סקוטלנד

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
סקוטלנד (אומה)
Scotland
Royal Arms of the Kingdom of Scotland.svg
סמל
Flag of Scotland.svg
דגל
מדינה / טריטוריה הממלכה המאוחדת
מושל השר הראשון אלכס סאמנד
בירת האומה אדינבורו
שטח 78,782 קמ"ר
תאריך ייסוד 843
אוכלוסייה
 ‑ באומה
 ‑ צפיפות

5,295,400‏  (נכון ל-2011)
67.5 נפש לקמ"ר (נכון ל-2011)
מיקום סקוטלנד

סקוטלנדאנגלית: Scotland), או בגאלית סקוטית אַלָפָּה (Alba), היא מדינה בצפון-מערב אירופה ואחד מארבעת החלקים של הממלכה המאוחדת. סקוטלנד הייתה בעבר ממלכה עצמאית בצפונו של האי הבריטי עד שאוחדה עם אנגליה בראשית המאה ה-18.

אטימולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פירוש השם בלטינית הוא "ארץ הגאלים". המילה "סקוטיה" בלטינית מאוחרת התייחסה בתחילה לאירלנד. במאה ה-11 לכל המאוחר החל המונח לקבל את המשמעות של סקוטלנד של היום (צפונה לנהר פורת), במקביל למונח "אלבניה" או "אלבני", הנובעים מהשם הגאלי "אלבה". השימוש במונחים "סקוטי" ו"סקוטלנד" לכל סקוטלנד של היום החל להיות נפוץ רק בסוף ימי הבינים.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – ממלכת סקוטלנד

ממלכת סקוטלנד הייתה מדינה בצפון אירופה, בשלישו הצפוני של האי הבריטי. הממלכה התקיימה כמדינה עצמאית משנת 843 עד חוקי האיחוד של 1707, שאיחד אותה עם ממלכת אנגליה כממלכת בריטניה הגדולה (1707 - 1800).

ראשיתו של האיחוד בין ממלכת סקוטלנד לממלכת אנגליה בשנת 1603, כשהמלך הסקוטי ג'יימס השישי הפך לג'יימס הראשון ושלט על אנגליה ועל סקוטלנד. איחוד אישי זה בין שתי הממלכות הוביל לאיחוד מדיני: ב-1 במאי 1707 התאחדו הממלכות תחת כתר אחד ויצרו את ממלכת בריטניה הגדולה, שמאוחר יותר הפכה לממלכת בריטניה הגדולה ואירלנד, ובסוף לממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה וצפון אירלנד, כפי שהיא מוכרת כיום.

למרות האיחוד, נותרה הממלכה הסקוטית נפרדת בהיבטים מסוימים, בעיקר בתחום המשפט. בשנת 1999 זכתה סקוטלנד באוטונומיה מסוימת: הפרלמנט הסקוטי שפוזר בשנת 1707 הוקם מחדש, באדינבורו והוסמך לשלוט על ענייניה הפנימיים של המדינה. גם הארמון המלכותי הרשמי של סקוטלנד, ארמון בית הולירוד, ממוקם באדינבורו. סקוטלנד היא האומה השנייה בגודלה בממלכה המאוחדת (אחרי אנגליה), והעיר הגדולה בסקוטלנד, גלאזגו, היא השלישית בגודלה בבריטניה.

פוליטיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

סקוטלנד היא חלק מהמונרכיה החוקתית של הממלכה המאוחדת. אליזבת השנייה היא מלכת הסקוטים במקביל להיותה מלכת אנגליה ואזורים נוספים.

מוסדות השלטון[עריכת קוד מקור | עריכה]

אזרחי סקוטלנד שולחים את נציגיהם לפרלמנט של בריטניה. עם זאת, בנוסף יש לסקוטלנד פרלמנט וממשלה משלה העוסקים בעניינים פנימיים. הפרלמנט ממוקם בבירה אדינבורו ומכהנים בו 129 צירים. שיטת הבחירות מעורבת: 73 מהנציגים נבחרים בבחירות בשיטה הרובנית, כל מחוז בחירה בפני עצמו, ו-56 בבחירות יחסיות.

הממשלה אחראית לתחומי החינוך, המשפט, התרבות, הספורט, התיירות, הכלכלה, איכות הסביבה, הבריאות והתחבורה.

מפלגות פוליטיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

המפלגות הפעילות במדינה הן:

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראש הממשלה הראשון היה דונלד דיואר שמונה לתפקיד במאי 1999. הוא היה חבר מפלגת הלייבור, ונפטר מסיבוכים בבריאות שנה לאחר מכן.

בבחירות שנערכו ב-2011 זכתה ‏המפלגה הלאומית הסקוטית ברוב המושבים בפרלמנט הסקוטי. ראש ממשלת סקוטלנד ומנהיג המפלגה הלאומית הסקוטית, אלכס סלמונד, הכריז על כוונתו לקיים משאל עם, בשאלה האם סקוטלנד תישאר חלק מהממלכה המאוחדת, או תהפוך לממלכה עצמאית.

כלכלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

סקוטלנד היא חלק מן הממלכה המאוחדת, כלכלתה משולבת היטב באיחוד האירופי והיא מייצאת מוצרים רבים למדינות האיחוד. סקוטלנד הייתה באופן מסורתי אזור מתועש מאוד למן המהפכה התעשייתית. נפוצה בה בעיקר התעשייה הכבדה: פלדה, ספנות וכריית פחם. בעשורים האחרונים התפתחה תעשיית היי-טק, שהחליפה במידה רבה את התעשיות הכבדות המסורתיות. גם ענף השירותים הפיננסים מפותח, והבירה אדינבורו נחשבת לאחד המרכזים הפיננסיים הגדולים באירופה. ענף התיירות בולט בכלכלתה של סקוטלנד. ענף מרכזי נוסף הוא חקלאות: בצפון המדינה מגדלים שיבולת שועל, ממנה מכינים מאכלים סקוטיים מסורתיים שונים, ושעורה, ממנה מייצרים את הויסקי הסקוטי במבשלות ברחבי המדינה. הוויסקי הסקוטי עומד בשורה אחת עם הויסקי האירי והויסקי האמריקאי, הנחשבים למשובחים בעולם. סקוטלנד היא יצרנית הויסקי הגדולה בעולם ובכל פאב או מסעדה אפשר למצוא ויסקי תוצרת סקוטלנד. ביישובים שליד הים עוסקים בדיג, בעיקר של הסלמון הסקוטי המפורסם. בחוות מגדלים חזירים, צאן ובקר לתעשיית הבשר.

בסקוטלנד אמנם נעשה שימוש במטבע הבריטי (לירה שטרלינג), אך יש לה גם שטרות ומטבעות ייחודיים, כגון שטר של לירה אחת. אף על פי שלכאורה מותר השימוש בשטרות ומטבעות אלה מחוץ לגבולות סקוטלנד, הם עדיין פופולריים אך ורק בין גבולותיה.

גאוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פני השטח[עריכת קוד מקור | עריכה]

ברחבי סקוטלנד שרשרת הרים ובה ההר הרם ביותר בן נביס ברום - 1,344 מטר מעל פני הים

גאולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הגאולוגיה של סקוטלנד מגוונת במיוחד ביחס לגודלה.

אקלים[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – אקלים הממלכה המאוחדת

האקלים בסקוטלנד קריר וגשום, ישנם מקומות (לרוב בהרים) בהם הקור מקצין.

חלוקה מנהלית[עריכת קוד מקור | עריכה]

מחוזות סקוטלנד
  1. אברדין
  2. אברדינשייר
  3. אנגוס
  4. ארגייל וביוט
  5. אירשיר וארן
  6. בנפשייר
  7. בווריקשייר
  8. קייטנס
  9. קלאקמנינשייר
  10. דמפריז
  11. דנברטונשייר
  12. דנדי
  13. מזרח לויתיין
  14. אדינבורו
  15. פייף
  16. גלאזגו
  17. אינוורנס
  18. קינדנשייר
  19. לנרקשייר
  1. מידלודיין
  2. מוריי
  3. נארין
  4. פרת' וקינרוס
  5. רנפושייר
  6. רוס וקרומרטי
  7. ראקסבור, אטריק ולודרדייל
  8. סטירלינג ופלקרק
  9. סאתרלנד
  10. קרקאודפריידשייר
  11. טווידל
  12. מערב לויתיין
  13. ההברידים החיצוניים
  14. וויגטון

לא מופיע במפה:

ScotlandLieutenancies.png

דמוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נכון לשנת 2012, חיים בסקוטלנד 5,284,915 נפשות. הסקוטים האתניים מונים כ-89% על-פי מפקד האוכלסין האחרון. 4% הם וולשים, 2% אנגלים. המהגרים הלא-אירופאיים מונים כ-2% מהאוכלוסייה, ומתגוררים בעיקר בבירה. האוכלוסייה גדלה בקצב ממוצע של 30,000 נפשות בשנה - זאת הודות להגירה. סקוטלנד סובלת מהזדקנות אוכלוסייה בשל ילודה נמוכה של 1.84 ילדים לאישה בממוצע.

יהדות סקוטלנד[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – יהדות סקוטלנד

בסקוטלנד כולה מתגוררים כיום כ-9,000 יהודים לערך, רובם בעיר גלאזגו, אך גם באדינבורו, שם יש בית כנסת פעיל אחד ומעטים במקומות נוספים. בגלזגו נמצאים ארבעה בתי כנסת. בבית הכנסת הראשי נמצא הסניף של המגבית הציונית הבריטית, וכן סניפים של בני עקיבא, הבונים דרור. כמו כן, נמצא בגלזגו בית ספר יסודי יהודי, בוגריו ממשיכים, על פי רוב, את לימודיהם בבתי ספר תיכון כלליים. בעיר גם כולל קטן.

סמלים לאומיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

דגל סקוטלנד, הידוע גם בשמו הסלטייר או צלב סט. אנדרו, קיים כבר מהמאה התשיעית, והוא הדגל הלאומי העתיק ביותר בשימוש. מאז 1606 הוא מהווה חלק מדגל האיחוד של בריטניה. קיימים גם כמה סמלים וחפצים סמליים נוספים, רשמיים ובלתי רשמיים, כולל קוץ הגדילן, הסמל הצמחי הלאומי הסקוטי, הצהרת אברות' (הצהרת העצמאות הסקוטית מ - 6 באפריל 1320), הבד המשובץ המסמל משפחה סקוטית ייחודית, ודגל האריה הזועם.

אף על פי שאין המנון רשמי לסקוטלנד, הפרח הסקוטי מושמע באירועים כמו משחקי כדורגל ורוגבי שבהשתתפות נבחרת סקוטלנד, ומ-2010 הושמע גם במשחקי חבר הלאומים הבריטי לאחר שנבחר ברוב מכריע על ידי הספורטאים הסקוטים.

יום סט. אנדרו, 30 בנובמבר, הוא היום הלאומי, אף על פי שליל ברנס (ציון יום הולדתו של המשורר הלאומי הסקוטי רוברט ברנס ב-25 בינואר) יותר מקובל, במיוחד מחוץ לסקוטלנד. ב-2006 הוכרז ה-30 בנובמבר כיום חופשה לאומי רשמי על ידי הפרלמנט של סקוטלנד.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]