ברון הצוענים
 | |
| כרזת פרסומת צרפתית | |
| מלחין | יוהאן שטראוס הבן |
|---|---|
| ליברטיסט | איגנץ שניצר |
| סוגה | אופרטה |
| מספר מערכות | 3 |
| זמן התרחשות העלילה | המאה ה-18 |
| שפה | גרמנית |
| שנה | 1885 |
| מקום התרחשות העלילה | הונגריה |
| תפקידים | |
| |
ברון הצוענים (בגרמנית: Der Zigeunerbaron) היא אופרטה בשלוש מערכות של המלחין הווינאי יוהאן שטראוס הבן אשר הועלתה לראשונה בתיאטר אן דר וין ב-24 באוקטובר בשנת 1885. ההצגה מבוססת על המחזה "סאפי" של מור יוקאי ההונגרי.
במהלך שנות חייו של שטראוס, האופרטה קצרה הצלחה מרובה, שנייה לאופרטה הכי פופולרית שלו - העטלף.
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
שטראוס כתב את האופרטה במשך שנתיים, זמן ארוך יחסית ליצירות אחרות שלו. עבודתו של שטראוס על האופרטה הופרעה ונקטעה בסתיו 1883 עקב הרעלת ניקוטין והתקפי-התעלפויות. שטראוס נאלץ להחלים בפְרָנצֵן-בָּאד (כיום פרנטישקובי לאזנייה) בחבל בוהמיה שבצ'כיה. עבודתו של שטראוס על המערכה השלישית נקטעה גם היא, כאשר אשתו השלישית אדלה שטראוס חלתה ונשלחה, בליווי בעלה, לעיר הקיט אוסטנדה. רק בשנת 1885 הושלמה עבודתו על האופרטה, זאת לאחר שינויים נוספים רבים שביצע הליבריתן שניצר. תחילתהּ של היצירה ניחנה בקצב מהיר וחלק והיא מושפעת מן הסגנון ההונגרי, בדומה לפולקה "יחי ההונגרים" (Éljen a Magyar! op. 332). יצירותיו המוקדמות של שטראוס ניחנו באופי דומה. במקור, רצו שטראוס ושניצר ליצור אופרה, אך לאחר שינויים שינתה היצירה את אופייה לכדי אופרה קומית.
תקוותו של שטראוס, להעלות את ברון הצוענים על בימת האופרה התגשמה רק בשנת 1910, בה הועלתה האופרה באופרה של וינה ובזמפר-אופרה בדרזדן.
חלק מהיצירות המוזיקליות של האופרטה נותרו פופולריות ומפורסמות עד היום, כגון:
- "ואלס האוצר" (Schatz-Walzer op. 418)
- "הציפייה לכלה" (Brautschau op. 417)
- "הרפתקאות-מלחמה" (Kriegsabenteuer op. 419)
ההצגה עובדה לסרט שלוש פעמים: ב-1935, ב-1954 וב-1962.
תקציר העלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]
רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]
זהו סיפור ססגוני המתרחש בהונגריה של המאה ה-18. המלחמה הותירה את הונגריה הרוסה. הפאשה הטורקי, שליט טימישוארה, נאלץ לברוח מן העיר והותיר את בתו בזהות בדויה בידי מטפלת צוענייה. משפחת בארינקאי האמידה, שהייתה מיודדת עם הפאשה, נאלצה אף היא לצאת לגלות.
העלילה כוללת בעל-קרקעות צעיר החוזר מגלות, נערה צוענייה, המתגלה כבתו של פאשה טורקי ובעליו החוקיים של אוצר חבוי, מלכה הוגדת-עתידות צוענייה, ראש עיר מלא בהערכה עצמית מופרזת, נציב מלוכה שובבי, שליט צבאי, חבורה של צוענים וגדוד הוסרים.
