חקלאות מים של דגי אלתית – הבדלי גרסאות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
העריכה הבאה ←
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
חזותיקוד ויקי
יצרתי את הערך, תוך היעזרות בערך באנגלית ובתחקיר עצמאי
תגיות: תו כיווניות מפורש עריכה חזותית
(אין הבדלים)

גרסה מ־02:36, 25 בנובמבר 2019

כמויות הייצור (בטונות) של דגי אלתית בחקלאות מים בין 1950 ל-2010 לפי נתוני FAO

חקלאות מים של דגי אלתית היא חקלאות מים של מספר דגי מאכל המשתייכים למשפחת הסלמוניים. כחמישית מצריכת הדגים בישראל מגיעה ממנה (לפי נתוני משרד החקלאות, 21% מצריכת הדגים בישראל היא של דגי סלמון, המיובאים כולם מתעשיות החקלאות הימית). סלמוניים (כולל טרוטות עין-הקשת) הם, לצד קרפיונים ואמנונים, שלוש משפחות הדגים העיקריות בהן נעשה שימוש בחקלאות מים ברחבי העולם.[1] בשנת 2018 הוערך שווי חקלאות הסלמוניים העולמית ב-15.4 מיליארד דולר.[2] ייצור דגי הסלמון בחקלאות גדל פי עשרה במהלך 25 ​​השנים שבין 1982 ל-2007. בשנת 2012 היצרניות המובילות של סלמונים היו נורווגיה (היצרנית המובילה בעולם, עם כשליש מהשוק), צ'ילה, סקוטלנד וקנדה.[3]

חקלאות מים של של דגי אלתית כוללת הדגרה ופיטום של סלמונים במתקנים מבוקרים למטרות מסחריות, ולחילופין רק הדגרת ביצים לשם שחרור הדגיגים בטבע לשם תגבור אוכלוסיית הבר המידלדלת.

בראשית ימיה, נחשבה חקלאות דגי האלתית כאלטרנטיבה בת-קיימא לדיג המתרחב של דגי האלתית, בכך שהבטיחה לספק את הביקוש הגואה לדגי אלתית בלי לפגוע באוכלוסיות הבר שלהם. חלקה עדיין מפרסם כך את עצמו ואת מוצריו.[4] אולם כלובי התעשייה, שהוקמו מסיבות היסטוריות בנתיבי הנדידה של אלתית הבר, הפכו עם השנים לאחד האיומים המרכזיים על אוכלוסיות הבר של דגי האלתית.

תעשיית משקי האלתית נוטה להאשים את התחרות המסחרית עם דייגי "אלתית בר" כמקור הביקורת הסביבתית המופנית כלפיה.[5] אולם הניגוד בין שני הענפים הוא לכל הפחות, חלקי: גם דגי אלתית שנמכרים כ"דגי פרא" מהים הפתוח מגיעים לעתים קרובות ממדגרות תעשייתיות של סלמונים אל הים. כבר בסוף המאה ה-19 פעלו באירופה ובצפון אמריקה מדגרות סלמונים שניסו לפצות על הדיג המתגבר בעזרת הרבייה מלאכותית של סלמונים ושחרורם לים. בסוף שנות ה-1950' הושקו מדגרות מסוג זה על ידי ארה"ב, קנדה, יפן וברית המועצות. הטכניקה העכשווית המשתמשת בכלובי ים צפים מקורה בנורווגיה בסוף שנות ה-1960'.[6]

מתקנים עיקריים: מדגרות וכלובים ימיים

כלובי פיטום דגי אלתית בנורווגיה, בעל תעשיית חקלאות המים של דגי אלתית הוותיקה והגדולה בעולם

לרוב מתחלקת חקלאות המים של דגי האלתית לשני שלבים ומתקני ייצור עיקריים, בין היתר בשל מחזור החיים הייחודי של דגי האלתית, הבוקעים וחיים בתחילת חייהם בנהרות מים מתוקים, ורק כעבור שנה ויותר מגיעים לאוקיינוס המלוח.

בשלב הראשון, דגי האלתית בוקעים מהביצים וגדלים ב"מדגרות", בתוך מיכלי מים מתוקים ביבשה. המדגרות צריכות ליצור זרימה תמידית של מים כדי שביצי ודגיגי האלתית יתפתחו באופן תקין. מדגרות חדישות ממחזרות את המים, אך יש שעושות שימוש נרחב בשאיבה והזרמה של מים מהסביבה הימית ואליה. מדגרות מסוג זה, כמו רוב המדגרות לייצור "סלמוני בר" באלסקה, משתמשות במעל 100 טונות של מים כדי "לייצר" ק"ג אחד של דגיגי אלתית.

בשלב השני, כעבור שנה עד שנה וחצי, מועברים דגי האלתית למתקני הפיטום: כלובי ים צפים או מכלאות-רשת המעוגנות למפרצים או פיורדים מוגנים לאורך חוף-ים. שם הם מפוטמים למשך שנה עד שנתיים, אז מובילים אותם למתקן העיבוד והורגים אותם.[7] הכלובים הימיים עשויים לרוב רשת, עם מסגרת מפלדה או פלסטיק. הם מרובעים או עגולים, ברוחב/קוטר של 10 עד 32 מ' ובעומק 10 מ', ובעלי נפח שבין 1,000 ל-10,000 מ"ק. כלוב ים גדול יכול להכיל עד 90,000 דגי אלתית. לרוב ממוקמים הכלובים זה לצד זה ב"חווה ימית", עם רציף צף ושבילי גישה לאורך גבולות הרשת. הצפיפות המקובלת לאלתית אטלנטית היא בין 8 ל-18 ק"ג למ"ק.[8] בניגוד למערכות סגורות או מחזוריות, כלובי הרשת הפתוחים מורידים אמנם את עלויות הייצור, אך לא מונעים הזרמת פסולת, טפילים ומחלות למי החוף הסובבים את הכלובים.[9]

