לידיה פינקוס-גני
לידיה פינקוס-גני (Lydia Pincus-Gany; 1929 – 7 באוגוסט[1] 1998) הייתה מעצבת תפאורה ותלבושות ישראלית ופרופסורית חברה לעיצוב במה. עבדה עם מרבית התיאטראות ולהקות המחול בישראל ופעלה והצליחה גם מחוצה לה. הייתה ממייסדי המגמה לעיצוב במה בחוג לאמנות התיאטרון באוניברסיטת תל אביב, ובמשך שנים רבות כיהנה כראש המגמה לעיצוב.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
לידיה פינקוס נולדה בשנת 1929 בבוקרשט בירת רומניה, שם סיימה את לימודיה התיכוניים ואת האקדמיה לאמנויות יפות במגמת סצנוגרפיה. עם סיום לימודיה החלה לעבוד בתיאטרון בבוקרשט ובערים נוספות. עיצבה ברומניה תפאורות לכ-15 הצגות. ב-1960 עלתה לישראל.
לידיה נישאה לפסח (Pascu) שכטר (1920–1992),[2] ממנהיגי תנועת בית"ר ברומניה ואסיר ציון. עם עלייתם לישראל, עברת הזוג את שם משפחתם לגני.
מיד עם עלייתה לישראל החלה לעבוד בתיאטרון הישראלי ועיצבה תפאורות ותלבושות כמעט בכל הבמות בישראל בתחום התיאטרון והמחול. עבדה גם בתיאטראות בארצות הברית, צרפת והולנד. במשך שנות פעילותה עיצבה תפאורות ותלבושות לכ-200 הצגות.
ב-1972 הוזמנה להצטרף לסגל הפקולטה לאמנויות של אוניברסיטת תל אביב, שם כיהנה כמרצה בכירה וכראש המגמה לעיצוב במה.[3]
פינקוס-גני הייתה פעילה במספר תחומים באמנויות הבמה: בתחום התיאטרון עיצבה תפאורות ותלבושות להצגות רבות ברוב התיאטרונים בישראל ועבדה עם במאים כגון: אורנה פורת, חנן שניר, אילן רונן, ציפי פינס, תיאודור תומא, הלנה קאוט-האוסון, עדנה שביט, תום לוי, דן רונן ועוד. כן תרמה להקמתו של תיאטרון באר שבע יחד עם עדה בן נחום, תום לוי, בן-ציון מוניץ וגרי בילו - עמו קיימה קשר רב שנים והמשיכה לעבוד לצידו בבית הספר למשחק בית צבי.
כמו כן, הייתה פעילה בתחום המחול, ועיצבה תפאורות ותלבושות להפקות כמו "סינדרלה", "היפהפייה הנרדמת" ו"רומיאו ויוליה" בבלט הישראלי, ולהפקות מחול מודרני עבור להקת בת שבע ותאטרון מחול ענבל.
פינקוס-גני עיצבה תפאורה ותלבושות גם למופעי בידור ופולקלור המבוססים על שפת התיאטרון, בהם עיצובים ללהקת כרמון למופעיה ברחבי העולם שזכו לשבחים בעיתונות, וללהקות צבאיות ברחבי ישראל.
פינקוס-גני הייתה אחת התפאורניות הישראליות הבודדות שהצליחו גם מחוץ לישראל, בתקופה שבה ייבאו תפאורנים מרחבי העולם אל ישראל. בין השאר נכתבו שבחים על עבודתה בהולנד, "שיר האופניים", בבימוי תיאודור תומא. נכתב עליה שהיא "פותחת שביל ליצוא ישראלי מסוג חדש: ציור תפאורות ותלבושות לתיאטרונים בחו"ל".[4] כמו כן הצליחה בפריז עם "השלג בעת הקיץ" ועם מחזות זמר בבימוי יונתן כרמון בפריז ובברודוויי.[5]
בתחום ההוראה, שימשה פינקוס-גני כמרצה בכירה וכראש המגמה לעיצוב במה בחוג לאמנות התיאטרון באוניברסיטת תל אביב ולימדה את בכירי התפאורנים בישראל, בהם משה שטרנפלד, מרים גורצקי, רוני תורן, בוקי שיף, טל יצחקי, יוסי בן ארי, פרידה שהם, דנה צרפתי, אבי וורצל, כנרת קיש ואחרים.
