פורטל:נצרות
הדת הנוצרית נוסדה בארץ ישראל לפני כאלפיים שנה, והתבססה על דמותו של ישו. במהלך ארבע המאות הראשונות לספירה, ובמיוחד אחרי הפיכת הנצרות לדת הרשמית של האימפריה הרומית במאה הרביעית לספירה, הפכה הנצרות לדת הדומיננטית באירופה ובעולם המערבי. במהלך התקופה הקולוניאלית (מסוף ימי הביניים ועד אמצע המאה ה-20) התפשטה הנצרות למקומות היישוב בהן הוקמו קולוניות אירופיות, וכיום רוב הנוצרים אינם תושבי העולם המערבי. מספר הנוצרים נאמד כיום 2.1 מיליארד מאמינים. בדומה לדתות נוספות, מעבר לאמונה הדתית, הנצרות היא גם כלי שלטוני, ובתקופות שונות אף שימשה להגדרה ריבונית. המבנה ההיררכי בנצרות מדגיש ביתר שאת את השימוש בדת ככלי שלטוני מעבר לאמונה דתית. במהלך השנים התפלגו הנוצרים לפלגים שונים על רקע ויכוחים בעניין עיקרי האמונה, אופיו והרכבו של הממסד הדתי הנוצרי, וכן בעניין מנהגים ודרכי פולחן. |
גרמה היא עיירה קטנה ומרכז תיירותי במרכזה של קפדוקיה בטורקיה, אשר העניקה את שמה לפארק הלאומי ההיסטורי ולמוזיאון הפתוח השוכן בה. במוזיאון הפתוח, כמו בגרמה עצמה, מקבץ של כנסיות, מנזרים וקפלות החצובים בסלע הטוף הרך. משמעות השם גרמה בטורקית היא "לא תוכלו לראות", ולפי האגדה הוא הוענק לה בשל הנוצרים אשר הסתתרו במקום. בתקופה הרומית המאוחרת שימשו גרמה וסביבותיה כנקרופוליס לתושבי האזור. העיר סבלה רבות בפלישת הערבים לאסיה הקטנה, אך לאחריה שבה והייתה למרכז נוצרי. החל במאה ה-10 נבנו בגרמה רוב כנסיותיה הידועות, ובין המאות ה-11 וה-13 היא הייתה למקום מושבו של בישוף שהיה כפוף לדיוקסיה של מוקיסוס. לרוב הכנסיות בגרמה ספינה בודדת, ותקרתן עשויה מקמרון חבית. תחילה נצבעו קירות הכנסיות ישירות בצבעים שהופקו משורשי ירקות, והציורים כללו דוגמאות גאומטריות ועיטורים המבוססים על עולם הצומח. בשלב מאוחר יותר כוסו הציורים המקוריים בשכבת טיח שעליה ציירו המאמינים סצנות מהתנ"ך ומהברית החדשה.
|
| חותמות המציינות ביקור באתרי צלינות בדרך סנטיאגו. הדרך היא שם קיבוצי לנתיבי העלייה לרגל הרבים המובילים לקברו של השליח הנוצרי יעקב בן זַבדַי. הקבר נמצא, לפי המסורת הקתולית, בקתדרלת סנטיאגו דה קומפוסטלה. |
- בניינים ואדריכלות: כנסיית הקבר הקדוש - קתדרלת קלן - קתדרלת שארטר
- אישים: מטאו ריצ'י - פרנסיסקו חאווייר
- דת וביקורת המקרא: תאוריית שני המקורות
בעשורים האחרונים, קופות החולים מנהלות תחרות על לבו וכיסו של צרכן שירותי הבריאות הישראלי. מצב זה אינו לגמרי חדש. למעשה, בסוף המאה ה-19 ובתחילת המאה העשרים, המצב היה קיצוני בהרבה. עם היציאה מן החומות, הרחוב היוקרתי בירושלים היה רחוב הנביאים. ודווקא ברחוב זה, התמקמו שמונה בתי חולים, ולצדן מרפאות קטנות, שהתחרו זה בזה, בטיפול ואשפוז חולי אוכלוסייתה הקטנה של העיר. אלא שבניגוד לימנו, הקרב בין מוסדות הרפואה לא היה על כספו של המטופל. אחדים ממוסדות אלו אפילו הציעו שירות חינם. הקרב היה על נשמת המטופל. חלק נכבד ממוסדות הרפואה מומן בידי המיסיון, והצוות הרפואי בו ניסה לפתות את היהודים והמוסלמים להמיר את דתם. המוסדות האחרים קמו כדי לתת למטופלים ברירה רוחנית, יותר מאשר ברירה בריאותית.