מערכה ראשונה[עריכת קוד מקור | עריכה]
אזור גדות-הביצה, בקרבת העיר טימישוארה
הסצנה נפתחת עם טירה נטושה בצידה המרוחק של הבמה. בקדמת הבמה נראה כפר נטוש בחלקו כאשר רק בית אחד נראה משגשג באופן מתקבל על הדעת. בצריף אחד, ידוע לשמצה, מתגוררת צוענייה זקנה בשם ציפרא. ניתן לשמוע את שירת הספנים בעודם עובדים. אוטוקר, בנה של מירבלה (האומנת של ארסנה, בתו של שופאן הקמצן) עמל בחפירות אחר אוצר, אשר אמור להימצא באזור - כך הוא מאמין. זוהי שגרתו של אוטוקר. וככל שחיפושיו עולים בתוהו, כך מצב רוחו יורד וכעסו עולה. ציפרא מציצה מחלונה ולועגת לו על נסיונותיו הכושלים. היא נוהגת לצפות בו מזה כמה שבועות, ומביעה זלזול בנסיונותיו ובבזבוז זמנו, בעוד שאר הצוענים משקיעים את זמנם בעבודה "מכובדת וישרה" - כמנהג הצוענים. היא מתריעה בפניו, כי אם ימשיך במסע הזה, אשר לא יניב פירות, הוא יסיים ללא פרוטה, ומעבר לכך, לא יתחתן כפי שקיווה, עם אהובת ליבו, ארסנה.
שאנדור בארינקאי, בנו של בעליו המנוח של הטירה הנטושה, אשר הושפל וקיבל אות-קלון על קשריו עם השליטים הטורקיים לשעבר, מגיע לעיירה לאחר גלות בת עשרים שנים, מלווה בקונטה קארנרו, נציב מלכותי, אשר הועסק על ידו כדי לעזור לו לפתור את בעיותיו. קארנרו ממליץ להתחיל במלאכה וקורא לציפרא שתשמש כעדה. הם מבקשים לקרוא לשופאן. בזמן הזה, מספר קארנרו לשאנדור על בתו היפהפייה של שופאן. כדי להעביר את זמנם, בעודם ממתינים לשופאן, הם מדברים עם ציפרא, צוענייה העוסקת בגילוי עתידות. היא טוענת כי ידעה שיום אחד שאנדור בארינקאי יחזור, חוזה את עתידו של שאנדור ומגלה לו כי הוא עתיד לזכות באושר רב ולגלות אוצר חבוי כאשר יינשא לאישה נאמנה, אשר תגלה בחלומהּ היכן טמון האוצר. כאשר ציפרא מתבקשת לומר לקארנרו את עתידו, היא מגלה לו כי הוא ישיב לעצמו את אוצרו אשר אבד לו. קארנרו נותר תמוה ומבולבל, שכן, לא זכור לו שאי-פעם איבד אוצר!
קארנרו פונה לשופאן, השכן המתגורר בסמוך לשטח הטירה הנטושה. ברצונו לבקש ממנו לשמש כעד שני. אולם שופאן מספר לכולם על הצלחתו הכבירה בחוות החזירים שלו ובעבודת הרבייה שלו. הוא מוסיף כי כל חייו מוקדשים לנקניקיות ויין ויש לו זמן מועט לאמנות, ולכן אינו בקי בקריאה ובכתיבה. שופאן מבוהל ומדוכדך מהשכן החדש שהופיע פתאום. עד בואו של שאנדור, נהנה שופאן מהאדמה הנטושה של הטירה, והשתמש בה ללא אישור, לצרכיו האישיים בגידול ורביית חזירים. הוא מסכים להיווכח בטענותיו של שאנדור אך מזהיר אותו כי הוא יודע גם לנהוג ביד קשה ולהיות שכן וכחן.
