משתמש:יעלד12/סיבוכים ריאתיים אצל חולים מוחלשים חיסונית

אצל חולים בעלי מערכת חיסונית חלשה קיימת נטייה לזיהומים קשים. הזיהומים בחולה מותש או מוחלש חיסונית יכולים להיות חיידקיים, נגיפיים ופטרייתים. מדובר בזיהומים אופורטוניסטיים, אשר פוגעים באנשים בעלי מערכת חיסון פגועה. הפתוגנים החיידקיים השכיחים ביותר הם Legionella pneumophila,‏ Mycobacterium tuberculosis, וחיידקים מהסוג -Pseudomonas. הפתוגנים הנגיפיים והפטרייתיים השכיחים ביותר הם CMV ופטריות אופורטוניסטיות כגון Candida ו-Pneumocystis jirovecii.

זיהומים בקרב חולי איידס

אצל חולי איידס, למשל, מחלות ריאה הן הסיבה העיקרית לתמותה, למרות התקדמות הטיפול. מעבר לזיהום עצמו, ניתן לראות התפתחות של בקטרמיה, וגם גרורות וגידולים ראשוניים בריאה. ניתן לנבא איזה גורם זיהומי יפגע ברקמת הריאה בחולי איידס לפי ספירת ה-CD4 שלהם: ספירה נורמלית היא 500–1,600 תאים למ"ל. בירידה של הספירה עד ל-200 מ"ל הסבירות היא כי יתפתח זיהום חיידקי ובעיקר זיהום על ידי חיידק השחפת, כאשר הירידה היא מתחת ל-20 תאים למ"ל קיימת עליה משמעותית בסיכון לפתח פנאומוציסטיס פנאומוניה, ואם הספירה היא מתחת ל-50, מדובר בנגיף ה-CMV.

• Pneumocystis jirovecii - זהו פתוגן הגורם לפנאומוציסטיס פנאומוניה, דלקת ריאות ספציפית לפתוגן, כאשר באופן נורמלי לאדם בריא יש נוגדנים כלפיו. אולם אצל חולים מוחלשים, בעיקר חולי איידס בעלי ירידה בכמות תאי CD4, יכולה להתפתח המחלה (זיהום אופורטוניסטי). ניתן לראות דלקת מפושטת עם תסנינים בילטרליים, כאשר בתוך החללים האלוואולריים ניתן לראות חומר קצפי שבצביעת כסף נראה כציסטות קטנות דמויות סהרונים (ניתן לזהות את הפתוגן בשיטות PCR). באינטרסטיציום רואים הסננה של לימפוציטים ותאי פלסמה, לכן הפנאומוניה הזו כונתה לראשונה בשם plasma cell pneumonia. הפנאומוניה הזו עלולה להחמיר במהירות, עם הופעה של כיחלון וקוצר נשימה- ללא טיפול צפוי מוות מהיר תוך שבוע עד שבועיים, ואילו אצל חולי איידס מהלך המחלה איטי יותר והיא נמשכת מספר חודשים.

זיהומים נגיפיים ממשפחת ה-Herpesviridae

אצל חולים אשר סובלים מדיכוי חיסוני יש מעורבות של מערכת הנשימה גם כתוצאה מזיהומים של נגיפים שבדרך כלל לא גורמים למחלות בדרכי הנשימה אצל האדם הנורמלי- הגורמים המרכזיים בקבוצה זו הם נציגים של משפחת נגיפי ה-Herpesviridae, ובאופן ספציפי יותר, נגיפים מהמין HSV-1, ‏ VZV ונגיף ה-CMV:

