ליאון בר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ליאון בר
לידה 11 באפריל 1970
ה' בניסן ה'תש"ל
קריית גת, ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
נרצח 8 באוקטובר 2023 (בגיל 53)
כ"ג בתשרי ה'תשפ"ד
כביש 232, סמוך לאנדרטת חץ שחור עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראלישראל ישראל
מקום קבורה בית הקברות הצבאי בגדרה
השקפה דתית יהודי
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ליאון בר (בן מוחה) (ה' ניסן תש"ל, 11 באפריל 1970 - כ"ג בתשרי תשפ"ד, 8 באוקטובר 2023) היה אלוף-משנה במיל' שהציל עשרות אזרחים מהקרבות בשדרות ומהטבח בפסטיבל נובה ב-7 באוקטובר 2023. למחרת, ב-8 באוקטובר נהרג על ידי מחבל שארב לו כשעצר ליד מכונית משטרה ירויה, בעת שנסע יחד עם בנו לחפש ניצולים ממעשי הטבח שבוצעו במסגרת מתקפת הפתע על ישראל.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ליאון נולד לעמרם ואליס בר ב-11 באפריל 1970 בקריית גת.

ב-6 באוגוסט 1989 התגייס לצה"ל, ושירת בחטיבת הצנחנים ובתפקידים נוספים במערכת הביטחון במשך 26 שנה. הגיע לדרגת אלוף-משנה. הוכר כנכה צה"ל לאחר ששמיעתו נפגעה במהלך שירותו הצבאי.[1]

הצלת אזרחים בשדרות ומפסטיבל הנובה[עריכת קוד מקור | עריכה]

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

בבוקר 7 באוקטובר 2023, יום שבת, שמחת תורה, כ"ב בתשרי ה'תשפ"ד, פתחו ארגוני הטרור חמאס והג'יהאד האסלאמי הפלסטיני במתקפת פתע על ישראל. בחסות שיגור אלפי רקטות, חדרו כ־3,000 מחבלים מרצועת עזה לעשרות יישובים ישראליים ומתקנים צבאיים באזור עוטף עזה ובסביבתו, תוך ניהול קרבות ירי נגד כוחות ביטחון מעטים. המחבלים ביצעו מעשי טבח ואונס, רצחו והרגו 1,150 בני אדם, מתוכם טבחו ב-779[2] אזרחים, וחטפו לרצועת עזה כ־253 אנשים, ובהם נשים, קשישים ותינוקות. בשעות הראשונות נלחמו נגדם כיתות הכוננות, שוטרי משטרת ישראל, לוחמי הימ"מ וחיילי צה"ל כשהם בנחיתות מספרית. בקרבות נהרגו כ־1,550[3] מחבלים בשטח ישראל, ובצד הישראלי נהרגו 301 חיילים, 55[4] שוטרים ו־10[5] אנשי שירות הביטחון הכללי.

הצלת האזרחים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-7 באוקטובר 2023, ב-8:00 בבוקר, עם תחילת תפוצת הסרטונים על מחבלים הנוסעים על טנדרים בשדרות בתחילת מתקפת הפתע,[6] יצא אלוף-משנה במיל' ליאון בר מגדרה לשדרות בטרם קיבל צו 8. בהגיעו לשדרות באזור 9:00 הציל את חייו של יוסי אורים תושב שדרות, שנפצע קשה מירי של מחבל, ופינה אותו לבית החולים.

לאחר מכן, עם תחילת הדיווחים על הטבח המסיבה ברעים, נסע ליאון לשטח וחילץ פצועים ונמלטים ליישובים הסמוכים כמו פטיש ונתיבות, וכן לבתי החולים ברזילי, סורוקה וקפלן. משעה 9 בבוקר עד אחר הצהריים פינה עשרות פצועים והציל עשרות נמלטים מהטבח בנובה.

למחרת נסע עם בנו עומר, שזמן מה קודם לכן השתחרר משירות כסמ”פ בצנחנים, והם חיפשו ניצולים המבקשים חילוץ. אולם כבר לא היו פצועים בשטח, והאזור היה מלא בגופות. הם יצרו קשר עם זק”א והעבירו להם את המיקומים של הגופות, ועשו דרכם בחזרה לביתם. בעודם נוסעים על כביש 232 ליד אנדרטת חץ שחור, הם ראו רכב משטרתי ירוי, וירדו לראות אם יש שם מישהו שזקוק לעזרה. שם ארב להם מחבל, שפתח לעברם באש. עומר נפצע מהירי ברגלו, אבל הצליח להזעיק עזרה. אביו, ליאון, נורה מספר פעמים ונהרג במקום.[7][8]

הוא נקבר בחלקה הצבאית בבית העלמין בגדרה.

חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ליאון היה נשוי לעינת. לזוג נולדו שלושה ילדים: עומר, ניב ועידו.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]