לדלג לתוכן

יהודה ריינהרץ

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
יהודה ריינהרץ
אין תמונה חופשית
אין תמונה חופשית
לידה 1 באוגוסט 1944 (בן 79)
חיפה, פלשתינה (א"י) עריכת הנתון בוויקינתונים
ענף מדעי היסטוריה של עם ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים
מוסדות
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

יהודה ריינהרץאנגלית: Jehuda Reinharz; נולד ב-1 באוגוסט 1944) הוא היסטוריון יהודי אמריקאי, יליד ישראל. כיהן כנשיא אוניברסיטת ברנדייס בשנים 2010-1994. עד יולי 2024 כיהן כראש הקתדרה על שם ריצ'רד קורט להיסטוריה יהודית מודרנית וכמנהל מכון טאובר ללימודי יהדות אירופה באוניברסיטת ברנדייס. כמו כן הוא נשיא ו-C.E.O של קרן ג'ק, ג'וזף ומורטון מנדל.

נעוריו והשכלתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

יהודה ריינהרץ נולד בחיפה, הוא למד במשך שלוש שנים בתיכון בעיר אסן בגרמניה, והיגר לארצות הברית עם הוריו בשנת 1961. ריינהרץ בוגר שני תארים ראשונים מאוניברסיטת קולומביה ומהסמינר התאולוגי היהודי של אמריקה. את התואר השני שלו עשה באוניברסיטת הרווארד בנושא יהדות ימי הביניים וקיבל אותו בשנת 1968. את הדוקטורט, בהיסטוריה יהודי מודרנית, קיבל באוניברסיטת ברנדייס ב-1972. רעייתו שולמית ריינהרץ הייתה פרופסור וראש הקתדרה לסוציולוגיה על שם ג'ייקוב פוטופסקי באוניברסיטת ברנדייס, וכן ייסדה וניהלה את מכון הדסה-ברנדייס ואת מכון המחקר ללימודי נשים. היא פרשה מתפקידה באוניברסיטה ב-2017. בני הזוג ריינהרץ מתגוררים בברוקליין, מסצ'וסטס, ולהם שתי בנות - יעל ונעמי.

חייו האקדמיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ריינהרץ היה הפרופסור הראשון ללימודי היסטוריה של עם ישראל באוניברסיטת מישיגן, באן ארבור שבמישיגן. שם יסד תוכנית בינתחומית שהיוותה את הבסיס למרכז פרנקל ללימודי היהדות באוניברסיטה זו. בשנת 1982 מונה לראש הקתדרה על שם ריצ'רד קורט להיסטוריה יהודית מודרנית במחלקה ללימודי המזרח הקרוב וללימודי היהדות שבאוניברסיטת ברנדייס. שנתיים לאחר מכן מונה למנהל מכון טאובר ללימודי יהדות אירופה בברנדייס, ושמונה שנים מאוחר יותר ייסד את מכון יעקב וליבי גודמן ללימודי ציונות וישראל. בשנים 1991 עד 1994 כיהן ריינהרץ כראש המכון וכסגן נשיא בכיר לעניינים אקדמיים.

תקופת הנשיאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-2 במרץ 1994 הוכרז יהודה ריינהרץ כנשיאה השביעי של אוניברסיטת ברנדייס וירש בתפקיד זה את סמואל או טייר. במהלך תקופת כהונתו עברה האוניברסיטה שינויים פיזיים ניכרים, בהם הקמת מתחם מעונות; המתחם האקדמי על שם אברהם שפירו; מרכז הקמפוס על שם שפירו; מרכז ההרשמות על שם קארל שפירו; מרכז מנדל למדעי הרוח; מרכז מנדל ללימודי חינוך יהודי, ושינויים מרכזיים רבים נוספים. בתקופת נשיאותו גייס ריינהרץ 1.2 מיליארד דולר והכפיל פי ארבעה את הקרן הצמיתה של האוניברסיטה: מ-194 ל-772 מיליון דולר.