הזנה

דגי אלתית הם טורפים, ובתעשייה הם מוזנים בכופתיות של מזון מעובד המכיל קמח דגים ושמן דגים לצד חיטה, סויה וקמח נוצות. בהיותם קרניבורים, דגי האלתית לא מעכלים היטב פחמימות מצמחים ומשתמשים בשומנים במקום בפחמימות כמקור אנרגיה ראשוני. נעשים ניסיונות רבים בהזנת סלמונים בחלבונים מצמחים, חרקים ואצות, ופותחו משטרי תזונה המאפשרים לפטם סלמונים ללא רכיבי דגים כלל. עם זאת, הן עדיין נחשבות בלתי משתלמות מבחינה מסחרית. כדי "לייצר" 1 ק"ג סלמון בכלוב נחוץ להאכילו בלפחות 2-5 ק"ג דגי בר. נכון לשנת 2008, 50-80% מתפוקת שמן הדגים העולמי משמשת לפיטום סלמונים בכלובים.[10] סלמוני משק מוזנים גם בקרטנואידים אסטקסנטין וקנתקסנטין, כדי שצבע בשרם ידמה לזה של סלמון בר (ורוד-כתום) שמקבל את צבעו מתזונתו הטבעית.

בעיית הטפילים וההתמודדות איתה

בטבע, טפילים נמצאים בדרך כלל ברמות נמוכות, והתפשטותם מרוסנת על ידי טורפים טבעיים - שמחסלים לרוב פרטים חלשים, על טפיליהם ומחלותיהם. אבל במכלאות הרשת הצפופות והמוגנות מטורפים של התעשייה, יכולים טפילים להתרבות ללא הפרעה. תעשיית הסלמון השקיעה במאבק בטפילים בעשור שבין 2007 ל-2016 סכומי עתק, של כ-305 מיליון יורו בשנה בממוצע.[11] זו הוצאה הולכת וגדלה, שהגיעה ל-430 מיליון יורו בנורבגיה בלבד בשנת 2015, לא כולל עלוית תמותת הדגים ממתקפות הכינים.[12] בשנת 2015 ירד ברחבי העולם ייצור הסלמון בכ-9%, בעיקר בשל התפרצויות חריפות של כיני-ים בסקוטלנד ובנורבגיה.[13] עם השנים פיתחו רוב זני הטפילים עמידות לטיפולי ההדברה, שהפכו בתגובה לאגרסיביים יותר ויותר.[14]

שימוש בדגים כ"נקאים"

לאמפפיש, דג ממשפחת הדביקוניים המשמש לריסון הטפילים בכלובי חקלאות האלתית

בעשור האחרון זינק השימוש שעושה חקלאות דגי האלתית בדגים "נקאים" ממספר מינים על מנת לרסן התרבות הטפילים בכלובים. המגמה הואצה בשל העלייה בנזקי הטפילים והפחתת יעילות חומרי ההדברה. מאז 2008 גדלים הביקוש וההיצע של "נקאים" כמוצרים עבור תעשיית הסלמון בכלובים בצורה מעריכית. ב-2015 הגיע הביקוש לדגי נקאי בתעשייה הנורבגית לבדה ל-26 מיליון פרטים בשנה. ב-2020 צפויה תעשיית הסלמון לצרוך 50 מיליון דגים כ"נקאים". המחיר של דגי הנקאי גם הוא הולך ועולה בעקבות הביקוש: דג לאמפפיש יחיד נמכר בממוצע בכ-2 יורו, ודג נקאי שפתוני - בכ-2.5 יורו לדג. התעשייה מציגה את המגמה כהדברה ביולוגית ידידותית לסביבה ובעלת פוטנציאל לשיפור רווחת דגי האלתית בכלובים. אולם ציד ו"ייצור" דגי הנקאי והכנסת מיני דגים נוספים לכלובים הצפופים של התעשייה מעוררת שורה של בעיות לחקלאים, לסביבה ולדגים.

בראשית המגמה, בשנות ה-1990', השתמשו משקי האלתית בדגי נקאי מובהקים (שניזונים בלעדית מ"ניקוי" טפילים ועור מת מיצורים אחרים) ממשפחת השפתוניים. אולם דגים אלה הם דגים טרופיים, ובקווי הרוחב הגבוהים בהם מגודל הסלמון הם מתו או לפחות חדלו לתפקד בחורף. גם הזמן הרב שנדרש להם להגיע לבגרות היווה מחסום לשימוש מסחרי המוני בהם.[15] הביקוש לדגים כ"נקאים" שחקלאות האלתית החל לזנק עם תחילת השימוש במין אחר של דג לריסון הטפילים בכלובים: הדג הצפון-אטלנטי לאמפפיש (Lumpfish (Cyclopterus lumpus ממשפחת הדביקוניים. בעוד שבשנת 2010 צרכה חקלאות האלתית אלפים בודדים של דגי לאמפפיש - ב-2016 כבר זינק הביקוש להם למעל 30 מיליון. כיום ממליצה התעשייה לכלוא לאמפפיש אחד על כל 25 סלמונים בכלוב, לריסון טפילים. אספקת דגי הנקאי (מכל המינים) עדיין נסמכת לגמרי על חטיפת דגי בר מהטבע: כל "דגי הנקאי" בתעשייה מקורם בטבע או שהם צאצאים להורים שנחטפו מהטבע.[16] דגי נקאי חיוניים לקיומם של בעלי חיים רבים עמם הם חיים בסימביוזה, ומחקרים הראו שהרחקתם מביאה לצמצום חד במגוון הביולוגי.[17][18][19] דגי לאמפפיש נמצאו כמין המצוי בפגיעות גבוהה[16] צניחה משמעותית באוכלוסיות המין הזה בקנדה ובאיסלנד בעשורים האחרונים מעוררת חשש שהמין כבר סובל מדיג-יתר.[20]

