יוסי מדמוני

יוסי מדמוני
	אין תמונה חופשית
לידה	22 במרץ 1967 (בן 57); ירושלים, ישראל
מדינה	ישראל
מקום לימודים	בית הספר סם שפיגל לקולנוע ולטלוויזיה
בן או בת זוג	רותי בורנשטיין
	פרופיל ב-IMDb

יוסי מדמוני (נולד ב-22 במרץ 1967) הוא תסריטאי, עורך תסריט ובמאי ישראלי. בוגר המחזור הראשון של "בית הספר סם שפיגל לקולנוע ולטלוויזיה", בעבר יו"ר "איגוד התסריטאים הישראלי".

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מדמוני נולד למשפחה דתית בירושלים, וגדל והתחנך בעיר. אביו, ברוך, הוא בנו של הרב יוסף מדמוני רבה של הקהילה היהודית בכפר התימנים בשילוח עד לגירושה בשנת תרצ"ח 1938, ונכדו של הרב סעדיה מדמוני מנהיג הגל השני בעליית אעלה בתמר, 1882.

לאחר שרותו הצבאי למד בבית הספר "סם שפיגל", שם יצר שיתוף פעולה אמנותי עם חברו ללימודים, הבמאי דוד אופק, שנמשך לאחר לימודיהם.

העיסוק בתכנים דתיים והמפגש הטעון בינם לבין המודרנה, מאפיין את עשייתו הטלוויזיונית והקולנועית. העלילה ביצירותיו עוסקת לרוב בעולמן של קבוצות לא הגמוניות בישראל. לצד התכנים, עבודתו בקולנוע ובטלוויזיה בוחנת דרכי סיפור מקוריות, כמו הסיפור האפיזודי, שבירת הנרטיב הליניארי, ועושה שימוש בתבניות סיפור השאובות מהעולם היהודי (מדרש, סיפור חסידי, סיפור מקראי, דרשה וכדומה).

זוכה בפרס האקדמיה הישראלית לטלוויזיה עבור ארבע סדרות שונות שיצר וכתב, פרס הסדרה הטובה ופרס התסריט - בת ים ניו יורק, מלנומה אהובתי, 30 ש"ח לשעה ולהרוג את הסבתא.

בשנת 2005 זכה מדמוני בפרס "אומנות הקולנוע" מטעם משרד החינוך והתרבות.

בשנת 2015 זכה במלגת גשר-אביחי ליצירה קולנועית יהודית.

בשנת 2019 זכה בפרס שר החינוך לתרבות יהודית על סרטו "גאולה"

כיהן בין השנים 2000–2004 כיו"ר איגוד התסריטאים וכחבר הנהלה עד 2011. בשנים 4–2013 כיהן כדירקטור בחברת התמלוגים ליוצרי קולנוע וטלוויזיה תלי.

נשוי לשחקנית רותי בורנשטיין.

יצירתו הקולנועית והטלוויזיונית[עריכת קוד מקור | עריכה]

שלוש שנים לאחר לימודיו ב"סם שפיגל" יצר עם דוד אופק ומיכה שגריר את בת ים ניו יורק, סדרת הטלוויזיה הראשונה שלו, שהפיק מיכה שגריר עבור "שידורי קשת" בערוץ 2. עם דוד אופק כתב וביים את שתי העונות הראשונות (1995 - 1997). הסדרה מספרת את סיפורה של משפחה ישראלית ממוצא עיראקי שחלק מבניה מתגוררים בארצות הברית, זכתה בפרס האקדמיה על דרמת הטלוויזיה הטובה ביותר לשנת 1996, בביקורות נלהבות ובאהדת הקהל, ונחשבה כחלוצה בהבאה למיין סטרים הישראלי ייצוג מזרחי אותנטי שאינו תלוי נקודת מבט חיצונית. עיצוב העלילה עשה שימוש באלמנטים מתוך הז'אנר הספרותי של "רומן המכתבים", בו פונות הדמויות ישירות ובגוף ראשון לקורא, ומספרות עבורו חלקים מהעלילה. מבחינה הבימוי הביאה הסדרה לראשונה לסוגת הדרמה הטלוויזיונית אלמנטים דוקומנטריים דרך שימוש בשחקנים לא מקצועיים, שתרמו חספוס ואלמנטים אוטוביוגרפיים לסיפור. לסדרה עונת ספין אוף שלישית, שהתמקדה בדמותו של הבן הבכור, דוד, בגילומו של יגאל עדיקא, ונקראה עלילות דוד. הסדרה זיכתה את מדמוני בפרס "נוצת הזהב לכתיבה טלוויזיונית" של אקום.

