יבגני מורוזוב

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
יבגני מורוזוב
Wer kann die neue Zukunft machen? (17333061348).jpg
לידה 1984 (בן 36 בערך)
סליהורסק, בלארוס עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק סופר, עיתונאי, מדען מחשב עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים אוניברסיטת הרווארד עריכת הנתון בוויקינתונים
שפות היצירה בלארוסית, אנגלית, רוסית עריכת הנתון בוויקינתונים
יצירות בולטות To Save Everything, Click Here, The Net Delusion: The Dark Side of Internet Freedom עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה פרס ברלין (2015) עריכת הנתון בוויקינתונים
www.evgenymorozov.com
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
Evgeny Morozov (2010)

יבגני מורוזובבלארוסית: Яўгені Марозаў; נולד ב-1984 בסליהורסק שבבלארוס) הוא עיתונאי בלארוסי, סופר וחוקר את ההשפעות החברתיות והפוליטיות של הטכנולוגיה.

קורות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד בבלארוס למשפחת כורים. מורוזוב התחיל לפתח עמדה ביקורתית בנושאי מידע בעת שעבד בארגון החוץ-ממשלתי -"Transitions Online", ארגון חוץ-ממשלתי המשתמש באינטרנט כדי להפיץ מידע על 29 מדינות פוסט קומוניסטיות.

הוא משמש כמרצה אורח באוניברסיטת סטנפורד[1]. מורוזוב הוא בלוגר ובעל טור ידוע. כתביו ומאמריו של מורוזוב הופיעו בעיתונים ומגזינים מובילים ברחבי העולם וביניהם The New York Times, The Wall Street Journal, Financial Times, The Economist, The Guardian, New Scientist, The New Republic. בנוסף הוא מכהן כעמית "בקרן אמריקה החדשה" (New America Foundation), וכמנהל מדיה חדשה ב"Transitions Online".

רעיונותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

מורוזוב מביע ספקנות לגבי התפיסה הרווחת כי האינטרנט מסייע בתהליכי דמוקרטיזציה של משטרים רודניים. בניגוד לעמדה אופטימית זו, טוען מורוזוב כי המדיה החברתית משמשת כ"פנאופטיקון דיגיטלי"[2] עבור מעקב ממשלתי, הפצת לאומנות ותעמולה, ודיכוי פוליטי של מתנגדי השלטון. אמצעים טכנולוגיים מסוג Big Data, לדוגמה, המשמשים לאיסוף והצלבת נתונים ממקורות גלויים שונים מאפשרים לנצל את האינטרנט כבסיס נתונים ולפיכך כמכשיר יעיל של פעולה נגד מתנגדי השלטון. מורוזוב גם מעביר ביקורת על מה שהוא מכנה "האג'נדה לחופש האינטרנט" של ממשלת ארצות הברית ומגדיר אותה כנאיבית וחסרת תועלת למטרתה המוצהרת: לקדם את הדמוקרטיה באמצעות האינטרנט.[3] מורוזוב מודה שרשתות חברתיות עוזרות למתנגדים להפיץ את מחאתם, אבל לשאלה האם הם כלי שמגביר את הסיכוי למחאה? הוא ענה "איני חושב". בשנת 2009 נבחר לנאום בנושא זה ועידת TED.‏[4]

"אשליית הרשת: הצד האפל של חירות האינטרנט"[עריכת קוד מקור | עריכה]