תעשיית הלוואי של "דגי הנקאי" יצרה שורה ארוכה של בעיות חדשות, ובראשן העברה של מחוללי מחלות בין מיני הדגים.[21][22] זיהוי המחלות נמצא עוד בראשית דרכו, והן מטופלות בעיקר באמצעות אנטיביוטיקה.[23] פטריות מכמה מינים נוטות במיוחד לתקוף דגי לאמפפיש בשבי (כ-45% מהתמותה במדגרות המין בסקוטלנד) ומגבירות את התמריץ לשימוש לא חוקי בפורמלין. גם דגי האלתית החלו להדביק את הנקאים משתי המשפחות במחלות זימים וגורמות לתמותות המוניות של דגי הנקאי בבריטניה ונורבגיה, ומאז 2012 - כבר במדגרות. הטיפול הנהוג, בעזרת מי חמצן, גורם לדגים פגיעות מוגברת למחלות אחרות, ולסבל ניכר.[16] ה"נקאים" נוטים לסבול מאותן בעיות רווחה כמו דגי האלתית (צפיפות, זיהום, טפילים, מחסור בחמצן, וכו') אבל גם מגורמי מצוקה ייחודיים; למשל, רעב. דגי לאמפפיש לא יכולים להתקיים על טפילים ועור מת בלבד, והם נאלצים להתחרות עם דגי האלתית (החזקים מהם) על הגישה לכופתיות המזון. כשליש מדגי הלאמפפיש מתים מרעב בשבועות הראשונים לאחר הכנסתם לכלובי האלתית.[16] בנוסף, למרות שבטבע נפוצות סיטואציות בהן דגים רודפים אחרי נקאי שנשך את המוקוס שלהם (שכבת ריר המגנה על גופם) - מעולם לא נצפה בטבע דג הורג דג נקאי. בכלובי הסלמון הורגים הסלמונים לעתים את דגי הנקאי הכלואים עמם. מנגד, גם "נקאים" בכלובים גורמים נזקים לדגי האלתית שלא נצפו בטבע, כולל נזקים לעיניים ופציעות שהובילו לדימום עד מוות.[24] ה"נקאים" גם מגלים תוקפנות רבה גם זה כלפי זה בכלובים, עד כדי קניבליזם,[25] והם עצמם סובלים מעומס טפילים קיצוני שמונע מהם לעתים קרובות לתפקד כ"נקאים". רוב דגיגי הנקאים מתים במדגרות, וגם מבין אלה שמגיעים לכלובי האלתית, מעטים מאוד, אם בכלל, שורדים לאורך מחזור פיטום שלם. הטיפול הידני בהם (למשל להזרקת חיסונים) גורם להם רמות סטרס גבוהות וממושכות במיוחד, שמגבירות את פגיעותם למחלות, שלאחר מכן מועברות גם לדגי האלתית.[26]

השפעות סביבתיות

כלובי פיטום של דגי אלתית

תעשיית כלובי הסלמון מעוררת דאגה רבה בשל השפעותיה על הסביבה הימית ובפרט על 8 מיני אלתית הבר, הנחשבים למינים בעלי חשיבות רבה למערכת האקולוגית (מעצים ועד לוייתנים ודובים). בכתב-העת PLoS Biology פורסמה ב-2008 סקירת אוכלוסיות של חמישה מיני סלמון בסקוטלנד, באירלנד, בקנדה האטלנטית ובקנדה הפסיפית, על רקע הירידה הדרמטית בשכיחות מינים אלה מסוף שנות ה-80. החוקרים השוו בין אוכלוסיות הסלמון שעוברות בנדידתן ליד חוות כלובים לאוכלוסיות שנמצאות הרחק מחוות כאלה, והתוצאות חד-משמעיות: רמת ההישרדות של האוכלוסיות שבאזור הכלובים נמוכה יותר, ובמקרים רבים היא נופלת מ-50%. בסביבת חוות גדולות, צמצום האוכלוסייה גדול יותר.[27] אולם, גם תעשיית דיג "סלמון הבר" אינה נבדלת ושונה בהכרח, וכיום גם היא מסתמכת רבות על הדגרה מלאכותית של דגיגי סלמון ואכלוסם במקווי מים טבעיים. גם פעילויות אלה מעוררות דאגה בשל השינויים הגנטיים הבלתי מכוונים שנגרמים לאוכלוסיות סלמוני הבר (אחידות גנטית, כישורי הישרדות פחותים) כתוצאה מכך. ואלה ההשפעות הסביבתיות המדאיגות ביותר של חקלאות הסלמוניים:

1. טפילים

הטפילים המתרבים בכלובי התעשייה לא נותרים רק בהם. מכיוון שהכלובים שקועים במי הים ומסתמכים על תחלופה תמידית שלהם - חוות כלובי סלמון צפופות נוטות להפוך למפיצות של טפילים (למשל, באמצעות דגים נמלטים) ובמיוחד של סרטנים טפיליים זעירים (L. salmonis) המכונים "כיני ים". "כיני" L. salmonis נישאות עם המים או על גבי דגים נמלטים אל מחוץ לכלובים ומדביקות גם את אלתית הבר (ודגים נוספים, כגון זהבונים).[28] בשפכי נהרות בהם קיימים כלובי אלתית נתפסים דגי בר שעל גופם מאות טפילים שמקורם בכלובי הדגים, ותמותות המוניות כתוצאה מכך הפכו לתופעה שכיחה. העברת הטפילים זוהתה כבר במאמרים מדעיים משנות ה-90' וה-2000'.[29][30] סלמונים בוגרים מצליחים לעתים קרובות לשרוד את המתקפה, אבל שיעורי השרידה בקרב דגיגי סלמון צעירים הם נמוכים מאוד.[31] בחוף המערבי של קנדה מגיעה באזורים רבים תמותת הדגיגים מכיני ים שמקורן בכלובים ל-80% בממוצע.[32] גם באזורים אחרים תמותת דגיגי הסלמוניים מטפילי הכלובים נעה בין 9 ל-95 אחוזים.[33]

