משה אריה מירקין
משה אריה מירקין | |
לידה | 24 בדצמבר 1896 |
---|---|
פטירה | 19 ביוני 1964 (בגיל 67) |
מדינה | ישראל |
שפות היצירה | עברית |
צאצאים | שלמה מורג |
משה אריה מירקין (י"ט בטבת תרנ"ז, 24 בדצמבר 1896, פוצ'פ,[1] רוסיה (רוסיה הלבנה) – י' בתמוז תשכ"ד, 19 ביוני 1964,[2] רמת גן) היה מחנך וסופר ישראלי, חוקר ספרות חז"ל, מחבר הפירוש המנוקד והמבואר למדרש רבה על התורה ב-11 כרכים, וממקימי העיר רמת גן.
חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]
מירקין נולד בדצמבר 1896 ברוסיה הלבנה, בנם הבכור של ריקלה לבית ויניקוב (בתו של מלמד וחזן) ושלמה מירקין, שו"ב. ב-1904 עלתה המשפחה לארץ ישראל, השתקעה במושבה יהוד שליד פתח תקווה וניסתה את מזלה בגידול שקדים. הניסיון לא צלח והמשפחה עקרה לרמלה, שם שימש האב כמנהל תחנת הדואר האוסטרי וכיהן כרב הקהילה היהודית בעיר.
בילדותו נתגלה מירקין כעילוי ונשלח ללמוד בירושלים בישיבות של הרב צבי פסח פרנק והרב יוסף חיים זוננפלד. בהמשך אימץ קו ציוני יותר והצטרף לישיבה של הרב קוק, בה גם הוסמך לרבנות. לאחר מות אביו הפסיק מירקין את לימודי הקודש כדי לעזור בפרנסת המשפחה. הוא עבד במושבת בצלאל שבכרם בן שמן כאמן פיליגרין (אנ') והיה האשכנזי היחיד בקבוצת התימנים שם. בהמשך עבד במשק הר-טוב והיה שותף לניסיונות הראשונים לגדל הדרים באזור. במהלך מלחמת העולם הראשונה נפצע בהגנה על הר-טוב בעת התנפלות תושבי הכפרים הערביים צרעה ואשתאול.[דרושה הבהרה]
במקביל למד מירקין בבית המדרש למורים ולרבנים של חברת "עזרה". לאחר סיום המלחמה החל לשמש כמורה בבית הספר במזכרת בתיה, ובהמשך – בבית הספר נצח ישראל בפתח תקווה. בפרעות תרפ"א נפצע בעת הגנה על פתח תקווה מידי פורעים ערבים. לאחר החלמתו הצטרף לוועד העיר והיה חבר מועצת פתח תקווה. בהמשך ניהל מירקין את בית הספר העממי בבני ברק ואחר כך היה מורה בבית ספר בתל אביב.
משפחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]
בבית הספר 'נצח ישראל' הכיר מירקין את המורה שרה מרגלית,[3] בת משה דב מרגלית,[4] והשניים נישאו ב-1923. המשפחה עקרה לרמת גן והייתה לאחת ממשפחות המייסדים בה. אשתו הייתה לחברת עירייה ושימשה במשך שנים כיו"ר הארגון ויצו בעיר.
מירקין היה אב לשניים: אמוץ מורג (1929–1966), פרופסור לכלכלה באוניברסיטה העברית, ושלמה מורג (1926–1999), פרופסור בחוג ללשון עברית באוניברסיטה העברית, וחתן פרס ישראל במדעי היהדות.
מירקין נפטר ב-1964, בגיל 67. נקבר בבית העלמין הישן בפתח תקווה. אלמנתו שרה נפטרה ב-1969.[5]
יצירתו[עריכת קוד מקור | עריכה]
במשך השנים פרסם מירקין מאמרים, סיפורים ומחקרים היסטוריים בעיתונים ובמוספים ספרותיים, בהם "מוריה", "הצופה ו"דבר". ב-1942 ראה אור ספרו הראשון, "אור קדומים", שעלילתו ההיסטורית-פרודית מתארת את לוט בן הרן ואת עלייתה ושקיעתה של סדום כשיקוף לעולם המודרני.
בשנת 1950 פרש לפנסיה מוקדמת והשקיע שנים (1950–1964) במחקר מדעי של מדרש רבה לחמשת חומשי תורה, שראה אור בהוצאת יבנה ב-11 כרכים בין השנים תשי"ז-1956 לתשכ"ז-1967 (שני הכרכים האחרונים הופיעו לאחר מותו). בתחילת כל ספר מחמשת חומשי תורה כלול הקדמה מדעית ארוכה ומקיפה על מדרשי חז"ל המופיעים בו, זמן כתיבתם, מקורם, סגנונם ולשונם. בצד הטקסט הוסיף מירקין פירוש חדשני בשם 'עין הדרש'. הוא התכוון להרחיב את יצירתו ולהוסיף גם פירוש על מדרש רבה לחמש מגילות, אך נפטר לפני שהספיק להשלים את משימתו. יצירתו זו נחשבת לגולת הכותרת של פעילותו המחקרית והיא ראתה אור במהדורות רבות.
