פורט טוטן
 | |
| "מועדון הקצינים" המשוחזר המשמש כיום את אגודת Bayside Historical Society | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| סוג | מבצר |
| שימוש |
מבצר צבאי פארק ציבורי |
| על שם | ג'וזף גילברט טוטן (אנ') |
| כתובת | Cross Island Parkway |
| מיקום | קווינס, ניו יורק |
| מדינה |
ניו יורק,  ארצות הברית |
| בעלים |
צבא ארצות הברית "מחלקת הפארקים של העיר ניו יורק" (אנ') משטרת ניו יורק מחלקת כיבוי אש של ניו יורק משמר החופים של ארצות הברית |
| מייסדים | צבא ארצות הברית |
| הקמה ובנייה | |
| תקופת הבנייה | 1862–1865 (כ־3 שנים) |
| חומרי בנייה |
בטון לבנים |
| יוצר | צבא ארצות הברית |
| אדריכל |
רוברט אי. לי ג'וזף גילברט טוטן (אנ') |
| סגנון אדריכלי | ניאו גותי |
| מידות | |
| אורך | 1,000 מטר |
| רוחב | 500 מטר |
| שטח | 500 דונם |
| גובה מעל פני הים | 0 מטר |
| קומות | 2 |
| קואורדינטות | 40°47′31″N 73°46′34″W / 40.792028°N 73.776083°W |
 | |
  | |
פורט טוטן (באנגלית: Fort Totten) היה מבצר צבאי שנבנה בתקופת מלחמת האזרחים האמריקנית לחופי רובע קווינס כדי לשמור על הגישה לנמל ניו יורק דרך האיסט ריבר. המבצר נקרא על שם המהנדס הראשי של צבא ארצות הברית ג'וזף גילברט טוטן (אנ') שתכנן את המבצר.
רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשלהי המאה ה-18 ותחילת ה-19 קיבלה ממשלת ארצות הברית החלטה אסטרטגית לחזק את ההגנה על חופיה של המדינה על ידי הקמת ביצורים ימיים לאורכם. תהליך בנייה זה נמשך עשרות שנים והתבצע במספר גלים.
ב-1816 החלה בניית מבצרי הגל השלישי (Third System) שתקציבם אושר בעקבות מלחמת 1812. במסגרת פרויקט זה הוקמו כ-35 מבצרים ימיים וביניהם פורט פוינט, פורט פולאסקי, פורט מורגן, פורט ג'פרסון, פורט סאמטר ופורט טוטן[1].
ההיסטוריה של המבצר[עריכת קוד מקור | עריכה]
הקמת המבצר[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-1857 רכשה ממשלת ארצות הברית קרקע פרטית של משפחת Willets במקום שנקרא Willets Point בחלקה הצפון מזרחי של קווינס וב-1861 קראה לאזור "קמפ מורגן" על שם מושל ניו יורק באותה תקופה, אדווין מורגן (אנ'). ב-1862, במהלך מלחמת האזרחים האמריקנית, החלה בניית המבצר במטרה להגן על הגישה של ספינות לנמל ניו יורק דרך האיסט ריבר. כדי לחזק הגנה זו הוקם מצידו השני של האיסט ריבר (ברובע ברונקס) מבצר סקיילר (אנ').
את התכנון הראשוני של המבצר הכין, ב-1857, רוברט אי. לי והתוכניות שונו בהמשך על ידי המהנדס הראשי של צבא ארצות הברית ג'וזף גילברט טוטן (אנ') (שב-1898 נקרא המבצר על שמו). בניית המבצר, שהחלה במהלך מלחמת האזרחים האמריקנית, נעצרה לאחר בניית שתי קומות (מתוך הארבע המתוכננות).
1890-1869[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-1869 החל לפעול במבצר בית ספר להנדסה צבאית, בפיקודו של בריגדיר גנרל הנרי לרקום אבוט (אנ'). אחת המשימות הראשונות של היחידה הייתה פיתוח שדות מוקשים ימיים[2]. ב-1890 ערכו מהנדסי בית הספר ניסויים בטורפדו חשמלי.