• הרפס סימפלקס (HSV): קיימים שני מיני הנגיף הרפס סימפלקס (מסוג 1 ו-2), כאשר מרבית ההדבקות הן א-סימפטומטיות ולא מלוות בסימנים. באחוז קטן מההדבקות, יכולים להיות סימנים שונים ולאחר מכן הוירוס שורד בצורה לטנטית (חבויה) בגנגליונים סנסוריים ומדי פעם, בעיקר כתוצאה משינויים שונים כגון דיכוי חיסוני, יכול לעבור רה אקטיבציה. במקרה של מחלת האיידס, יש רה אקטיבציה רבה יותר של הנגיף, וחריפות הביטוי של המחלה חמורה יותר. בהקשר של מחלות ריאות, המחלה היא מפושטת יחסית, והטיפול באמצעות אציקלוויר.
• וריצלה זוסטר (VZV)- נגיף נוסף ממשפחת ה-Herpesviridae, אשר המחלה הראשונית בו היא אבעבועות רוח, שבה הוירוס חודר באמצעות שאיפה, ולאחריה הוירוס שורד באופן לטנטי בגנגליונים סנסוריים, ועל פי רוב לא עובר אקטיבציה. רק אצל אנשים מבוגרים קיימת סכנה להתפתחות של מחלת השלבקת חוגרת- בה הוירוס חוזר דרך העצב הסנסורי וגורם לדלקת ושלפוחיות באזור המסופק על ידי אותו העצב. בחולה המותש, הוירוס הוא בעייתי כבר בהדבקה הראשונית (למשל, אצל ילדים שלא חלו באבעבועות רוח, וחלו לאחר מכן בלוקמיה): במקרים כאלו הנגיף גורם למחלה מפושטת הכוללת דלקת ריאות קשה עם אחוז תמותה גבוה. גם בהיארעות השניונית של המחלה הנגיף יכול לגרום למספר אפיזודות שניוניות גבוה יחסית, ובנוסף תיתכן הדבקה של מערכת הנשימה. כיום יש חיסון נגד הנגיף אשר ניתן לילדים צעירים החולים בלוקמיה שלא נדבקו בעבר ב-VZV. טיפול נוסף הוא באמצעות אציקלווויר או הזרקה של אימנוגלובולין VIg- חיסון פסיבי שיכול להינתן במצבי כשל חיסוני.
• ציטומגלווירוס (CMV): זהו וירוס נוסף ממשפחת ה-Herpesviridae, אשר פוגע במערכות שונות בקבוצות גיל שונות. מדובר בוירוס המשמעותי ביותר בזיהומים של החולה המותש, ואשר גורם לפגיעות הקשות ביותר. מבנה הנגיף דומה למבנה של נגיפי משפחת Herpesviridae אחרים, הוא מכיל מעטפת, ה-DNA שלו גדול מאד ומקודד לאנזימים רבים. כאשר הוירוס מתרבה בתא הוא יוצר אפקט ציטופתי- גורם לתסנין דלקתי ולימפוציטים, והתאים הפגועים מאופיינים בהגדלה של התא ושל הגרעין, כאשר בתוך הגרעין קיימים "גופיפי הסגר" – inclusion bodies אופייניים- התאים מוקפים לעיתים במעין הילה- בדומה לעין של ינשוף. באופן כללי, ההדבקה בוירוס אצל האדם הנורמלי היא לרוב א-סימפטומטית למעט מספר מצבי חיים: העובר יכול להידבק מהאם בהדבקה תוך רחמית (מחלת CID) או בזמן הלידה ובמהלך ההנקה. בגיל ההתבגרות רוב ההדבקות לא גורמות לסימנים קליניים למעט מחלה בשם infection mononucleosis (הידועה בשם מחלת הנשיקה) המאופיינת בהתרבות של תאי T המודבקים בווירוס והתרבות של בלוטות, אך ללא יצירה של נוגדנים היקפיים. אצל חולים מוחלשים חיסונית, הפגיעה הריאתית מופיעה בשלוש קבוצות של חולים מוחלשים- מושתלים, מושתלי מח עצם וחולי איידס, והנגיף עלול לגרום למחלה מסכנת חיים. הזיהום הוא לא רק בריאות אלא גם במערכת העיכול, מערכת העצבים המרכזית ועוד. לרוב, הדבקה ראשונית אצל חולה כאמור היא חריפה יותר, למעט במקרים של מושתלי מח עצם, בהם הן ההדבקה הראשונית בנגיף והן הרה-אקטיבציה גורמות למחלה במידת חומרה דומה. אצל חולים שונים הוירוס מתפשט באופן שונה. כך למשל, באיידס, התפשטות הוירוס תגרום לפגיעות ברטינה ובמערכת העיכול, ויחסית נדיר למצוא פנאומוניטיס, ואילו אצל מושתלים, דלקת ריאות היא ביטוי שכיח המתפתח מספר חודשים לאחר ההשתלה. אצל מושתלי מח עצם, הימצאותו של CMV מהווה כשלעצמה את הגורם השכיח לכישלון ההשתלה, ודלקת ריאות מתפתחת בכ- 15% מהמקרים. אבחנה: חשוב למצוא את נוכחות הוירוס בדם ובשטיפות של הריאה- נוכחותו מצביע על כך שהוא זה אשר גרם לדלקת הריאות. גידול הוירוס נעשה על תרביות של תאים רגישים, כאשר ניתן לזהותו על ידי ביטוי של אנטיגנים לוירוס תוך 48 שעות מזמן הדבקת התרבית. השיטה האבחנתית ביותר היא ביצוע של PCR. הטיפול: מטפלים בנגיף ה-CMV באמצעות חומרים אנטיויראליים- למשל, ganciclovir, אנלוג של חומצת הגרעין guanine, שעוצר את התרבות הנגיף, או על ידי phosphonoformate- מעכב את הפעילות הויראלית של הנגיף.

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.

קטגוריה:מחלות מערכת הנשימה