לדלג לתוכן

רימון מצוי – הבדלי גרסאות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
עיון אינטראקטיבי בהיסטוריה
→ העריכה הקודמתהעריכה הבאה ←
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
חזותיקוד ויקי
אין תקציר עריכה
Ktoret smell (שיחה | תרומות)
202 עריכות
←‏פרי הרימון ושימושיו: עריכה, הרחבה, הגהה, הוספת מקור, עדכון
שורה 42: שורה 42:
פעולת ההפרדה של זרעי הרימון מקליפתו מכונה "פריטת רימון". דרך אחת להפריד את הגרגרים מקליפה היא לחצות את הפרי בסכין, ולהפריד את הגרעינים מהקליפה עם הידיים בתוך קערת מים. בעוד שהקליפה צפה במים, הזרעים שוקעים, כך שההפרדה קלה ואינה מלכלכת.
פעולת ההפרדה של זרעי הרימון מקליפתו מכונה "פריטת רימון". דרך אחת להפריד את הגרגרים מקליפה היא לחצות את הפרי בסכין, ולהפריד את הגרעינים מהקליפה עם הידיים בתוך קערת מים. בעוד שהקליפה צפה במים, הזרעים שוקעים, כך שההפרדה קלה ואינה מלכלכת.


דרך אחרת היא לחצות את הרימון לשניים, ולהקיש בכף על הקליפה של מחצית הרימון, עד שהגרגרים משתחררים ממנה ונופלים כלפי מטה. ניתן גם לבצע "קשירה" של הגרגרים השלמים עם מים ו[[קורנפלור]]. גרגירי רימון פרוטים משווקים באריזות מוכנות לאכילה, אולם בניגוד לפרי השלם, הללו אינם יכולים להישמר טריים זמן רב.
דרך אחרת היא לחצות את הרימון לשניים, ולהקיש בכף על הקליפה של מחצית הרימון, עד שהגרגרים משתחררים ממנה ונופלים כלפי מטה. ניתן גם לבצע "קשירה" של הגרגרים השלמים עם מים ו[[קורנפלור]]. גרגירי רימון פרוטים משווקים באריזות מוכנות לאכילה, אולם בניגוד לפרי השלם, הללו אינם יכולים להישמר טריים זמן רב. אולם, עיון במקורות יהודיים מימי הביניים מראים כי נעשה שימוש רב רימון אף כפרי יבש ואף הייתה ייחודית למרחב הארץ-ישראלי.<ref>{{צ-מאמר|מחבר=זהר עמר|שם=גרגירי הרימון עיון במקורות יהודיים מימי הביניים|כתב עת=על אתר|כרך=א|עמ=56-53|שנת הוצאה=תשנ"ו}}</ref>


===רפואה עממית===
===רפואה עממית===

גרסה מ־16:51, 25 באפריל 2021

קריאת טבלת מיוןרימון
רימון וגרעיניו בתוכו
רימון וגרעיניו בתוכו
מצב שימור
conservation status: least concernנכחדנכחד בטבעסכנת הכחדה חמורהסכנת הכחדהפגיעקרוב לסיכוןללא חשש
conservation status: least concern
ללא חשש (LC)‏[1]
מיון מדעי
ממלכה: צומח
מערכה: בעלי פרחים
מחלקה: דו-פסיגיים
סדרה: הדסאים
משפחה: כופריים
סוג: רימון
מין: רימון מצוי
שם מדעי
Punica granatum
‏ליניאוס, 1753
רימון מצוי

רימון מצוי (רִמּוֹן מָצוּי, שם מדעי: Punica granatum) הוא עץ תרבותי נשיר ממשפחת הרימוניים, שמוצאו באזור הים הכספי באיראן של ימינו, משם הופץ לכל ארצות אגן הים התיכון.

פרי הרימון, המכיל מאות גרעינים עסיסיים, נאכל ונסחר באופן נרחב מאז העת העתיקה, הודות לחיי המדף הארוכים שלו, לטעמו ולסגולות הרפואיות שיוחסו לו. בעת החדשה פחתה צריכת הרימון בשל הקושי בקילופו ובפריטת גרעיניו, אולם מחקרים מאוחרים שביססו את ערכו הרפואי הביאו, החל מסוף המאה ה-20, לעלייה מחודשת בצריכתו ברחבי העולם, ולפיתוח מתקנים שונים המקלים על פריטתו.