2. מחלות

כלובי הסלמוניים יוצרים תנאים אידיאליים להתרבות מחוללי מחלות ולהפצתם. הצפיפות הגבוהה ורמות הסטרסט הגבוהות המאפיינות דגי אלתית בכלובים מסחריים הופכות את הלהקות לפגיעות מאוד למחוללי מחלות ומקלות על התרבותם, על אף התרופות והחיסונים הניתנים לדגים. בשנת 1984 התגלתה בנורווגיה אנמיית סלמון זיהומית (ISAv) במדגרת סלמון. כ-80% מהדגים מתו בהתפרצות. נגיף ISAv מהווה כיום איום משמעותי על רווחיות גידול הסלמון האטלנטי, והמחלה שהוא גורם מסווגת כראשונה בחשיבותה ברשימת האיומים על בריאות הדגים של הנציבות האירופית. לצד אמצעים אחרים, גילויה מחייב השמדה מוחלטת של כל הדגים בחווה הימית. ISAv משפיע משמעותית על חקלאות הסלמוניים בצ'ילה, נורבגיה, סקוטלנד וקנדה, וגורם להפסדים כלכליים עצומים לחוות נגועות.[34] המחלה, ששיעורי התמותה של אוכלוסיות דגים הנחשפות אליה עלולים להתקרב ל-100%, מתפשטת באמצעות טפילים ודגים נמלטים אל דגי הבר. נגיף HSMI, הגורם לדלקת בשריר הלב של דגים, התגלה לראשונה בכלובי סלמון בנורבגיה ב-1999 ומאז הוא מתפשט דרך ערוצי האספקה של התעשייה לאזורים מרוחקים כמו איסלנד, קנדה וצ'ילה.[35] כיום הוא מהווה את גורם התמותה ה-3 בחשיבותו של סלמוני בר בקנדה, שהכלובים הוקמו בה לאורך מסלול הנדידה הטבעי שלהם.[36][37]

3. זיהום הים

תעשיית כלובי הסלמוניים מבוססת ברובה על הזרמת שפכיה לסביבה הימית הטבעית: כלובי הסלמון שקועים במים, שנכנסים ויוצאים מהם תמידית, ושוטפים מהם שלל מרכיבים ביולוגיים וכימיים. חווה קטנה יחסית, עם 200 אלף סלמונים, מייצרת הפרשות כמו עיר של 65 אלף איש.[38] ב-2018 דווח כי חוות סלמון סקוטית אחת מייצרת הפרשות כמו כל ערי החוף המערבי של סקוטלנד.[39] הפרשות הדגים (ושאריות מזון שלא נאכל ונופל מבעד לרשת) מעלים את כמות החנקות ומורידים את רמות החמצן במים ובכך מאיימים על חיי הבר באזורי הכלובים. לצד הפסולת הביולוגית, הכלובים מזרימים למים גם כמויות גדולות של פסולת כימית: בעיקר חומרי הדברה, חומרי ניקוי ותרופות. מנתונים שפורסמו בינואר 2017 על כלובי הדגים שבאגמי ה'לוך' של סקוטלנד, עולה שבתוך עשור עלתה הכמות השנתית של הכימיקלים שנשפכים אליהם פי עשרה בערך; בעוד שגידול מתועש של הסלמונים עלה ב-35%, כמות הכימיקלים נגד טפילים בהם נעשה שימוש עלתה ב-932%.[40] השימוש הנרחב באנטיביוטיקה ותרופות אחרות עלול גם הוא לגרום נזקים קשים לסביבה הימית.

4. צריכת דגי בר כמספוא

כמו פיטום חיות משק יבשתיות ביבולים צמחיים, גם פיטום דגי אלתית בדגי בר (ש-90% מהם שייכים למינים הנצרכים גם על ידי בני אדם ישירות) הוא תהליך בזבזני במשאבים (ר' "הזנה" לעיל). כיום, סלמון מכלובים לא מהווה אלטרנטיבה לדיג של דגי בר, משום שייצורו כרוך דווקא בדיג רב יותר מאשר דגי ים. הביקורת על בזבזנות התהליך מוחרפת על רקע העובדה ש-75% מאזורי הדגה המנוטרים בעולם קרובים לניצול-יתר או עברו אותו.[9]

