אדפטציה מוטורית
 |
יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: ערך לא ברור, ויקיזציה.
| |
| יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: ערך לא ברור, ויקיזציה. | |
אדפטציה מוטורית היא תהליך של הסתגלות תנועתית שבאמצעותו אורגניזם חי רוכש או משקם יכולות תנועתיות. במהלך תנועה מוטורית, מסתגלת מערכת העצבים של האובייקט לכוחות סביבתיים הפועלים עליו, במטרה לצמצם טעויות קינמטיות.
בסיס תאורטי[עריכת קוד מקור | עריכה]
רכישת תבניות תנועה מוטוריות היא אחד התהליכים הראשוניים והבסיסיים ביותר בהתפתחות אורגניזם חי. הראשוניות של התהליך הובילה להתפתחותם של אינסטינקטים. האינסטינקט הראשוני בכל מפגש עם סביבת כוחות חדשה מתבטא בהסתגלות תנועתית שנועדה לשמר את מסלול התנועה המתוכנן, לדוגמה, הפעלת כוח יתר או כוח חסר. בתהליך ההתאמה מתרחשת למידה מוטורית ותבניות תנועה חדשות מושגות בהדרגה. אדפטציה נתפסת בדרך-כלל כתהליך שבו מערכת העצבים לומדת לחזות כוחות סביבתיים, ולבטל את השפעתם על ידי הפעלה מראש של תנועה מוטורית מאזנת נרכשת, במטרה לשמר את התנועה במסלולה המתוכנן[1]. למשל, קטוע רגל מסתגל להליכה עם רגל תותבת על ידי איזון מרכז הגוף מחדש כדי לבטל מראש את השפעתו של משקל הרגל התותבת שאינו כמשקל הרגל שנקטעה, שאליה הגוף היה רגיל. במהלך אדפטציה מוטורית, מערכת העצבים משתמשת באופן מתמיד במידע על טעויות והצלחות, במטרה לשפר את מסלולי התנועה העתידיים[2]. למשל, כשאורגניזם עובר מתנועה באוויר לתנועה במים עומדים, או לתנועה בסחף של מים - מערכת העצבים שלו משתמשת במידע על התנסויות קודמות בסביבת הכוחות הזו, כולל הטעויות וההצלחות, ולפי המידע היא מבצעת הסתגלות תנועתית רלוונטית - או - אדפטציה מוטורית.
תהליך האדפטציה המוטורית[עריכת קוד מקור | עריכה]
תוצאות גרר (After-effects)[עריכת קוד מקור | עריכה]
כפי שמודגם בתרשים, כאשר הכוחות הסביבתיים מוסרים באופן הדרגתי או פתאומי, האובייקט משמר, למשך זמן מוגבל, את תבנית התנועה שסיגל בתגובה לכוחות (שלב 4 בתרשים). תוצאת גרר זו (אפטר-אפקט) מרמזת שהאובייקט אינו רק מגיב לשינויים הסביבתיים, אלא אף מנסה לצפות אותם מראש, ולבצע את התנועה בהתאם למערך ציפיות זה. מכאן הסיקו חוקרים שבמהלך אדפטציה מוטורית, מתבססת מערכת העצבים על מודל-פנימי (Internal model) של הסביבה החיצונית.[3]
מודל-פנימי (Internal model)[עריכת קוד מקור | עריכה]
תופעת האפטר-אפקט מרמזת שעוד לפני ביצוע התנועה, מייצרת מערכת העצבים מודל-פנימי, מעין מפה פנימית המדריכה את הגוף במהלך התנועה. על-בסיס מודל-פנימי זה, מנחה מערכת העצבים את תנועת הגפיים והשרירים, תוך הסתגלות לכוחות המסיטים את הגוף ממסלול זה[4].
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Izawa, J.; Rane, T.; Donchin, O.; Shadmehr, R. (2008). "Motor Adaptation as a Process of Reoptimization". Journal of Neuroscience. 28 (11): 2883–2891. doi:10.1523/JNEUROSCI.5359-07.2008. PMC 2752329. PMID 18337419.
- ^ Wei, K.; Kording, K. (2008). "Relevance of Error: What Drives Motor Adaptation?". Journal of Neurophysiology. 101 (2): 655–664. doi:10.1152/jn.90545.2008. PMC 2657056. PMID 19019979.
- ^ Huang, V. S.; Krakauer, J. W. (2009). "Robotic neurorehabilitation: A computational motor learning perspective". Journal of NeuroEngineering and Rehabilitation. 6: 5. doi:10.1186/1743-0003-6-5. PMC 2653497. PMID 19243614.
- ^ Shadmehr, R; BrashersKrug, T (1 ינו' 1997). "Functional stages in the formation of human long-term motor memory". JOURNAL OF NEUROSCIENCE. 17 (1): 409–419.
{{cite journal}}: (עזרה)