הרימון נמנה עם שבעת המינים, ומסמל בתרבויות שונות שפע ופריון, יופי וחוכמה. בשל יפי הפרי וערכיו הסמליים, נפוץ השימוש בצורתו לעיטור מבנים, מטבעות, לבוש ועוד, ומקומות רבים קרויים על שמו.

תיאור הצמח

עץ עמוס רימונים במטע בשדה יעקב

הרימון הוא עץ נמוך או שיח המגיע לגובה כ-3 מטרים. עליו מסורגים, מוארכים ומבריקים, וקצות ענפיו נוקשים ומחודדים ולכן דוקרניים. בחורף משיר הרימון את עליו ובתחילת האביב הוא שב ומלבלב. העלים הצעירים אדמדמים ומשנים את צבעם לירוק כחודש לאחר הלבלוב. בתחילת הקיץ (בחודשים מאי - יוני) פורח הרימון. פרחיו האדומים ערוכים במקבצים של שניים עד ששה, ומכילים 5–9 עלי כותרת באורך כ-3 סנטימטר, העולים מתוך גביע נוקשה דמוי כד ששוליו מפוצלים למספר שיניים מפושקות, כמעין כתר.

מגביע זה מתפתח פרי הרימון, ענבה מדומה המתמלאת במהלך הקיץ ומבשילה בסתיו, בין ספטמבר לדצמבר. הפרי הבשל דמוי כדור פחוס בקוטר 8–10 סנטימטר, קליפתו אדומה או צהובה והוא מעוטר בקצהו ב"כתר" (או בלשון חז"ל: "נץ"), שריד לגביע הפרח. כל פרי מכיל מאות זרעים בעלי ציפה עסיסית, אדומה או ורודה. הזרעים מסודרים בגושים המופרדים ביניהם במחיצות דמויות דפים דקים וצהובים. לעיתים מתבקע הפרי עם הבשלתו. גרגירי הרימון נקראו בחז"ל ובימי הביניים "פרד" ( או "פרידה")[2]

הרימון הוא מין גר בארץ ישראל ואינו מתחדש מזרעים באופן טבעי, אך לאחר שנשתל הוא יכול לשרוד כצמח בר גם ללא טיפול האדם. הוא בוית כנראה באלף השלישי לפנה"ס באזור ההרים שמדרום לים הכספי, המקום היחיד שבו הוא עדיין גדל בר. משם הובא לאזור החוף המזרחי של הים התיכון לפני כ-5,000 שנה.

מימים קדומים מוכרים שני זנים עיקריים של הרימון: לאחד פירות בעלי ציפה כהה וטעם חמצמץ, ולשני פירות בעלי ציפה בהירה וטעם מתוק. בנוסף, פותחו זנים נוספים, ביניהם בעלי פירות שקליפתם כהה ("רימון שחור"), ובעלי זרעים חסרי גרעין נוקשה, הקלים יותר לאכילה. בנוסף, ישנם זנים ננסיים הגדלים כשיחים מרובי-פרחים שגובהם עד כחצי מטר, וזנים בעלי פרחים מרובי עלי כותרת,[3] המגודלים לנוי.

טקסונומיה

משפחת הרימוניים (Punicaceae) נמנית עם סדרת ההדסאים (Myrtales), וקרובה למשפחת ההדסיים (Myrtaceae) על בסיס דמיון בצורת הפרחים - גביע נוקשה, עלי כותרת מפורדים וריבוי אבקנים. במשפחת הרימוניים רק סוג אחד ובו שני מינים - הרימון המצוי ומין נוסף, Punica protopunica, אנדמי לאי סוקוטרה שבאוקיינוס ההודי, שפרחיו ורודים ופירותיו קטנים יותר.

מחקרים פילוגנטיים מסוף המאה ה-20 מצאו דמיון גנטי בין משפחת הרימוניים למשפחת הכופריים (Lythraceae), אף היא מסדרת ההדסאים. בעקבות זאת מסווגים את הרימוניים כתת-משפחה בתוך משפחת הכופריים.

פרי הרימון ושימושיו

רימונים

פרי הרימון נחשב לפרי בעל חיי מדף ארוכים במיוחד וניתן לשמרו ללא קירור במשך למעלה מחודש ימים. בזכות סגולה זו נסחר הרימון באופן נרחב כבר מהעת העתיקה, בשיירות במדבר ובמסחר ימי. פפירוס מימי רעמסס השלישי מעיד על יבוא רימונים למצרים מארץ ישראל במאה ה-12 לפנה"ס.