סטטוס קוו הוא הכינוי המקובל להסדרי החזקה והשימוש במקומות הקדושים לנצרות בארץ ישראל, אשר נקבעו ב"הצהרת הסטטוס קוו" בשנים 1852 ו-1856, תוך אימוץ המצב בשטח מאז שנת 1757. ההסדר הוא תולדה של תהליכים ותהפוכות היסטוריים, והוא קשור במידה רבה לעושרן ולכוחן של העדות הנוצריות בארץ, כמו גם להיקף נוכחותן בה מבחינה מספר מאמיניהן. מקור שמו של ההסדר במונח הלטיני "סטטוס קוו" (Status quo), שמשמעותו "המצב הקיים".
הסדר הסטטוס קוו קובע בפירוט רב את הבעלות והחזקה של העדות הנוצריות השונות באתרים בהם הוא חל, מפרט את זכויות הפולחן והתפילה של כל אחת מהן, וכן את הזכויות העומדות למי מהן לנקותם ולתחזקם. עוד קובע ההסדר את זכויותיהם של העדות הנוצריות השונות באתרים הנמצאים בחזקת עדה אחרת, את הדין החל באזורים הנתונים לחזקה משותפת, וכללים נוספים רבים הנוגעים לאתרים הקדושים ולניהולם היום-יומי.
הסדר הסטטוס קוו מתייחס כיום לכנסיית הקבר, כולל דיר אל סולטאן, לקבר מרים ולכנסיית העלייה, שלושתם בירושלים, וכן לכנסיית המולד בבית לחם. במקור התייחס ההסדר גם לכותל המערבי ולקבר רחל, אך בתהליך שהחל בשנת 1967 שוב אינו חל בהם
ברוך יהוה אלהי ישראל כי פקד את עמו וישלח לו פדות; וירם לנו קרן ישועה בבית דוד עבדו; כאשר דבר בפי נביאיו הקדושים אשר מעולם; ישועה מאיבינו ומיד כל שנאינו; לעשות חסד עם אבותינו ולזכר את ברית קדשו; את השבועה אשר נשבע לאברהם אבינו; להצילנו מיד איבינו ולתתנו לעבדו בלי פחד; בתמים ובצדקה לפניו כל ימי חיינו; ואתה הילד נביא עליון תקרא כי לפני יהוה תלך לפנות את דרכיו; לתת דעת הישועה לעמו בסליחת חטאתיהם; ברחמי חסד אלהינו אשר בהם פקדנו הנגה ממרום; להאיר לישבי חשך וצלמות ולהכין את רגלינו אל דרך השלום."
— הבשורה על-פי לוקס, 1, 68-79
על פי המסורת הנוצרית, כנסיית יוחנן בהרים בעין כרם, היא מקום הולדתו של יוחנן המטביל. על פי המסופר בברית החדשה, לא האמין זכריה שהיה כהן בבית המקדש לדברי המלאך כי אשתו העקרה אלישבע, תלד לו בן ויקרא שמו "יוחנן". הוא נענש על ידי המלאך באילמות עד אשר יראה במו עיניו את הבן. בטקס ברית המילה של הבן שנערך בביתם ב"עיר ביהודה" (שמה של עין כרם אינו מוזכר), בקשו בני המשפחה לקרוא לילד "זכריה" על שם האב, אולם אלישבע התנגדה, וכאשר פנו אל זכריה, הוא כתב על לוח את שם הבן "יוחנן". באותו רגע שב אליו כח הדיבור והוא נשא את תפילת בנדיקטוס, המכונה כך על שום המילה הפותחת אותה - "ברוך". על קירות חצר הכנסייה 21 לוחות חרסינה שעליהם כתובה תפילה זו במספר שפות.