5. בריחות המוניות

דגי אלתית נמלטים במספרים גדולים מהכלובים הצפים של מתקני החקלאות הימית אל הנהרות והים הפתוח. הגורמים העיקריים הם: טעות אנוש, חורים ברשת, טורפים, סערות, התנגשות כלי שיט, שקיעת הרשת מתחת למים ופירצה בכיסוי הכלוב. קרבת כלובי הדגים לסלמוני הבר מהווה איום ישיר עליהם, במספר אופנים: הדבקה בטפילים ומחלות הנפוצים בכלובים, תחרות גוברת על מזון, והתרבות שמובילה להפחתת כושר הישרדות הדור הבא בטבע. בנורבגיה נמלטים מדי שנה כחצי מיליון סלמוניים מהכלובים לים - נתון שפורסם בעקבות בריחת 490,000 דגים באירוע בודד בשנת 2005.[41] החברות הרב-לאומיות ששולטות בתעשייה הנורבגית והסקוטית הכניסו את הסלמון האטלנטי לחוף המערבי של קנדה, שם מהווה דג זה מין זר. ההתרחבות לקנדה (וכן לצ'ילה) באה בעקבות החמרת החקיקה הסביבתית בנורבגיה. לפי נתוני התעשייה, 1.4 מיליון דגי סלמון אטלנטי ברחו מהכלובים שלחוף האוקיינוס השקט בין 1987 ל-2002. בקולומביה הבריטית זוהה הדג הזר ב-80 נחלים, והוא נתגלה במרחק מאות קילומטרים מכלובי הדגים. לפי דו"ח Food & Water Watch, באזור צפון האוקיינוס האטלנטי מוערך מספר המשתחררים מכלובי החקלאות הימית בכ-2 מיליון דגי סלמון בכל שנה – כמות שווה לאוכלוסייתם הטבעית בימינו.[42][43] לדברי פרדריק ווריסקי מהתאחדות הסלמון האטלנטי, מספר דגי האלתית האטלנטית שנמלטו מכלובי התעשייה לחופי האוקיינוס השקט של קנדה היה בשנים מסוימות גדול פי 10 מאוכלוסיית הבר, שקרובה להכחדה באזורים רבים.[44] מחקרי מעבדה על ההבדלים בין התנהגות דגי הבר לדגים המבויתים, מצביעים על נטייה של הדגים המבויתים לעסוק יותר באכילה ולברוח פחות מטורפים.[45]

סוגיות בריאותיות

בשר דג אלתית

דגי אלתית מומלצים כמקור חלבון עדיף על פני סוגי בשר אחרים על ידי מרבית גופי התזונה בעולם. אולם רבות מההמלצות מסתמכות על הערכים התזונתיים המקוריים של דגי הבר, ללא התייחסות להבדל בינם לבין דגי האלתית מחקלאות מים - שכיום נמכרים בהיקף רחב פי 85. וההבדלים ביניהם הם משמעותיים.

אחוזי שומן

100 גרם אלתית אטלנטית מהים מכילים כ-6 גרם שומן, בהשוואה ל-13 גרם שומן באלתית אטלנטית מחקלאות מים.[46] האחרונים גם מכיל יותר מפי 3 שומן רווי מאשר דגי אלתית מהים. מחקר מ-2017 הראה כי ישנם גם הבדלים משמעותיים בפרופיל חומצות השומן שבבשר אלתית מכלובים לעומת אלתית בר.[47]

מזהמים

כחיה קרניבורית, דגים נוטים לצבור מזהמים סביבתיים עקב תופעת ההצטברות הביולוגית. הבעיה חריפה יותר בדגים שומניים מאחר שמרבית המזהמים בעלי זמן מחצית חיים ארוך, הם ליפופילים, ונוטים להצטבר ברקמות שומן. חומרים אלו נמצאו בכמויות משמעותיות בדגי אלתית מחקלאות מים, ומעריכים שהם תורמים מרכזיים לחשיפת הצרכנים לחומרים כגון דיוקסינים וחומרים דמויי דיוקסינים מהמזון (בעיקר PBDE - חומרים מעכבי בעירה).[48][49] אחד המאמרים המצוטטים בנושא, מ-2004, שבדק ריכוז מזהמים של 700 דגי סלמון מכלובים ומהטבע (במשקל כולל של שני טון), העריך שרמת צריכה בטוחה לדגים שנדגת בנורווגיה, היצרנית הגדולה והוותיקה בעולם, המחזיקה כשליש מהשוק העולמימו מסקוטלנד וגרמניה היא מנת סלמון אחת לחודשיים.

תעשיית חקלאות האלתית טוענת כי רמות הזיהום פחתו מאז, והמאמר המצוטט ביותר להוכחת הטענה, מטעם המכון הלאומי הנורווגי לתזונה ומזון מהים, קובע כי לאחר השינויים שנעשו, בטוח לצרוך 1.3 ק"ג של סלמון מדי שבוע.[50] עם זאת במאמר עצמו מציינים שלא חלה ירידה במהלך 13 שנות המעקב, בריכוז ה-PCBs, חומר שנמצא בקבוצת המסרטנים הוודאיים לפי ה-IARC,[51] וקשור גם במחלות אחרות עקב הפוטנציאל שלו כמשבש אנדוקריני. ביקורת שפורסמה על המאמר, מצאה שלפי הרף העליון של הסוכנות להגנת הסביבה של ארצות הברית, ניתן לצרוך לפי נתוני המחקר בבטחה רק מנה אחת גדולה של סלמון (227 גרם) מדי חודשיים.[52] עוד נטען כי המחקר לא מתייחס למזהמים החדשים יותר (כגון PBDE) שדגי אלתית ממשקים מהווים מקור משמעותי שלו.

מחקר מ-2019 מבקש אף הוא להרגיע, וקובע שצריכת סלמון ממשקים כרוכה ב"סיכון נמוך" לבריאות הצרכנים.[53] עם זאת, גם מחקר זה מצא שאריות אנטיביוטיקה בכרבע מהדגימות; Hexachlorobenzene (קוטל פטריות שנאסר לשימוש בשנות ה-1960') בכ-80% מהדגימות; שני סוגי של אורגנוכלורינים (קוטלי חרקים שנאסרו לשימוש בשנים האחרונות) בכ-40% מהדגימות; ומעכב בעירה מסוג PBDE -99 בכ-30% מהדגימות. ג'רום רוזין (Jerome Ruzzin) מאוניברסיטת ברגן בנורווגיה, טוען ש"חייבים להימנע לחלוטין מחשיפה למזהמים האלה", המצויים לפי בדיקותיו בדגי אלתית ממשקים, והופכים אותם ל"מזון הרעיל ביותר שנמכר בסופרמרקטים שלנו".[54] בסקירה מדעית שפרסם הוא קובע שילדים מגיעים בקלות לחשיפת-יתר לחומרים האלה מצריכת דגי אלתית מחקלאות מים; וכן שהסטנדרטים עצמם לגבי הכמות המקסימלית המותרת של מזהמים במזונות שונים נקבעים לא רק משיקולי מניעת הסיכון שבחשיפה אליהם, אלא מושפעים מאוד מרמות הזיהום הנפוצות; לכן הרמה שנחשבת חריגה בדגים היא גבוהה פי כמה מזו של בשר בעלי חיים יבשתיים, ולגבי אורגנוכלורינים - אין כלל סף מקסימלי לכמות הימצאותו בדגים.[55]