הפרי משמש למאכל ואף להכנת יין, בשם גרנדה. טעמו מתוק או חמוץ, ומלווה לעיתים בתחושת עפיצות בשל הטאנינים שהוא מכיל. מיץ הרימונים משמש גם בבישול במטבח הטורקי, הפרסי ואחרים. רכז רימונים (המיובא לישראל מטורקיה ואזרבייג'ן) משמש כמרכיב ברטבים לסלט. מבישול מיץ רימונים עם סוכר מתקבל סירופ גרנדין, המשמש כמרכיב בקוקטיילים. טבחים וקונדיטורים נוהגים להשתמש בגרגירי הרימון למטרות דקורטיביות, למשל עיטור פאי פירות.

פעולת ההפרדה של זרעי הרימון מקליפתו מכונה "פריטת רימון". דרך אחת להפריד את הגרגרים מקליפה היא לחצות את הפרי בסכין, ולהפריד את הגרעינים מהקליפה עם הידיים בתוך קערת מים. בעוד שהקליפה צפה במים, הזרעים שוקעים, כך שההפרדה קלה ואינה מלכלכת.

דרך אחרת היא לחצות את הרימון לשניים, ולהקיש בכף על הקליפה של מחצית הרימון, עד שהגרגרים משתחררים ממנה ונופלים כלפי מטה. ניתן גם לבצע "קשירה" של הגרגרים השלמים עם מים וקורנפלור. גרגירי רימון פרוטים משווקים באריזות מוכנות לאכילה, אולם בניגוד לפרי השלם, הללו אינם יכולים להישמר טריים זמן רב. אולם, עיון במקורות יהודיים מימי הביניים מראים כי נעשה שימוש רב רימון אף כפרי יבש ואף הייתה ייחודית למרחב הארץ-ישראלי.[4]

רפואה עממית

כבר בימי קדם נודע הרימון בסגולותיו הרפואיות. הרמב"ם מציין כי ניתן להשתמש בקליפת רימון לעצירת דימום מפצעים, ובמיץ הרימון לעצירת שלשול ולהקלה על בחילות ועל כאבי ראש שלאחר שכרות[5] ודילול האלכוהול בדם.

מחקרים רפואיים

מאז שנת 1999 החלו להופיע פרסומים מדעיים רבים בנושא פרי הרימון ובנושא עץ הרימון, שמחלקים שונים שלו ניתן להפיק חומרים בעלי תכונות פרמקולוגיות.[6]

הפרי וקליפתו מכילים סדרה של חומרים הקרויים פּוּניקַלאגינים Punicalagins (השם נגזר משמו המדעי של הרימון). חומרים אלו, הם סוג של טאנינים - פולי-פנולים. חומרים אלה המגיעים לגוף בעת אכילת רימון או פירות אחרים, עוברים מטבוליזם ומהם נוצרת חומצה אֵלַגית (Ellagic acid).[7] בעכברי מעבדה שניזונו ממיץ רימון נמצא ריכוז גבוה של Ellagitannins (חומצה אלגית שנקשר אליה גלוקוז), בערמונית וברקמות מערכת העיכול - בעיקר במעי גס.[8] חומצה אלגית היא חומר נוגד חמצון המונע יצירת רדיקלים חופשיים, ובכך עשוי למנוע או לעכב התפתחות של תאים סרטניים בכמה סוגי סרטן, כגון סרטן העור,[9] סרטן הערמונית[10] וסרטן השד.[11] למיץ הרימון יכולת נוגדת חמצון גבוהה מאד,[12] יותר מאשר יין אדום או תה ירוק. בניסוי In vitro, מתו תאי סרטן הערמונית שנחשפו למיץ רימון, וככל שריכוז המיץ עלה - כך מתו יותר תאים. בניסוי In vivo על עכברים שהוזרקו להם תאי סרטן הערמונית, הצליחו להוכיח שהתפתחות הסרטן הייתה האיטית ביותר - בצורה מובהקת - בקבוצת העכברים שקיבלו לשתות מיץ רימון בריכוז הגבוה ביותר.[10] קיימים ממצאים רבים התומכים בסברה, שמיץ רימון יכול להאט ואף למנוע התפתחות סרטן הערמונית וסוגי סרטן נוספים, וכבר התגלו חלק מהמנגנונים הביוכימיים. טרם בוצעו די מחקרים בבני אדם ולכן הנושא עדיין לא הוכח על בני אדם.[6][9]

השפעת מיץ רימון על מניעת סוגים מסוימים של סרטן השד קשורה כנראה למנגנון נוסף: מצאו שמיץ רימון מעכב את האנזים ‎17-beta-hydroxysteroid dehydrogenase‏ ובכך יכול להקטין את רמת האסטרוגן,[13] ואולי בכך למנוע או לעכב חלק מסוגי סרטן השד (עם תאים בעלי קולטנים לאסטרוגן).