על עבודתו כתב יצחק שבטיאל, הנקדן שעבד עמו על הסדרה במשך שנים:
"(מירקין) דייק ודקדק בנוסחאות וניפה בי"ג נפות כל אות וכל תיבה כדי להוציא דבר מתוקן תחת ידו. וגדולה הייתה מידת ענוותנותו שכל דבר חידוש היה תולה אותו באחר ולא בו, אף על פי שהיה שלו."
— הספד לרבי משה אריה מירקין ז"ל בפתח הכרך האחרון בסדרת 'מדרש רבה'.
ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אור קדומים ללוט בן הרן, תל אביב: כבשן, תש"ב. (פרודיה על ימינו בצורת סיפור מקראי)
- מדרש רבה: מפורש פירוש מדעי חדש בצירוף עין הדרש – מראה מקומות לכל מאמרי המדרש, תל אביב: יבנה, תשי"ז 1956–תשכ"ז.
- א. בראשית רבה, חלק א, תשי"ז-1956.
- ב. בראשית רבה, חלק ב, תשי"ז-1957.
- ג. בראשית רבה, חלק ג, תשי"ח.
- ד. בראשית רבה, חלק ד, תשי"ט-1958.
- ה. שמות רבה, חלק א, תש"ך-1959.
- ו. שמות רבה, חלק ב, תש"ך.
- ז. ויקרא רבה, חלק א, תשכ"א.
- ח. ויקרא רבה, חלק ב, תשכ"ב.
- ט. במדבר רבה, חלק א, תשכ"ז.
- י. במדבר רבה, חלק ב, תשכ"ה.
- יא. דברים רבה, תשכ"ז.
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- יצחק שבטיאל, "ר' משה אריה מירקין ז"ל", מדרש רבה, הקדמה לכרך י"א, הוצאת יבנה, מהדורה ה, 2005.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- רשימת הפרסומים של משה אריה מירקין, בקטלוג הספרייה הלאומית
- דוד תדהר (עורך), "משה אריה מירקין", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך ט (1958), עמ' 3339
- הספרים של משה אריה מירקין, באתר "סימניה"
- הרב מ. א. ז"ל מובא למנוחות, מעריב, 21 ביוני 1964
- משה אריה מירקין, דף שער בספרייה הלאומית
על "מדרש רבה":
- יוחנן פוגרבינסקי, "מדרש רבה", חרות, 21 בדצמבר 1956 (עם הופעת חלק א)
- מ. אונגרפלד, מדרש רבה: מפורש בידי משה אריה מירקין, הצופה, 28 בדצמבר 1956, המשך
- ג. קרסל, בקרית ספר וסופר: מדרש רבה בלבוש חדש, דבר, טורים 2–3, 15 בפברואר 1957
- ש. אברמסקי, טיפות אקטואליות לים המדרש, מעריב, 28 בנובמבר 1958
- פ. יוחנן, פירוש מדעי ל"בראשית רבה": (הרהורים בקשר להופעתו), חרות, 19 בדצמבר 1958
- מ. א., מדרש ויקרא רבה (מפורש ע"י משה אריה מירקין), חרות, 19 בספטמבר 1961, המשך
- ברוך קרוא, מדרש רבה – למדע ולעם: אוצר בלום של תרבות ישראל, מעריב, 20 בינואר 1967
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ על פי האנציקלופדיה לחלוצי היישוב ובוניו: בדימיטרובסק (דוד תדהר (עורך), "משה אריה מירקין", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך ט (1958), עמ' 3339).
- ^ משה אריה מירקין באתר GRAVEZ
- ^ דוד תדהר (עורך), "שרה מירקין (מרגלית)", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך ט (1958), עמ' 3340.
- ^ דוד תדהר (עורך), "משה דב (בער) מרגלית", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך א (1947), עמ' 409.
- ^ שרה מירקין, מעריב, מודעת אבל, 3 בפברואר 1969; דוד תדהר (עורך), "שרה מירקין", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך יח (1969), עמ' 5491.
- חוקרי ספרות חז"ל
- אנשי חינוך שוחרי השפה העברית ביישוב
- מנהלי בתי ספר ישראלים
- רמת גן: אישים
- סופרים כותבי עברית
- סופרים ישראלים
- פרשני המדרש
- חברי מועצת העיר פתח תקווה
- היישוב היהודי בארץ ישראל בימי מלחמת העולם הראשונה
- עיתונאים כותבי עברית ביישוב
- אנשי העלייה השנייה
- מתיישבי יהוד
- אישים הקבורים בבית הקברות סגולה
- מגיני היישוב
- ישראלים שנולדו ב-1896
- ישראלים שנפטרו ב-1964