ויג'י

ויג'י
Arturo Fellig

ויג'י (ארתור פליג), דיוקן עצמי
לידה	12 ביוני 1899 זלוטשוב, אוקראינה
פטירה	26 בדצמבר 1968 (בגיל 69) ניו יורק, ארצות הברית
מדינה
תקופת הפעילות	1919–1968 (כ־49 שנים)
קישורים חיצוניים
חתימה

ויג'י (באנגלית: Weegee;‏ 12 ביוני 1899 – 26 בדצמבר 1968) היה כינויו של צלם העיתונות היהודי-אמריקאי ארתור פליג (Arthur Fellig). ויג'י פעל בעיקר בשנות השלושים והארבעים של המאה ה-20. צילומיו האופייניים מתעדים את חיי הלילה בעיר ניו יורק, עם דגש מיוחד על עולם הפשע והאלימות, ותמונות רבות של מעשי רצח, תאונות ואסונות שונים. בחלק מתצלומיו ניתן להבחין גם במבטו הביקורתי של ויג'י על המעמד העליון בחברה האמריקאית.

Weegee.

קורות חיים

נולד למשפחה יהודית ב-12 ביוני 1899 בזלוטשוב שבגליציה (כיום באוקראינה) בשם אשר פליג. הוא היה השני מבין שבעת ילדיהם של רחל וברנרד פליג. ב-1906 היגר אביו לארצות הברית כדי למצוא מקורות פרנסה למשפחתו שעמדה בפני סכנת התרוששות. עקב התגברות האנטישמיות ותכיפות הפוגרומים, הצטרפו אל האב יתר בני המשפחה ב-1910, והתיישבו ברובע המזרחי של מנהטן התחתית. אשר פליג נקרא מעתה ארתור.

אביו של ויג'י, שהיה אדם משכיל, התקשה להסתגל לחיים הקשים באמריקה, בתחילה התפרנס כרוכל ומאוחר יותר הוסמך כרב ועמד בראש קהילה משלו. ויג'י למד בבית הספר השכונתי והיה תלמיד מצטיין. כדי לסייע למשפחתו הענייה עבד ויג'י במכירת ממתקים לאחר שעות הלימודים. בגיל 14 החליט לעזוב את בית הספר ולסייע לפרנסת משפחתו. הוא עבד כעוזר לצלם מסחרי, תפקיד שכלל באותם ימים החלפת לוחיות זכוכית במצלמה והכנת אבקת מגנזיום למבזק. אחרי שאיבד את משרתו בסטודיו, החל לעבוד כצלם רחוב רכוב על סוס פוני כשבידו מצלמה מיד שנייה, ועסק בעיקר בצילום ילדי הרובע המזרחי התחתי. בגיל 18 עזב את משפחתו, עבר להתגורר בבתי מחסה ברובע הבאורי, עבד במקצועות רבים, וניסה למצוא עבודה בצילום.

ב-1921 לערך, התקבל לעבודה בסוכנות הצילום Wide World Photos, לימים Acme Newspicture, שסיפקה צילומים לשלושת העיתונים הניו-יורקיים המרכזיים: דיילי ניוז, וורלד טלגראם והראלד טריביון. הוא עבד כטכנאי מעבדה ובשעות העומס, בעיקר בלילות, מילא מקום כצלם חדשות. במקביל, למד לנגן בכינור ורכש מיומנות שאפשרה לו להופיע כמלווה מוזיקלי של סרטים אילמים באולם בשדרה השלישית. פרנסה משלימה זו הגיעה לקיצה עם הופעת הסרט המדבר.

בשלהי 1935, לאחר שלא זכה להכרה המקצועית לה ציפה (שמו, למשל, לא נדפס לצד תצלומיו), החליט לעבוד כצלם עיתונות עצמאי ליד משטרת מנהטן, עדיין בשם ארתור פליג. הוא שוטט בלילות ברחובות העיר והתמחה בצילום תאונות דרכים, דליקות ופשעים אלימים, בעיקר רציחות על רקע חיסול חשבונות.