במעבדה לחקר ליפידים של הפקולטה לרפואה של הטכניון נמצא, כי אותם פולי-פנולים נקשרים ל-LDL ("הכולסטרול הרע") ובכך מעכבים את חמצונו, ויכולים לעכב התפתחות של טרשת עורקים[14][15][16] ולסייע בהורדת לחץ דם.[17][18] הורדת לחץ הדם הסיסטולי נגרמת באמצעות הורדת רמת פעילות האנזים ‎ACE‏ (‎Angiotensin-converting enzyme‏) המשפיע מאוד על לחץ הדם. הצליחו להוריד את רמת הפעילות של ACE גם מחוץ לגוף (in vitro) בנוכחות מיץ רימון.[17]

במחקר In vitro נמצא, שמיץ רימון מעכב חלבון מסוים הגורם לנזק בסחוסים של חולים בדלקת מפרקים ניוונית (אוסטאוארתריטיס), ובכך משערים שמיץ הרימון יכול להאט את תהליך הפגיעה במחלה זו.[19]

למיץ רימון יש כנראה גם השפעות על מערכת החיסון, במניעת זיהומים נגיפיים[20] ובקטריאלים.[21]

רימון מפורק לחתיכות

ויטמינים ומינרלים

ויטמינים ומינרלים עיקריים בפרי הרימון[22] (כל החישובים שלהלן מתייחסים למנת פרי רימון במשקל של 154 גרם):

ויטמין / מינרל % מקצובה יומית מומלצת למבוגר
ויטמין C 16%
ויטמין B5 9%
ויטמין K 9%
ויטמין E 5%
אשלגן 11%
נחושת 5%

שימושים נוספים

קליפת הרימון והמחיצות הצהובות שבתוכו מכילות צבען חום, שבעבר נעשה בו שימוש כחומר גלם לצביעה, ושמשמש גם לצביעה ידידותית לסביבה של בדים לא סינתטיים. בתקופת המשנה הכינו מקליפת הרימון דיו.

הטאנינים שברימון ובקליפתו שימשו בעבר גם לעיבוד וצביעה של עורות.

הרימון בשמות

סמל הרימון, שהפך לסמל ממלכת גרנדה לאחר הכיבוש הנוצרי.

יש המשערים כי שמו העברי של הרימון נגזר מהגבנונים בפרי, כלומר הוא "רם" מכל עבריו. סביר יותר כי השם נגזר מהשורש המצרי rmn. משורש זה נגזר גם השם הערבי רֻמָאן (رمان), ובעקבות הכיבוש הערבי של חצי האי האיברי, שם הפרי בפורטוגזית הוא Romã.

מכיוון שהובא לרומא העתיקה על ידי הפיניקים, כונה הרימון בלטינית malum punicum, שפירושו "תפוח פיניקי". כינוי נוסף בלטינית היה malum granatum - "תפוח רב-גרעינים". שמו המדעי של הצמח - Punica granatum - משמר את תוארי הפרי משני השמות הללו. הצירוף "תפוח גרעינים" משמש בסיס לשם הפרי באנגלית (Pomegranate), גרמנית (Granatapfel), איטלקית (Melograno) ועוד.

מקומות הקרויים על שם הרימון

בשל הפופולריות שלו, נקראו מקומות רבים על שם הרימון. בתיאור נחלות שבטי ישראל בספר יהושע נזכרות ערים בשם "רִמּוֹן" בנחלת שבט שמעון בדרום (יהושע, י"ט, ז') ובנחלת שבט זבולון בצפון (שם, י"ג), ו"גַת-רִמּוֹן" בנחלת שבט דן בשרון (שם, מ"ה). בסְפַר-המדבר של נחלת שבט בנימין נמצא "סֶלַע רִמּוֹן" (שופטים, כ', מ"ז), ששמו השתמר אולי בכפר רַאמוּן שממזרח לבית אל. ח'ירבת רַמאמין (ליד קיבוץ להב) וח'ירבת רוּמאנֶה (ליד מושב לכיש) קרויות אף הן על שם הרימון.

היום קיימים בארץ ישראל היישובים בית רימון ורומאנה בגליל התחתון, רימונים ורומאנה בשומרון וגת רימון בגוש דן ובית הספר רימון ברמת השרון, שהוא בית-הספר הראשון מסוגו בארץ ומאז 1985, בית הספר המוביל בתחום המוזיקה בארץ.

