ליקוי חמה בקנדהאר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ליקוי חמה בקנדהאר
Safar e Ghandehar
בימוי מוחסן מח'מלבאף עריכת הנתון בוויקינתונים
הופק בידי מוחסן מח'מלבאף עריכת הנתון בוויקינתונים
תסריט מוחסן מח'מלבאף עריכת הנתון בוויקינתונים
עריכה מוחסן מח'מלבאף עריכת הנתון בוויקינתונים
שחקנים ראשיים נילופר פאזירה
דאוד סלהודין
מוזיקה מוחמד רזה דרוישי עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה איראן, צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
חברה מפיצה אוותר פילם, מארס פילם
שיטת הפצה וידאו על פי דרישה עריכת הנתון בוויקינתונים
הקרנת בכורה 21 אוקטובר 2001
משך הקרנה 85 דק' עריכת הנתון בוויקינתונים
שפת הסרט אנגלית ועוד
סוגה סרט דרמה עריכת הנתון בוויקינתונים
דף הסרט ב־IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ליקוי חמה בקנדהארפרסית: ﺳﻔﺮ قندهار - מילולית: "מסע לקנדהאר") הוא סרט בהפקה איראנית-צרפתית מאת הבמאי האיראני מוחסן מח'מלבאף. המסע עצמו הוא מקגאפין - מכשיר עלילתי - אשר מאפשר לבמאי להכיר לצופה את מדינת אפגניסטן תחת שלטון הטליבאן, על מכלול נופיה, מגוון תושביה, תרבותה הייחודית ומראות המלחמה שבה היא מצויה. הסרט הציג את המדינה, על תחלואיה, בפני הציבור שאינו מכיר את אפגניסטן ומקבל מידע עליה רק בחדשות.

הסרט מבוסס בחלקו בחלקו על סיפורה האמיתי של נילופר פאזירה, תושבת קנדה ילידת אפגניסטן, שאינה שחקנית במקצועה, אשר ביקרה שנה קודם במדינה על מנת להכירה.

הסרט זכה לתשומת לב רבה, היות שהוא הוקרן לראשונה בפסטיבל הסרטים הבינלאומי בטורונטו ימים אחדים לפני פיגועי 11 בספטמבר 2001.

"ליקוי חמה בקנדהאר" זכה בפרס "Prize of the Ecumenical Jury" בפסטיבל הקולנוע בקאן.

עלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תחילת הסרט בטיסה בהליקופטר, במבט ממעוף ציפור, מעל המדינה המדברית: הרים לצורותיהם, בקעות רחבות ידיים וכן מחנות לנכים[1] . במטוס נאפס, עיתונאית היא נילופר פאזירה. העלילה מבוססת על מכתב שקיבלה מאחותה הנכה, העומדת להינשא. היא גרה בקנדהאר בירת מחוז והעיר השנייה בגודלה במדינה. במכתב היא הודיעה לה כי במועד ליקוי החמה היא עומדת להתאבד. האחות במרוץ נגד הזמן, ונותרו שלושה ימים למועד.

היא מכתיבה את חוויותיה לרשמקול, שיהיה לקופסה השחורה, במידה והיא לא תצא בחיים מהמסע לקנדהאר. ההכתבה לרשמקול פונה גם לצופי הסרט, המקבלים באמצעותה את ההסבר לטבעה של אפגינסטן.

היא הגיעה לגבול איראן-אפגניסטן, הצטרפה לפליטים שבדרך חזרה למולדתם, אפגניסטן. הילדות - בנות 5 - זכו להדגמה חיה כיצד בובה יכול להיות ממולכדת ומתבקשות לא להרים מהרצפה כל חפץ.

נאפס הצטרפה לאחת ממשפחות הפליטים שאמורה להגיע לקנדהאר. היא הוצגה בתור אשתו הרביעית של ראש המשפחה, חובשת בורקה (כיסוי פנים אפגני), מתאפרת ועונדת תכשיטים של נשות המקום. היא נזהרת שלא תחשף זהותה. יחד עם המשפחה היא יוצאת לדרך בתלת-אופן, אשר בתא המטען שלו ארבע נשים וכעשרה ילדים.

על המשפחה התנפלו שודדים נטלו את הרכב ואת ציודם האישי. ראש המשפחה מברך את השודדים ומודה להם שנשארו בחיים. הוא הרגיע את בני המשפחה וממשיך רגלית על דיונות החול (כמו בתמונה לעיל) עד העיר הקרובה ושם הוא החליט כי למען ביטחונו יישוב לאיראן.

עם הנער[עריכת קוד מקור | עריכה]

נאפס נשארת לבד. המשפחה ציידה אותה בדגל קטן של האו"ם להגנתה. יש לה יומיים להגיע ליעדה. הסצנה הבאה היא אולם בית ספר לכוהני דת מוסלמים מולא. התלמידים משננים בקול רם ובנעימה המקובלת פסוקים מהקוראן. תוך כדי לימוד, מוכרזת הפסקה והתלמידים מדקלמים משפטים המתארים את תכונות כלי הנשק חרב וקלשניקוב ונגד מי יש להפעיל אותם. הדיקלום נעשה תוך הדגמה מפורטת כיצד יש להשתמש בהם. קאק, תלמיד בבית הספר אינו מצליח לקרוא בקוראן בנעימה הנכונה. הוא נזרק מבית הספר והפסיד את הזכאות שלו למנת אוכל.