בינואר 2011 פרסם את ספרו הראשון "אשליית הרשת: הצד האפל של חירות האינטרנט". בנוסף על בחינת ההשפעה של האינטרנט על מדינות רודניות, הספר חוקר את המקורות האינטלקטואליים של ההתרגשות הגוברת מהפוטנציאל המשחרר של האינטרנט[5]. מורוזוב טוען כנגד מה שהוא מכנה כסייבר-אוטופיה - חוסר היכולת לראות את הצד האפל של האינטרנט, וכנגד מרכזיות האינטרנט - הנטייה הגוברת להציג כל שינוי פוליטי וחברתי דרך הפריזמה של האינטרנט.[6] לדידו, רשתות חברתיות מקוונות יוצרות אשליה של חירות, העלולה להכות במשתמשים כחרב פיפיות משום שבצד היכולת שהן מציבות להתארגנות רחבה של פעילות נגד השלטון הן גם מגש הכסף עליו חקוקים פרטי הפעילים והקשרים ביניהם. אחת הדוגמאות לכך, המוזכרת כבר בתחילת הספר, היא ה"מהפכה הירוקה" באיראן ב-2009 אשר זכתה גם לכינויי מהפכת הטוויטר וזאת משום השימוש המאסיבי ברשת הטוויטר כאמצעי להתאגדות ספונטנית של פעולות המחאה. תקשורת מקוונת זו, מסייג מורוזוב, היוותה למעשה מאגר של נתונים בו השתמשה בסופו של דבר המשטרה החשאית האיראנית לרדוף ולהעניש את מארגני המחאה. גם ארצות הברית הדמוקרטית ביקשה מידע על העוקבים אחרי הציוצים של מייסד ויקיליקס ואנשיו.

אספקט נוסף אותו אליו מתייחס מורוזוב בספרו הוא מה שהוא מכנה כ"ספינטרנט" (Spinternet), כלומר, השימוש שעושות ממשלות במדיה החברתית על מנת להימנע מצנזורה אולם בכל זאת להטות את השיח התקשורתי לצורכיהן ולהפיץ תעמולה. הממשל הרוסי, לדוגמה, זוכה לתמיכה של מס' תנועות נוער הבאה לידי ביטוי בפרסומים של חברי התנועה הצעירים בבלוגים פופולרים.

בפברואר 2012 זכה הספר בפרס "Goldsmith Book Prize", המוענק לספר הטוב ביותר המגשים את היעדים של שיפור הממשל הדמוקרטי תוך בחינת קשרים וחיתוכים בין תקשורת, פוליטיקה ומדיניות ציבורית. כמו כן באותו חודש זכה מורוזוב בפרס "Eli M. Oboler" על ספרו זה. זהו פרס המוענק לפרסום הטוב ביותר בתחום החרות האינטלקטואלית.

חילוקי דעות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בר הפלוגתא העיקרי של מורוזוב הוא חוקר הרשתות החברתיות קליי שירקי. בספרו "הנה באים כולם: ארגונים ללא ארגונים" מציג שירקי עמדה אופטימית בנוגע לפוטנציאל של הרשת לשנות מציאות פוליטית וטוען כי מאז שהופיעו כלי תקשורת המונים כמו גוגל, ויקיפדיה ופייסבוק, ההמונים מדברים עם ההמונים, מתארגנים, ויוצאים לפעולה בשטח.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא יבגני מורוזוב בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ "Evgeny Morozov - FSI Stanford". The Freeman Spogli Institute for International Studies at Stanford University. בדיקה אחרונה ב-29 באוגוסט 2011. 
  2. ^ Morozov, Evgeny (18 בנובמבר 2009). "How Dictators Watch Us on The Web". Prospect. בדיקה אחרונה ב-25 בינואר 2013. 
  3. ^ Morozov, Evgeny (ינואר 2011). "Freedom.gov". Foreign Policy. אורכב מ-המקור ב-2013-12-08. בדיקה אחרונה ב-23 בספטמבר 2011. 
  4. ^ "Profile on TED". בדיקה אחרונה ב-13 בנובמבר 2009. 
  5. ^ Kane, Pat (7 בינואר 2011). "Review of The Net Delusion: How Not To Liberate The World, By Evgeny Morozov". The Independent. בדיקה אחרונה ב-23 בספטמבר 2011. 
  6. ^ Chatfield, Tom (8 בינואר 2011). "Review of The Net Delusion: How Not To Liberate The World, By Evgeny Morozov". The Observer. בדיקה אחרונה ב-23 בספטמבר 2011.