ב-1870 נבנו מסביב למבצר עמדות לשתי סוללות ארטילריה (סוללה א' של 26 תותחים וסוללה ב' של 16 מרגמות). ב-1871 נחפרה מנהרה שחיברה את סוללה א' למבצר.
1916-1890[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-1885 מינה נשיא ארצות הברית, גרובר קליבלנד, מועצה צבאית-אזרחית לבחון את הגנת חופי המדינה. המועצה, שנקראה מועצת אנדיקוט על שם ראש המועצה ומזכיר המלחמה של ארצות הברית ויליאם אנדיקוט, הגישה שורה של המלצות. בין השאר המליצה המועצה על שדרוג פורט טוטן וב-1897 החל תהליך שדרוג המבצר ועמדות התותחים שמסביבו והחלפת התותחים בדגמים חדשים[3].
החל מ-1900 הצטמצמה חשיבותו של פורט טוטן בהגנה על נמל ניו יורק לאחר שצבא ארצות הברית החל לחזק את ההגנה על איסט ריבר ונמל לונג איילנד ממזרח לפורט טוטן (אנ'). בהתאם לשינוי זה הוצאו חלק מהתותחים מהמבצר. ב-1901 הועבר בית הספר להנדסה צבאית, שפעל במבצר, לוושינגטון די. סי. והוא הועבר לאחריות חיל התותחנים החופי של צבא ארצות הברית.
מלחמת העולם הראשונה ואחריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
עם הצטרפות ארצות הברית למלחמת העולם הראשונה גיבש הפיקוד האמריקאי תפיסה שהסכנה מאוניות גרמניות מינימלי ולכן החל תהליך העברת תותחים והמרגמות ממבצרי החוף (ופורט טוטן ביניהם) לתמיכה במערכה בחזית המערבית באירופה. תותחים אלו הפכו לתותחי שדה נגררים או הורכבו על גבי רכבות. במקביל הפך המבצר למחנה לקליטת חיילים חדשים, אימונם וציודם לקראת היציאה למלחמה באירופה.
לאחר סיום המלחמה המשיך תהליך צמצום הארטילריה הכבדה בפורט טוטן כשחלק מהתותחים הוחלף בתותחי נ"מ. עד 1935 הוצאו מהמבצר כל תותחי החוף[4].
מלחמת העולם השנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]
במלחמת העולם השנייה קלט המבצר כ-900 חיילים של מפקדת ההגנה האווירית של החוף המזרחי (אנ')[5]. מפקדה זו נסגרה במאי 1944.
המלחמה הקרה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-1954, בתקופת המלחמה הקרה, הפך פורט טוטן לאחת מהמפקדות של פרויקט ניקה לפיתוח טילי קרקע-אוויר. ממפקדה זו ניהל פיקוד ההגנה האווירית את הטילים ותותחי הנ"מ שהוצבו באתרים שונים באזור ניו יורק[6].
בשנות ה-70 של המאה ה-20 הצטמצמה המתיחות בין ברית המועצות וארצות הברית וצבא ארצות הברית החליט לסגור את פרויקט ניקה ולהעביר את האחריות על פורט טוטן מהצבא הסיר לכוחות המילואים.
נטען שבאותן שנים שימש חלק מהמבצר מחסה ממשלתי להגנה על ג'וזף וולאצ'י שהיה איש המאפיה הראשון ששבר את קוד השתיקה וחשף את קיומה של המאפיה האמריקאית ואת קשריה לקוזה נוסטרה.
המבצר כיום[עריכת קוד מקור | עריכה]
- רובו של שטח המבצר, כולל סוללות התותחים ההקפיות הפכו לפארק הפתוח לכלל האזרחים באחריות "מחלקת הפארקים של העיר ניו יורק" (אנ'). במרכזו של הפארק נבנה מרכז מבקרים הכולל מוזיאון המציג ממצאים ומידע על המבצר[7][8].
- מספר מבנים משמשים ארגונים ממשלתיים כמו משטרת ניו יורק, מחלקת כיבוי אש של ניו יורק, צבא המילואים של ארצות הברית ומשמר החופים של ארצות הברית.