לא ברור האם העיר גרנדה בספרד נקראה כך על שם הרימונים שגודלו בסביבותיה, אולם העיר אימצה את המשמעות הזו של שמה, פרי הרימון מופיע על סמלה, והיא כונתה בפי משוררי תור הזהב של יהדות ספרד בשם "רימון ספרד".

העיר העתיקה סידֶה בטורקיה קרויה בשמו של הרימון בשפה האנטולית הקדומה של תושבי פמפיליה.

השאלות נוספות של שם הרימון

כלי הנשק רימון יד נקרא כך בעברית ובשפות אחרות (אנגלית: grenade וכו'), משום שהרסס הרב שלו מזכיר את ריבוי הגרעינים של הרימון.

הרימון ביהדות

ילדה האוחזת ברימון, ויליאם אדולף בוגרו, 1875
"שיירבו זכויותינו כרימון"

בתרבות היהודית מסמל הרימון ברכה, שפע, יופי וחוכמה.

הרימון הוא אחד משבעת המינים שבהם נתברכה ארץ ישראל (דברים, ח', ח'). המרגלים ששלח משה לתור את ארץ כנען הביאו עימם אשכול ענבים, רימונים ותאנים כדי להמחיש את עושרה של הארץ (במדבר, י"ג, כ"ג). לבלוב הרימון הוא אחד ממבשרי האביב, כפי שכתוב בשיר השירים ”...הֲפָרְחָה הַגֶּפֶן, הֵנֵצוּ הָרִמּוֹנִים” (שיר השירים, ו', י"א).

נבואת החורבן של הנביא חגי מתארת מצב שבו הגפן, הזית, התאנה והרימון לא יניבו פרי, כלומר הארץ תחדל להתברך בשפעת פרותיה (ספר חגי, פרק ב', פסוק י"ט).

במשנה נזכר עץ הרימון כמשמש לצליית קרבן הפסח עקב כך שהוא אינו פולט נוזלים בתהליך הצלייה (משנה, מסכת פסחים, פרק ז', משנה א').

בסעודת ליל ראש השנה, נהוג לאכול רימון ולאחל "ירבו זכויותינו כרימון", כלומר, כמספרם הרב של גרגירי הרימון.

גרגירי הרימון נקראים בחז"ל פרד או פרר (לדוג' מעשרות א,ו). את הגרגירים היו נוהגים לפורר בין מתוך הרימון (כנראה רק באזור שלנו) ולייצאם כמו צימוקים. הגם שהדרך הנפוצה יותר הייתה למכור את הרימון בשלמותו וכך הגרגירים יכלו להחזיק מעמד זמן רב. על ייצוא הגרגירים בצורה זו אנו למדים מהגניזה הקהירית ומנוסעים בימי הביניים (במיוחד נזכרת העיר סאלט שבעבר הירדן). אחד המקורות הוא פרנצ'סקו סוריאנו - צליין נוצרי - אשר כתב בשלהי בתקופה הממלוכית לקהל איטלקי, בין היתר - על פרות ארץ ישראל. ושם הוא מזכיר את גרגירי הרימון במאכל מעורר תיאבון.

המקורות הללו מעלים את חשיבותו של הרימון בתקופות הקדומות באזורינו בניגוד לרושם המתקבל כאילו גידול זה היה שולי.[2]

בתרבות

פרי הרימון - עגול, אדום ומעוטר בכתר ומלא גרעינים אדומים ומבריקים - נחשב כמופת ליופי:

”כְּפֶלֵח הָרִמּוֹן רַקָתֵךְ” (שיר השירים, ד', ג')
”שְׁלָחַיִךְ פַּרְדֵס רִמּוֹנִים” (שיר השירים, ד', י"ג)

על יופיו הרב של רבי יוחנן נאמר:

הרוצה לראות יופיו של ר' יוחנן, יביא כוס של כסף צרוף וימלאנו גרעינים של רימון אדום, ויעטר כּליל של ורד אדום על פיו, ויניחנו בין חמה לצל - ואותו זוהר מעין יופיו של ר' יוחנן הוא.

— תלמוד בבלי, בבא מציעא דף פד ע"א; מתורגם מארמית לעברית בספר האגדה רט"ז
"הפרחה הגפן הנצו רימונים". פריחת רימון.

חוכמה ומצוות

בדברי חז"ל משמש הרימון לא אחת כמשל לריבוי חוכמה ומצוות, בשל היותו מלא בגרגרים עסיסיים ומתוקים.