רווחת הדגים

"כיני ים" על דג אלתית

דגי האלתית בתעשייה סובלים מצפיפות, ממחסור בחמצן, מהטפילים שאוכלים את בשרם, מהמחלות הרבות, מחומרי ההדברה נגד טפילים ופטריות, מהחנקת דחף הנדידה, ועוד. מחקר שפורסם ב-2016 מצא כי דגי אלתית בכלובי הפיטום המסחריים מצויים במצב קבוע של מתח (בדמם נמדדו רמות גבוהות במיוחד של הורמונים המקושרים למצבי סטרס, עקה). כרבע מהם מפתחים תסמינים התנהגותיים של אפתיה ואנורקסיה האופייניים למצבי דיכאון במינים יבשתיים של בעלי חיים, וחלקם אף מפסיקים לאכול ומרעיבים את עצמם למוות.[56] דגי סלמון רבים בכלובים סובלים מעיוותים גופניים ניכרים,[57] המיוחסים לקצב הגדילה המהיר שנכפה עליהם ולחיסונים המוזרקים להם במהירות ידנית כשהם מפרפרים.[58] כמחצית מדגי הסלמון בכלובים ברחבי העולם חירשים או כמעט-חירשים, כתוצאה מקצב הגדילה המהיר שנכפה עליהם.[59] מעל 95% מהם סובלים מעיוותים גופניים הקשורים בקצב הגדילה הלא טבעי.[60][61] תחקיר סמוי שנערך במדגרות תעשיית הסלמון ונחשף באוקטובר 2019 תיעד את הפגיעות החמורות שגורמות זריקות החיסונים וטיפולים ידניים נוספים לדגים, פצעים פתוחים שנגרמו מציוד וטפילים, וכן את הפקרתם של המוני דגים "לא כלכליים" לגסיסה איטית בחביות בהן הם נמחצים או נחנקים.[62] דוחות ביקורת ממשלתיים שנחשפו (עקב בקשה לפי חוק חופש מידע) גילו כי מעל 9 מיליון דגי סלמון מתים בכלובי התעשייה בסקוטלנד מדי שנה ממחלות ומטפילים.

