דייבטוריבה
דייבטוריבה (בלטבית: Dievturība) היא תנועת דת נאו-פגנית שמטרתה להחיות את הדת העממית של הלטבים לפני שהתנצרו במאה ה-13. חסידי הדת מכנים את עצמם כ"שומרי האל" החיים בהרמוניה עם האל ועולמו.
התנועה נוסדה בשנת 1925 על ידי ארנסט בראסטינש, אך דוכאה בכוח על ידי הקומוניסטים ברוסיה של שנת 1940. התנועה קמה לתחייה וצברה יותר ויותר מאמינים חדשים. כיום ישנם כ-650 פעילים שונים המפיצים את אמונת הדת ברחבי לטביה.
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
תנועת הדייבטוריבה הוקמה בשנת 1925 כרקונסטרוקציה פוליתאיסטית לדתות הנורדיות העתיקות, שמתבססת על פולקלור לטבי, שירי עם, והמיתולוגיה הלטבית.
בהתאם לזמנים המודרניים, הדייבטוריבה שונה מהדת המקורית העתיקה שהייתה קיימת בתחילת ימי הביניים. כדוגמה ניתן לראות כי אין ראיות לכך שעובדי האלילים הפגניים הלטביים הכירו בשילוש הקדוש של האלים "דיבס" "מארה" ו"לאימה", ששייכים לדייבטוריבה המודרנית כיום.
ארנסט בראסטינש (1892–1942), שהיה אמן, היסטוריון חובב, חוקר פולקלור וארכאולוג, היה גם הכוח העיקרי בפיתוח המוקדם של תנועת הדייבטוריבה. כחלק מעבודתו הוא תיעד הרבה מקדשים וארמונות לטביים עתיקים, וכתב מונחון שעוסק במיתולוגיה הלטבית.
אמונות[עריכת קוד מקור | עריכה]
הדייבטוריבה היא למעשה דת פנתאיסטית. האלים האחרים הם או היבטים של דיבס (היקום עצמו, המציאות המוחלטת), או סוגים אחרים של רוחות לא אלוהיות.
בתאולוגיה של הדייבטוריבה נמצאות כמה ישויות אלוהיות, שקיבלו הכרה מסוימת כחלק מהאמונה בדת:
אלוהי האמונה[עריכת קוד מקור | עריכה]
- דיבס – האל הראשי, שחלק מהאלים האחרים הם היבטים שלו.
- לאימה – הייתה התגלמות הגורל והמזל הקשורה ללידה לנישואין ולמוות, כמו כן הייתה פטרונית הנשים ההרות.
- מארה – היא האלה הגבוהה ביותר בסולם דרגות האלות של המיתולוגיה הלטבית. אלות אחרות במיתולוגיה נחשבו כביטויים עצמיים שלה כגון אלת החלב, אלת הרוחות, ואלות האדמה, המים, הים, העצים והרוח.
אלות המים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- יוראס מאטה – אלת הים
- אודנס מאטה – אלת המים
- אופס מאטה – אלת הנהרות
מורכבות הנשמה[עריכת קוד מקור | עריכה]
הצורה האנושית מורכבת משלושה חלקים:
- ווליס – הגוף האסטרלי
- מאיסה – הצורה הפיזית
- דבסלה – הנשמה
השוני שבין הדבסלה (הנשמה) לווליס (הגוף האסטרלי) הוא בזה שהדבסלה היא נצחית והווליס לא, כי הדבסלה באה מהאל דיבס הנצחי ותחזור אליו לאחר מות המאיסה (הגוף הפיזי). הווליס יישאר לצד המאיסה שמת, אך עם הזמן יעלם הווליס בדומה לאמונה הרווחת במיתולוגיה היוונית.