עקב יכולתו הנדירה להגיע למקומות בהם אירעו או עמדו להתרחש פשעים ואסונות, הוא אימץ לעצמו את הכינוי "ויג'י", על שמו של לוח ויג'י המשמש ספיריטואליסטים לחיזוי העתיד, ובמשך הזמן גם הצמיד לכינוי זה את התואר "המפורסם".

לדברי ויג'י בעשר השנים שבהן צילם במסגרת המשטרה בניו יורק, סיקר כ־5000 מקרי רצח, כילה 10 מצלמות עיתונות וחמש מכוניות.

ספרו הראשון של ויג'י, "עיר עירומה", שראה אור לראשונה ב-1945, הפך מיד לסיפור הצלחה והודפס במהדורות רבות. ויג'י החל לעבוד בכתב העת "ווג", והמוזיאון לאמנות מודרנית בניו יורק רכש מעבודותיו.

כאשר הוליווד רכשה את הזכויות להפקת סרט על פי ספרו, סרט שזכה בפרס האקדמיה, עקר ויג'י מניו יורק להוליווד כדי לשמש יועץ לסרטים. במהלך שהותו שם אסף חומרים לספרו "הוליווד העירומה". הוא החל לעבוד על תצלומים קריקטוריסטיים באמצעות פעלולי מעבדה שנעשו על דמויות מוכרות. כמו כן עשה סרטים צבעוניים אחדים.

ב-1959 הוזמן למסע הרצאות בברית המועצות, עבד גם בצרפת, באנגליה ובבלגיה, אך בסופו של דבר חזר לניו יורק, עירו, ובה נפטר ב-1968.

תצלומים

עניינו העיקרי של ויג'י היה בחיי הלילה של ניו יורק ובאנשי העיר. הוא תיעד אותם בעבודתם, בשעת משחק, בשנתם ובמותם, שהיה מוות אלים לא אחת. בתצלומיו המפורסמים נראים אנשים מתים שרועים על המדרכה, בתים בוערים, אמהות מבכות את ילדיהם הנרצחים, תינוק בוכה שאמו נטשה אותו, זוגות מתנשקים בבר אפל, לא מודעים כלל לקיומה של המצלמה, אסירים מאחורי הסורגים, גברות מזדקנות עטופות במעילי פרווה, חסרי בית ישנים על ספסלים בגנים ציבוריים, יצורים מעוותים ומעוררי חמלה. ניתן להבחין ברבים מתצלומיו בביקורת המופנית כלפי המעמד העליון. תצלומיו עוסקים במיידי, הוא עקב אחר התרחשות מסוימת בחשאי או מיד לאחר שהתרחשה. הוא פעל כצלם רחוב וחיפש את ה"סקופים" העיתונאיים. תצלומיו מעבירים תחושה של תנועה שבאה לידי ביטוי דרך הבעת פנים העומדת להשתנות, תנועת רגליים קצבית או מבטים מובלעים, תנועות פשוטות מסוג זה מעניקות לצילומיו תחושת מיידיות וחיות מתמדת.

ויג'י העדיף להשתמש בתאורה מלאכותית, בעיקר פלאש. הוא אהב את האופן בו הבזק האור גורם להקפאת הנושא המצולם באמצעות הארתו והשטחתו, בזמן שהוא נבלע בתוך הרקע השחור. הוא קרא לתאורה זו "האור של רמברנדט". את התאורה הזו הוא השיג על ידי הצילום שלו: מצלמת ספיד גראפיק 4X5, מבזק הניתן לכיוון מראש אשר אפשר להתקינו על גבי המצלמה אך גם להצמידו בנפרד, זמן חשיפה של 1/200 של שנייה, צמצם 16 ומיקוד למרחק של כשלושה מטרים. השימוש במהירות תריס גבוהה ובמבזק מתואם שירת יותר מכל את סגנון "המצלמה הנסתרת" של ויג'י אשר דרש קבלת החלטות ותגובה מהירה ביותר.