כיוצרת וכמורה, הגדרתה את תפקיד התפאורן כללה יכולת של התפאורן להביע את עצמו בחומרים דרמטיים שונים, לפתח גמישות ושליטה בכל האמצעים הפלסטיים השונים שניתן להשיגם, ולהעז לעזוב פתרונות מסורתיים מוכרים כדי למצוא פתרון חדש לכל בעיה חדשה בהפקה תיאטרלית. לטענתה, המעצב צריך להיות מעורב בתפיסה הקונספטואלית של ההצגה, בתהליך בחירת אמצעי ההבעה (בימוי, מוזיקה, תנועה וכדומה), וכן עליו להיות בדיאלוג שיטתי עם הבמאי כדי להגדיר את התפקיד הספציפי של החלל: מידע, אווירה כללית, בימוי וכדומה.[6]
נפטרה לאחר מחלה ב-1998, בגיל 68. הניחה בת ובן.
השפעות[עריכת קוד מקור | עריכה]
סגנונה הייחודי של פינקוס-גני לא היה בהכרח מזוהה עם השפעות ספציפיות, משום שרעיונות עבודתה נבעו תמיד מתוך המחזה הספציפי בו עסקה.[7] אך מובן שהייתה מושפעת מן התקופה, המקום והתרבות בהם פעלה: "שהרי אדם לא גדל לבד, דברים נקלטים, נכנסים פנימה ויוצאים באינטרפרטציה אחרת".[8] בנוסף, הכירה בהשפעתו הרבה עליה של אחד ממוריה ברומניה, הצייר מירצ'ה מרוזין (Mircea Marosin), אף שסגנונה היה שונה משלו. מלבד זאת הושפעה מן האמנים מגריט וסלבדור דאלי וממקורות השראה קולנועיים, במיוחד מהסוריאליזם הצבעוני של פליני ומסגנונו התקופתי של פרנקו זפירלי. לאורך השנים השתמשה גני בתיפאורותיה בסגנונות רבים מתולדות האמנות, אך השימוש שעשתה בהשפעות אלו היה באמן כסגנון, ולא כהשפעה כוללת.[9]
מעבודותיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
עיצוב תפאורה ותלבושות[עריכת קוד מקור | עריכה]
- היושבת בגנים, בימוי: משה הלוי, תיאטרון משה הלוי 1965
- תוציא את השטקר המים רותחים, מאת ובבימוי: אפרים קישון, התיאטרון הקאמרי 1965
- אי המטמון, מאת: רוברט לואיס סטיבנסון, בימוי: דוד לוין, התיאטרון הקאמרי 1968
- הקמצן, מאת מולייר, בימוי: אנדריי קלראשו, תיאטרון האהל 1968
- הביתה, מאת: הרולד פינטר, בימוי: ליאונרד שאך, התיאטרון הקאמרי 1968
- השקרן, מאת: קרלו גולדוני, בימוי: ראדו מירון, התיאטרון הלאומי הבימה 1970
- הדה גאבלר, מאת:הנריק איבסן, בימוי: עדנה שביט, במה 73 1973
- יוהאנה הקדושה, מאת:ג'ורג' ברנרד שו, בימוי: אורנה פורת, התיאטרון לילדים ונוער 1974
- שרה גיבורת ניל"י, מאת: דבורה עומר, בימוי: ציפי פינס, התיאטרון לילדים ונוער 1976
- האידיוט, מאת: דוסטויבסקי, בימוי: אילן רונן, תיאטרון החאן הירושלמי 1976
- הנערה והחוליגן, על פי ולדימיר מאיאקובסקי, כוריאוגרפיה: ולרי פאנוב, להקת המחול בת שבע 1978
- מגילת רות, כוריאוגרפיה: שרה לוי-תנאי, להקת המחול ענבל 1979
- המשרתות, מאת: ז'אן ז'נה, בימוי: גזא פארטוש, תיאטרון באר שבע 1981
- גולים, מאת: ג'יימס ג'ויס, בימוי: תיאודור תומא, התיאטרון הלאומי הבימה 1981
- בית ספר למוקיונים, מאת:פרידריך קרל וואכטר, בימוי: גדי רול, תיאטרון באר שבע 1982
- אגדת חורף, מאת: שקספיר, בימוי: יורם פאלק, תיאטרון החאן הירושלמי 1983
- ברכה, בימוי: תום לוי, תיאטרון באר שבע 1984
- הרופא בעל כורחו, מאת:מולייר, בימוי: דן רונן, תיאטרון החאן הירושלמי 1987
- סינדרלה, כוריאוגרפיה: ברטה ימפולסקי, הבלט הקלאסי הישראלי 1987
