לדלג לתוכן

פורטל:טורקיה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
דגל טורקיה
דגל טורקיה

טורקיה (בכתיב ארכאי: טורקיה), או בשמה הרשמי הרפובליקה הטורקיתטורקית: Türkiye), היא מדינה במזרח התיכון. היא גובלת בדרום בים התיכון, בסוריה ובעיראק, במערב בים האגאי, בצפון-מערב ביוון ובבולגריה, בצפון בים השחור, בצפון-מזרח בגאורגיה ובמזרח בארמניה, באזרבייג'ן (דרך נחיצ'יבאן) ובאיראן. האזור בו שוכנת כיום טורקיה המודרנית היה ערש הולדתן של תרבויות חשובות, בהן האימפריות הביזנטית והעות'מאנית. בשל המיקום האסטרטגי של טורקיה, בנקודת המפגש בין אסיה ואירופה, התרבות הטורקית היא מיזוג מיוחד במינו של המסורת המערבית והמזרחית. יש לה גם חשיבות גאו-פוליטית אסטרטגית משמעותית.

גלאטה או פרה (Pera) היא שכונה ברובע בייאואולו (Beyoğlu), בחלק האירופי של איסטנבול. בעבר הייתה גלאטה מצודה על החוף הצפוני של מפרץ קרן הזהב, מול קונסטנטינופול. במקום היה קיים ישוב יווני בשם Sykais גן התאנים או Peran en Sykais גן התאנים בעבר השני (הכוונה לצד השני של המפרץ) כבר לפני כאלפיים שנה. כשהתפתחה קונסטנטינופול, בתקופת האימפריה הביזנטית, הפכה גלאטה לשכונה שלה ובמאה החמישית הקים שם תאודוסיוס השני מצודה והמקום התחיל להיקרא גלאטה. יש השערות שונות למקור השם גלאטה, חלקן מקשרים אותו עם הקלטים, חלקם עם המילה היוונית Galaktos (חלב) ואחרים מתייחסים למילה Calata (מדרון). המקום התפרסם יותר בשם פרה והיה למושבם של בני גנואה ובני ונציה. במהלך מסע הצלב הרביעי המקום סבל נזקים קשים ונהרס המגדל הגדול בעת כיבוש קונסטנטינופול על ידי הצלבנים ובתקופת השלטון הלטיני של קונסטנטינופול (1204-1261) התחזק בה האלמנט הוונציאני. לאחר שיבת השלטון הביזנטי, המצודה הוענקה לבני גנואה, על ידי הקיסר מיכאיל השמיני, כאות תודה על תמיכת גנואה בשיבתו לשלטון בקונסטנטינופול. ב-1348 בנו בני גנואה את מגדל גלאטה, אחד מסמליה הבולטים של איסטנבול גם בימינו.

Kantar Karakolu (תחנת המשטרה) על רציף Pasaport, איזמיר, טורקיה.
הדמות המופיעה בתמונה מתוך לוח שנה עברי מימי הביניים מזכירה ליהודים להביא לולב ואתרוג לבית הכנסת בחג הסוכות
הדמות המופיעה בתמונה מתוך לוח שנה עברי מימי הביניים מזכירה ליהודים להביא לולב ואתרוג לבית הכנסת בחג הסוכות

שמות החודשים בלוח העברי עברו מספר גלגולים. בלוח גזר, שהוא בין הממצאים הקדומים ביותר הכתובים בכתב העברי הקדום, מתוארים החודשים בהתאם לפעולות החקלאיות המתבצעות בהם. בתנ"ך ניתנו לחודשים העבריים שמות מספריים, כשניסן הוא החודש הראשון ואדר הוא החודש השנים עשר. באותה תקופה היו קיימים גם שמות נוספים, כמו "ירח האיתנים" "ירח בול" ו"חודש זיו". בגלות בבל אומצו שמות בבליים לחודשים אלו, והם השמות הנהוגים כיום. ארבעה מהשמות הבבלים הללו משמשים בטורקית כשמות חודשים בלוח הגרגוריאני: פברואר מכונה "שובאט", אפריל מכונה "ניסאן", יולי מכונה "טמוז" וספטמבר – "איליל". חלק משמות החודשים של הלוח הגרגוריאני בשפה הערבית מתאימים לשמות חודשי השנה העבריים, וחלקם השתרשו גם לטורקית:

שמות החודשים כסדרם בשנה
עברית ערבית טורקית לטינית
תשרי "תשרין (א)לאול" (تشرين اﻷول) "אקים" (Ekim) אוקטובר
"תשרין (אל)ת'אני" (تشرين الثاني) "קאסום" (Kasım) נובמבר
שבט "שבאט" (شباط) "שובאט" (Şubat) פברואר
אדר "אד'אר" (أذار) "מארט" (Mart) מרץ
ניסן "ניסאן" (نيسان) "ניסאן" (Nisan) אפריל
אייר "איאר" (أيار) "מאיוס" (Mayıs) מאי
תמוז "תמוז" (تموز) "טמוז" (Temmuz) יולי
אב "אאב" (آب) "אאוסטוס" (Ağustos) אוגוסט
אלול "אילול" (أيلول) "אייליל" (Eylül) ספטמבר

עות'מאן נורי פאשאטורקית: Osman Nuri Paşa‏; 1832, טוקט5 באפריל 1900, איסטנבול, האימפריה העות'מאנית) היה קצין עות'מאני בדרגת פילדמרשל (בטורקית: Müşir) ונחשב לגיבור מלחמה בשל תעוזתו בעת המצור על פלבן, במהלך המלחמה העות'מאנית-רוסית (1877–1878). נורי פאשא זכה לתואר ראזי, המהווה תואר כבוד של "לוחם קודש" הניתן ללוחמים עתירי ניסיון שהוכיחו את גבורתם בקרב.

רוצה לעזור? הנה כמה משימות בהן ניתן לתרום: