הספר של קלס

הספר של קלס (באירית: Leabhar Cheanannais, באנגלית: Book of Kells) הוא כתב יד בשפה הלטינית בו כתובות ארבע הבשורות של הברית החדשה והן מלוות באיורים רבים שהם יצירת מופת קליגרפית. הספר, שנכתב בידי נזירים קלטים, מתוארך לשנת 800, מוצג בתצוגת קבע בטריניטי קולג' בדבלין שבאירלנד. ביחד עם נבל בריאן בורו נחשב הספר לאוצר הלאומי החשוב ביותר של אירלנד. הספר קיבל את שמו ממנזר קלס, ששימש לו בית במשך מאות שנים.

הספר[עריכת קוד מקור | עריכה]

הספר מכיל את ארבע הבשורות האוונגליוניות - הבשורות על-פי מתי, מרקוס, לוקאס, ויוחנן. מרבית תוכנו דומה לוולגטה אך בספר קיימות הקדמות ותוספות שונות. בספר 680 עמודים (340 דפי פוליו), שאוגדו בשנת 1953 לארבעה כרכים.^[1] מעריכים כי כ-30 עמודים אבדו.

הקליגרפיה בולטת בספר, במספר רב של איורים. האיורים מציגים בני אדם, בעלי חיים, יצורים מיתיים ועיטורים קלטיים מסורתיים. מעריכים כי לפחות שלושה סופרים שונים כתבו את הספר, והאיורים צוירו במספר סוגים של דיו, בארבעה צבעים, אדום, שחור צהוב וסגול, לעיתים דיו שיובא במיוחד עבור הספר. מרבית הצבעים הופקו ממינרלים הנמצאים באדמות אירלנד. מרבית האיורים מציגים איקונוגרפיה נוצרית מסורתית.

הספר מיוחס לעיתים לקדוש קולומבה, אך מחקרים הוכיחו כי לא ייתכן שהיה מעורב בכתיבתו. מעריכים כי ייתכן שהספר נכתב לקראת יום השנה ה-200 למותו.

קורותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

הספר קיבל את שמו ממנזר קלס, מנזר השוכן כ-40 קילומטרים צפונית לדבלין, במחוז מית', בו שהה מאות שנים בתקופת ימי הביניים.

ימי הביניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מנזר קלס נשדד ונבזז פעמים רבות במהלך המאה ה-10, ולא ברור כיצד שרד הספר את הפלישות הרבות של הוויקינגים אל האזור. האזכור הראשון לספר ולהיותו שמור בקלס מופיע בדברי ימי אלסטר, בפרק המתאר את שנת 1007. שם מסופר כי הספר נגנב והוחזר לאחר חודשיים ועשרים יום, ללא הכריכה המוזהבת שלו.^[2] סברה רווחת טוענת כי זוהי הסיבה לדפים החסרים בתחילתו ובסופו של הספר. עדויות לנוכחותו של הספר בקלס קיימות במהלך המאה ה-12. בתקופה זו גם הועתקו, בידי נזירים, חלק מהציורים המופיעים בו, תופעה שהייתה נפוצה בימי הביניים. במאה ה-12 חרב המנזר בקלס, והספר הועבר לכנסייה של המנזר.

בעת החדשה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הספר נשאר בקלס עד שנת 1654. בשנה זו חיל הפרשים של אוליבר קרומוול התאכסן במנזר ומושל העיר העביר את הספר למשמרת בדבלין, מחשש שמא יגנב שוב. הנרי ג'ונס, שמאוחר יותר נתמנה לבישוף של מית' לאחר הרסטורציה, הציג את כתב היד בטריניטי קולג' בשנת 1661, אז הועבר הספר לטריניטי קולג'. כיום זהו משכנו הקבוע, למעט מספר מצומצם מאוד של השאלות למוזיאונים ולספריות אחרות ברחבי העולם. מאז המאה ה-19, שוכן הספר בספרייה של הקולג', באולם תצוגה רחב המשמש כמוזיאון המספר את סיפורו של הספר. לרוב מוצגים רק שניים מהכרכים: אחד מראה עמוד אופייני והשני מראה את אחד האיורים.

במשך השנים הוספו לספר מספר תוספות. במאה ה-16 הוסיף ג'רלד פלאנקט סדרה של ספרות רומיות הממספרות את הפרקים על פי החלוקה שנוצרה במאה ה-13 על ידי הארכיבישוף מקנטרברי סטיבן לנגטון. בשנת 1621 ג'יימס אשר, שהיה הארכיבישוף בכנסייה של אירלנד ספר ומספר את הדפים, זמן קצר לאחר שמונה לבישוף של מית' על ידי ג'יימס הראשון, מלך אנגליה. בשנת 1849 הוזמנו המלכה ויקטוריה, מלכת הממלכה המאוחדת ובעלה, אלברט, נסיך סקסה-קובורג-גותה, לחתום על הספר. הם אכן חתמו, אך התברר כי הדף עליו חתמו היה תוספת מאוחרת לספר והדף עליו חתמו הוסר כאשר הספר נכרך מחדש בשנת 1953.

הספר נכרך מחדש מספר פעמים: במאה ה-18 נכרך הספר, חלק מדפיו הושחתו וחלק קטן של האיורים אבד. בשנת 1895 נכרך שוב, אך כריכה זו התפרקה עד מהרה. בסוף שנות ה-20 של המאה ה-20 נתלשו מספר עמודים מהספר ונשמרו בנפרד, עד לכריכתו לארבעה כרכים בשנת 1953.

בשנת 2000, בעת העברתו של הכרך המכיל את הבשורה על-פי מרקוס לקנברה, אוסטרליה, ניזוק הספר. הנזק הוגדר כ"נזק מזערי לפיגמנט", ומעריכים כי ככל הנראה מקורו ברעידות בזמן הטיסה הארוכה.^[3]

תוכן[עריכת קוד מקור | עריכה]

הספר מכיל את שלוש הבשורות הסינופטיות במלואן: את הבשורות של מתי, מרקוס ולוקאס. הבשורה על פי יוחנן היא חלקית וחלקה חסר, כנראה מהתקופה שבה נגנב הספר במאה ה-11. בנוסף לבשורות, הספר מכיל חומר נוסף: שתי רשימות מקוטעות של שמות עבריים המופיעים בברית החדשה, סיכומים קצרים של הבשורות, ביוגרפיות קצרות של כותבי הבשורות וקאנונים המיוחסים לאוסביוס מקיסריה. התוכן מבוסס על הוולגטה, אך עם מספר הבדלים.

שימוש[עריכת קוד מקור | עריכה]

השימוש בספר היה ככל הנראה כאביזר טקסי מרשים ולא למטרות לימוד. בדברי ימי אלסטר מצוין כי הספר נגנב ממקום האחסון של שאר תשמישי הקדושה, ולא מהספרייה. כפי הנראה הספר היה מונח על גבי המזבח, והורד משם רק למטרת הקראה ממנו בעת המיסה. מבנהו של הספר מאשש טענה זו, שכן הוא אינו פרקטי ללימוד משום היותו גדול למדי. סביר כי הספר היה מונח על המזבח, אך מנהל הטקס היה מדקלם מזיכרונו ולא קורא היישר מהספר. הספר מכיל מספר טעויות וערכו האסתטי עולה על ערכו השימושי.

בתרבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2009 יצא הסרט הסוד של קלס, סרט פנטזיה מונפש של סטודיו Cartoon Saloon. הסרט מבוסס על סיפור מנזר קלס וכתיבת הספר, וכן על מיתולוגיה קלטית באופן כללי.