חיל הטילים האסטרטגיים של רוסיה
| דגל | סמל |
|---|---|
 |
 |
.svg) | |
| זרועות | |
|---|---|
 | |
 | |
 | |
 | |
 | |
 | |
| עיטורים ומבנה פיקודי | |
| עיטורים, מדליות ותוארי כבוד | |
| דרגות הפדרציה הרוסית | |
| המפקד העליון | |
| ראש המטה הכללי | |
| משרד ההגנה | |
| היסטוריה צבאית | |
| היסטוריה צבאית של רוסיה | |
| היסטוריה של רוסיה |
חיל הטילים האסטרטגיים של רוסיה (ברוסית: Ракетные войска стратегического назначения России) הוא זרוע בכוחות המזוינים של הפדרציה הרוסית שהוקמה ב-17 בדצמבר 1959 כחיל הטילים האסטרטגיים של ברית המועצות. החיל מחזיק בכל הטילים הבין-יבשתיים והטילים הבליסטיים של רוסיה, כולל ראשי קרב גרעיניים. החיל נחשב לחלק מכוחות היבשה, אך הוא חיל עצמאי כמעט הנמצא תמיד במוכנות קרב, בשל רגישות תפקידו: אחזקת הטילים הגרעיניים של רוסיה.
המטה הכללי של החיל נמצא בעיירה ולאסיחה במחוז מוסקבה, ידוע גם בשם אודינוצובו-10 ונושא את השם הרשמי העיר הצבאית הסגורה מס' 22/1.
הטילים לטווח ארוך והטילים הבליסטיים הראשונים ברוסיה פותחו ונכנסו לשירות מבצעי ב-15 באוגוסט 1946, כאשר הוקמה בריגדת ההנדסה המיוחדת מס' 72, בשיתוף עם מדענים גרמנים שנחטפו מגרמניה הנאצית, בשלבי סיום הלחימה. הבריגדה שתחילה הוקמה בשטח גרמניה הועברה כעבור שנה לבסיס סגור בקפוסטין יאר. במהלך השנים הוקמו יחידות נוספות. עד לשנת 1955 היחידות היו מצוידות בטילים מסוג R-1 ו-R-2 היו חלק של חיל התותחנים הרוסי. במרץ 1955 הוגדר תפקיד חדש - סגן שר הביטחון להנדסת טילים וחימוש מיוחד. לתפקיד זה מונה מיטרופן נדלין. במהלך מחצית השנייה של שנות ה-50 יחידות צוידו בטילים נוספים. ב-17 בדצמבר 1959 הוכרז על הקמת חיל חדש ומפקדו הראשון היה מיטרופן נדלין.
בשנת 1962 העברת טילים של החיל לקובה הייתה סיבה למשבר הטילים. בשנים 1965–1972 החיל צויד בטילים מהדור השני שמסוגלים לשאת מספר יחידות חימוש. בשנים 1973–1985 החיל צויד בטילים מהדור השלישי המסוגלים לעבור מערכות נגד טילים מתקדמות. כו כן פותחו מערכות ניידות. בשנים 1985–1992 החיל צויד במערכות מהדור הרביעי. כמו כן בוצע פינוי המערכות משטח אוקראינה, קזחסטן ובלארוס.
החל משנת 1996 החל שימוש מבצעי של מערכות טילים מהדור החמישי. בהתאם להסכם פירוק נשק גרעיני לטווח בינוני בנחתם בשנת 1987 החלק מהטילים לטווח בינוני שהיו ברשות החייל פורקו. הסכמי על הגבלת הנשק שנחתמו עם ארצות הברית בשנים 1991 ו-1993 צמצמו באופן משמעותי את מספר הטילים לטווח ארוך שברשות בחיל.
בשנת 2001 חלק מיחידות החיל הועברו לחיל החלל הרוסי החדש שהוקם.
-
שיגור של R-36, טיל בליסטי בין-יבשתי. -
Topol-M, טיל בליסטי בין-יבשתי 2012. -
RS-24 Yars, טיל בליסטי בין-יבשתי 2015.
