כריסטיאן רושפור
לידה |
17 ביולי 1917 הרובע הארבעה-עשר של פריז, צרפת |
---|---|
פטירה |
24 באפריל 1998 (בגיל 80) Le Pradet, צרפת |
מדינה | צרפת |
מקום קבורה | פר לשז |
שם עט | Dominique Féjos |
שפות היצירה | צרפתית |
פרסים והוקרה |
|
כריסטיאן רושפור (צרפתית: Christiane Rochefort; 17 ביולי 1917 – 24 באפריל 1998) הייתה סופרת צרפתייה פמיניסטית. היא פרסמה 5 ספרים תחת הפסבדונים Dominique Féjos, בטרם החלה את הקריירה הספרותית שלה עם פרסומו של הספר "מנוחת הלוחם" והיא בת 41.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
רושפור נולדה למשפחה ממעמד הפועלים בפריז. אביה הצטרף אל הבריגדות הבינלאומיות במהלך מלחמת האזרחים בספרד, ונהרג שם. רושפור עבדה כעיתונאית וכנספחת העיתונות של פסטיבל קאן עד שפוטרה ב-1968 בגלל דעותיה הביקורתיות ואחר כך עבדה לצדו של אנרי לנגלואה בסינמטק של פריז.
ב-1958 פרסמה את ספרה הראשון בשמה מקורי "מנוחת הלוחם" (Le Repos du guerrier). הדמות הראשית בספר מבוססת על דמותו של עמוס קינן[1]. הספר היה לרב מכר, ובשנת 1962 עיבד אותו הבמאי רוז'ה ואדים לסרט בהשתתפות בריז'יט בארדו[2]. פרסמה 13 ספרים נוספים ובשנת 1988 זכתה בפרס מדיסיס על הרומן "La porte du fond" ("הדלת הפנימית"). הרומנים שלה מחולקים בין סאטירות ריאליסטיות חברתיות המתרחשות בצרפת של ימינו לבין פנטזיות אוטופיות או דיסטופיות[3]. ברומנים של רושפור יש גם אלמנטים מיניים חזקים.
שניים מספריה תורגמו לעברית "מנוחת הלוחם", תורגם לראשונה ב-1962 על ידי זאב זמיר[4] ושוב ב-1985 על ידי אביטל ענבר. "שיר לסופי" תורגם על ידי אביטל ענבר ב-1984[5]. סרטו של הבמאי משה מזרחי "חרוזים לסופי (Les Stances à Sophie) מ-1971 מבוסס על ספר זה[6].
במהלך שנות ה-50 קיימה רושפור מערכת יחסים זוגית עם הסופר הישראלי עמוס קינן[7]. רושפור תרגמה לצרפתית שלושה מספריו של קינן.
אלמנתו של עמוס קינן, הסופרת נורית גרץ בספרה, על דעת עצמו, מעידה כי[8]:
- "במשך שבע שנים הייתה הסופרת כריסטיאן רושפור אהובתו של עמוס קינן בפאריס, ואז החליטה להיפרד ממנו לטובת אחיו אלי. "הוא היה איש מעיק, בלתי נסבל, שלא נעים לחיות אתו. אבל הוא היה משורר". כך, בגוף שלישי, תיארה רושפור את אהובה במכתב הפרידה שלה ממנו, והמכתב הזה מופיע בספר שחיברה נורית גרץ על בעלה מזה 45 שנים, עמוס קינן."
- בראיון שערכה מירב יודילביץ' עם נורית גרץ, עם צאת הספר "על דעת עצמו", אומרת נורית גרץ: "מהי נקודת ההתחלה של כתיבת ספר? איך הוא נולד?
"הספר שלי התחיל מתמונה של זמיר בגן מתבונן על שני אנשים בפתח בית. רציתי לתאר את הזמיר הזה ואז הבנתי שהזמיר הוא חלק מסצנה שלמה שמתרחשת בתוך גן ביתם של עמוס וחברתו לחיים, כריסטיאן רושפור. לאחר מכן הבנתי שהתמונה הזאת היא חלק מחייו של עמוס בפריז ובכלל, ושעליהם אני צריכה לכתוב".
ספריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בצרפתית[עריכת קוד מקור | עריכה]
- 1953: Le Démon des pinceaux (nouvelle) in Les Œuvres libres, Fayard
- 1955: Le Fauve et le Rouge-gorge (nouvelle) in Les Œuvres libres, Fayard
- 1956: Cendres et Or, Éditions de Paris
- 1957: Une fille mal élevée, Éditions de Paris sous le pseudonyme de Dominique Féjos
- 1958: Tes mains, Éditions de Paris sous le pseudonyme de Dominique Féjos
- 1958: Le Repos du guerrier, Grasset (Prix de la Nouvelle Vague)
- 1961: Les Petits Enfants du siècle, Grasset
- 1963: Les Stances à Sophie, Grasset
- 1966: Une rose pour Morrisson, Grasset
- 1969: Printemps au parking, Grasset
- 1972: Archaos ou le Jardin étincelant, Grasset
- 1975: Encore heureux qu'on va vers l'été, Grasset
- 1978: Pardonnez-nous vos enfances (nouvelles) avec Denis Guiot, Denoël
- 1982: Quand tu vas chez les femmes, Grasset
- 1984: Le monde est comme deux chevaux, Grasset
- 1988: La Porte du fond, Grasset (Prix Médicis)
- 1997: Conversations sans paroles, Grasset
- 2004: Oeuvre romanesque, Préface et Chrono-biographie Martine Sagaert, Grasset,
בעברית[עריכת קוד מקור | עריכה]
- שיר לסופי, תרגום: אבילט ענבר, הוצאת מעריב, 1984
- מנוחת הלוחם, תרגום: אבילט ענבר, הוצאת מעריב, 1985
מספרי קינן שרושפור תרגמה[עריכת קוד מקור | עריכה]
- הדרך לעין חרוד, רומאן, הוצאת אלבין מישל, 1984.
- שואה 2, הוצאת פלאמאריון, 1976.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- כריסטיאן רושפור, ברשת החברתית Goodreads
- כריסטיאן רושפור, דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ המאהב של ארץ-ישראל, הספד של אורי אבנרי על עמוס קינן
- ^ ר. עזריה, כניעה בין חורבות כנסייה של רושפור, מעריב, 7 באוקטובר 1963
- ^ עולמה של אוטופיה, מעריב, 10 בנובמבר 1972
- ^ ספרים - גילוי ללא ערווה - הספר מנוחת הלוחם, אתגר (כתב עת לשירה), 24 באוגוסט 1961
- ^ סקירות של הספר:
אהרן פאפו, שיר לסופי - לצעירים וצעירים ברוחם;, חדשות, 6 ביולי 1984
אריה ב"ן, ספריה - שיר לסופי, מעריב, 1 באוגוסט 1984
אראלה דאור, היפהפיה המתעוררת - שיר לסופי, כותרת ראשית, 19 בספטמבר 1984
מאיר שלו, ספרים - החותנת כנקבה שלילית, כל העיר, 7 בספטמבר 1984 - ^ אורי קליין, משה מזרחי לא עושה סצינות, באתר הארץ, 11 בדצמבר 2009
- ^ אסתי סגל, הסופר עמוס קינן מת בביתו בתל-אביב, באתר גלובס, 5 באוגוסט 2009
- ^ יוסי קליין, נורית גרץ, האישה היחידה שרצתה את עמוס קינן, באתר הארץ, 9 בנובמבר 2008