על יחסיו של רבי מאיר עם רבו אלישע בן אבויה (המכונה "אחר"), התנא שיצא לתרבות רעה, אומרת הגמרא (מסכת חגיגה ט"ו, עמ' ב): "רבי מאיר רימון מצא, תוכו אכל קליפתו זרק", כלומר, שלמד ממנו רק את הדברים הטובים.

מפרשי שיר השירים, שראו בו אלגוריה ליחסים בין עם ישראל ואלוהים, פירשו ברוח זו את הפסוקים שנזכר בהם הרימון: "הנצו הרימונים - אלו בעלי תלמוד" (עירובין כ"א). במקום אחר נאמר: "הנצו הרימונים - אלו התינוקות שיושבים ועוסקים בתורה, ויושבים שורות-שורות כגרעיני רימונים" (שיר השירים רבה ו').

על הפסוק "כפלח הרימון רקתך" אמר ריש לקיש: "אל תקרי "רַקתך" אלא "רֵיקתך", שאפילו ריקנין שבך מלאים מצוות כרימון" (עירובין י"ט).

באגדות ובמדרשים נוספים משולים ישראל ל"פרדס רימונים", וצדיקים משולים לרימון.

דרשה יהודית נפוצה, אומרת שמספרם של זרעי הרימון, על כל פנים בזנים מסוימים, הוא 613 גרגרים, כמניין תרי"ג מצוות.[23][24]

הרימון כקישוט

רימונים לספר תורה, תחילת המאה ה-20
רימון לקישוט הסוכה

בשל יופיו של הרימון ובשל ערכו הסמלי, נעשה שימוש רב בצורתו לקישוט בבנייה, במטבעות, בנרות חרס ובכלים אחרים.

בסוכות נהוג לקשט את הסוכה בענפי רימון נושאי פירות, כמתואר בשירה של נעמי שמר "שלומית בונה סוכה" - ” הִיא לֹא תִּשְׁכַּח לָשִׂים / לוּלָב וַהֲדַסִּים / עָנָף שֶׁל עֲרָבָה יָרֹק / רִמּוֹן בְּתוֹךְ עָלָיו / וְכָל פֵּרוֹת הַסְּתָו / עִם רֵיחַ בֻּסְתָּנִים רָחוֹק”.

שולי המעיל של הכהן הגדול היו מעוטרים ברימוני תכלת וארגמן משולבים בין פעמוני זהב (שמות, כ"ח, ל"ג–ל"ד). מעיל זה נזכר בשירו של שלמה אבן גבירול "ואַת יונה" - ”וְרִמּוֹנֵי מְעִילַיִךְ זְהוּבוֹת, אֲשֶׁר יִדְמוּ מְעִילֵי אַהֲרֹנִים”.

בבית המקדש הראשון עוטרו כותרות העמודים בשני טורים של רימונים עשויים נחושת על השבכות (ספר מלכים א', פרק ז'). רימוני כסף ונחושת משמשים גם היום לעיטור ספרי תורה. אגדה מספרת ששלמה המלך עיצב את כתרו בדוגמת "כתר" הרימון.

במקומות שונים ברחבי ארץ ישראל נמצאו ממצאים בצורת רימון: בגילופי אבן בבית הכנסת העתיק בכפר נחום, בפסיפס בבית הכנסת בבית אלפא וממצאים נוספים במוצא, באכזיב, בחצבה, בלכיש ובמגידו. חלק מהממצאים מיוחסים ליהדות ואחרים מיוחסים לתרבות הפיניקית, לתרבות האדומית ולתרבויות אחרות.

הרימון במטבעות

בספרות העברית החדשה

בספרות העברית החדשה מופיע הרימון בהקשרים הנשענים על ערכיו הסמליים והמסורתיים.

הדוברת בשירו של ביאליק "בין נהר פרת ונהר חדקל" היא עלמה שהגיעה לפרקה ומחפשת לה חתן. בהשראת שיר השירים (ד', י"ב) היא מתוארת כגן נעול:

אִמְרִי לוֹ: הַגָּן פּוֹרֵחַ,
נָעוּל הוּא וְאֵין פּוֹתֵחַ;
רִמּוֹן פָּז שָׁם יֵשׁ בֵּין עָלָיו -
אַךְ אֵין מִי שֶׁיְּבָרֵךְ עָלָיו

בהמשך ל"הנצו הרימונים" המסמל בשיר השירים את ראשית האביב והפריחה, כאן הרימון הוא כבר פרי, המעיד על בשלותה של הנערה הממתינה ל"מי שיברך עליו" - ארמז למסורת הברכה על הרימון בראש השנה.