להלן קטגוריות המשנה שתחת קטגוריית נצרות בוויקיפדיה:
הכנסייה האנגליקנית - נצרות אוריינטלית - נצרות קופטית - הכנסייה האתיופית האורתודוקסית - הכנסייה הגאורגית האורתודוקסית - הכנסייה האפוסטולית הארמנית - נצרות מזרחית קתולית (מלכיתים) - הכנסייה האמיתית של ישו - מורמונים - אוונגליזם - קלוויניזם - אנבפטיסטים - לותרניזם - מנוניטים - אגודת הידידים - בפטיזם - מתודיזם - אדוונטיזם - איימיש
|
|
האיגרות האחרות |
|
חמשת החומשים: |
ספרות ההיסטוריה:
|
ספרות החכמה: |
נביאים גדולים: |
נביאים קטנים: |
ערך ראשי - ישו
לידה ונעורים - הבשורה למרים - הביקור - לידת ישו - סגידת הרועים - שלושת האמגושים - טבח התמימים - הבריחה למצרים - ישו הנער בבית המקדש
תחילת פעולתו של ישו - טבילת ישו - פיתויו של ישו - החתונה בקנה - הדרשה על ההר - ההשתנות
ישו בירושלים - הסעודה האחרונה - הפסיון של ישו - סטיגמטה - צליבת ישו - קבורת ישו - תחיית ישו
_-_The_Last_Supper_(1495-1498).jpg)
שנים עשר השליחים: פטרוס הקדוש - אנדראס הקדוש - יעקב בן זבדי - יוחנן בן זבדי - ברתולומאוס הקדוש - פיליפוס הקדוש - מתי - תומאס הקדוש - יעקב בן חלפי - יהודה איש קריות - תדאוס הקדוש - שמעון הקנאי - מתיאס הקדוש
אחרים: מרים המגדלית - פאולוס - יוסף הקדוש - אבות הנצרות
אפיפיורים: פיוס האחד עשר - פיוס השנים עשר - יוחנן העשרים ושלושה - פאולוס השישי - יוחנן פאולוס הראשון - יוחנן פאולוס השני - בנדיקטוס השישה עשר - רשימת אפיפיורים
ספירידיון הקדוש הוא קדוש נוצרי יליד קפריסין, אשר כיהן בה כבישוף, והיה ממתנגדי המינות האריאנית. הוא השתתף בוועידת ניקיאה בשנת 325, ולאחריה שב לקפריסין ומת בגיל 78 לערך. עם הכיבוש הערבי של קפריסין, הוצאה גופתו של הקדוש מקברה ונלקחה לקונסטנטינופול. לפי המסורת הייתה הגופה שלמה ומהקבר עלה ניחוח של ריחן, "הצמח המלכותי". עם כיבוש קונסטנטינופול ב-1453, הובאו שרידי הגופה לעיר קורפו ביוון, והוא היה לקדוש המגן של העיר ושל האי. בין היתר מיוחס לו גירוש הרעב מהאי ב-1550 וגירוש הדבר ב-1630 ושוב ב-1673. עוד מיוחסת לקדוש הצלת העיר מהמצור העות'מאני ב-1716, לאחר שנגלה לחיילים טורקים כשהוא אוחז בלפיד בוער, וזרע בקרבם אימה.
רוצים לעזור? הנה כמה משימות שבהן אתם יכולים לתרום: קצרמרים להרחבה - ערכים מבוקשים.