צזאר קואי

צזאר קואי
César Cui, Це́зарь Анто́нович Кюи́

לידה	18 בינואר 1835 וילנה, האימפריה הרוסית
פטירה	24 במרץ 1918 (בגיל 83) סנקט פטרבורג, הרפובליקה הסובייטית הפדרטיבית הסוציאליסטית הרוסית
מקום קבורה	בית העלמין טיחווין
מוקד פעילות	האימפריה הרוסית
מקום לימודים	Nikolay engineering school
סוגה	אופרה
שפה מועדפת	רוסית
כלי נגינה	פסנתר
פרסים והוקרה	אביר במסדר אלכסנדר נבסקי מסדר סטניסלב הקדוש, דרגה 3 עיטור ולדימיר הקדוש, דרגה 4 עיטור ולדימיר הקדוש, דרגה 3 מסדר ולדימיר הקדוש, דרגה 2 מסדר ולדימיר הקדוש מסדר סטניסלב הקדוש, דרגה 2 אות מסדר העיט הלבן עיטור אנה הקדושה, דרגה ראשונה מסדר סטניסלב הקדוש, דרגה 1 מסדר סנטה אנה, דרגה 2 אות המסדר אנה הקדושה, דרגה 3 מפקד בלגיון הכבוד

צזאר אנטונוביץ' קואי (רוסית: Цезарь Антонович Кюи; פולנית: Cezar Antonowicz Cui; צרפתית: César Cui)‏ (6 בינואר 1835 - 13 במרץ 1918) היה רוסי ממוצא צרפתי וליטאי. במקצועו היה קצין צבא ומורה לביצורים; לתחביבו, או עיסוקו הנלווה, הייתה חשיבות מיוחדת בתולדות המוזיקה, בהיותו מלחין ומבקר מוזיקה; במשלח ידו זה הוא מוכר כאחד מחברי החמישה, קבוצת מלחינים רוסים תחת מנהיגותו של מילי באלאקירב, שהציבה לה כיעד מחייב יצירת מוזיקה רוסית באופייה.

ביוגרפיה

חינוך וקריירה

סזאריוס-בנימינוס קואי נולד בווילנה (בירת ליטא), למשפחה קתולית, כצעיר בין חמישה ילדים. אביו הצרפתי אנטואן (שהוסב לרוסית כאנטון לאונרדוביץ') נכנס לרוסיה כחייל בצבא נפוליאון בשנת 1812, השתקע בווילנה לאחר תבוסת הצרפתים ונשא לו אישה מקומית פולנייה בשם יוליה קוסביץ'. בתוך הרב-אתניות הזאת גדל סזאר כדובר צרפתית, רוסית, פולנית וליטאית. לפני שסיים את הגימנזיום, בשנת 1850, נשלח קואי לסנקט פטרבורג להכין את עצמו לכניסה לבית הספר הראשי להנדסה, וזאת עשה בשנה שלאחריה, בגיל 16. בשנת 1855 סיים את לימודיו באקדמיה ולאחר השתלמות נוספת באקדמיית ניקולאייבסקי להנדסה, החל את הקריירה הצבאית שלו בשנת 1857 כמדריך להקמת ביצורים. בין תלמידיו במהלך השנים היו כמה מבני משפחת המלוכה, שהנודע ביותר בהם הוא ניקולאי השני. כמומחה לביצורים לימד בשלוש מן האקדמיות הצבאיות בסנקט פטרבורג והגיע במשך הזמן למעמד של פרופסור, בשנת 1880, ולדרגת גנרל בשנת 1906.

עיסוקו במוזיקה

על אף הישגיו המרשימים כאיש צבא אקדמאי מקצועי, במערב קואי נודע בעיקר בחייו ה"משניים" במוזיקה. כנער בווילנה קיבל שיעורי פסנתר, למד את יצירות שופן והחל לחבר יצירות קטנות בגיל ארבע-עשרה. בחודשים המעטים לפני שנשלח לפטרבורג הספיק לקבל כמה שיעורים בתאוריה של המוזיקה אצל המלחין הפולני סטניסלב מוניושקו, שגר אותו זמן בווילנה. הכיוון המוזיקלי של קואי השתנה ב-1856, כשפגש את מילי באלאקירב ומעורבותו במוזיקה נעשתה רצינית יותר.

אף כי הגביל את ההלחנה וכתיבת הביקורת המוזיקלית לזמנו הפנוי, התגלה קואי כמלחין וכותב מאמרים פורה ביותר. "הופעת הבכורה" שלו כמלחין הייתה ב-14 ו-26 בדצמבר 1859, עם ביצוע הסקרצו לתזמורת אופוס 1 שלו, בניצוח אנטון רובינשטיין ובחסות הסניף הפטרבורגי של החברה הרוסית למוזיקה. בשנת 1869 התקיימה ההצגה הפומבית הראשונה של אופרה פרי עטו של קואי; הייתה זו "ויליאם רטקליף" (המבוססת על טרגדיה של היינריך היינה, אך היא לא נחלה הצלחה וירדה אחרי שמונה הצגות, בין השאר בגלל כתיבתו הבוטה בעיתונות המוזיקלית. כל האופרות שלו פרט לאחת חוברו לטקסטים רוסיים; יוצאת הדופן, שהתבססה על מחזה צרפתי, עלתה בהצגת בכורה באופרה קומיק בפריז בשנת 1894 אך ירדה אחרי ארבע הצגות, בין השאר בגלל מחלת הטנור הראשי, הצגת "פלסטף" של ורדי ותהילתו של ריכרד וגנר. יצירות אחרות של קואי לבימה שהצליחו יותר בשנות חייו היו אופרה קומית בת מערכה אחת בשם "בן המנדרין" (הופעת בכורה ב-1878), "האסיר מן הקאווקז", מבוסס על פושקין (1883), ו"מדמואזל פיפי" במערכה אחת (1903), המבוססת על גי דה מופאסאן. מלבד האופרה הצרפתית של קואי, בוצעו רק עוד שתיים במהלך חייו מחוץ לרוסיה, "האסיר מן הקאווקז" (בליאז', בלגיה, 1886) ואופרת הילדים "החתול במגפיים" (ברומא, 1915).

פעילויותיו של קואי בתחום המוזיקה כללו גם חברות בוועדה לבחירת אופרות בתיאטרון מארינסקי; זו באה אל קצה בשנת 1883, כשהוא ורימסקי-קורסקוב עזבו את הוועדה במחאה על דחייתה את "חובנשצ'ינה" של מוסורגסקי. בשנים 1896–1904 היה מנהל הסניף הפטרבורגי של החברה הרוסית למוזיקה.

בין המוזיקאים הרבים שהכיר קואי בחייו, מתבלט בעיקר פרנץ ליסט. ליסט הוקיר את המוזיקה של המלחינים הרוסים; הוא הכתיר את "ויליאם רטקליף" של קואי בשבחים רמים וקואי מצדו הקדיש לו את ספרו בצרפתית "המוזיקה של רוסיה" ואת הסוויטה לפסנתר שלו, אופוס 21. נוסף לכך, הטרנטלה לתזמורת של קואי, אופוס 12, היוותה בסיס לעיבוד האחרון של ליסט לפסנתר.

שנים אחרונות ומוות

קואי התעוור בשנת 1916, אך המשיך להכתיב יצירות קטנות שחיבר. הוא מת ב-13 במרץ 1918 מאירוע מוחי ונקבר לצד אשתו מלווינה (שמתה בשנת 1899) בבית הקברות הלותרני בסמולנסק. בשנת 1939 הועברה גופתו לבית הקברות טיחווין בכנסיית אלכסנדר נבסקי בלנינגרד (שמה של סנקט פטרבורג בתקופה של ברית המועצות) ליד שאר החברים בקבוצת החמישה.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא צזאר קואי בוויקישיתוף

• צזאר קואי, באתר ספוטיפיי
• צזאר קואי, באתר AllMusic (באנגלית)
• צזאר קואי, באתר MusicBrainz (באנגלית)
• צזאר קואי, באתר Discogs (באנגלית)
• צזאר קואי, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
• צזאר קואי, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)