- עלי כינור, עיבוד של עדה בן נחום על פי שלום עליכם, בימוי: חנן שניר, התיאטרון הלאומי הבימה 1988
- שמונה נשים, מאת: רובר תומא, בימוי: אתי רזניק, בית צבי 1990
- רומיאו ויוליה, מוזיקה מאת: פרוקופייב, כוריאוגרפיה: ברטה ימפולסקי, התזמורת הסימפונית הישראלית בשיתוף עם הבלט הישראלי 1991
- איש למאנשה, מאת: דייל וסרמן על פי סרוונטס, בימוי: תום לוי, החוג לאמנות התיאטרון באוניברסיטת תל אביב 1992
- הדוד וניה, מאת: אנטון צ'כוב, בימוי: נולה צ'לטון, תיאטרון הספרייה 1996[10]
תערוכות ציורים ורישומים של תפאורות ותלבושות לתיאטרון[עריכת קוד מקור | עריכה]
- בית ציוני אמריקה, תל אביב 1961
- מועדון התיאטרון, תל אביב 1963
- המוזיאון העירוני, בת ים 1967
- Webster Gallery, New York, 1968
- 1980 Stichting Culturee Centrum, Maastricht, Holland
- בית אריאלה, תל אביב 1980
- תערוכת א.מ.ב.י., הבימה, תל אביב
- תערוכת עיצוב במה בישראל, גלריה אוניברסיטאית חיפה
- תערוכת עיצוב במה, תיאטרון באר שבע 1991
- עיצוב במה בישראל, פראג, צ'כוסלובקיה 1992[11]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- לידיה פינקוס-גני, באתר אינדקס אנשי במה
- הבלט הישראלי - סינדרלה (הקישור אינו פעיל)
- כל העולם בגדים (הקישור אינו פעיל)
- כתב העת מותר
- היפהפייה הנמה - ביקורת
- ידיעה על תערוכה בוקי שיף
- Review NY Times
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ לידיה פינקוס-גני באתר חברה קדישא ת"א–יפו
- ^ פסח גני באתר חברה קדישא ת"א–יפו
- ^ "רישומי תיאטרון", מתוך עיתון "על המשמר" 5 בינואר 1980. הארכיון הישראלי לתיאטרון, אוניברסיטת תל אביב, תיק:21.5.1.
- ^ מסעות לידיה פינקוס-גני, עיתון "דבר", 3 במאי 1979
- ^ אבי וורצל, לידיה פינקוס-גני וגורדון קרייג, עבודה סמינריונית במסגרת לימודי מאסטר בעיצוב בקורס: אדולף אפיה וגורדון קרייג, מוגש לידי: ד"ר אירן קונפינו, אוניברסיטת תל אביב.
- ^ Guretzky,Miriam, Lydia Pincus-Gany:Profile of a prominent Israeli set designer, Assaph-Studies in the Theatre No.4:(pp.149-155), Department of Theatre Arts,Tel Aviv University, 1988.
- ^ ירון, אליקים, פגישה עם ציירת תיאטרון, "במה" מס' 42, 1965
- ^ אבי וורצל, לידיה פינקוס-גני וגורדון קרייג, עבודה סמינריונית במסגרת לימודי מאסטר בעיצוב בקורס: אדולף אפיה וגורדון קרייג, מוגש לידי: ד"ר אירן קונפינו, אוניברסיטת תל אביב.
- ^ אבי וורצל, לידיה פינקוס-גני וגורדון קרייג, עבודה סמינריונית במסגרת לימודי מאסטר בעיצוב בקורס: אדולף אפיה וגורדון קרייג, מוגש לידי: ד"ר אירן קונפינו, אוניברסיטת תל אביב.
- ^ הארכיון הישראלי לתיאטרון, אוניברסיטת תל אביב, תיק: 21.5.1
- ^ הארכיון הישראלי לתיאטרון, אוניברסיטת תל אביב, תיק: 21.5.1
- סגל אוניברסיטת תל אביב: תיאטרון
- מעצבי במה ישראלים
- מעצבות במה ישראליות
- מעצבי תלבושות ישראלים
- מעצבות תלבושות ישראליות
- מעצבות ישראליות
- מעצבים ישראלים
- ישראליות ילידות רומניה
- ישראלים ילידי רומניה
- עולות בשנות ה-1960
- עולים בשנות ה-1960
- מעצבות אופנה ישראליות
- ישראליות שנולדו ב-1929
- ישראלים שנולדו ב-1929
- ישראליות שנפטרו ב-1998
- ישראלים שנפטרו ב-1998