בתצלומיו של ויג'י שצולמו בחטף ללא תכנון מוקדם ונועדו להפצה המונית לעיתונים, לא הייתה הקפדה על איכות ההדפסה של הצילום. חוסר הרשמיות, השמטת הפרטים המיותרים והחוסר בגווני ביניים הפכו לחלק מהסגנון שלו.

עבודות מאוחרות

בין השנים 1952-1947 בעת ששהה בהוליווד, החל ויג'י להתנסות בצילום אקספירמנטליסטי, עיוות את פרצופם של מפורסמים שונים (ביניהם מרילין מונרו) וכן צילם מספר סרטים, חלקם סרטים ניסיוניים שעסקו גם הם בעיוות המציאות. העיוותים התבצעו כולם בחדר חושך על ידי העמדת חומרים שונים, כמו זכוכית מגדלת בין העדשה של המגדל לנייר הצילום.

השפעות בעולם האמנות

בין הצלמים שהושפעו מויג'י, הצלמת דיאן ארבוס שלדבריה ויג'י הוא הצלם אליו היא מרגישה את הקרבה הגדולה ביותר. ארבוס צילמה גם היא ברחובות ניו יורק וכמו ויג'י בעלת רקע יהודי.
ויג'י שייך למגמה טיפוסית בצילום האמריקאי, הדוגלת ב"הצגת הדברים כפי שהם", אולם קיצוניותו המרחיקת לכת מובילה את הצופה בצילום למעורבות רבה. השילוב של צילום עיתונאי עם ההבעה האישית שלו היה הדבר שייחד את עבודותיו של ויג'י מצילומי עיתונות אחרים.

בשנת 1992 הופק הסרט "העין הציבורית" המבוסס על חייו, בכיכובו של ג'ו פשי.

עטיפת האלבום Listen without Prejudice, Vol. 1 של הזמר הבריטי ג'ורג' מייקל משנת 1990, היא צילום של ויג'י.

תערוכות חשובות

1944 תערוכת יחיד במסגרת "ליגת הצילום"(photo league), ניו יורק.

1948 "חמישים תצלומים של חמישים צלמים", תערוכה קבוצתית שאורגנה על ידי אדוארד שטייכן, המוזיאון לאמנות מודרנית, ניו יורק.

1959 תערוכות אחדות בברית המועצות כחלק ממסע הרצאות.

1974 "תצלומים ממכבש הדפוס", תערוכה קבוצתית, המוזיאון לאמנות מודרנית, ניו יורק.

1977 "ויג'י המפורסם", רטרוספקטיבה ראשונה, המרכז הבינלאומי לצילום, ניו יורק.

1980 "עיר עירומה" תערוכת יחיד, מוזיאון תל אביב, בשיתוף המרכז הבינלאומי לצילום, ניו יורק.

1990 "ויג'י המפורסם", מוזיאון תל אביב לאמנות.

לקריאה נוספת

• מוזיאון תל אביב, אשר (ארתור) פליג המכונה "ויג'י" המפורסם, 1990.

• Miles Barth,Weegee’s world, International Center of Photography,1997
• Arthur fellig, weegee ,konemann,1997

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא ויג'י בוויקישיתוף

• http://www.notes.co.il/ali/8742.asp
• סיפורי ויג'י - צילומי עיתונות משנות ה-40
• New York Times, June 9, 2006, "'Unknown Weegee,' on Photographer Who Made the Night Noir"
• New York Times, June 20, 2008, "Crime Was Weegee’s Oyster"
• Weegee's World: Life, Death and the Human Drama
• Weegee Photographs
• ויג'י, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• ויג'י (1899-1968), דף שער בספרייה הלאומית