השיר "עץ הרימון" מאת יעקב אורלנד נפתח במשפט ”עֵץ הָרִמּוֹן נָתַן רֵיחוֹ / בֵּין יָם הַמֶּלַח לִירִיחוֹ” מאחר שהרימון אינו נודע דווקא בריחו, שינה אורלנד מאוחר יותר את השורה ל"עץ הרימון נתן ליחו".[25] בסיום השיר ”שָׁב הָרִמּוֹן אֶל רֹאשׁ הָעֵץ” - במשמעות סמלית של החזרת המצב לקדמותו.

בתרבות יוון

בתרבות יוון, מהמיתולוגיה היוונית ועד ימינו, מסמל הרימון נישואים, פריון, חיים ומוות. הרה, מלכת האולימפוס, מתוארת בדרך כלל כאוחזת פרי רימון בידה, וכתרה מצויר לעיתים בדמות "כתר" הרימון.

בסיפור חטיפתה של פרספונה, שהוא מיתוס מכונן המסביר את מקור טקסי הנישואים ואת עונות השנה, מסופר כי האדס אל השאול האכיל את פרספונה, העלמה שחטף, בכמה גרגרי רימון, שזרעו בלבה געגועים עזים אליו. בעקבות זאת נגזר עליה לשוב ולשהות בשאול במשך מספר חודשים מדי שנה. בחודשים אלו הייתה דמטר אמה, אלת התבואה והפריון, מתאבלת עליה וגוזרת כיליון על האדמה, ורק בשובה מהשאול הייתה קמה מאבלה ומאפשרת לתבואה ללבלב, לפרוח ולהבשיל. הרימון בסיפור זה הוא מקור המשיכה שבין הגבר לאישה (ולכן מסמל נישואים), אך הוא גם פרי השאול וגורם, בעקיפין, לקיומה של עונת החורף שבה האדמה אינה מניבה פרי.

מקסימיליאן הראשון בדיוקן מאת אלברכט דירר, (1519, המוזיאון לתולדות האמנות, וינה), אוחז ברימון, סמלו האישי

היוונים הקדומים נהגו להקריב רימונים לדמטר ולדיוניסוס בבקשה לפריון ולברכה. מנהג זה השתמר ביוון גם בעת החדשה, בה נהוג, בכמה חגים נוצריים, להגיש בסעודת החג מנת גרגרי רימון המכונה polysporia ("הרבה זרעים") למען ישו ומריה. בהלוויות ובטקסי זיכרון למתים נוהגים להקריב קוליבה (kollyva) - תבשיל חיטה מותפחת וממותקת בצימוקים, אגוזים וגרגרי רימון - כסמל לתחיית המתים. בטקסי נישואים ובעת מעבר לבית חדש נהוג להשליך רימון על הרצפה כסגולה למזל, שפע ופריון. קישוטים בצורת רימונים נפוצים בבתים יווניים.

באסלאם

בקוראן נזכר הרימון שלוש פעמים (סורה 6, 99; 6, 141; 55, 68). בסורה 6, העוסקת בדברים הטובים שהוריד אללה מן השמים אל בני האדם, נזכרים רימונים, תמרים, זיתים וענבים. בסורה 55, העוסקת בגן עדן, נזכר הרימון כאחד מעצי הגן, יחד עם התמר.

בתרבויות אחרות

הרימון באמנות

דוכן רימונים בעיר העתיקה שבירושלים

נתונים כלכליים

על פי הערכה שנעשתה ב-1986, תנובת הרימונים העולמית עמדה באותה עת על כ-800 מיליון טונות בשנה. יש לשער כי היקף הגידול עלה בשנים שחלפו מאז, שכן ב-2004 גידלו בהודו לבדה כ-500 מיליון טונות בשנה. המדינות העיקריות שבהן מגדלים רימונים הן: הודו, איראן, אפגניסטן ומדינות אגן הים התיכון (טורקיה, ישראל, מצרים, מרוקו, ספרד ותוניסיה). גם בארצות הברית, יפן, סין ורוסיה מתקיים גידול מסחרי של רימונים. מרבית הפרי נצרך בשוקי המדינות המגדלות.