- המבנה העיקרי והמרשים ביותר במבצר הוא מועדון הקצינים (אנ') שתוכנן על ידי רוברט אי. לי ונבנה ב-1870. ב-1986 נכלל המבנה במרשם הלאומי של מקומות היסטוריים ומשמש כיום כמקום מושבה של האגודה Bayside Historical Society[9]. המוטיב הבולט במבנה הם שלושת הצריחים שנבנו לסמל את חיל ההנדסה ששכן במבצר בתקופה בה נבנה המועדון והיה מעורב בתכנונו.
מבנה המבצר[עריכת קוד מקור | עריכה]
על פי התוכניות המקוריות שהכין ג'וזף גילברט טוטן אמור היה המבצר לכלול ארבע קומות של עמדות עבור 68 תותחים שפניהם לכוון הנהר. תכנון זה היה חריג בין מבצרי הגל השלישי ורק עוד שני מבצרים תוכננו כך. בפועל נמשכה בניית המבצר מעבר לסיום מלחמת האזרחים האמריקנית ולאור הנזקים שנגרמו לחלק מהמבצרים במהלך המלחמה השתנתה התפיסה בפיקוד הצבאי בנוגע לחשיבות המבצרים ותקציבי הבנייה צומצמו. החלטה זו הביאה לכך שבסופו של דבר נבנו רק שתי קומות בפורט טוטן.
בהיקפו של שטח המבצר נבנו יסודות עבור סוללות תותחים. תחילה נבנו מעפר ובעקבות ועדת אנדיקוט חוזקו בבטון.
-
שרידים של אחת מעמדות התותחים שהקיפו את המבצר -
עמדות תותחים בקומה השנייה במבצר. העמדות חסרות גג לאחר שתקציב הבנייה קוצץ עם סיום מלחמת האזרחים -
עמדות תותחים בקומה הראשונה -
מנהרה שחיברה את אחת הסוללות ההיקפיות למבצר -
דמות חייל במוזיאון המבצר במרכז המבקרים
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Berhow, Mark A., ed. (2015). American Seacoast Defenses, A Reference Guide (Third ed.). McLean, Virginia: CDSG Press. ISBN 978-0-9748167-3-9.
- Lewis, Emanuel Raymond (1979). Seacoast Fortifications of the United States. Annapolis: Leeward Publications. ISBN 978-0-929521-11-4.
- Rinaldi, Richard A. (2004). The U. S. Army in World War I: Orders of Battle. General Data LLC. ISBN 0-9720296-4-8.
- Roberts, Robert B. (1988). Encyclopedia of Historic Forts: The Military, Pioneer, and Trading Posts of the United States. New York: Macmillan. ISBN 0-02-926880-X.
- Weaver II, John R. (2018). A Legacy in Brick and Stone: American Coastal Defense Forts of the Third System, 1816-1867, 2nd Ed. McLean, VA: Redoubt Press. ISBN 978-1-7323916-1-1.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של פורט טוטן
- פורט טוטן, באתר fortwiki.com
- פורט טוטן, באתר northamericanforts.com
- Fort Totten Historic District, באתר s-media.nyc.gov
- תמונות עדכניות והיסטוריות של פורט טוטן באתר abandonednyc.smugmug.com
- פורט טוטן, באתר nycgovparks.org
- נורמן ברוואר, פורט טוטן, באתר hoflink.com (אורכב)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ מבצרי הגל השלישי, באתר cdsg.org
- ^ פיתוחים אלו שימשו את צבא ארה"ב במהלך מלחמת העולם השנייה
- ^ סוללת התותחים "קינג", באתר fortwiki.com
- ^ סד"כ צבא ארה"ב 1919-1941, באתר armyupress.army.mil
- ^ Federal Writers' Project, New York City Guide, Volume 1, 1939, page 572
- ^ בפורט טוטן לא הוצבו טילי קרקע אוויר
- ^ History Comes Alive At Fort Totten Park, באתר nycgovparks.org, 26 במרץ 2008
- ^ מוזיאון פורט טוטן, באתר museum.dmna.ny.gov
- ^ פורט טוטן והאגודה ההיסטורית של בייסייד, באתר baysidehistorical.org