יהדות פולינזיה הצרפתית

הגם שיהודים החלו להתיישב בפולינזיה הצרפתית ככל הנראה בתחילת המאה ה-19^[1], קהילה יהודית של ממש נוצרה באיים רק בשנות ה-60' של המאה ה-20'.

היהודי הראשון שהתיישב בפולינזיה הצרפתית היה אלכסנדר סלמון, סוחר אנגלי, שהגיע בערך בתחילת המאה ה-19. הוא התחתן עם הנסיכה אריוהאו, בת למשפחת המלוכה של טהיטי ובת לשבט הטווי. למרות שהחוק בטהיטי אז אסר על נישואים לזרים, המלכה פומארה הרביעית השעתה את החוק למשך שלושה ימים כדי לאפשר את הנישואים. בתם, המלכה מאראו, הייתה המלכה האחרונה של טהיטי.

אט אט הגיעו עוד מתיישבים יהודים מעטים, אך כשהגיעו מאוחר יותר כמרים קתולים, רוב האוכלוסייה היהודית במקום התבוללה והמירה את דתה לקתוליות.

קהילה יהודית מאורגנת הוקמה באיים בשנות ה-60 על ידי פליטים יהודים-אלג'יריים שעזבו את אלג'יריה בשל מלחמת העצמאות בארץ זו. זו הסיבה שרוב יהודי פולינזיה הצרפתית הם ממוצא ספרדי צפון אפריקאית.

כיום, מיוצגת הקהילה על ידי "האגודה לתרבות ישראלית וסימפאטה דה פולינזיה" (ACISPO), שהוקמה בשנת 1982.

ב-1993 הוקם בפפאטה בית כנסת ובו 60 מקומות ישיבה, ומרכז קהילתי יהודי בשם “אהבה ואהבה – אהבה וידידות”. במקום מקווה וסטודיו לרבנים המבקרים באי.

נכון לשנת 2013 מונה האוכלוסייה היהודית במקום כ120–200 איש.