בשנת 2000 יצר עם אופק את הסדרה "טייק-אווי" עבור ערוץ 3 בהוט, המספרת את סיפורם של צעירים שליחי פיצה שהגיעו לעיר הגדולה, ומצאו את עצמם בשירות שליחויות אותו מנהל מהגר רוסי, בגילומו של ולדימיר פרידמן, שהשתחרר ממוסד לחולי נפש ומחפש גאולה לנשמתו.

בשנת 2001–2002 יצר עם אופק, בהפקת מיכה שגריר, את הסרט העלילתי, "המנגליסטים". הסרט לא זכה להצלחה מסחרית וקיבל בישראל ביקורות מעורבות, אולם הצליח במסגרות אמנותיות מחוץ לישראל. הוא השתתף בכ-30 פסטיבלים בינלאומיים וזכה בפרסים, כגון התסריט בפסטיבל "מר דל פלטה" בארגנטינה ופרס הסרט הזר הטוב בפסטיבל יוסטון.

בשנת 2005 כתב וביים עם דוד אופק את הסדרה, "מלנומה אהובתי", שהוקרנה בפסטיבל הקולנוע בירושלים. הסדרה שסיפרה את סיפורו האמיתי של השחקן יגאל עדיקא - סיפור מותה הידוע מראש מסרטן של רעייתו אורית - זכתה בפרס האקדמיה הישראלית לקולנוע וטלוויזיה ל"דרמה הטובה ביותר" לשנת 2006. גרסת הסרט לסדרה הוצגה בתחרות הרשמית בפסטיבל הקולנוע הבינלאומי של מונטריאול ובפסטיבל רוטרדאם.

בשנים 2007 - 2008 היה עורך התסריט של הסדרה "לאהוב את אנה" ושל שלוש העונות של הסדרה המצליחה "סרוגים", שגיבוריה הביאו לראשונה למרקע הטלוויזיה בישראל מבט פנימי על בני המגזר הדתי לאומי. מאוחר יותר, ב-2013, עלתה סדרת הדרמה הטלוויזיונית שגם את תסריטיה ערך, "שטיסל", שהציגה לראשונה מבט על העולם החרדי, מבט שהוא פנימי וחיצוני גם יחד.

בשנת 2009 יצר וכתב בצוותא עם ארז קו-אל את סדרת הטלוויזיה, "חיים אחרים", סיפורו של בן ישיבת הסדר שנקרע בין הדת לאמנותו - המחול.

בשנת 2011 עלה לאקרנים סרט הקולנוע בבימויו, "בוקר טוב אדון פידלמן", על פי תסריט של ארז קו-אל, המציג יחסי אב ובן על רקע הדרום הישן של תל אביב העובר שינויים מואצים. הסרט זכה בפרס התסריט בפסטיבל סאנדנס 2011, ופרס הסרט הטוב בפסטיבל קרלובי וארי ובפסטיבל ירושלים 2012.^[1]

בשנת 2012 עלתה למרקע "30 ש"ח לשעה", סדרת הטלוויזיה שיצר בצוותא עם דוד אופק וחיים שריר והיה התסריטאי הראשי שלה. הסדרה, שמספרת את סיפורן של שלוש נשים עובדות קבלן בתחום הניקיון המקימות קואופרטיב עצמאי, שודרה בערוץ 1 וזכתה בפרס האקדמיה לסדרת הדרמה הטובה ביותר בשנת 2012, וכן בפרסי הבימוי והתסריט.^[2] הסדרה זכתה בביקורות נלהבות הן על רמת העשייה והן מבחינת תכניה החברתיים והמגדריים.^[3] המבקרים קשרו בין הסדרה לבין המגמה החברתית המהפכנית הצעירה בעשור השני של שנות ה-2000.