מפקדי החיל[עריכת קוד מקור | עריכה]
- מרשל של חיל התותחנים מיטרופן נדלין - 1959-1960
- מרשל ברית המועצות קיריל מוסקלנקו - 1960-1962
- מרשל ברית המועצות סרגיי ביריוזוב - 1962-1963
- מרשל ברית המועצות ניקולאי קרילוב - 1963-1972
- מרשל של חיל התותחנים ולדימיר טולובקו 1972–1985
- גנרל יורי מקסימוב 1985–1992
- מרשל רוסיה איגור סרגייב 1992-1997
- גנרל ולדימיר יאקובלב 1997–2001
- גנרל ניקולאי סולובצוב 2001–2009
- גנרל אנדריי שבאיצ'נקו 2009–2010
- גנרל סרגיי קאראקייב 2010–2017
- גנרל אלכסנדר פונומארנקו 2017–2019
- גנרל איגור פאזלטדינוב – החל משנת 2019
הרכב החיל[עריכת קוד מקור | עריכה]
החיל כולל את היחידות הבאות:
- המטה שממקום בעיירה במחוז מוסקבה
- 3 ארמיות טילים הממוקמות בולדימיר, אורנבורג ואומסק
- בסיס בקפוסטין יאר
- תחנת ניסוי בחצי האי קמצ'טקה
- מכון מחקר ואקדמיה צבאית
- מפעלי תחזוקה ובסיסי תחמושת
עד לאחרונה ברשות החיל היו כ-80 מטוסים ומסוקים. בהתאם לרפורמה הצבאית הם הועברו לחיל האוויר הרוסי.
בחיל משרתים כ-120 אלף אנשים מהם כשני שלישים חיילים וקצינים.
נכון ל-18 בינואר 2012 ברשות החיל היו 391 טילים שמסוגלים להביא למטרות 1299 יחידות חימוש (זאת לעומת 3700 יחידות חימוש בשנת 1997 ו-6612 בשנת 1990).
להלן מערכות טילים בשימוש החיל:
- Р-36М (SS-18 לפי קיטלוג נאט"ו). 52 מערכות שמסוגלות לשאת 520 יחידות חימוש. נבנו בתקופת 1975–1988. המערכות עברו את תקופת החיים המתוכננת.
- УР-100Н (SS-19 לפי קיטלוג נאט"ו). 40 מערכות שמסוגלים לשאת 240 יחידות חימוש. נבנו בתקופת 1979–1985. אורך חיים של המערכות הוגדל ל-31 שנים.
- РТ-2ПМ (SS-25 Sickle לפי קיטלוג נאט"ו). 108 מערכות. מערכות נכנסו לשימוש מבצעי החל משנת 1988.
- РТ-2ПМ2 (SS-27 "Sickle B" לפי קיטלוג נאט"ו). 78 מערכות קבועות ו-18 מערכות ניידות. מדור חדש טילים פותחו בשנות ה-90.
- RS-24, יארס (SS-27 Mod 2 לפי קיטלוג נאט"ו). 55 מערכות - טילים מדור חדש שנכנסו לניצול החל משנת 2010.
בשנים האחרונות מבוצעת תוכנית החלפת חימוש ישן בטילים מדור חדש.
מצב החיל ותוכניות לעתיד[עריכת קוד מקור | עריכה]
מספר היבטים מגבילים את יכולות החיל:
- מעל ל-70% מטילים בליסטיים שברשות החיל מתקרבים לסוף החיים.[דרוש מקור]
- בהתאם להסכמי הגבלת הנשק יצאו משימוש מערכות טילים שהתבססו על רכבות
- מפציצים לטווח ארוך מאוכסנים בנפרד מראשי הנפץ.
- מערכות טילים לא כוללות תוכנית מטרות ונדרשות מספר דקות להכנסת מטרה לטיל.
לעומת זאת, לאחרונה קיימת מגמה חיובית בפיתוח החיל:
- הוכנסו לניצול תחנות התרעה מדור חדש במחוז לנינגרד, מחוז קלינינגרד ומחוז קרסנודר
- הוכנסו למסלול 4 לוויינים נוספים שתומכים במערכת התרעה מוקדמת
- 6 צוללות גרעינים עם טילים בליסטיים עברו שיפוץ כללי וצוידו בטילים מדור חדש
- החל משנת 2007 החלו טיסות סדירות של מטוסים לאזורים מרוחקים לצורך פטרול.
- בשנת 2010 החל הצטיידות החיל בטיל בליסטי מדור חדש РС-24.
- החל שימוש מבצעי במערכת בקרה מדור חדש.
