שמואל אהרן מילר
הרב שמואל אהרן מילר (מיללער) (תרכ"ט 1869 - תש"ב 1942), היה רב ביעדליטש ורב קהילת לאבאווא בגליציה במשך שלושים שנה, ופוסק הלכה בולט בחסידות צאנז ומונקץ'. מחבר מאמרים רבים שכונסו לספר "אבני אש". נספה בשואה.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
הרב שמואל אהרן נולד לר' נפתלי מילר, מו"ץ בעיר גרליץ, במשפחה של חסידי צאנז.
למד בישיבתו של רבי שלמה הלברשטאם מבאבוב.
בהיותו בן שמונה עשרה התמנה לרב ביעדליטש למשך מספר שנים. החל מתרע"ב כיהן כרבה של לאבאווא, הקים בה ישיבה ועמד בראשה. תקופה מסוימת היה במקביל גם ר"מ בישיבה בקראקא.
בין תלמידיו: הרב יעקב הלברשטם, אב"ד טשאקאווא.
היה מקושר לכמה אדמו"רים: רבי ברוך מגורליץ, בנו של רבי חיים מצאנז, לרבי שלמה ליב מטיטשין בקראקא, ובפרט לרבי חיים אלעזר שפירא ממונקץ', בעל "מנחת אלעזר".
קהילתו בלאבאווא מנתה כמה עשרות משפחות שומרות מצוות, אך השפעתו הייתה על כלל המחוז. השפיע על בעלי עסקים בעיר הנופש קריניצה זדרוי לסגור את עסקיהם בשבת[1].
בשנת תרפ"ה ואחריה שקל לעלות לארץ ישראל, "שכלתה נפשי להיות עמכם בצוותא חדא בארץ ישראל, וכבר כתבתי לוורשא להשתדל בזה..."[2]. לאחר פטירתו של הרב יוסף חיים זוננפלד (תרצ"ב) הציע הרבי ממונקץ' שהרב שמואל אהרן מילר יעלה לארץ ויכהן בתור אחד מדייני העדה החרדית בירושלים; אולם הדבר לא יצא לפועל.
עם תחילת מלחמת העולם השנייה ברח מלאבאווא לצאנז. כעבור שנתיים, בטז-יז אלול תש"ב (1942), הובל עם קהילת צאנז למחנה ההשמדה בלזץ' ושם נספה.
השקפותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]
כאמור היה מקושר לאדמו"רי החסידות. יחד עם זאת, הדגיש שהנהגות החסידות צריכות להיות טפלות ללימוד התורה. במאמר שפרסם בבטאון 'אהל מועד' (איזביצא תרפ"ח, חוברת א-ב) כתב: "וכבר האיר לנו עינינו הגאון האדיר מרן הקדוש בעל דברי חיים ז"ל... שלא לבטוח על דרכי החסידות של מרן קדש הקדשים הבעל שם טוב, כי היה כהוראת שעה על משך מספר השנים הקצוב ולא לדורות עולם, כי הוא טמיר ונעלם, וטובת הנפש לא ייתכן [אלא] רק בתורה ועבודה בהתמדה"[3]. להתבטאות זו היה הד בחוגי צאנז וסאטמר.
היה ממתנגדי הציונות, כמקובל בחוגו של האדמו"ר ממונקץ'. עם זאת, סייע בגביית כספים עבור עניי ארץ ישראל[4], השתדל לרכוש מדי שנה אתרוג לחג הסוכות מארץ ישראל, וכאמור, בשנות ה'תר"פ והלאה שקל באופן מעשי לעלות לארץ.
כתביו[עריכת קוד מקור | עריכה]
ר' שמואל אהרן התכתב בענייני הלכה עם גדולי דורו, ותשובות אליו מופיעות בכמה שו"תים, בפרט בשו"ת אמרי יושר מאת הרב מאיר אריק.
כתב ספרים רבים שלא נדפסו ואבדו בשואה. ביניהם ידוע על ספר בהלכות עדות (נכתב בהיותו בן שבע עשרה), ספר על הלכות טריפות שכבר קיבל הסכמות לקראת הדפסה, וספר על הלכות כשרות מזון שנגוע בחרקים.
העניק הסכמות לספרים רבים.
מעזבונו הרוחני נותרו בעיקר עשרות מאמרים שפרסם בכתבי עת רבים, והם לוקטו בספר "אבני אש" (בני ברק תשס"ו), שמחזיק למעלה מ-500 עמ'. עוד בספר זה חידושים על חלק מהספר שב שמעתתא, הסכמותיו לספרים, אוסף מכתבים ששרדו, ועוד.
משפחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]
אשתו חוה הייתה בתו של ר' מתתיהו וילדשטיין מלאבאווא.
היו לו שני בנים תלמידי חכמים, ר' יואל ור' בן ציון. בתו שרה חוואלא נישאה לרב אבא וואקס, אב"ד פראשאוויץ ומחבר "שו"ת בית אבא" (נדפס בקרקוב תרפ"ב-תרפ"ד, ושוב בתוך 'אבני אש' ב"ב תשס"ו). בתו רחל לאה נישאה לר' משה יהושע, המכונה "העילוי מטשיטש"[5]. כמעט כל צאצאיו נספו בשואה. נכדתו מירל, בתה של שרה, נישאה לרב חיים מאיר אפשטיין מתל אביב.
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אבני אש עמ' טו-עח.
- גורליצה - ספר יזכור עמ' 168.
- אנציקלופדיה לחכמי גליציה ח"ג עמ' 842 - 849.