למחייתו, הוא מוכן לעסוק בכל עבודה. הוא תכנן ללכת לאיראן ולהיות שם פועל. אך נענה להזמנת נאפס להראות לה את הדרך לקנדהאר. על שכרו הוא ניהל משא ומתן שאינו יכול לבייש רוכל מקצועי. אבל הוא לא נוטה לבזבז את זמנו. הוא ראה בדרך שלד, חשף אותו וגילה טבעת נאה על אצבעו של המת. הוא הציע לנאפס את הטבעת, אך היא סרבה. רק לאחר שהפציר היא שוכנעה לרכוש אותה עבור אחותה והנער חזר הביתה.

החולי והרפואה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קטע דוקומנטרי בסרט עוסק בבריאות התושבים: תחילה אצל רופא מקומי, טביב סעיד, שעל ביתו הוצב השלט "Surgery" - דהיינו: מנתח, אולם הסתבר שאין הכשרה רפואית כלל. בהמשך נעבור לבית חולים שדה של הצלב האדום העוסק בהתאמת גפה עליונה ובעיקר גפה תחתונה לנכים שנפגע מהתפוצצות מוקשים.

הרופא המקומי, אשר אותו גילם השחקן חאסן טנטאי (Hassan Tantai)[2] חייל לשעבר, כנראה מארצות הברית, החליט להתיישב בעיירה ורכש את אמונם של תושבי הכפר. את החולות (ממין נקבה) הוא בודק דרך חריץ צר וקטן במסך המוצב בינו לבין החולה. באמצעותו הוא בוחן את הפה, האוזן והעין של האישה. החולה מלווה בנער המשמש מתווך בינה לבין הרופא. התלונות נסובות סביב מחלות מעיים. הרופא כבר יודע שהמים אינם נקיים והאוכל ממנו ניזונים הכפריים רחוק מתנאי תברואה נאותים.

גם נאפס התקבלה אצלו. אט אט הוא גילה שהיא לא מנשות המקום. הוא גילה לה את "הרקע הרפואי" שלו ואפילו הסיר את הזקן שהוא הדביק לעצמו. הרופא החליט לסייע לה ולנסוע עימה לקנדהאר. הדרך בחזקת סכנה. מולם ניצב אדם, הם חוששים שהוא איש טליבאן ולכן בונים לעצמם אליבי: הם משפחה ואפילו נקבו בשמות לבניהם. אך הסתבר כי מדובר באיש אשר בדרך לבית החולים של הצלב האדום כדי להחליף גפים.

בבית החולים רואים שתי אחיות, במדים בלבן, כאשר ה"מכשיר הרפואי" שהם אוחזות בו הוא סרגל, הדרוש למדידת אורך הגפים הנחוץ לחולה. הסצנה מראה את עומק הטרגדיה שבו תושבי המדינה נמצאים: הם מתחננים ליד או לרגל, למעט תרופות -שכן, חלקם אינם ישנים חודשים בגלל הכאבים. התמונות של הגֶּדֶמים יוצרים אצל הצופה הרגשה מרה: כל המינים, כל הגילים - כולם עולים על מוקשים ונשארים ללא ידיים או רגליים או שניהם. בני משפחתם מביאים אותם לבית החולים ומתחננים לקבל גפים מלאכותיות - לרוב גפים משומשות ואפילו לא במידה הנכונה, תופעה הגורמת לכך שעוצמת הכאבים תגבר.

כאן מוצגת תמונה מרשימה בסרט. מטוס צלב האדום הגיע. האחות משדרת מהקרקע איזה סוגי קבים דרושים לה. אך ציבור הנכים אינו ממתין. הם קופצים על הגפים, שורות שורות, כאשר המצלמה חולפת על פניהם. הם מלאים תקווה כי יצליחו להשתלט על מצנח עם גפיים מתאימים. פניהם מופנים לשמים בדריכות, ייסורים ותקווה.

בכניסה לקנדהאר[עריכת קוד מקור | עריכה]

מבית החולים נאפס היא המשיכה לדרכה עם אחד מבאי בית החולים. היא נפרדת מה"רופא" - הוא לא המשיך איתה, הסתבר כי היה עריק שברח מבית הסוהר בקנדהאר. הם פגשו בדרך שיירה של חוגגות, עשרות נשים אפגניות בבורקות ססגוניות נעות ומתקדמות ובראשם הכלה בלבן על גבי חמור בדרך לקנדהאר (ראו התמונה לעיל). הוא והיא הציגו עצמם בתור בני משפחת הכלה ואפילו קבעו איך קוראים לילדיהם.

בהתקרבם לעיר השיירה נעצרת. משמר הטליבאן ערך חיפוש בכליהם ומוודא את זהות נשות השיירה. נאפס עברה את המבחן האחרון היא בדרך לעיר. המשמר ברך את החוגגים: "איחולי לחתונה, אך היזהרו ממוקשים".

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ הרצים על קבים לשמע המטוס שבא על מנת לתפוס קבים המוצנחים אליהם
  2. ^ לפי אתר IMDb שמו Daoud Salahuddin, נולד בשם David Belfield והוא פושע בן 51, אשר נאשם ברצח וברח לאיראן. במאי הסרט טען שהוא לא ידע זאת