גבריאל באנון
 |
יש לערוך ערך זה. ייתכן שהערך סובל מבעיות ניסוח, סגנון טעון שיפור או צורך בהגהה, או שיש לעצב אותו, או מפגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים.
| |
| יש לערוך ערך זה. ייתכן שהערך סובל מבעיות ניסוח, סגנון טעון שיפור או צורך בהגהה, או שיש לעצב אותו, או מפגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים. | |
 | |
| לידה |
6 בינואר 1928 קזבלנקה, מדינת החסות הצרפתית במרוקו  |
|---|---|
| פטירה |
26 בפברואר 2024 (בגיל 96) |
| מדינה |
צרפת, מרוקו |
| מקום קבורה |
Ben Msik Jewish Cemetery |
  | |
גבריאל באנון (בצרפתית: Gabriel Banon; 6 בינואר 1928 – 26 בפברואר 2024) היה כלכלן ואיש עסקים צרפתי-מרוקאי, ונודע כיועץ כלכלי של מדינאים וארגונים בארצות שונות. היה מהנדס אזרחי ומשפטן בהכשרתו. התגורר לסירוגין בצרפת, במרוקו, בשווייץ ובארצות הברית. היה מעורב במגעים במסגרת תהליך השלום הישראלי-פלסטיני.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
רקע משפחתי והתחלת הקריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]
באנון נולד בקזבלנקה ב-1928, לעורך הדין יעקב באנון (1983-1904), שהיה בשנות ה-60 חבר במועצת עיריית קזבלנקה ויושב ראש הקהילה היהודית בעיר. מילדות קנה שליטה בערבית ובקוראן, מה שעזר לו מאוחר יותר בקשריו כיועץ ואיש עסקים עם גורמים פוליטיים וכלכליים במזרח התיכון. למד בבית הספר הצרפתי ע"ש ליוטיי בעיר הולדתו. בשנות ה-50 נסע לצרפת ולמד בליון משפטים והנדסה אזרחית. בשנת 1953 חזר למרוקו והתחתן נישואים ראשונים עם השחקנית גיסלן אקוקה, ילידת מצרים. בשנת 1956, לפי מקורות אחדים[דרוש מקור] שימש כקצין קשר עם הצבא הישראלי בימי מלחמת סואץ. לפי מקורות מסוימים היה לאחר מכן מעורב במגעים העסקיים בין ישראל עם תעשיית הנשק הצרפתית – למשל לגבי אספקת מטוסי פוגה מגיסטר.[דרוש מקור]
פריצת פעילותו כאיש עסקים וכיועץ כלכלי[עריכת קוד מקור | עריכה]
בהמשך התחיל קריירה בעסקים. עסק באספקה לבסיס האמריקאי במקנס במרוקו. לאחר מכן גבריאל באנון היה מנהל המפעל ז'אפי (Japy) של קבוצת וורמס בין השנים 1957–1961, יו"ר מפעלי אלפא לבאל בין השנים 1961–1971, של חברת "סיארסאטום – תעשייה גרעינית" (Siersatom), בין השנים 1973–1980 ושל חברת סופינם (Sofinem) בין השנים 1981–1984. מאוחר יותר ניהל שתי חברות להשקעות – Winvest (משנת 1984) ו-Solitair Kapital AB (משנת 1997).
גבריאל באנון היה המנכ"ל הראשון של "המכון לפיתוח לתעשייתי" IDI, סגן-יושב ראש של "המרכז למנהיגות צעירה" בצרפת, שייצג קבוצה רפורמיסטית בתוך ארגון המעבידים של צרפת. היה חבר במועצה של הוועד הלאומי לארגון בצרפת, ושל הקרן הלאומית להוראת מנהל עסקים.