  1. ^ Fish Farming Information and Resources, farms.com
  2. ^ ISFA report says global salmon farming industry is worth $15.4 billion, https://www.intrafish.com, ‏‏25 June 2018
  3. ^ Responsible Sourcing Guide: Farmed Atlantic Salmon, https://www.seafish.org, ‏2015
  4. ^ Sustainable and responsible salmon farming, http://scottishsalmon.co.uk/, ‏24th August 2018
  5. ^ Pirquet, K. T., Follow the Money, Aquaculture North America vol 16, May/June 2010
  6. ^ Knapp, Gunnar, The great salmon run : competition between wild and farmed salmon, Washington DC: TRAFFIC North America, 2007
  7. ^ Karen Leslie, Sea Lice and Salmon: Elevating the dialogue on the farmed-wild salmon story, Watershed Watch Salmon Society, 2004
  8. ^ FAO, Cultured Aquatic Species Information Programme: Oncorhynchus kisutch, http://www.fao.org/
  9. ^ 1 2 Seafood Choices Alliance, It's all about salmon - Salmon Aquaculture, ‏Spring 2005
  10. ^ Food and Agriculture Organization of the United Nations, THE STATE OF WORLD FISHERIES AND AQUACULTURE 2008, http://www.fao.org, ‏2009
  11. ^ Mark J Costello, The global economic cost of sea lice to the salmonid farming industry, Journal of Fish Diseases 32, 2009-01, עמ' 115–118 doi: 10.1111/j.1365-2761.2008.01011.x
  12. ^ Iversen A, Hermansen Ø, Andreassen O, Brandvik RK, Marthinussen A, Nystøyl R, (2015) Kostnadsdrivere i lakseoppdrett (Cost Drivers in Salmon Farming), Nofima 41, 2015, עמ' 1–43
  13. ^ Sarah Knapton, Salmon farming has done 'enormous harm' to fish and environment, warns Jeremy Paxman, The Telegraph, ‏August 2017
  14. ^ P G Jones, K L Hammell, G Gettinby, C W Revie, Detection of emamectin benzoate tolerance emergence in different life stages of sea lice, Lepeophtheirus salmonis , on farmed Atlantic salmon, Salmo salar L, Journal of Fish Diseases 36, 2013-03, עמ' 209–220 doi: 10.1111/jfd.12022
  15. ^ Nick I. Kelly, Abdullah Alzaid, Gordon W. Nash, A. Kurt Gamperl, Metabolic Depression in Cunner (Tautogolabrus adspersus) Is Influenced by Ontogeny, and Enhances Thermal Tolerance, PLoS ONE 9, 2014-12-16, עמ' e114765 doi: 10.1371/journal.pone.0114765
  16. ^ 1 2 3 4 Adam Powell, Jim W. Treasurer, Craig L. Pooley, Alex J. Keay, Use of lumpfish for sea-lice control in salmon farming: challenges and opportunities, Reviews in Aquaculture 10, 2018-08, עמ' 683–702 doi: 10.1111/raq.12194
  17. ^ Alexandra S Grutter, Jan Maree Murphy, J.Howard Choat, Cleaner Fish Drives Local Fish Diversity on Coral Reefs, Current Biology 13, 2003-01, עמ' 64–67 doi: 10.1016/s0960-9822(02)01393-3
  18. ^ Gillian E. Clague, Karen L. Cheney, Anne W. Goldizen, Mark I. McCormick, Long-term cleaner fish presence affects growth of a coral reef fish, Biology Letters 7, 2011-12-23, עמ' 863–865 doi: 10.1098/rsbl.2011.0458
  19. ^ Alexandra S. Grutter, Effect of the removal of cleaner fish on the abundance and species composition of reef fish, Oecologia 111, 1997-06-06, עמ' 137–143 doi: 10.1007/s004420050217
  20. ^ Christophe Pampoulie, Sigurlaug Skirnisdottir, Guðbjorg Olafsdottir, Sarah J. Helyar, Genetic structure of the lumpfish Cyclopterus lumpus across the North Atlantic, ICES Journal of Marine Science 71, 2014-05-28, עמ' 2390–2397 doi: 10.1093/icesjms/fsu071
  21. ^ A. G. Murray, A Modelling Framework for Assessing the Risk of Emerging Diseases Associated with the Use of Cleaner Fish to Control Parasitic Sea Lice on Salmon Farms, Transboundary and Emerging Diseases 63, 2016-04, עמ' e270–e277 doi: 10.1111/tbed.12273
  22. ^ Alexander G Murray, A model of the process of spillover and adaption leading to potential emergence of disease in salmon held with cleaner fish used to control lice, Aquaculture 473, 2017-04, עמ' 283–290 doi: 10.1016/j.aquaculture.2017.02.028
  23. ^ I S Wallace, K Donald, L A Munro, W Murray, A survey of wild marine fish identifies a potential origin of an outbreak of viral haemorrhagic septicaemia in wrasse, Labridae, used as cleaner fish on marine Atlantic salmon, Salmo salar L., farms, Journal of Fish Diseases 38, 2015-06, עמ' 515–521 doi: 10.1111/jfd.12259
  24. ^ Treasurer, J., Use of wrasse in sea lice control, Scottish Aquaculture Research Forum, 2013
  25. ^ one kind, Fish welfare on Scotland’s salmon farms, עמ' ס' 5.5.3.1.
  26. ^ European Union Reference Laboratory for Fish Diseases, Cleaner fish in aquaculture: Health management and legislative issues, 2017
  27. ^ Jennifer S Ford, Ransom A Myers, A Global Assessment of Salmon Aquaculture Impacts on Wild Salmonids, PLoS Biology 6, 2008-02-12, עמ' e33 doi: 10.1371/journal.pbio.0060033
  28. ^ Lyndon, A.R., Toovey, J.P.G., Occurrence of gravid salmon lice (Lepeophtheirus salmonis (Kroyer)) on saithe (Pollachius virens (L.)) from salmon farm cages, Bulletin of the European Association of Fish Pathologists 21(2), 2001, עמ' 84-85
  29. ^ David W. Bruno, Janet Stone, The role of saithe, Pollachius virens L., as a host for the sea lice, Lepeoptheirus salmonis Krøyer and Caligus elongatus Nordmann, Aquaculture 89, 1990-09, עמ' 201–207 doi: 10.1016/0044-8486(90)90125-7
  30. ^ A. R. Lyndon, J. P. G. Toovey, Occurrence of gravid salmon lice (Lepeophtheirus salmonis (Kroyer)) on saithe (Pollachius virens (L.)) from salmon farm cages, Bulletin of the European Association of Fish Pathologists, ‏2001-10-09 (באנגלית)
  31. ^ Alexandra Morton, Rick Routledge, Martin Krkosek, Sea Louse Infestation in Wild Juvenile Salmon and Pacific Herring Associated with Fish Farms off the East-Central Coast of Vancouver Island, British Columbia, North American Journal of Fisheries Management 28, 2008-02, עמ' 523–532 doi: 10.1577/M07-042.1
  32. ^ M. Krkosek, J. S. Ford, A. Morton, S. Lele, Declining Wild Salmon Populations in Relation to Parasites from Farm Salmon, Science 318, 2007-12-14, עמ' 1772–1775 doi: 10.1126/science.1148744
