור ופרופסור.

ז'ורה כיהן שנים רבות סגן יושב ראש חברת המלחינים לצידו של יושב הראש ג'ורג'ה אנסקו. כשאנסקו עזב את רומניה מבלי לשוב, השתדל ז'ורה לעמוד בלחצי השלטון הקומוניסטי שביקש להשתמש בהלחנה ככלי תעמולה ברוח החלטת המפלגה הקומוניסטית הסובייטית מ-10 בפברואר 1948. בשנת 1949 פגה סבלנותם של השלטונות ופיזרו את חברת המלחינים הרומנים. במקומה הוקם ב-22–23 אוקטובר 1949 איגוד חדש של המלחינים שבו לא התקבלו ג'ורג'ה אנסקו הגולה ואף מיכאי ז'ורה. ז'ורה התחיל לסבול מהתנכלויות הולכות וגוברות בגלל היותו "בעל מוצא לא בריא"(בן למשפחה אמידה וגיס של גריגורה גפנקו שביתניים גלה ונידון על ידי השלטון הקומוניסטי לעונש מאסר בהיעדרו). ההנהגה החדשה של איגוד המלחינים (שבראשו נבחר מאטיי סוקור בתפקיד של מזכיר) גינתה כל מוזיקה שאין בה "מסר אידאולוגי". הבורלסקה של ז'ורה ניתנה כדוגמה ל"מוזיקה דקדנטית". גם יצירות אחרות הוכתרו כ"קוסמופוליטיות" או "פורמליסטיות". כמה עמיתים צעירים יותר, ביניהם מלחינים ממוצא יהודי כמו הילדה ז'ריה, אלפרד מנדלזון, מאוריצ'יו וסקאן ואף המשוררת נינה קסיאן תקפו אותו ברוח זו. ז'ורה מצא את עצמו בודד, מחוץ לכל המוסדות והאיגודים שבהם פעל ומתפרנס, בין היתר, משיעורים פרטיים. למבקרים מטעם הממסד השיב:

אי אפשר לכפות על מלחין שלא לכתוב מה שהוא מרגיש ושיכתוב מה שמרגישים אחרים, כי האמן הוא אדם חופשי, יש לו נשמה משלו, השייכת רק לו

בלילה אחד בשנת 1952 הגיעו לביתו בלשים שעצרו את אשתו. היא נידונה ל 4 שנות מאסר כשאשמתה היחידה בפועל הייתה היותה אחותו של גריגורה גפנקו. למחרת מעצרה התקבל ז'ורה אצל המנהיג הקומוניסטי לאונטה ראוטו שהיה אחראי על נושאים אידאולוגיים, והוא ביקש שיתערב לטובת אשתו.

המפלגה הקומוניסטית השלטת גיששה בינתיים ניסיונות לקרב אליה אקדמאים ויוצרים ידועי שם. נעשו לשווא ניסונות חוזרים ונשנים לשכנע את ג'ורג'ה אנסקו לשוב לרומניה. בשבוע המוזיקה ברומניה שהתקיים בברכת השלטונות ב 22-29 בספטמבר 1951 בקונצרט הפתיחה בבוקרשט בניצוחו של אמנואל אלנסקו בוצע גם קטע מקהלתי מאת ז'ורה. עם זאת באספת איגוד המלחינים ב-4–5 בפברואר 1952 עמד שוב מול מתקפות רבות, כשהמלחינים מיכאי אנדריקו, לאון קלפר ויון דומיטרסקו יצאו להגנתו. ובמרץ 1954 שונה הרכב ההנהגה של איגוד המלחינים הרומנים כשבראשו התמנה יון דומיטרסקו. ב-1953 הוחלט להעניק לז'ורה את הפרס הממלכתי החשוב ביותר עבור שתיים מיצירותיו -הבלט "כשמבשילים הענבים" וסונטה לכינור ופסנתר. ב-1954 אף על פי שז'ורה לא שינה דבר בגישתו ליצירה המוזיקלית, הוחלט להחזירו כפרופסור באקדמיה למוזיקה ולאיגוד המלחינים. אדרבא בשנת 1955 נבחר לאקדמיה של של הרפובליקה העממית הרומנית, כפי שנקראה באותה תקופה האקדמיה הרומנית. ב-1956, לרגל שנה למות אנסקו, הורשה ז'ורה להצטרף למשלחת מלחינים רומנים בבלגיה ובצרפת ולהיות נוכח במופע של האופרה של אנסקו, "אדיפ". ב-1957 כשנפטר בפריז גריגורה גפנקו וביטאון המפלגה הקומוניסטית, "סקנטייה" פרסם על כך ידיעה משמיצה, העז ז'ורה לכתוב מכתב למערכת (שלא פורסם) שבו מתח בקורת על גישת העיתון והצהיר על "זלזולו המוחלט" באלמוני שערך את הידיעה. בסופו של דבר ב-1963 החליטה הסקוריטאטה לסגור את תיקו של ז'ורה.

