בית ועד
בית וַעַד (גם: בית הועד או מקום הועד) הוא כינוי בספרות חז"ל למקום התכנסות החכמים, בסנהדרין, בבית דין או בבית המדרש.
בית הועד כבית מדרש[עריכת קוד מקור | עריכה]
המושג בית ועד נזכר במשנה, כחלק מרצף מאפיינים של תקופת עקבתא דמשיחא, ובכללם: "בית ועד יהיה לזנות".[1] במסכת אבות מיוחס המושג כבר לתקופת הזוגות: "יוסי בן יועזר אומר: יהי ביתך בית ועד לחכמים",[2] הוראה המשקפת את "ראשיתו של תהליך התפשטות לימוד התורה בפריפריה".[3] במדרש אגדה ניתן הסבר למושג: "בית ועד - שיהא מורה בו דברי תורה ושיהיו [...] לומדים בו".[4] ובמקור אחר: "בית ועד לחכמים - כשיהא חכם נכנס לתוך ביתך [...] הוי יושב תחת רגליו על הארץ ומקבל כל דבריו באימה ויראה, כשם שאתה שומעו בבית המדרש".[5]
כבר הראה החוקר אהרן אופנהיימר,[6] כי יש והביטוי בית ועד המופיע בירושלמי מתחלף לבית מדרש בגרסה הבבלית, כמו: "מעשה ביום סגריר שלא נכנסו חכמים לבית הוועד ונכנסו התינוקות";[7] ובבבלי: "אתו דרדקי האידנא לבי מדרשא".[8] במדרש הלכה מופיע הביטוי בית ועד כמונח המציין מקום חשוב, מוגדר וידוע: "וְשֵׁם אֱלֹהִים אֲחֵרִים לֹא תַזְכִּירוּ (שמות כג, יג) - שלא תעשנו בית ועד, לא יאמר לו, היכן אתה שרוי? במקום עבודה זרה פלונית, אתה ממתין לי אצל עבודה זרה פלונית",[9] מכאן שהכינוי בית ועד יתפרש "במובן של מרכז הוראה, שבראשו עומד חכם מרכזי".[10]
בית הועד כבית-דין[עריכת קוד מקור | עריכה]
בכמה מקורות נזכר בית ועד בלשון מקום הועד, וזאת בהקשר של בית-דין. במשנה: "ועוד זאת התקין רבן יוחנן בן זכאי, שאפילו ראש בית דין בכל מקום, שלא יהו העדים הולכים אלא למקום הוועד".[11] בפירוש המשנה לרמב"ם: "מקום הוועד הוא מקום הידוע לקיבוץ בית דין, כדי שיהיה מקום אחד ידוע בלבד". בבבלי נזכר מקום הועד בהקשר של בית-דין ידוע ומומחה : "התוקף את חבירו בדין, אחד אומר: נדון כאן, ואחד אומר: נלך למקום הוועד, כופין אותו וילך למקום הוועד".[12]
בית הועד כסנהדרין[עריכת קוד מקור | עריכה]
בירושלמי התבאר המושג מקום הועד: "מקום הוועד של חודש",[13] קרי, מוסד הסנהדרין, שרק בסמכותו קבלת עדות של קידוש החודש. לדברי אופנהיימר: "בידוע הוא, כי התלמוד הירושלמי משתמש בביטוי בית הועד, כאשר בתלמוד הבבלי מדובר על מוסד ההנהגה (סנהדרין)".[14]
תנאים בבית הועד[עריכת קוד מקור | עריכה]