  33. ^ M. Krkosek, M. A. Lewis, A. Morton, L. N. Frazer, Epizootics of wild fish induced by farm fish, Proceedings of the National Academy of Sciences 103, 2006-10-17, עמ' 15506–15510 doi: 10.1073/pnas.0603525103
  34. ^ FIS - Fish Information and Services, New Brunswick to help Chile beat disease, ‏‏2008-12-12
  35. ^ “Another 500 Jobs Lost to Chile’s ISA Crisis”, The Fish Site, ‏March 6, 2009
  36. ^ Molly JT Kibenge, Tokinori Iwamoto, Yingwei Wang, Alexandra Morton, Whole-genome analysis of piscine reovirus (PRV) shows PRV represents a new genus in family Reoviridae and its genome segment S1 sequences group it into two separate sub-genotypes, Virology Journal 10, 2013-12, עמ' 230 doi: 10.1186/1743-422X-10-230
  37. ^ Emiliano Di Cicco, Hugh W. Ferguson, Angela D. Schulze, Karia H. Kaukinen, Heart and skeletal muscle inflammation (HSMI) disease diagnosed on a British Columbia salmon farm through a longitudinal farm study, PLOS ONE 12, 2017-02-22, עמ' e0171471 doi: 10.1371/journal.pone.0171471
  38. ^ R. W. Hardy, Urban legends and fish nutrition, Aquaculture Magazine, Nov/Dec (2000
  39. ^ Alistair Grant, One fish farm produces waste equivalent to 'all of Scotland's west coast towns, heraldscotland.com, ‏15 March 2018
  40. ^ Mark Macaskill, Salmon industry toxins soar by 1000 per cent, The Sunday Times, ‏‏January 1 2017
  41. ^ Randy Hartnell and Craig Weatherby,, Salmon Escape Norwegian Farm in Staggering Numbers,, Vital Choice, 26.9.2005
  42. ^ Food & Water Watch, Fishy Farms, www.foodandwaterwatch.org
  43. ^ Study to investigate wild/farmed salmon breeding implications, The Fish Site, ‏August 15, 2007
  44. ^ Fred Whoriskey, The Not-So-Great Escape, Atlantic Salmon Journal, Spring 2006, עמ' עמ' pp. 24, 26
  45. ^ Toshiaki Yamamoto, Ulrich G Reinhardt, Dominance and predator avoidance in domesticated and wild masu salmon Oncorhynchus masou, Fisheries Science 69, 2003-02, עמ' 88–94
  46. ^ USDA, FoodData Central
  47. ^ Anne-Katrine Lundebye, Erik-Jan Lock, Josef D. Rasinger, Ole Jakob Nøstbakken, Lower levels of Persistent Organic Pollutants, metals and the marine omega 3-fatty acid DHA in farmed compared to wild Atlantic salmon (Salmo salar), Environmental Research 155, 2017-05-01, עמ' 49–59 doi: 10.1016/j.envres.2017.01.026
  48. ^ Knutsen, Helle Katrine Alexander, Jan Barregård, Lars Bignami, Margherita Brüschweiler, Beat Ceccatelli, Sandra Cottrill, Bruce Dinovi, Michael Edler, Lutz Grasl‐Kraupp, Bettina Hogstrand, Christer Nebbia, Carlo Stefano Oswald, Isabelle P. Petersen, Annette Rose, Martin Roudot, Alain-Claude Schwerdtle, Tanja Vleminckx, Christiane Vollmer, Günter Wallace, Heather Fürst, Peter Håkansson, Helen Halldorsson, Thorhallur Lundebye, Anne-Katrine Pohjanvirta, Raimo Rylander, Lars Smith, Andrew Loveren, Henk, van Waalkens‐Berendsen, Ine Zeilmaker, Marco Binaglia, Marco Gómez Ruiz, José Ángel Horváth, Zsuzsanna Christoph, Eugen Ciccolallo, Laura Ramos Bordajandi, Luisa Steinkellner, Hans Hoogenboom, Laurentius, Risk for animal and human health related to the presence of dioxins and dioxin‐like PCBs in feed and food, 2018
  49. ^ Beatrice A. Boucher, Julie K. Ennis, Dina Tsirlin, Shelley A. Harris, A global database of polybrominated diphenyl ether flame retardant congeners in foods and supplements, Journal of Food Composition and Analysis 69, 2018-06, עמ' 171–188 doi: 10.1016/j.jfca.2017.12.001
  50. ^ Jérôme Ruzzin, Claudette Bethune, Anders Goksøyr, Ketil Hylland, Comment on “Contaminant levels in Norwegian farmed Atlantic salmon (Salmo salar) in the 13-year period from 1999 to 2011” by Nøstbakken et al., Environment International 80, 2015-07, עמ' 98–99 doi: 10.1016/j.envint.2015.01.003
  51. ^ World Health Organization, Agents Classified by the IARC Monographs, Volumes 1–124, ‏23 September 2019
  52. ^ Jérôme Ruzzin, Claudette Bethune, Anders Goksøyr, Ketil Hylland, Comment on “Contaminant levels in Norwegian farmed Atlantic salmon (Salmo salar) in the 13-year period from 1999 to 2011” by Nøstbakken et al., Environment International 80, 2015-07, עמ' 98–99 doi: 10.1016/j.envint.2015.01.003
  53. ^ Luca Maria Chiesa, Maria Nobile, Federica Ceriani, Renato Malandra, Risk characterisation from the presence of environmental contaminants and antibiotic residues in wild and farmed salmon from different FAO zones, Food Additives & Contaminants: Part A 36, 2019-01-02, עמ' 152–162 doi: 10.1080/19440049.2018.1563723
  54. ^ Nicolas Daniels, Fillet-Oh-Fish: Farmed Norwegian Salmon World’s Most Toxic Food - A look into farmed Salmon and Asian Panga, youtube, ‏25/3/2017
  55. ^ Jérôme Ruzzin, Public health concern behind the exposure to persistent organic pollutants and the risk of metabolic diseases, BMC Public Health 12, 2012-04-20 doi: 10.1186/1471-2458-12-298
  56. ^ Marco A. Vindas, Ida B. Johansen, Ole Folkedal, Erik Höglund, Brain serotonergic activation in growth-stunted farmed salmon: adaption versus pathology, Royal Society Open Science 3, 2016-05, עמ' 160030 doi: 10.1098/rsos.160030
  57. ^ Elisabeth Ytteborg, Jacob Torgersen, Grete Baeverfjord, Harald Takle, Health and Environment in Aquaculture, InTech, 2012-04-11
  58. ^ Anders Furuset and Joar Grindheim, Grieg CEO: MSD's vaccine causing 'major damage' to salmon, https://www.intrafish.com, ‏‏27 August 2018
  59. ^ ScienceDaily, Deafness in farmed salmon linked to accelerated growth, University of Melbourne, ‏‏16 August 2017
  60. ^ Tormey Reimer, Tim Dempster, Anna Wargelius, Per Gunnar Fjelldal, Rapid growth causes abnormal vaterite formation in farmed fish otoliths, The Journal of Experimental Biology 220, 2017-08-15, עמ' 2965–2969 doi: 10.1242/jeb.148056
  61. ^ COLIN FERNANDEZ, More than 95 per cent of adult farmed fish are deformed, , ‏, Daily Mail, ‏17 August 2017
  62. ^ Krista Kihlander,, Suffering by the Millions at Atlantic Salmon Hatchery, ‏‏October 7, 2019
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=חקלאות_מים_של_דגי_אלתית&oldid=26748261"