בול של הדואר הרומני משנת 1981 עם דיוקנו של מיכאיל ז'ורה

פעילותו כיוצר

בשנת 1914 הלחין את יצירתו הראשונה (אופוס 1) Fünf lieder für eine Mittelstimme -‏ 5 שירים לקול מעורב ופסנתר, על טקסט בגרמנית. ב-1915 הלחין את יצירתו השנייה ובאותה שנה את הסוויטה לתזמורת ברה מינור שהביאה לו את פרס אנסקו להלחנה. גם ביצירה זו וגם בסוויטה הקטנה לכינור ופסנתר אופוס 3 משנת 1917 התחילו לבלוט השפעות מן המוזיקה העממית הרומנית.

מיכאי ז'ורה נודע כמלחין של בלטים, ושל מוזיקה סימפונית, בהם ניצל במיומנות את כישורי התזמור שלו (V.Cosma) .בבלטים שלו התשמש ביסודות מוזיקליים בעלי אופי בלקני או מזרחי או מושפעים מהשירים הצועניים והעירוניים. לעומת זאת בלחץ המשטר נאלץ בבלט "כשמבשילים הענבים" להתפשר ולוותר על כמה אפיונים של סגנונו ולהסכים ללברית בהשראת האידאולוגיה השלטת. ז'ורה היה גם מהחשובים שבמלחיני הלידר במוזיקה הרומנית. הוא קרא ללידר שלו במילה הרומנית לשירי זמר "cântece" (בריבוי -קנטצ'ה) כדי להדגיש את הצביון הרומני ואת אפיונים הספציפיים המבדילים אותם ממסורת הליד הגרמני כפי שמכירים אותה אצל שוברט, שומאן או ברהמס. רבים מלידר אלו הולחנו על שירים מאת גדולי המשוררים הרומנים ומצטיינים במקוריותם.

יצירות ז'ורה מגוונות בתוכנם הקשור לחוויה האנושית. בחלקם מורגשים חוש הומור ואירוניה. ובחלקם השתמש המלחין ביסודות מלודיים וקצביים האופייניים לשיר העממי הרומני.

חייו הפרטיים

מיכאיל ז'ורה התגורר רוב השנים בבוקרשט ברחוב סילבסטרו מס.16

מורשתו

עם תלמידיו נמנו מלחינים כמו פאול קונסטנטינסקו, דינו ליפאטי, אלפרד מנדלזון, יון דומטרסקו, לאון קלפר, פסקל בנטויו, מירצ'ה קיריאק, דן קונסטנטינסקו, אוקטביאן נמסקו, גאורגה קוסטינסקו, שטפן ניקולסקו, שטפן זורזור, דן גריגורה, ואחרים. גם המלחין פרנסיס שאגרן היה בילדותו תלמיד של ז'ורה.

פרסים ואותות הוקרה

• 1915 - פרס "ג'ורג'ה אנסקו" להלחנה
• 1937 - מדליית זהב בתערוכה העולמית בפריז
• 1948-1941 - רקטור האקדמיה למוזיקה בבוקרשט
• 1948-1940 - סגן יושב ראש של חברת המלחינים הרומנים
• 1948 - חבר במכון "מקס רגר" בבון
• 1953 - פרס המדינה של הרפובליקה העממית הרומנית עבור הבלט "כשמבשילים הענבים" והסונאטה לכינור ופסנתר
• 2 ביולי 1955 - חבר באקדמיה הרומנית
• 1962 - חבר בחברת הידידים של הארכיון הבינלאומי לתיעוד מוזיקלי בווינה
• 18 באוגוסט 1964 - "אמן העם" של הרפובליקה העממית הרומנית - על זכויות מיוחדות במפעל חייו

בתחום התיאטרון, המוזיקה, האמנויות והקולנוע

• 1969 - הפרס הרדר (אוסטריה-גרמניה)
• יקיר העיר רומן

הנצחה

• שמו ניתן לאולם הסטודיו לקונצרטים של היכל הרדיו (Sala Radio Mihail Jora)- אולם קונצרטים בעל 1,000 מושבים
• 1981 - הדואר הרומני הנפיק בול לזכרו במלאת 10 שנה למותו ו-90 שנה להולדתו
• איגוד מבקרי המוזיקה ברומניה מארגן כל שנה את התחרות הלאומית לביצוע מוזיקלי ע"ש מיכאי ז'ורה
• 1991 - התזמורת הפילהרמונית של העיר בקאו קיבלה את שמו.
• בעיר הולדתו, רומאן, בחסות העירייה ואיחוד הארמנים ברומניה, מתארגנת תחרות להלחנה ולנגינה לכישרונות צעירים על שם מיכאיל ז'ורה