כמה מקורות בספרות חז"ל מזכירים את בית הועד בהקשר של חכמים מתקופת התנאים: "מעשה ביום סגריר שלא נכנסו חכמים לבית הוועד ונכנסו התינוקות, אמרין איתון נעביד בית וועדא דלא יבטל [...] ועמדו כולן בני אדם גדולים, אמרון ר' ליעזר ור' יהושע הוון מינהון".[15] וכן: "רבי פנחס בן יאיר הוה אזל לבית וועד [...] אמר ליה: גיניי מה את מנע לי מן בית וועדא".[16] ובמקור נוסף: "רבי מאיר הוה יליף סלק לבית וועדא".[17] וכן: "אחר הציץ וקיצץ בנטיעות, מני אחר? אלישע בן אבויה [...] דהוה עליל לבית וועדא".[18] ועל אודות רבי: "כד הוה עליל [רבי] לבית וועדא הוה אמר יכנס רבי חייא רובה לפנים".[19] במדרש אגדה: "ר' אלעזר בר' שמעון כשהיה נכנס לבית הוועד היו פניו של רבי מקדירות".[20]
אמוראים בבית הועד[עריכת קוד מקור | עריכה]
בירושלמי מופיע הכינוי כמה פעמים בהקשר של חכמים מהתקופה האמוראית: "חד רב נפק מן בית וועדא, אמר נפק עובדא כר' יוחנן וסמכון עלוי".[21]; ר' זעירא כד סלק להכא אזל אקיז דם [...] ברומשא נחית לבית וועדא".[22]; "סלק ר' יוחנן לבית וועדא וסלק יודן נשיא לבית וועדא".[23]; ובמדרש: "רבי זעירא נפיק ליה לשוקא [...] על לבית וועדא ושמע קליה דרבי שילא"[24]; ועוד.
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- גיל היטנמייסטר, 'בית-הכנסת ובית-המדרש והזיקה ביניהם', קתדרה 18, ינואר 1981
- אהרון אופנהיימר, 'יחודו של בית-המדרש', קתדרה 18, ינואר 1981
- שלום אלבק, 'בתי הדין בימי התלמוד': בית הוועד ובית דין הגדול, רמת-גן תשמ"ז, עמ' 117–122, באתר מט"ח
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- יצחק דז'מיטובסקי, 'בין "שביל הסנהדרין" הקדום ו-"שביל הסנהדרין" החדש', באתר Academia
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ משנה, מסכת סוטה, פרק ט', משנה ט"ו
- ^ משנה, מסכת אבות, פרק א', משנה ד'
- ^ משנת ארץ-ישראל, אבות א ד
- ^ בראשית רבה, פרשה צה סימן ג
- ^ אבות דרבי נתן נוסח ב פרק יא
- ^ א' אופנהיימר, 'ייחודו של בית המדרש', קתדרה, 18, תשמ"א, עמ' 47
- ^ תלמוד ירושלמי, מסכת מגילה, פרק א', הלכה ט'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף ק"ד, עמוד א'
- ^ מכילתא דרבי ישמעאל משפטים, מסכתא דכספא פרשה כ
- ^ אופנהיימר, שם עמ' 48
- ^ משנה, מסכת ראש השנה, פרק ד', משנה ד'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף ל"א, עמוד ב'
- ^ תלמוד ירושלמי, מסכת ראש השנה, פרק ד', הלכה ה'
- ^ אופנהיימר, שם עמ' 47
- ^ תלמוד ירושלמי, מסכת מגילה, פרק א', הלכה ט'; השוו: בראשית רבה פרשה א סימן יא
- ^ תלמוד ירושלמי, מסכת דמאי, פרק א', הלכה ג'
- ^ תלמוד ירושלמי, מסכת ביכורים, פרק ג', הלכה ג'
- ^ תלמוד ירושלמי, מסכת חגיגה, פרק ב', הלכה א'
- ^ תלמוד ירושלמי, מסכת כלאים, פרק ט', הלכה ג'
- ^ קהלת רבה, פרשה יא
- ^ תלמוד ירושלמי, מסכת קידושין, פרק א', הלכה א'
- ^ תלמוד ירושלמי, מסכת ברכות, פרק ב', הלכה ח'
- ^ תלמוד ירושלמי, מסכת סנהדרין, פרק ב', הלכה א'
- ^ שיר השירים רבה, פרשה ח