שארל וירולו
 | |
| לידה |
2 ביולי 1879 בארבזיה, צרפת  |
|---|---|
| פטירה |
17 בדצמבר 1968 (בגיל 89) פריז, צרפת |
| מדינה |
צרפת |
| מקום קבורה |
בית הקברות באנייה |
| השכלה |
בית הספר הלאומי לשפות מזרחיות עכשוויות |
| מעסיק |
סורבון, אקול פראטיק דה אוטז אטיד |
| תפקיד |
נשיא (1952–1964) |
| פרסים והוקרה |
מדליית בורקיט (1959) |
  | |
פרופסור ז'אן שארל גבריאל וירולו (בצרפתית: Jean Charles Gabriel Virolleaud; 2 ביולי 1879, ברבזיו (אנ') – 17 בדצמבר 1968) היה ארכאולוג ואשורולוג צרפתי, החופר הראשון של אוגרית.
בסוף המאה ה־20 עבר במוזיאון הבריטי ובמוזיאון האימפריאלי של קונסטנטינופול (כיום המוזיאונים לארכאולוגיה של איסטנבול).[1] ב־1909 היה אחראי על משלחמת ארכאולוגית באנקרה וקיסריה שבקפדוקיה, וב־1913–1914 היה אחראי על משלחת בלשנית להמדאן וטהרן.[1] וירולו היה מנהל מחלקת העתיקות של ממשלת סוריה המנדטורית בשנות העשרים;[1] בסוף תקופת כהונתו החלו להתגלות שרידי העיר הקדומה אוגרית וכתביה. וירולו, שהתמחה בעיקר באשורולוגיה, לא הבין בשפות שמיות-מערביות, ונעזר בתלמידו מאוניברסיטת סורבון עדיה גורביץ' לצורך פענוח הלוחות. הלוחות הראשונים שהתגלו התפרסמו תחת שמו של וירולו (גורביץ' לא היה אזרח צרפתי, ולכן לא היה יכול להיות מועסק באוניברסיטה וחלקו בפרסומים הוצנע), בעיקר בכתב העת "סוריה" (אנ').[2]
וירולו היה מחבר הספר "אגדת הכריסטוס" (בצרפתית:La légende du Christ, (1908 והאמין ב"תאוריית המיתוס של ישו" (אנ'),[3][4] לפיה סיפורי הברית החדשה הם מיתולוגיה ולא היסטוריה, וישו כדמות, אם בכלל התקיים, לא קשור לסיפורים המופיעים בכתבי הקודש. שני ספרים נוספים שכתב הם "הציוויליזציה הפניקית" (בצרפתית: La Civilization phénicienne, 1933) ו"המיתולוגיה הפיניקית" (בצרפתית: La Mythologie phénicienne, 1938).[5] וירולו נבחר ל־Académie des Inscriptions et Belles-Lettres (אנ') ב־1941 וכיהן כחבר, ובהמשך כנשיא, ב־Société Asiatique (אנ') בין 1951–1964.[1]
פרסומים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Premier supplément à la liste des signes cunéiformes de Brünnow (תוספת ראשונה לרשימת סימני היתדות של ברינואו (אנ'), 1903)
- Études sur la divination chaldéenne (מחקרים על גילוי עתידות כשדי, 1904)
- La légende du Christ (אגדת הכריסטוס, 1908)
- L'Astrologie chaldéenne: le livre intitulé "Enuma (Anu ilu) Bel" (האסטרולוגיה הכשדית: סיפור "אנומה (אנו אילו) בל", 1908)
- L'Astrologie chaldéenne: Supplement (האסטרולוגיה הכשדית: תוספת, 1909)
- La Civilization phénicienne (הציוויליזציה הפניקית, 1933)
- La Mythologie phénicienne (המיתולוגיה הפיניקית, 1938)
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ביבליוגרפיה וסקירות על פרסומיו על ידי מספר כותבים הופיעו בכתב העת סוריה: כתב עת לאמנות אוריינטלית ולארכאולוגיה (אנ'), 33 (1956)
שגיאות פרמטריות בתבנית:צ-מאמר
פרמטרי חובה [ מחבר ] חסרים {{{מחבר}}}, Publications de Charles Virolleaud, Syria. Archéologie, Art et histoire 33, 1956, עמ' 1–7 - דופון-זומר, אנדרה (אנ'), "Notice sur la vie et les travaux de M. Charles Virolleud", Comptes rendus de l'Académie des inscriptions et belles-lettres (אנ'), (1969).
- הספד מאת אנדרה פּארו, "Charles Virolleud (1879-1968)", סוריה: כתב עת לאמנות אוריינטלית ולארכאולוגיה, 46 (1969), עמ' 390–391, ומאת ארנסט פרידריך ויידנר, "Charles Virolleaud (2. July 1879 bis 17. December 1968)", Archiv für Orientforschung, 24 (1973), עמ' 245–246.
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2 3 4 Martine François, Hervé Danesi, VIROLLEAUD Jean Charles Gabriel, Comité des travaux historiques et scientifiques (CTHS), 25/05/2011 (Dernière mise à jour le 31/05/2013)
- ^ יהושע פורת, שלח ועט בידו – חייו של יונתן רטוש, מחברות לספרות, 1989, עמ' 121-122
- ^ Case, Shirley Jackson. (1912). The Historicity of Jesus: A Criticism of the Contention that Jesus Never Lived, a Statement of the Evidence for His Existence, an Estimate of His Relation to Christianity. University of Chicago Press. p. 39
- ^ Weaver, Walter P. (1999). The Historical Jesus in the Twentieth Century: 1900–1950. Trinity Press International. p. 69. ISBN 1-56338-280-6
- ^ "Charles Virolleaud", in Je m'appelle Byblos, Jean-Pierre Thiollet J, H & D, 2005, p. 257.