יצירות

6 בלטים

• 1948 - Curtea veche (החצר העתיקה)
• Demoazela Măriuța (העלמה מריוצה)
• La piață (בשוק)
• Când strugurii se coc (כשמבשילים הענבים)
• Întoarcerea din adâncuri (השיבה מן המעמקים)
• 1966 - Hanul Dulcineea (החאן דולצ'ינאה)

מוזיקה סימפונית

• 1932,1924,1915 - 3 סוויטות לתזמורת:

הסוויטה הסימפונית Privelişti moldoveneşti (נופים מולדביים) אופוס 5- יצירה מבוססת על מוטיבים מן הפולקלור הרומני - ב 4 חלקים:

Pe malul Tazlăului (על גדת הטזלאו)

La joc (במחול)

Grâu sub soare (חיטה תחת השמש)

Alai țigănesc (תהלוכת צוענים)

• הפואמה הסימפונית עם טנור סולו Poveste indică (סיפור הודי), לפי מיכאי אמינסקו
• 1949 - בורלסקה לתזמורת
• 1937 סימפוניה בדו
• בלדה לבריטון ותזמורת
• Marche juif שיר לכת יהודי לתזמורת אופוס 9

מוזיקה קמרית

• 2 רביעיות מיתרים (1966,1926)
• דואו (לכינור או ויולה עם פסנתר)
• 2 סונטות לפסנתר (1942,1913)
• 1943- וריאציות על נושא מאת שומן

מוזיקה כלית

• קטעי פסנתר

1925 - המחזור Joujoux pour ma Dame (צעצועים לגברתי)

כולל "Ma dame veut entendre du Strawinski" (גברתי רוצה לשמוע סטרבינסקי),

1931 המחזור לילדים Poze și pozne (תמונות ומעשי קונדס)

• Șase cântece și o rumbă (שישה שירים ורומבה)

מוזיקה קולית

• מעל 100 Cântece (לידר רומנים) כולל:

Cinci cântece pe versuri de Mariana Dumitrescu op. 54, - 1968.(3 שירים על שירים מאת מריאנה דומיטרסקו)

• La steaua - (אל הכוכב) שיר מאת מיכאי אמינסקו
• 2 קנטטות
• שני קובצי שירי מקהלה א קפלה
• 1937 השלמת ותזמור האופרה הקומית "Noaptea Sf. Gheorghe ("ליל גאורגה הקדוש") מאת תאודור פלונדור, שונה ותזומר ב-1937

לקריאה נוספת

Viorel Cosma Muzicieni din Romania vol.4 Editura muzicală, București, 2001 (ויורל קוסמה - מוזיקאים מרומניה, כרך ד)

• Octavian Lazăr Cosma, Universul Muzicii Româneşti, Editura Muzicală a Uniunii Compozitorilor şi Muzicologilor din România, Bucureşti., 1995,
• Mihail Jora – Studii şi documente, Ed. Muzicală, Bucureşti, 1995, .

Pascal Bentoiu, Mihail Jora, în: Mihail Jora studii şi documente, Ed. Muzicală a U.C.M.R., Bucureşti, 1995, vol.1,.

• 2009 ,Florinela Popa Mihail Jora - un modern european, Editura muzicală, București
• Zeno Vancea - Creația muzicală românească sec.XIX_XX vol.1, Editura muzicală a Uniunii Compozitorilor din R.S.România, București 1968

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא מיכאיל ז'ורה בוויקישיתוף

• מיכאיל ז'ורה, באתר MusicBrainz (באנגלית)
• מיכאיל ז'ורה, באתר Discogs (באנגלית)
• ביוגרפיה לפי ויורל קוסמה, בבלוג "מסע לרומניה המוזיקלית" של אלן שוטיל-פאני Alain Chotil-Fani ברשת, 2008, גישה ב-18 באפריל 2017
• מוזיקאים בארכיונים - אתר המבוסס על עיון בתיקי המלחינים בארכיון הסקוריטאטה
• כתבה מאת Ioana Voicu Arnăuțoiu על ז'ורה בתקופה הקומוניסטית, באתר Expres magazin ‏ 30 בספטמבר 2015
• Moceanu Mihail Jora -Portret(הקישור אינו פעיל)
• Florinela Popa

“Mihail Jora and the Trap of Ideologies”, Musicology Today: Journal of the National University of Music Bucharest, 7/4 (28) (2016), 311-322.

• זיכרונות של מירצ'ה קארפ 26 בדצמבר 2018 באתר אירופה חופשית מולדובה - ערב חג המולד אצל מיכאיל ז'ורה