שאנדור מציע לשכנו החדש כי נבון יהיה ליישב את הסכסוך בטרם החל, בכך שיסכים לנישואיו עם בתו היפה - ארסנה. לשם כך, ארסנה מתבקשת להגיע ונשלחים לקרוא לה, אולם במקומה, מגיעה ראשונה מירבלה, האומנת שלה. מתברר כי מירבלה היא לא אחרת מאשר אשתו האובדת של קארנרו. לכן, במובן מסוים, חלק מנבואתה של ציפרא כבר התגשמה. קארנרו לא מביע שמחה מרובה לנוכח הגילוי והאיחוד המחודש בין הזוג נראה נטול עליזות. מירבלה מספרת כי סברה כל השנים שבעלה נהרג ב"קרב בלגרד" (במלחמה האוסטרו-טורקית מ-1716-1718).
ארסנה מגיעה, מצועפת בכבדות, ולמרות שהמקהלה מברכת ומהללת את הכלה המיועדת, ארסנה אינה משתפת פעולה, כיוון שהיא מאוהבת באוטוקאר. ארסנה מורידה את צעיפה וחושפת את פניה היפים. שאנדור מוקסם מיופייה ומבקש את ידה באופן רשמי, אך היא מסרבת בטענה כי היא צאצאית למעמד האצולה ותוכל להתחתן רק לאריסטוקרט. שופאן מסביר לשאנדור כי עליו לשנות את מעמדו אם ברצונו להתחתן עם ארסנה. בעודו נותר מהורהר, שאנדור שומע קול שירה הנובע מגרונה של נערה צוענייה, המהללת את נאמנותם של הצוענים כלפי חבריהם. זוהי סאפי, בִּתָהּ של ציפרא. שאנדור מייד נמשך אחר יופייה הקודר ומספר לה כי את השירה הזו שמע בילדותו הרחוקה, לפני שנאלץ לצאת לגלות. הוא מסכים להצעתה של סאפי לסעוד עימה ועם ציפרא.
אוטוקר וארסנה נפגשים ונשבעים זה לזה באהבה נצחית ואינם מודעים לכך שהאחרים צופים בהם. הוא מעניק לה מדליון וכתגובה, שאנדוֹר מתמלא זעם ומרמור. הצוענים חוזרים מיום עבודתם וציפרא מציגה את שאנדור כאציל ובעל האחוזה המקומי החדש שלהם. הצוענים בוחרים בו לעמוד בראשם והוא מוכרז באופן רשמי כברון הצוענים. הוא פונה לשופאן ודורש לקיים את זכותו החוקית ולהתחתן עם ארסנה. שופאן אינו מתרשם כל-כך מהר. סאפי מקבלת בברכה את שאנדור בנחלתו החדשה ונשבעת לו אמונים. מתוך ניצול המצב הנוכחי, שאנדור אומר כעת כי היה מעוניין לשאת לאישה את סאפי. שופאן וארסנה ממורמרים למדי לנוכח שינוי החלטתו של שאנדור ומאיימים בפעולת תגמול. חבורת הצוענים נושאים את שאנדור בארינקאי משם באווירת ניצחון.
מערכה שנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בטירה, בשעת הזריחה ביום שלמחרת
ציפרא חושפת בפני שאנדור כי בִּתהּ - סאפי חלמה על מיקומו המדויק של האוצר החבוי. הם מתחילים בחיפושים אחר האוצר ומוצאים אותו, כפי שסאפי חלמה, מוסתר תחת סלע בקרבת מקום. בעודם עוזבים את המקום, מתעוררים הצוענים וקמים לקראת יום עבודה חדש. פאלי, הצועני מזמן את הצוענים לבוא ולעבוד בנפחייה. הם מזמרים תוך שהם מכים בסדן אשר מפיק צלילים מתכתיים המשתלבים עם קצב המוזיקה:
קלינג וקלאנג! הברזל מפיק שירה,
קלינג וקלאנג! לכל צעדת החיים.
אנו מותחים את הברזל לכדי חוטי פלדה,
מי ייתן והם יפארו את השמש והעמק.
מיתרי הפלדה יסלקו את האומללות והצער החוצה!
כן, יסלקו את האומללות והצער החוצה!