בשנת 2014 יצא לאקרנים סרטו "מקום בגן עדן", אותו ביים וכתב, וכמו סרטו הקודם צולם על ידי בועז יהונתן יעקב. הסרט מספר את סיפורו של איש צבא בגילומו של אלון אבוטבול המוכר את מקומו בגן עדן, ומאוחר יותר, בנו החוזר בתשובה מנסה לבטל את החוזה ולהציל את נשמתו של אביו. הסרט זכה להצלחה בינלאומית ניכרת כשהשתתף בתחרות הרשמית בפסטיבל קרלובי וארי, בפסטיבל טורונטו וברבים אחרים, ואף זכה בפרסים בינלאומיים, אם כי הצלחה זו הייתה פחותה מזו של סרטו הקודם. בישראל קיבל הסרט ביקורות מעורבות שפילגו את המבקרים בין מי שהגדירו אותו כ"מסורבל ולא ממוקד" לבין אלו שהכתירו אותו כ"יצירת מופת".^[4] גם בהתייחסות לדמויותיו הנשיות פילג הסרט את המבקרים, כך שבעוד שמאיר שניצר הגדירו כמבזה את דמות האישה; דווקא הביקורת הפמיניסטית שיבחה אותו על דיון ביקורתי בגבריות הישראלית המדכאת את הנשיות, וכקריאה לנשיות חדשה.^[5] הביקורת בכללותה הגדירה אותו כראשון מסוגו בקולנוע הישראלי בשאיבת סיפורים, דרכי הבעה ותבניות סיפור מארון הספרים היהודי (להבדיל מעיסוק גרידא בעולם ובדמויות דתיות), ובקישור שעשה בין ישראליות עכשווית לבין התנ"ך ולבין מקורות יהודיים נוספים כמו ספרות חז"ל והספרות החסידית.^[6]

בשנת 2015 יצר (ביחד עם דוד אופק וליאור שפר) את הסדרה הקומית השחורה "להרוג את הסבתא", אותה גם כתב. הסדרה מתארת בשילוב של טון ריאליסטי ומקברי את ניסיונות הנפל של בני משפחת זליג, הגרים במתחם פחונים בלב העיר, להרוג את אמם הזקנה והעקשנית, על מנת שיוכלו למכור את הקרקע היקרה עליה הם גרים, ולהיחלץ מחיי העוני שלהם. הסדרה שודרה ב"יס" וזכתה בארבעה פרסי אקדמיה, שניים מהם הוענקו למדמוני - פרס הסדרה הקומית הטובה ביותר ופרס התסריט.

בשנת 2017 היה התסריטאי הראשי של העונה השנייה של סדרת הטלוויזיה "כיפת ברזל" שהתמקדה באירוע חטיפה דרמטי במחלקה של טירונים חרדים בצה"ל בגדוד נצח יהודה (הנח"ל החרדי).

בשנת 2018 סרטם של יוסי מדמוני ובועז יהונתן יעקב, "גאולה", הוצג בפרמיירה העולמית בתחרות הרשמית בפסטיבל קרלובי וארי שם זכה בפרס השחקן הראשי הטוב ביותר, שהוענק למשה פולקנפליק, וכן פרס מיוחד מטעם ארגונים נוצריים, המחולק ליצירות הנוגעות בשאלות רוחניות.^[7] משם המשיך הסרט לפסטיבלים נוספים, פסטיבל טורונטו, פלם ספרינגס ועוד. ב 2019 זכה בפרס שר החינוך לתרבות יהודית על סרט זה.

בסוף שנת 2019 עלתה בתאגיד השידור הציבורי "כאן" הסדרה מתיר עגונות אותה יצר והיה התסריטאי הראשי שלה. הסדרה מספרת את סיפורו של הרב יוסף מוראד בגילומו של אביב אלוש, רב שתפקידו להתיר נשים מעגינותן. הסדרה זכתה לביקורות משבחות הן על הצד האמנותי והן על תכניה ולפופולריות רבה בציבור. הסדרה העלתה את המודעות למצבן של נשים עגונות ולכשלים בטיפול של הרבנות בהן, ולכן ספגה ביקורת מצד הרבנות,^[8] ומאידך לחיבוק מארגוני הנשים הפמיניסטיים. הסדרה קיבלה 12 מועמדויות לפרסי אקדמיה אך הפסידה בכל הקטגוריות לסדרה הנערים.

ב 2023 עלתה בתאגיד השידור הציבורי כאן הסדרה איסט סייד בה היה תסריטאי ראשי ויוצר שותף ליעל רובינשטיין, בכיכובו של יהודה לוי שגילם מתווך קרקעות בטריטוריה הנפיצה של מזרח ירושלים.