ב-25 בספטמבר 2009 הודיע על פרישתו מהנשיאות, לאחר 17 שנות כהונה. לבקשת חבר הנאמנים הוא נשאר בתפקידו עד להחלפתו על ידי פרדריק לורנס בינואר 2011.[1], ומונה לנשיא קרן ג'ק, ג'וזף ומורטון מנדל. עם פרישתו העניק מתנה אישית בסך 5 מיליון דולר לאוניברסיטת ברנדייס עבור מלגות.

תארים ועיטורי כבוד[עריכת קוד מקור | עריכה]

ריינהרץ קיבל פרסים ואותות כבוד רבים. הוא נבחר כחבר האקדמיה האמריקאית לאומנויות ולמדע ב-1995. ב-1998 מונה על ידי הנשיא ביל קלינטון לשרת כחבר בוועדת הייעוץ הנשיאותית לנכסי השואה בארצות הברית. הוא מקבלם של דוקטורטים לשם כבוד מההיברו יוניון קולג', הסמינר התאולוגי היהודי, אוניברסיטת פארפילד בקונטיקט ואוניברסיטת בן-גוריון בנגב.

פרסומיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ריינהרץ הוא מחברם של למעלה ממאה מאמרים ועשרים ספרים שהופיעו בשפות שונות. ספרו "היהודים בעולם המודרני" הוא אחד הטקסטים הנלמדים בקולג'ים בנושא היסטוריה יהודית מודרנית. זכה בפרסים רבים בישראל ובארצות הברית על הביוגרפיה שלו בת שני הכרכים על חיים ויצמן, נשיאה הראשון של ישראל. וספרו, אותו כתב ביחד עם בן הלפרו המכונה "ציונות ויצירתה של חברה חדשה", פורסם ב-1998.

שני ספריו האחרונים ראו אור בשפה העברית. באוקטובר 2005 הוא היה עורך משותף של ספר אודות המסמכים והמכתבים הנוגעים לחייה של מניה שוחט, חלוצה יוצאת דופן בעלייה השנייה. בספטמבר 2006 הוא פרסם ספר אותו כתב יחד עם יעקב שביט, המנתח את מערכת היחסים שבין היהודים לאירופה בתקופה שמן המאה ה-18 ועד ימינו אלה. ספרו "ישראל במזרח התיכון", אותו ערך יחד עם איתמר רבינוביץ, יצא לאור באביב 2007.

ספרים שכתב ויצאו לאור בעברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • דרווין וכמה מבני מינו: אבולוציה, גזע, סביבה ותרבות: יהודים קוראים את דרווין, ספנסר, באקל ורנאן/ מאת יעקב שביט, יהודה ריינהרץ. ספריית הילל בן חיים למדעי היהדות, הוצאת הקיבוץ המאוחד, ירושלים, 2009.
  • אירופה המהוללת והמקוללת: מסה על יהודים, ישראלים, אירופה ותרבות המערב/ מאת יעקב שביט, יהודה ריינהרץ; בעריכת אלי שאלתיאל. תל אביב: עם עובד, תשס"ו 2006.
  • הציונות: יצירתה של חברה חדשה/ בן הלפרן, יהודה ריינהרץ; תרגמה מאנגלית עדה פלדור. ירושלים: מרכז זלמן שזר לתולדות ישראל, תש"ס 2000.
  • תולדות השומר הצעיר בגרמניה: 1939-1931. בצירוף מסות מאת צבי רענן ואחרים. תרגם מאנגלית יואל דרום. תל אביב: ספרית פועלים, תשמ"ט 1989.
  • חיים ויצמן: בדרך אל המנהיגות, 1914-1874, כרך א', ירושלים: הספרייה הציונית, 1987.
  • חיים ויצמן: עלייתו של מדינאי, 1922-1914, כרך ב', ירושלים: הספרייה הציונית, 1996.
  • יחד עם מוטי גולני, האב המייסד: חיים ויצמן, ביוגרפיה, 1952-1922, כרך ג', תל אביב: עם עובד, 2020.

ספרים שערך ויצאו לאור בעברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ישראל קולת, "(על) יהודה ריינהרץ, "חיים ויצמן : א: בדרך אל המנהיגות" (תשמז)", ציון נד, ד (תשמט 1989) 524-515.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]