שופאן מופיע ומספר לצוענים כי כרכרתו נתקעה בבוץ ודורש מהם לבוא ולמשות את כרכרתו מן הבוץ! הצוענים מסרבים לקבל את פקודותיו, מתנגדים ואף גונבים את שעונו וכספו. זעקותיו ודמעותיו של שופאן מביאים אל הבמה את קארנרו, מירבלה, אוטוקאר, ארסנה ושאנדור, לבוש בבגדי ברון צועני, מלווה בידי סאפי. שאנדור מציג את סאפי כאשתו אך קארנרו דורש לדעת מי השיא אותם. הם עונים לו כי הם קיבלו הנחיה על ידי הכוכבים וכי הציפורים היו עדות להחלפת הנדרים שלהם. טקס זה אינו הולך יד-ביד עם הדרישות הקפדניות של החוק ושופאן ומירבלה מאמצים טון מוסרי גבוה יותר ומביעים את דעתם בנוגע לפרשה.
באותה העת, מוצא אוטוקאר כמה גושי זהב קטנים ששאנדור השאיר, ומתמלא בשמחה אינסופית. שאנדור מעיב על שמחתו באומרו כי האוצר כבר נמצא ונלקח. באותו רגע, נשמעות חצוצרות ומגיעה חבורת מגייסים תחת פיקודו של הרוזן פטר הומונאי, חבר ותיק של שאנדור בארינקאי. הרוזן מחפש אחר מתנדבים לגיוס לצבא ללחימה נגד ספרד במלחמת הירושה האוסטרית. שופאן ואוטוקר מצטרפים למלחמה בעל כורחם.
קארנרו מבקש מהרוזן הומונאי לתת את דעתו ואת תמיכתו הרשמית לכך שנישואיו של שאנדור לסאפי אינם תקפים, אולם הומונאי תומך בשאנדור. לכך מתווספים סיבוכים נוספים: ציפרא מגלה לכולם כי סאפי אינה בתה האמיתית ויתרה מכך, היא בתו של הפאשה האחרון בהונגריה, והיא למעשה נסיכה אמיתית. שאנדור מבין כי לא יוכל להתחתן עם מישהי מדרגה כה נעלה, על אף הצהרתה של סאפי כי תמיד תמשיך לאהוב אותו. שאנדור מחליט להצטרף גם הוא להוסרים, והגברים כולם יוצאים בצעדה לעבר הקרב, מותירים מאחוריהם את שלוש הנשים שבורות הלב.
מערכה שלישית[עריכת קוד מקור | עריכה]
וינה, שנתיים לאחר מכן
כולם חוגגים לאחר הניצחון הקרוב. שופאן מופיע ומספר על מעשיו הנצלניים והמחפירים שביצע בספרד, עטור במדליות צבאיות. הברון הומונאי, שאנדור בארינקאי ואוטוקאר חושפים כי הם גיבורי הקרב והפכו לאצילים אמיתיים. לכן, אין כל התנגדות לחתונתן של סאפי עם שאנדור, ואוטוקאר עם ארסנה.
שאנדור בארינקאי מסיים את האופרטה ושר:
הכל הצליח והאויב הובס,
ולי יש רעיה!
לכן, תנו לי לשיר בלב שלם:
כן, כל זה לכבודי,
שאני מסוגל לבצע, ועוד הרבה יותר.
ואם תוכל לבצע זאת רק "בערך",
זכוֹר כי אין זה קשה, אין זה קשה
המקהלה מצטרפת וחוזרת על דבריו:
כן, כל זה לכבודו,
שהוא מסוגל לעשות, ועוד הרבה יותר.
ואם תוכל לבצע זאת פחות-או-יותר,
זכוֹר כי אין זה קשה, אין זה קשה!
תחי! תחי! תחי!
האופרטה בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]
ברון הצוענים הועלה לראשונה בישראל באופרה הישראלית ב-1971 בעברית לליברית של הלל ברגמן-אביחנן.