אחרי עליית הסוציאליסטים לשלטון ב-1981 העדיף להעביר את מרכז פעילותו לניו יורק למשך 9 שנים. בארצות הברית היה חבר במועצה מייעצת של אוניברסיטת דרום קרוליינה בקולומביה, דרום קרוליינה. (1992-1986) ב-1989 אחרי מפולת הבורסה בארצות הברית חזר לצרפת ושהה פרק זמן בניס. מילא תפקידי ייעוץ ליד ארגונים וראשי מדינות וארגונים. היה יועץ למדיניות תעשייתית של נשיא צרפת ז'ורז' פומפידו, יועץ כלכלי של נשיא הרפובליקה של קונגו, פסקל ליסובה.[דרוש מקור] בשנות ה-1990 היה מעורב בזינוק קבוצת ההשקעות "אינבסט" בשוק הרוסי בשיתוף פעולה עם ממכר ותיק, יורי רובינסקי, ב-2005 היה באנון יועץ על יד מועצת הביטחון הכלכלי של רוסיה. בתוקף תפקיד זה עזר בין השאר לקידום היחסים הכלכליים בין רוסיה ובין מרוקו.[1]
פעילותו ברשות הפלסטינית ובתהליך השלום במזרח התיכון[עריכת קוד מקור | עריכה]
אחרי הסכמי אוסלו ב-1993, התמנה על ידי יאסר ערפאת ליועצו הכלכלי והיה אמון על פתרון סוגיית כספי קרנות הפנסיה הפלסטיניות שבידי ישראל והעברתם לידי הפלסטינים (1994–2004). ככל הנראה את ערפאת הכיר הודות לקשריו עם הממשל בתוניסיה, שבה שהתה בשנות ה-90–80 הנהגת אש"ף.
בשנת 1996 ייסד את כתב העת הפלסטיני לכלכלה Lettre économique palestinienne בשיתוף עם מנהל סוכנות החדשות ואפה, זיאד עבד-אל-פאתה. העיתון הופיע עד שנת 1997.[2] בעת פעילותו בקשות הפלסטינית הותקף בתקשורת כולל בעיתון האמריקאי "וול סטריט ג'ורנל" על כך שהכשיל קידום עסקי הקבוצה האמריקנית אי. טי טי (ATT) בשוק הפלסטיני לטובת חברת ITT.
באנון תמך ביוזמת ז'נבה ובנובמבר 2003 כתב מכתב גלוי פתוח מעל דפי העיתון "מארוק אבדו" אל ראש ממשלת ישראל, אריאל שרון, שהצטרך להפעיל אמצעים תקיפים נגד האינתיפאדה השנייה.[3]
החל משנת 2009 היה מזכ"ל "קבוצת העבודה הישראלית-פלסטינית לשלום ולפיוס" בעיר קו בשווייץ. ב-2012 הציג כרוניקות כלכליות וגאופוליטיות בתחנת הרדיו Luxe Radio במרוקו.
חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
היה נשוי שנית לאן מנסורה, ילידת איראן, פעילה במפלגה הסוציאליסטית הצרפתית. לגבריאל באנון ארבעה ילדים: פטריק באנון, סופר וחוקר בקתדרה למנהל עסקים באוניברסיטה לטכנולוגיה ולמנהל עסקים "פאריס-דופינ", אן-לור, פסלת ואשתו של הפוליטיקאי פייר ללוש, ברונו באנון, שחקן ומורה למשחק, ושל העיתונאית והסופרת טריסטאן באנון.
באנון נפטר ב-26 בפברואר 2024 בגיל 96.
ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Le partage de la mémoire, le conseiller d'Arafat se raconte, Éditions Séguier. (לשתף בזיכרון – היועץ של ערפאת מספר)[4]
- La Paix de tous les dangers (la paix au Moyen-Orient), Éditions Val de France, 1998.(שלום כל הסכנות – השלום במזרח התיכון)
- Pas d'orchidées pour l'entreprise, Éditions Encre.
- Entreprendre pour quoi faire ?, Éditions Denoël. (ליזום – בשביל מה?)
- Le Parti de l'Entreprise, Éditions Fayard.
- Vaine recherche, Éditions P. Bory. (חיפוש לשווא)
- המאמר (יחד עם יורי רובינסקי) ?L'entreprise à l'Est comme à l'Ouest
'היוזמה הכלכלית במזרח כמו במערב? ב" Dirigeant" 1969 2, pp37-41
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- גבריאל באנון, באתר הפורום לשלום פונגלוד (אורכב 17.05.2020 בארכיון Wayback Machine)
- גבריאל באנון, באתר Maghress
- ריאיון עם גבריאל באנון ב-1998
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
| בקרת זהויות |
|
|---|