בישראל עלה השטח הנטוע ברימונים מכ-1,100 דונם באמצע שנות ה-90, לכ-4,000 דונם בסוף 2004. בשנים שלאחר מכן המשיכו נטיעות הרימונים בישראל בקצב מואץ, וההערכה היא כי בסוף 2015 יש כ-25,000 דונם נטועים.[26] הגידול החד בנטיעות נבע מעליית מחירי הרימון ומוצריו בשוקי מדינות המערב. מגמת עליית המחירים החלה לאחר פרסום תכונות הפרי כנוגד חמצון וכבעל תועלת בריאותית רבה, והתפתחה יחד עם הגברת המודעות במדינות המערב לצריכת מזון אשר נתפס כתורם לבריאות.

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
ויקימילון ערך מילוני בוויקימילון: רימון
ויקיציטוט ציטוטים בוויקיציטוט: רימון מצוי
ויקישיתוף תמונות ומדיה בוויקישיתוף: רימון
ויקימינים טקסונומיה בוויקימינים: Punica granatum

הערות שוליים

  1. ^ רימון באתר הרשימה האדומה של IUCN
  2. ^ 1 2 זהר עמר, גרגירי הרימון, על אתר, א, תשנו, עמ' 56-53
  3. ^ רימון מצוי זנים חדשים בעלי פרח מלא באתר משרד החקלאות
  4. ^ זהר עמר, גרגירי הרימון עיון במקורות יהודיים מימי הביניים, על אתר א, תשנ"ו, עמ' 56-53
  5. ^ נסים קריספיל, צמחי המרפא של הרמב"ם, 1989, עמ' 194
  6. ^ 1 2 Punica granatum (pomegranate) and its potential for prevention and treatment of inflammation and cancer - Lansky EP, Newman RA, PMID 17157465
  7. ^ Pomegranate Juice Ellagitannin Metabolites Are Present in Human Plasma and Some Persist in Urine for Up to 48 Hours - Seeram NP et al
  8. ^ Pomegranate ellagitannin-derived metabolites inhibit prostate cancer growth and localize to the mouse prostate gland - Seeram NP et al
  9. ^ 1 2 Pomegranate derived products for cancer chemoprevention - Syed DN et al
  10. ^ 1 2 Can pomegranates prevent prostate cancer? A new study offers promise - Brunette B
  11. ^ Chemopreventive and adjuvant therapeutic potential of pomegranate (Punica granatum) for human breast cancer - Kim ND
  12. ^ Absorption, metabolism, and antioxidant effects of pomegranate (Punica granatum l.) polyphenols after ingestion of a standardized extract in healthy human volunteers - Mertens-Talcott SU et al
  13. ^ Chemopreventive and adjuvant therapeutic potential of pomegranate (Punica granatum) for human breast cancer - Kim ND et al
  14. ^ Pomegranate juice flavonoids inhibit low-density lipoprotein oxidation and cardiovascular diseases: studies in atherosclerotic mice and in humans - Aviram M et al
  15. ^ Concentrated pomegranate juice improves lipid profiles in diabetic patients with hyperlipidemia - Esmaillzadeh A et al
  16. ^ כולסטרול - הטוב, הרע והים תיכוני - פרופ' מיכאל אבירם
  17. ^ 1 2 Pomegranate juice consumption inhibits serum angiotensin converting enzyme activity and reduces systolic blood pressure - Aviram M, Dornfeld L
  18. ^ Pomegranate juice consumption for 3 years by patients with carotid artery stenosis reduces common carotid intima-media thickness, blood pressure and LDL oxidation - Aviram M et al
  19. ^ Pomegranate Fruit Shown To Slow Cartilage Deterioration In Osteoarthritis - Science News
  20. ^ Punica granatum (Pomegranate) juice provides an HIV-1 entry inhibitor and candidate topical microbicide - Neurath AR et al
  21. ^ Punica granatum (pomegranate) extract is active against dental plaque - Menezes SM et al
  22. ^ Nutritional Summary for Pomegranates
  23. ^ ילקוט מעם לועז שיר השירים, ד, ג; דרשות החת"ם סופר, כרך ב, שבת הגדול, תקצ"א, קלוז' תרפ"ט, דף רמט, טור ג; מלבי"ם, שמות, סוף הכרך, "רמזי בגדי הקדש"; מלבי"ם, שיר השירים, ד, ג; ד, יג; ז, יג; ח, ב
  24. ^ בדיקות ומחקרים מגלים שהמספר נע לרוב בין 200 ל-1200
  25. ^ על השיר באתר זמרשת
  26. ^ הסתיימה עונת קטיף הרימונים עם יבול גבוה של 55,000 טון, באתר התאחדות חקלאי ישראל, 15 בדצמבר 2015


שבעת המינים
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=רימון_מצוי&oldid=31250899"